אתה אומר: מחלוקת – והיא כבר מלחמה, מלחמה נטושה על פני כל החזית של תולדות האדם. עיתים היא נעשית בחרב לטושה ובקשת דרוכה, ועיתים היא נערכת בחשאי, לאכול עני במסתר, ולגרם עצמות חלכאים במו אופל. אפס כי לעולם אין היא נפסקת ושביתה לא תהיה לה.
זאת מלחמת המעמדות, שהללו מעריצים אותה ומרקדים לפניה קדוש! קדוש! והללו מגדפים אותה כאחת הנבלות, ושוב אחרים מבטלים אותה ואומרים: לא היא! אין היא בעצם לא דבר שבקדושה או להבדיל, שבטומאה, מכל שכן איננה דבר שלא בא לעולם, אלא מהי? חוקה היא, חוקת הברזל היא של חברת האדם. והיא רק מין מכמה מינים שבחוקת הטבע: כל דאלים גבר.
ואם תאמר: הואיל ומלחמת המעמדות דין חוקת טבע לה, הרי עליך לכוף את ראשך ולשאת את עולה דומם? ויש לאמור: אדרבה, היא הנותנת, שעליך להתקומם נגדה ולהילחם בה עד רדתה, שהרי כל מעשי אנוש ותחבולותיו מכוונים נגד חוקות הטבע להכניען ולשעבדן לרצונו. ואף אמנם אין הוא בן-חורין להינזר מן המלחמה, אלא אנוס על פי הנטיה הטבעית להגן על עצמו מפני מזיקין. הללו, אבות נזיקין שבטבע ושבחברה, “דרכן להזיק” ואתה – “שמירתן עליך”.
אכן, מרובות הן דרכי ההגנה, ואולם אחת היא תעודתן – להינצל מן המחבלים. ואף אלו שאמרו: “יתן למכתו לחי” – עדיין לשם הגנה נתכוונו. כסבורים היו, שאין לך עצה טובה להביא את חברך לידי פריקת נשקו שלו. אלא אם כן אתה מקדים לפרוק את נשקך שלך. ברם, אין דברי-הימים מורים כן, לא בעבר וגם לא בהווה, אף חכמת אדם פשוט החליטה זה כבר: לא עכברא גנב, אלא חורא גנב. ובכן, בין רוצים בין לא רוצים, הרי עליכם לסתום את החורין לפני הני עכברי רשיעי וכל מיני חיות רעות אשר יארובו לחטוף עני, ועיניהם לחלכה יצפונו.
ואיש האלוהים נאנח ונאנק על “נביאי מלבם”: “לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמוד במלחמה” ואף קלל יקללם קללה נמרצת: “יען וביען הטעו את עמי לאמור שלום – ואין שלום”. שלום-שלום – יאמרו נביאי השקר, והשלום – רחוק גם רחוק. והוא גם לא ייעשה במאמר ובאפס יד, כי בהתאזרות כל הכוחות יצא לפעולות – אם יצא לפעולות.
וכל האומר: הנבואה באה להשכין שלום בעולם – אין הוא רשאי לשכוח שהיא עצמה במלחמה נולדה, ובמלחמה גדלה. ועדיין היא עומדת בקשרי מלחמה עם הרשעה הטבעית והחברתית, ובזה כל כוחה ושאר רוחה.
כי הנה מי הוא נביא אמת? הלוא “איש ריב ואיש מדון לכל הארץ”. הוא המורד הגדול והנערץ בחוקת הטבע והאדם, כל דאלים גבר, והוא גם התם הנעלה והנפלא, שלא הכיר בה בחוקה זו מעולם. הנה הוא מרעיש עולמות על “חוקקים חקקי אוון”, “להטות מדין דלים ולגזול משפט עניי עמי” – כאילו “חקקי אוון” הללו אינם אבן השתיה שעליה הושתתה “תרבות אנשים חטאים”. כאילו גזל עניים ודכיון חלשים לא היו ואינם עד עתה מקור העושר והגדולה. או כי ירגז ויתקצף ויאיים על שומעיו בענשים נוראים – על שום מה? על שום “וישתמר חוקות עמרי” – כאילו “חוקות עמרי” גרועות היו ואכזריות מחוקות צור וצידון או ארם ואשור, ואנחנו שמענו את הארמים מעידים על מלכי ישראל מבית עמרי זה “כי מלכי חסד הם”. והינה הוא קובל עד לידי ייאוש על דור חכם בעיניו, “אכן לשקר עשה עט, שקר סופרים” – כאילו אותו הדור וסופריו היו היחידים בעולם שעשו עט לשקר, כאילו לא היה כבר מי שאמר, כי תפקיד הלשון, והוא הדין של העט, הוא “להעלים על המחשבה”. וזה האומר, לא מלבו בדה את הדבר, אלא גילה מה שהכול יודעים אותו ומחפים עליו.
הכול, לרבות החכמה שמדברת בפי הקוהלת: “אם עושק רש וגזל משפט תראה במדינה אל תתמה על החפץ” – כי אכן מה מקום יש כאן לתמוה “על החפץ” – שחוזר ונשנה בעקשנות כה מתמדת, כאילו הוא סדרו של העולם ואין אחר זולתו.
אחת היא הנבואה שלא ידעה סדר זה, שלא הכירה בזכות קיומו, שלא הודתה אפילו במציאותו. גיתה מעיד על עצמו בתום לבב, או מתוך התגנדרת: “אנוכי מבכר מטבעי את אי-הצדק על אי-הסדרים”. ובבית-מדרשה של הנבואה לא היו מבינים כל עיקר ניגוד זה. לדידהו, אין לך אי-סדרים גדול מאי-הצדק, ואין לך סדר אחא בנצחון הצדק ושלטונו.
הנבואה בהתלהבות תמימותה וחכמתה העליונה – אכן שתי אלה תמימות וחכמה עליונה, אך אחת מהן – ביקשה לברוא עולם הפוך, לתת עליונים למטה ותחתונים למעלה, לגרש את השקר ואת הרשעה מחברת האדם ולהושיב את האמת ואת הצדק בראש. והיא גם ביקשה את הדבר לא במילים בלבד. הנה משה, רבן של נביאים, משתמט משליחותו באמרו: לא איש דברים אנוכי. והוא דווקא על ככה נבחר ונשלח, יען כי לא היה איש דברים, יען וביען איש המעשה היה. הוא שחולל גוי מכת של עבדים, ולא עוד אלא שעשה אותו לעם סגולה. מי שמע כזאת? מי ראה כאלה? ובאי-כוחו – ממנו ראו וכן עשו. זכור אל אשר עשו אליהו ואלישע הנביאים, שהורידו מלכים מכסאותם בישראל ובגויים. גם בגויים. ואף נביאי הדיבור, שבאו אחרי נביאי המעשה, הלא כה דבריהם “כאש” “וכפטיש יפוצץ סלע”. כעמודי ברזל נצבו בני הנביאים מול ים אדירים החותרים מסביבם להדיחם משאתם, מבלי אשר יוכלו לנגוע בהם לרעה. כסלעי מגור וכמיגדלי אור.
וגם בשעה שקולות הנבואה נידמו לכאורה, וחיי הרוח של האומה נצטמצמו בבתי-מדרשות, לא פסקה המחאה הכבירה נגד הלחץ הפנימי והחיצוני. הרי מחאה, והרי מחלוקת והרי גם מלחמה. כי אכן יש גם אשר “נעצו חרב בבית-המדרש”.
זאת מחלוקת המעמדות שברחוב עוברת גם את סף בית-המדרש ומפלסת לה נתיבה לפני ולפנים. הללו אומרים: יד בעל-הבית על העליונה, והללו אומרים יד הפועל על העליונה – עד שבאה סתם משנה והעלתה הלכה: יד השוכר את הפועלים על התחתונה. הלכה ועדיין אין מורים כן – לא בגויים ולא בישראל. אף לא בישראל.
אמנם לא אחד מאלו שעמדו בערבי מהפיכות התחננו לאמור: ייתי ולא אחמיניה", ולא מעטים מן היראים ורכי הלב שהוסיפו גם ואמרו “לא ייתי ולא אחמיניה”. ואיש מאנשי הביניים, והוא חוקר בדרכי התולדה, יודה ויאמר: אילו נשאלתי אם לעשות את המהפיכה הצרפתית הגדולה, הייתי משיב לא! ואותו המשיב, יפה היה כוחו בהיגיון. כי למעשה, אין בעלי דבריו, והם אנשי המהפיכה, יודעים לשאול כל עיקר. הללו גוזרים את הקשר הגרדי בסיף, ואשר יצדיק את פעלם הוא שלטון הרשעה והאכזריות. בין כה וכה גדול הכאב מאוד, כאב הגוף והנפש גם יחד.
ואף אתם אל תעשו את המילים אלילים. כי המילים, וגם מילי דקדושה בכלל, ואפילו בייחוד, מתמעכות מחמת תשמיש מרובה, והאידיאלים שהלשון דשה בהם נעשים אלילים שכל רוח אין בהם, וגם הנפש לא תימלא מהם.
ואם לחקירה – אל תצמצמו אותה בין כתלי בית-המדרש. ועוד גם זאת: אל תתחילו תמיד מחדש – מי שבא לדרוש ביחסי היהדות הכתובה אל שאלות החיים, שומה עליו להתבונן אל יחסי החיים היהודיים בפועל, אל גלגוליהם של ניגודי המעמדות בישראל בתקופות-קיומו השונות. וגם אל לו להסיח דעתו ממה שהעלו הקודמים במצודות שכלם. שאם אתה מעלים את עיניך מן החיים, כיצד אתה מבין בתורה, והיא או ראי של חיים או מחאה נגדם. ואם אתה מתחיל תמיד מחדש, כיצד אתה זז מן האלפא-ביתא? אף אלו “שערי החקירה” אינם נפתחים כי אם בעמל ובשקידה, ועל הכול – ביושר לבב וביושר הגיון.
[1928, “הדואר”].
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.