חמוטל בר-יוסף (לבית בורשטיין), משוררת, מתרגמת וחוקרת, נולדה בקיבוץ תל יוסף בז׳ בסיון
ת״ש, 13 ביוני 1940 להורים שעלו לארץ מאוקראינה ב-1936, ורוב בני משפחתם נספו בשואה.
ביולי 1948 נהרג אחיה החייל בדרך לירושלים. בילדותה התגוררה עם הוריה בשכונת קריית
שלום שבדרום תל־אביב. למדה בבתי ספר יסודיים בכפר ורבורג ובגוש היישובי תל מונד, בהמשך
למדה בתיכון עירוני ה׳. את התואר הראשון (1960) והשני (1975) סיימה באוניברסיטה העברית
בירושלים. שם כתבה גם את עבודת הדוקטור שכותרתה מטאפורות וסמלים בסיפורת של אורי
ניסן גנסין (1984), שראתה אור כספר שלוש שנים אחר כך.
בשנים 1960–1975 עבדה כמורה בבתי ספר תיכוניים ובמקביל פירסמה שירים,
סיפורים ורשימות ביקורת ספרותית. בשנים 1971–1988 עבדה במשרד החינוך באגף לתוכניות
לימודים. בשנים 1984–1987 עבדה כאסיסטנטית בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. ב-1987
החלה ללמד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב במחלקה ללשון וספרות עברית. ב-1991 מונתה לפרופסור
באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנים 1993–1994 כיהנה כראש המחלקה. בשנת 1993 במסגרת
תפקידה כראש המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון היא ייסדה (לראשונה באוניברסיטאות
בישראל) את המסלול לכתיבה ספרותית לתואר שני.
התמחותה האקדמית העיקרית היא ההקשר הרוסי והכלל-אירופי של התרבות
היהודית המודרנית ושל השירה העברית החדשה. היא כתבה על שירת ביאליק, לאה גולדברג, זלדה,
ועל שירה עברית דתית מודרנית, מיסטיקה בשירה העברית והישראלית, זהות יהודית בספרות
העברית החדשה, ועוד. כתבה מאות מאמרים בנושאי ספרות עברית ומאות רשימות ביקורת. כתיבתה
המחקרית מעידה על סקרנות אינטלקטואלית בלתי נלאית, על מנעד ידע רחב, ועם זאת היא מתייחדת
בנימתה הנוחה לקריאה, האישית והבלתי-אקדמית.
שירתה נוגעת ללב בפשטותה הנבונה. היא חפה ממשחקי לשון ומבטאת פליאה
קיומית מהטבע ומהיחסים בין בני אדם. כאב עמוק ואופטימיות זהירה מוצאים אצלה חיבור שירי
מקורי: ״נִדְלֶקֶת מִיּוֹפְיוֹ שֶׁל עָלֶה גֶּפֶן יָרוֹק מֻכֶּה אַרְגָּמָן/ רָצִיתִי
לְהָבִיא לָךְ אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה/ כְּהוֹכָחָה לְאֶפְשָׁרוּת שֶׁל יוֹפִי/ גַּם בְּמַחֲלָה״
(מתוך ״מתנה״ בספרה לילה, בוקר, 2000). אהבתה לארץ כמו גם מעורבותה המלאה בגורלה
בולטות בשיריה.
בשירתה באות לידי ביטוי השכלתה הרחבה, ידיעותיה בשפות זרות ומשיכתה
לעולם המיסטיקה לגווניו. עם זאת, השירה אינה הופכת ללמדנית או למכבידה ונותר הניגון
ה״פשוט״ הקרוב למעין שיחה שירית עם קורא אפשרי הקרוב לה. הצבעוניות היצירתית מתבטאת
גם בנטייתה לקרב בין שירתה וספריה לבין סוגי אמנות נוספים, למשל חיתוכי עץ ותצלומים.
מהמוטיבים הבולטים בשירתה: הבית על דייריו וכליו, המוות, היחסים עם העולם הגברי והזיקה
לילדים. ״אָמַרְתִּי: גֶּבֶר לֹא-טוֹב הוּא,/ בֵּן אָדָם עָבֶה וְסָתוּם,/ רֹאשׁוֹ
כַּדּוּר אֶבֶן/ פּוֹגֵעַ כְּמוֹ בָּלִיסְטְרָאָה. וּבַלַּיְלָה קָרַבְתִּי אֵלָיו/
לְגַפֵּף אֶת גּוּפוֹ הַבּוֹדֵד/ כְּמוֹ סֶלַע בַּזֶּלֶת בַּקַּיִץ״ (מתוך ״אמרתי״ מהספר לילה, בוקר). שירתה מזכירה באִפיוניה את לאה גולדברג מצד אחד ואת זלדה
מצד אחר.
תפישת העולם העולה בשירתה מחברת בין הגופני לנפשי בטבעיות מלאה.
מתוך כך גם מצוקות קשות, גם תאוות גופניות וגם הכמיהה לנסתר מופיעות ברצף אחד ובשפה
שירית מיוחדת, המתמודדת היטב עם התכנים המגוונים: ״כְּמוֹ אִישׁ עִיוֵּר שֶׁעוֹבֵר
כְּבִישׁ בַּחֲלוֹם/ וּפִתְאוֹם מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ אִישָּׁה בְּעֵירוֹם,/ בְּלִי כְּרִיכָה,
בְּלִי צִילּוּם מִימֵי נְּעוּרַי,/ בְּלִי רְכִילוּת, בְּלִי כְּלוּם –/ כָּכָה תִּקְרָא,
אִם תּוּכַל, אֶת סֵפֶר שִׁירַי״ (מתוך ״כמו איש עִיוֵּר״, שנדפס בכריכה האחורית של
הספר הלא, 1998). הדוברת פונה ישירות לקוראיה, במטרה להמעיט מערכו של המידע
הביוגרפי לעומת המפגש הישיר עם השיר עצמו. מעבר לנימת התמימות יש בשיריה אירוניה וזיכרונות
קשים מהחיים האישיים. השירה, כמו הקִרבה הגופנית שבין גבר לאישה, הכרחית ובאותה עת
בלתי נגיעה, בדומה למצב התודעתי של החלום. יש הסתמכות ברורה על הכוח העצמי, ובמקביל
הודאה ברורה בחולשות אישיות. כמעט מכל מצב יש שאיפה לנשגב. אפילו כוחם של המאכלים הביתיים
הוא חלק מקיום גדול ופלאי. סגולה נוספת של שירה זו היא היכולת להתמודד עם אובדן אישי
טרגי ללא השתלטות של ייאוש או מרירות.
עוד מספרי שירתה: לולי היה עלי למהר (1971); לקחת אויר
(1978); רק הירוק (1981); ובצפיפות (1990); הבראה (2004);
תערוכת דיוקנים (2013); שריקה (2014); מותר (2015); בלי הרבה
דיבורים (2018), ועוד.
כתבה את הרומן ההיסטורי משפחתי העשירים: כרוניקה של משפחה
(2017). כמו כן, עשרה סיפורים פרי עטה פורסמו בכתבי עת.
מספרי מחקר וביקורת: על שירת זלדה (1988 ומהדורה מורחבת,
2006); מבוא לספרות הדקאדנס באירופה (1994); מגעים של דקדנס: ביאליק, ברדיצ׳בסקי,
ברנר (1997); סימבוליזם בשירה המודרנית (2000); טעמי הספרות: רשימות
ביקורת (2006).
מתרגומיה: מזמורים ישנים לאולגה סדקובה (1997); על כסף,
על זקנה, על מוות וכו׳: ארבע פואמות ליוליה וינר (2003); כל כתבי יצחק באבל
בשני כרכים (מרוסית, 2008).
כן תירגמה שירים של מלרמה, אחמטובה, ורלן, פושקין ואחרים. שיריה
תורגמו לכמה שפות אירופיות ולערבית. ספרי שיריה המתורגמים הופיעו ברוסית (פטרבורג,
2004), באנגלית (מהדורה דו-לשונית, ניו יורק 2008) ובהונגרית (2009).
על שירתה זכתה בפרס אקו״ם (1987), בפרס קרן תל־אביב (1987), בפרס
קרן ירושלים לשירה (1990), בפרס ויצ״ו לאישה היוצרת (1994), בפרס הנשיא (2002), בפרס
ברנר (2005), בפרס יהודה עמיחי (2011), בפרס אקו״ם למפעל חיים (2013) ובפרס פרס ראש
הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול ז״ל (2017).
לקחת אויר : שירים (רמת גן : מסדה, 1978) <סדרה
בעריכת אמיר גלבוע>
רק הירוק : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״א)
מתנות קופצות : שירים (תל־אביב : הקבוץ המאוחד, תשמ״ה 1984)
בקיץ זה יעבור (ירושלים : כתר, 1984) <איורים - דודו גרשטיין>
<לילדים>
ובצפיפות : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1990)
הלא : שירים (ירושלים : כרמל, תשנ״ח 1998)
לילה, בוקר : שירים ותרגומים (ירושלים : כרמל, תשס״א 2000)
<חיתוכי-עץ - חנה פייזר בן דוד> <תורגם לאנגלית>
Night, morning : selected poems of Hamutal Bar-Yosef
/ translated by Rachel Tzvia Back (Riverdale-On-Hudson, N.Y. : Sheep Meadow
Press, 2008)
מזון : שירים (ירושלים : כרמל, תשס״ב 2002) <צילומים - נויה
שילוני-חביב>
הבראה : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2004)
<סדרת ריתמוס>
عندما أبقى وحدي : مختارات من الشعر العبري الحديث / حموطال بار يوسيف ؛ ترجمة
نعيم عرايدي ؛ مراجعة: حسين سراج (المنصورة : دار ابن
لقمان،, ٢٠١٠)
השתוות : מבחר שירים ישנים וחדשים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2011)
<אחרית דבר – דן מירון>
חקוק באבן חתוך בעץ : 15 אפיטפים, י״ג חיתוכי עץ (רעננה : אבן חושן, תשע״א
2011) <חיתוכי עץ מאת חנה פייזר בן-דוד>
מוסיקה : סיפורים (תל־אביב : ספרא : הקיבוץ המאוחד, 2012)
תערוכת דיוקנים : שירים (רעננה : אבן חושן, תשע״ג 2013)
שריקה : שירים (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תשע״ד
2014) <עריכה - לאה שניר>
מותר : שירים 2013–2014 (תל־אביב : הוצאת קשב לשירה, תשע״ה 2015)
העשירים : כרוניקה של משפחה (ירושלים : הוצאת כרמל, תשע״ח 2017)
בלי הרבה דיבורים (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ח 2018)
<מבחר שירים. עריכה – גדעון טיקוצקי>
השגיאה המופלאה : שירים (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש״ף 2020)
הקשה והבשל : שירים (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשפ״ג 2023)
עיון:
תהלים - תדריך לבחינות הבגרות : לתלמידי בתי ספר תיכונים ולנבחנים חיצוניים
(תל־אביב : מישל״ב – המכון הישראלי להשכלה בכתב ליד המרכז לתרבות ולחינוך, 1969,
1987)
החטא ועונשו : פ׳ דוסטויבסקי תדריך לקורא וללומד (תל־אביב : מישלב - מכון ישראלי
להשכלה ליד המרכז לתרבות ולחינוך, 1978, 1987)
הלשון הפיגורטיבית ביצירתו הסיפורית של א״נ גנסין (ירושלים, תשמ״ד 1984)
<דיסרטציה -- האוניברסיטה העברית בירושלים>
שלושה סיפורים של יצחק באבל: ״מעשה בשובכי״, ״בן הרבי״ ו״המלך״ בתרגום
אברהם שלונסקי (ירושלים : משרד החינוך והתרבות, האגף לתכניות
לימודים, תשמ״ז 1987)
מטאפורות וסמלים ביצירתו של גנסין (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987)
על כסף, על זקנה, על מוות וכו׳ : ארבע פואמות / יוליה וינר (ירושלים : כרמל,
תשס״ג 2003)
משמעות האהבה/ ולדימיר סולוביוב (ירושלים: כרמל, 2005)
כל הכתבים / איסאק באבל ; תרגום מרוסית ואחרית דבר – חמוטל בר-יוסף ; עריכה,
הערות ופתח דבר – אפרים זיכר (ירושלים : כרמל, תשס״ח–תש״ע, 2008–2009)
<כרך א. הסיפורים – כרך ב. מחזות, תסריטים וסיפורים מן העיזבון
– כרך ג. מסות, זיכרונות ונאומים>
גוהרת על עצמי : מבחר שירים / מלכה חפץ־טוזמאן (תל־אביב : קשב
לשירה, תשע״ד 2013)
עריכה:
ילקוט סיפורים / אהרון ראובני, ליקטה, הקדימה מבוא,
הסברים וביבליוגראפיה חמוטל בר יוסף (תל־אביב : יחדיו : אגודת הסופרים העברים בישראל,
(תש״ם 1980)
ילקוט סיפורים / יעקב חורגין, ליקטה והוסיפה מבוא
והסברים חמוטל בר-יוסף (תל־אביב : ״יחדיו״, תשמ״ב 1981)
יסודות צליליים בשירה העברית : מבחר מאמרים לתלמיד לבית-הספר העל-יסודי הכללי
/ לוקט ונערך על-ידי חמוטל בר-יוסף (ירושלים : ״מעלות״, תשמ״ג)
Антология ивритской литературы : Еврейская литература
19-20 веков в русских переводах / Составители, Хамуталь Бар-Йосеф И Зоя Копельман
(Москва : Издательский Центр Российского Государственного Гуманитарного Университета,
1999)
על האושר שלא נגוז : סיפורים, שירים וברכות לילדים ולנכדים / מזל גוזלי (ירושלים
: חמו״ל, תשס״ז?)
כל הסיפורים / לאה גולדברג (בני־ברק : ספרית פועלים, תשס״ט 2009) <עורכים
- גדעון טיקוצקי וחמוטל בר-יוסף> <סיפורים קצרים שפורסמו
בכתבי עת ובעיתונים, וכונסו לראשונה בספר. כולל אחרית דבר: הסיפורים של ״לאה משורר״,
מאת גדעון טיקוצקי>
חמוטל בר-יוסף. [על עצמה ושירתה]. פסיפס, גל׳ 61
(סתיו תשס״ו 2005), עמ׳ 8–9 <כולל שני שירים מתוך ספרה ׳לילה, בוקר׳>
אביב, נעמי. פמיניסטית בעל-כורחה. כל העיר, 14 באוגוסט 1987,
עמ׳ 55–56.
גולן, שלומית. הבנאלי כאכסטזה. את, 1988.
גנן, משה. שלושה ספרי שירה של המשוררת חמוטל
בר יוסף. מבוע, גל׳ ל״ט (תשס״ג 2003), עמ׳ 75–83.
טרנופולסקי, נגה. לשון על לשון. הארץ, גלריה , 14 במארס 2002.
כץ, שרה ח. להכניע את הג׳ונגל הפנימי. דבר ראשון, משא, 26 בינואר
1996, עמ׳ 14.
לבטוב, יצחק. שירה טובה בשולי הדרך : שיחה עם המשוררת והפרופ׳ לספרות
עברית חמוטל בר-יוסף. על המשמר, ט׳ בתשרי תשנ״ד, 24 בספטמבר 1993, עמ׳ 20.
לבנה, נרי. ״חידות גולדברג״. הארץ, מוסף שבועי, 20 ביוני 2003,
עמ׳ 58–60. <נוסח אנגלי הופיע ב-Haaretz ב-25 ביוני 2003>
לורי, אביבה.דרמה כתובה
היטב.הארץ, מוסף שבועי, ג׳ בחשון תשע״ג, 19 באוקטובר 2012, עמ׳
46–51 <חמוטל בר יוסף מספרת על הילדות בצל השכול, נישואיה הכושלים
למחזאי יוסף בר יוסף והבן שהתאבד, ומגלה שאפשר להתאושש גם מהגרוע מכל>
מזור, יאיר. שירתה של חמוטל בר-יוסף : מתוך
החיק החם של מכאוב ואבדן, ובקול מתוודה. אפיריון, גל׳ 77 (2002), עמ׳ 11–18
<נדפס גם ב׳הדואר׳, שנה 83, גל׳ 1 (2003), עמ׳ 42-44> <חזר ונדפס בספרו אהבה
במושב האחורי : השירה העברית בשנות הששים (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2005),
עמ׳ 273–280>
מנדל, עליזה, שושי בהן ורפי כהן. בזבזת את הזמן על גידול ילדים.
עלמה, גל׳ 5 (דצמבר 1999), עמ׳ 9-6.
מסג, סבינה. וידויים.
עתון 77, גל׳ 357–358 (חשון תשע״ב,
אוקטובר-נובמבר 2011), עמ׳ 17–18 <על שירים של לאה גולדברג
(״גבנו לברושים״), חמוטל בר-יוסף (״בשדה״, ״וידוי״) ואמיר
אור (״תיקון״)>
Pinsker, Shachar. ״Never will I hear the sweet
voice of God״ : religiosity and mysticism in modern Hebrew poetry.
Prooftexts, vol. 30, no.1 (Winter 2010), pp. 128-146.
על ״מוסיקה״
פסיפס. עם המשוררת חמוטל בר-יוסף על ספרה החדש - ״מוסיקה״.
פסיפס, גל׳ 88 (סתיו-חורף תשע״ב 2012),
עמ׳ 21–22.
קינר, גד. החיים כווריאציות מוסיקליות
עם סוף טוב (לרוב). עתון 77, גל׳ 368 (סיון-תמוז תשע״ג, מאי-יוני 2013), עמ׳ 12–13.
קמחי, אביחי. דברים יפים: על חווית הקריאה
של הספר ״מוסיקה״. פסיפס, גל׳ 88
(סתיו-חורף תשע״ב 2012), עמ׳ 23–24 <דברים שנאמרו בערב השקת הספר - ״מוסיקה״>