1, פ"י יְעֹעֵר, — כמו עורר:לבי למואב יזעק בריחה עד צער עגלת שלשיה וכו' כי דרך חרונים זעקת שבר יְעֹעֵרוּ2 (ישע' יה ה). — ואמר המשורר: ויהי לבבי בי בוער וכמוץ מגורן יסוער זעקת שבר יעוער ולמפקד מחמדי יתעצב (עמנו', מחב' א). והנה בהיכל פריאם שם מר צרחו זעקת שבר עוערו עד שמי ערבות (מיכ"ל, הריסות טריא, 25). ובשיחו יריד עוער זעקת שבר (הוא, המדהבה, שם 96).
1 [עי ההערה הבאה.]
2 [אמר רש"י: יצעקו ולשון ארמ' הוא וכו' ע"כ. וריב"ג בשורש עור אמר, שהוא מן עור, כי הוא כפל הפה וכו' וכבר נאמר בו שהוא מן וירע העם ושהוא הפוך ירועעו, ע"כ. ורד"ק בפרושו מוסיף, וז"ל: ולפי דעתי שהוא מענין שבר מדברי רבותינו נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערין אותה פירוש משברין ומכין אותה עד שתשתה אף על פי שביעוערו לא נכפלה בו כי אם הפא בלבד שניהם ענין אחד, ע"כ. ויש מהחדשים שתקנו באפנים שונים. אבל הנכון שהוא מן ערער, עי' ערכו, ויעֹעֵר הוא במקום יְעַרְעֵר. ובא חולם במקום ר דוגמת שפופרת במקום שפרפרת, וכדומ'; עי' סגל, יסודי הפוניטיקה העברית § 142.]