דָּמִי בָּלוּל בִּדְמֵי כַּפְרִי פָּשׁוּט,

וְרָן בִּי שִׁיר־פְּרָאִים שֶׁל נְהָרוֹת.

עָצְבּוֹ חוֹרֵשׁ לִבִּי, כְּמַחְרֵשָׁה אֶת שַׁדְמוֹתָיו,

בְּהַזְרִיעוֹ אוֹתוֹ בְּזֶרַע הַפְּרָאִים,

וְשִׂמְחָתוֹ לוֹהֶבֶת בְּעֵינַי,

כְּזִיו־זְרִיחָה וָרֹד בַּזְּגוּגִיּוֹת שֶׁל בִּקְתָּתוֹ.

מְרַפְרְפִים יָמַי – סוֹעִים וְסַסְגּוֹנִים:

סְרָטִים עַל כִּתְפֵיהֶן שֶׁל בְּנוֹת־הַכְּפָר לְעֵת רָקְדָן.

אֶרְחַץ רֹאשִׁי בְּרוּחוֹתַיִךְ, הוֹ אַרְצִי, כְּחֹרֶשׁ־יַעַר,

לְעֵת מַדֵּד רַגְלַי דְרָכַיִךְ בַּכְּפָרִים.

וּבְדִמְדּוּמֵי־הַיּוֹם יַפְצִיעו יְגוֹנוֹת מֵרְמַ"ח שֶׁלִּי,

כִּירִיעוֹתָם שֶׁל עַרְפִלִּים מֵאֲפָרַיִךְ הַשְּׁלֵוִים.

עִם עֶרֶב בָּאוֹת הֵן לִפְקוֹד לְבַדָּן

שִׁבְעַת שְׁעָרִים לְנַפְשִׁי

וְדִמְדּוּמִים וּכְעָכִים בְּסַלָּן

וּמְלַחֲשׁוֹת הַחְרֵשׁ־וָחֶרֶשׁ

בְּאֶפֶס־פֶּה:

"יוֹצְאֵי־חֲלָצֵינוּ

לֹא יֹאבוּ לֶאֱכוֹל אֶת לְבַב הוֹרָתָם,

עַל כֵּן נִתְּנֵהוּ לָרְחוֹב בְּתָרִים־בְּתָרִים

בְּמִקְצַב חַשְׁמַלִּית וְתִזְמֹרֶת…"

בּוֹחֵן אֲנִי כַּפּוֹת־יָדַי

וּמִתְפַּלֵּא הַפְלֵא־וָפֶלֶא:

אֵינָן אוֹחֲזוֹת מִסְפָּרַיִם־שֶׁל־גֵּז,

אִינָן גּוֹזְזוֹת אֶת צַמְרָם שֶׁל טְלָאִים,

אַךְ רֹאשִׁי – הִשְׁפַּלְתִּיהוּ אַפַּיִם

אֶל עֲפַר־הָאָרֶץ,

וּמַצְפּוּנִי – הוּא תָּלוּי עַל גַּגּוֹת שֶׁבָּעִיר,

כְּסֶרֶט־שֶׁל־כְּרָזָה,

וְהוּא עָקֹב מֵחֵטְא…

מַה נַעֲשֶׂה לָאִמָּהוֹת מִדְּזִ’יקָא וּמִפַּוְיֶה?