עזריאל
אוכמני.
קולות אדם : מסות/ עזריאל אוכמני. -- (תל אביב
: הוצאת אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת 'מסדה', 1967)
207 עמ'. -- (ספריית מקור)
"קודם היצירה אין בלימה רוחנית ואחריה אין בלימה רוחנית, היא אינה יכולה איפוא להיבחן
מתוכה בלבד, בתלוש מכל אשר מסביבה, מן הזמן שממנו צמחה ומן הזמן שאליו היא צומחת, שכן
יצירה ספרותית ככל שהיא יצירה גדולה היא אינה חלונות מוגפים אלא רוח-פרצים: באה מאי-מקום
והולכת לאי-מקום.
"הוא שאמרנו: הויכוח על ספרות מגוייסת אל לא-מגוייסת, הוא ויכוח-סרק
מיושן. האלים קנאים. הטילים, השורטים את כוכביהם מעוררים חמתם והם מסכסכים את נפש האדם
באימים ובבדידות אין-ישע. בין אם תרצה או לא תרצה, השירה היא חישה אינטנסיבית, פעילה,
היא יעוד. שכן נועד לה – לא מטעם ולא מדעת מי, אלא מגופה, מעצם מיהותה – להקל, ולא
כהוא זה, מן הבדידות האנושה; להיות לא רק צידוק-דין, ואפילו לא רק נחמה, אלא להיות
'הגשר' על פני 'התעלה', באחת: להיות בשורה.
בנקטו אמת-מידה זו של זיקה בין היצירה האמנותית ובין הזמן, בוחן
המחבר בחמשה-עשר מאמרים פרקים שונים בשיר, בסיפור ובביקורת, ספרים שכולם "ניצבו בנאמנות
באותה דרך שבה נפגשים המלה ומאמצו של אדם להשליט קצת הגיון בחייו, פגישה אם במצומד
ואם בנכסף זה לזה".
"קולות כולם היו קולות אדם".
דיוקן חדש לשירת אבא קובנר <נחתם: 1962> (עמ'
75־85)
III.
גדולה וחולשה ביצירת ס' יזהר
<נחתם: 1952> (עמ' 89־122)
התבוננות ונסיון של הכללה
א. על קובץ אחד ומסביבו <על הקובץ "דור בארץ" (הוצאת
ספרית פועלים, 1958). נחתם: 1960> (עמ' 123־137)
ב. על ספר-שירים אחד ומסביבו <על ספר שיריו של
חיים גורי "שושנת רוחות". נחתם: 1961> (עמ'
137־152)
שתי הוויות <על קובץ הסיפורים "שיכון
ותיקים" מאת נתן שחם ועל הקובץ "גן נעול" מאת
בנימין תמוז. נחתם: 1958> (עמ' 153־159)
האמנם גזירה היא? : כמה הערות בשולי שני סיפורים <על
"רחוב המדרגות" ליהודית הנדל ועל "ארמן ואליז" לנתן
שחם. נחתם: 1955> (עמ' 160־171)
IV.
במסע דו-סטרי מופלא או תפקידה של הביקורת <עיקרם של
הדברים על יסוד בירור בבעיות הביקורת בכינוס סופרים. נחתם: 1961> (עמ' 175־181)
תפיסת-היסוד בביקורתו של ישראל כהן <עם ארבעת
הכרכים של כתביו. נחתם: 1962> (עמ' 182־187)