משה הנעמי (זינגר), משורר ומתרגם, נכדו של הרב ד״ר יעקב נאכט, פעיל ציוני ברומניה שעלה לארץ, חוקר ומשורר, נולד בתל-אביב בט״ו בשבט תרצ״ה, 19 בינואר 1935. גדל בתל אביב ולימים סיים את לימודיו בחוג לערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1963–1970 שהה בארצות הברית. עבד שנים אחדות במרכז ההסברה הממשלתי בירושלים.
    ספר שיריו הראשון, שירים קטנים (בחתימת משה הנעמי), ראה אור ב-1960 בהוצאת מחברות לספרות. אחריו הופיעו שני קונטרסי שירה: אמרתי לרותי (1975) ואמרתי למירי (1978). שניהם נכתבו לרגל יום ההולדת השנים-עשר של בנותיו וכל אחד מהם כולל שנים-עשר שירים ״על החרף ועל ירושלים״. מעיזבונו ראה אור שירת האותיות (2009), ספר שירה לילדים המבטא את אהבתו ״לחרוז, לאותיות ולשפה בכלל״ (מסג, 2010).
    יצירתו עומדת בסימן השיר הלירי הקצר, המתנגן והמלוטש מבחינה צורנית. הוא נאמן לכללים המסורתיים של החרוז והמשקל וכן למבנה הבית השירי שיש בו אחדות מצד הנושא, התמונה והאווירה. הליריקה הבהירה שואפת לעתים – מדעת – אל המינורי מתוך התבוננות אוהבת בקרוב ובאינטימי. התודעה המשתקפת לעתים בשירים היא כעדותו של ילד ״כי השירים נכתבו לאותו ילד השוכן בכל אחד מאתנו, שאינו חדל להשתאות, לגלות את העולם יום-יום מחדש״.
    מקום מרכזי בעשייתו הספרותית של זינגר נועד לתרגומי השירה שלו, בעיקר מגרמנית ומאנגלית. במיוחד זכו להערכה רבה תרגומיו משירתו המוקדמת של ר״מ רילקה. הללו כונסו בבאור חפשוך מלאכים רבים (1987). הוא תירגם גם את מוזיקה קאמרית של ג׳יימס ג׳ויס (1959, בחתימת משה הנעמי) ואת סונטות מן הפורטוגזית של אליזבט בארט-בראונינג (1989). תרגומיו משירת העולם (בין השאר משל בודלר והיינה) כונסו בהיא בשנתה אומרת אהבה (1983). מעטים מתרגומיו נדפסו בכתבי עת ולא כונסו (בהם המזמור הראשון מתוך ״התופת״ של דנטה שפורסם בשבו 1, 1998). על תפישת התרגום שלו כתב זינגר במאמר ״תרגום שירה תרגום לכאורה תרגום רע״ (בחתימת הנעמי, חדרים 2, 1981). בפרוזה תירגם ספרים רבים, בין השאר את ההוביט מאת ג׳ר״ר טולקין (בחתימת משה הנעמי, 1976); בן הארץ מאת ריצ׳רד רייט (1986); דקלי פרא של ויליאם פוקנר (1990); פסוקי השטן של סלמן רושדי (1989, בהשמטת שם המתרגם); חוג הגדי של הנרי מילר (1989); הטרילוגיה הניו-יורקית של פול אוסטר (1991); רעש לבן של דון דלילו (1991); ואת הנדרסון מלך הגשם (1992) וכוכבו של מר סאמלר (1993) מאת סול בלו.
    זינגר פירסם גם מאמרים ועיונים בשאלות לשון וספרות. אלה לא כונסו בספר – להוציא הספרון פרקים בספרות העברית באמריקה (1970). הוא נמנה עם צוות ההיגוי של המילון רב-מילים, כינס את מאמריו של חיים בלאנק לשון בני אדם (1989) והוסיף אחרית דבר, וכן כתב טור בענייני לשון בהארץ ובידיעות אחרונות. בענייני ספרות פירסם רשימות על יוצרים שונים, בהם דוד פוגל. הביא לדפוס בליווי דברי הקדמה את מאמרו של פוגל ״לשון וסגנון בספרותנו הצעירה״ (סימן קריאה 3–4, 1974) וכן את מכתביו של פוגל אל ידידו שמעון פולאק (הדאר, 31.7.1970).
    משה זינגר הנעמי נפטר בירושלים בט״ז בכסלו תשנ״ה, 19 בנובמבר 1994.

נכתב על-ידי דוד וינפלד עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה]

• שירים קטנים (תל אביב : מחברות לספרות, תש״ך)<פיתוחי עץ - פנינה ג.>
• פרקים בספרות העברית באמריקה (ניו יורק : איגוד פועלים עבריים לאומיים, תשל״א 1970)
• אמרתי לרותי : י״ב שירים על החורף ועל ירושלים (ירושלים : משה הנעמי-זינגר, תשל״ה) <ציורים - רותי ומירי זינגר>
• אמרתי למירי : שנים עשר שירים על ירושלים (ירושלים : משה הנעמי-זינגר, תשל״ח) <איורים - רותי ומירי זינגר> <״יוצאים לאור ... ליום ההולדת השנים-עשר של מירי״>
• שירת האותיות : שירי אלף-בית (בני ברק : הקבוץ המאוחד, תשס״ט 2009) <איורים - הלה חבקין>

עריכה:

תרגום:

• הפה הגדול / סול בלו (תל אביב : זמורה-ביתן, תשמ״ט 1988)
• היו זמנים בקנסינגטון / מיוריאל ספארק (תל אביב : ספרית מעריב, תשמ״ט 1989)‬
• מכאן ומעלה / גרהאם סוויפט (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ״א)
• רעש לבן / דון דלילו (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ״א 1991)
• כוכבו של מר סאמלר / סול בלו (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ״ד 1993)
• מבחר כתבים / ג׳ונתן סוויפט (ירושלים : כרמל, תשנ״ד 1993) <בשיתוף יצחק קומם ; הערות והקדמות - יצחק קומם ; אחרית דבר - דוד פישלוב>
• הו, המיסתורין המתוק של החיים / רואלד דאל (תל אביב : אלפא, תשנ״ד 1994)

על המחבר ויצירתו: