אילנה אביאל (ברונשטיין), משוררת, נולדה בפולין ב־1925. מלחמת העולם השנייה עברה עליה בגטו לודז׳ וב־1944 נשלחה עם בני משפחתה לאושוויץ. עלתה לארץ ב־1946 ונקלטה בקיבוץ חפציבה, שבו חייתה עד 1963. למדה ספרות ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב וכן השתלמה בבימוי, בתנועה ובמחול. עסקה בהדרכת נוער עולה ובבימוי טקסים והצגות בקיבוץ, בבימוי תסכיתי רדיו ובקריינות. שיריה הראשונים התפרסמו ב״מבפנים״. היא פירסמה שלושה־עשר ספרי שירה, בהם שלושה מבחרי שירה (בהם: ״מחוזות הגשם״, 1992; ו״קצבים מתונים של זריחה״, 2010) וקובץ שתורגם לפולנית.
שירתה של אביאל, החל מספרה הראשון, ״השמיכות החמות״ (טרקלין ליד עקד, 1973), היא לירית רומנטית. שיריה עוסקים ביחסי אדם ועולם, ובמיוחד במפגש ההרמוני של האדם עם הטבע. הדימויים והתמונות המופיעים בשיריה יונקים מההוויה הישראלית, אך ניכרים בהם גם רישומיהם של נופי ילדות ושל מוראות השואה. כך גם, ובמיוחד, בספרה ״אביב בגטו״ (2006).
לדעת עודד פלד (2003) הסיבה לכך שאביאל לא זכתה לתשומת לב ציבורית נעוצה כנראה ביסודות הרומנטיים של שירתה, שלא תאמו את הקאנון של השירה העברית של תקופתה. לכך ניתן אולי להוסיף גם את אי־היענותה לציפיות הרווחות ביחס לשירתם של משוררים ניצולי שואה.
אילנה אביאל נפטרה בא׳ בכסלו תש״ף, 28 בנובמבר 2019.
