רחל גיל (1950–2026)

<בהכנה>

Rachel Gil

    רחל גיל, משוררת וסופרת נולדה בתל אביב לאמה נחמה הולנדר רודין, שמשפחתה היתה ממקימי ראש פינה, ולאב פייבוש רודין, שעלה ארצה מווילנה שנה לפני המלחמה. אחרי לימודים בתיכון עירוני ט׳ בתל־אביב, למדה הנדסת בניין בטכניון בחיפה. שנים מספר עבדה כמהנדסת בניין והורתה את המקצוע. נשואה למשורר וחוקר הספרות פרופסור אברהם בלבן. מחלקת את חייה בין ביתה באבן יהודה לבין פלורידה, ארצות הברית.
    החלה לפרסם את שיריה בסוף שנות השמונים. ספר שיריה הראשון, ״תנים של מורא״ (1991, ספרית פועלים), זכה בפרס הארצי לשירה לשנת תש״ן מטעם הקרן ע״ש רון אדלר. בנימוקיו לפרס, כתב חבר השופטים: ״חווית היסוד בשירים האלה היא ההתמודדות עם הפחד, כנוכחות העזה ביותר בחיי אדם בתוך עולם שנתרוקן מן האמונה באלוהים כמקור ישועה.״ השופטים ציינו את העמדה האקסיסנטנציאלית של המשוררת כמי שנידונה לחיים מתוך מודעות לקרבתו של המוות. חוויה דומה עולה מספר סיפוריה הראשון ״כלום לא קרה״ (1991).
    ספרה השלישי, ״אישה יושבת״ (1997), מספר על שלוש נשים באמצע חייהן. מלבד היותה קיימת לעצמה, כל אחת היא גם מושא לחלום או לתהייה של זולתה. ההתרחשויות מסופרות מתוך תודעתן של שתיים מהן ובקולן, ואילו תודעתה של האישה השלישית מתפענחת, בעקיפין, בהדרגה. הרומן בודק, למעשה, את הקשר בין זכות הבחירה לבין היכולת לבחור.
    ספרה הרביעי ״כברת דרך״ (2003), הוא רומן שעניינו שנה בחיי אב ובתו בתחילת שנות התשעים במושבה קטנה בשרון. הספר הוא סיפור אישי ובה בעת דיוקן חברתי ותרבותי של הארץ כולה. הגיבורה, שעזבה את המקום כדי שלא לשוב אליו, חוזרת אחרי שמונה־עשרה שנים רק כדי לגלות שכמו כלל החברה הישראלית, גם כפר הולדתה עובר שינויים שאין מהם דרך חזרה.
    באותה השנה הופיע גם ספר השירים ״עכשיו תורי למות״ (2003). אם ספר השירים הראשון שלה נכתב מתוך מודעות לקרבתו של המוות, בספר הזה המוות אכן קורה. הדוברת משרטטת מפה נפשית של מי שמלווה אדם אל סופו, ונשאר אחר כך עם הריק ועם הידיעה שעכשיו תורו למות.
    הרומן השלישי שלה, ״נוף עם אישה גבוהה״ (2007) עניינו קורות בחורה צעירה שמתלווה אל בעלה לאמריקה. הבחורה מתיידדת עם אישה קשישה. כשזו הולכת לעולמה, חושדים בבחורה שהיה לה יד במותה. עיקרו של הספר הוא המפגש עם תרבות חדשה: מה קורה לאדם מחוץ לארצו כשהוא מוצא את עצמו בנסיבות בלתי שגרתיות, בלי התמיכה של המשפחה והסביבה המוכרת.
    ״כך רציתי אותך״ (2014), הוא רומן הכתוב בשני קולות. בחלקו הראשון מובא קולה של אם חד הורית, הכותבת לבנה בן השבע. בחלקו השני מובא קולו של הילד, נדבי. ברומן זה מציעה גיל נקודת מבט מעניינת ביחס לאימהוּת וליחסי כוח משפחתיים.
    כתבה גם שני מחזות: ״פועלת זרה״, אשר עלה בתיאטרון בית ליסין ב־2010, ו״שתוכל לבד״, שעלה בתיאטרון תמונע ובקאמרי ב־2015.
    רחל גיל נפטרה בי״ז בתשרי תשפ״ז, 28 בספטמבר 2026. היא הותירה שני ילדים בוגרים מנישואיה הראשונים ובן־זוג.


רחל גיל בספריה הלאומית

נכתב עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
מקורות נוספים: ויקיפדיה
[צילום: ויקיפדיה]

ספריה:
  • כלום לא קרה (תל־אביב : ספרי עתון 77 : צ׳ריקובר, 1991) <סיפורים>
  • תנים של מורא (תל־אביב : ספרית פועלים, תשנ״א 1991) <שירים> <זכה בפרס הארצי לשירה לשנת תש״ן מטעם הקרן ע״ש רון אדלר>
  • אשה יושבת (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1997) <רומן>
  • כברת דרך (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2003)
  • עכשיו תורי למות (רעננה : אבן חושן, 2003) <שירים>
  • נוף עם אישה גבוהה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס"ח 2008)
  • כך רציתי אותךָ : רומן בשני קולות (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע״ד 2013) <עריכה - הילה בלום>
על המחברת ויצירתה:
  • גיל, רחל.  גיבורה ישראלית בארץ זרה.  הארץ, תרבות וספרות, ט״ו בסיון תש״ע, 28 במאי 2010, עמ׳ 2 <תשובה למשאל בקרב סופרים עברים החיים מחוץ לישראל>
  • סנפיר, מרים. פרידות. חיים בכבוד, חוב׳ 17 (2004), עמ׳ 21–22 <עיון ברומן ובספר שירים שכתבה רחל גיל על מות הוריה: ״כברת דרך״ ו״עכשיו תורי למות״>
על ״כלום לא קרה״
  • גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, 1 במארס 1991, עמ׳ ב 9.
  • דאור, דן. יוצא מהתיק, חוזר לתיק. דבר, 15 בפברואר 1991, עמ׳ 20.
  • דנה־פרוכטר, רחל. ״כלום לא קרה״. אפיריון, גל׳ 24–25 (1993), עמ׳ 69.
  • זמיר, שרית. ״את כל שהצטבר לה בפנים״. עתון 77, גל׳ 135–136 (1991), עמ׳ 14.
  • כ״ץ, שרה. חוסר סיפוק מתמשך. על המשמר, כ״א באדר תשנ״א, 8 במארס 1991, עמ׳ 19.
  • נסים, קובי. ובכל זאת. מאזנים, כרך ס״ה, גל׳ 7–8 (1991), עמ׳ 83–84.
על ״תנים של מורא״
  • בן-דוד, יערה. הדומיה שבחוץ ואיזה קיום בתוכה. עתון 77, גל׳ 141 (1991), עמ׳ 15.
  • נסים, קובי. מורא קיומי. על המשמר, י״ז בחשוון תשנ״ב, 25 באוקטובר 1991, עמ׳ 20.
  • נתנזון, מלכה.  ״תנים של מורא״.  אנ״י, איגוד נשים יוצרות ישראל <מקוון>
על ״אשה יושבת״
  • הופמן, חיה. היושבת והנוטשת. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ו׳ בתמוז תשנ״ז, 11 ביולי 1997, עמ׳ 26.
  • לאופר, רות. שימוש יתר. עתון 77, גל׳ 215 (1998), עמ׳ 10.
  • רפלד-זילברשטיין, דבורה. אשה על צומת האושר. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 232 (ג׳ באב תשנ״ז, 6 באוגוסט 1997), עמ׳ 6.
כל ״כברת דרך״
  • מנהיים, נועה. רקוויאם לחלום. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, א׳ בטבת תשס״ד, 26 בדצמבר 2003, עמ׳ 27–28.
על ״נוף עם אשה גבוהה״
על ״כך רציתי אותךָ״
קישורים:

OpenLibrary – OL4181536A Wikidata – Q6928982 NLI – 987007304834405171 LC – n91128071 VIAF – 27340608
עודכן לאחרונה: 16 בנובמבר 2026

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף