מנחם
מנדל פייטלסון נולד בכפר מיכאילובקה, בחצי האי קרים, דרום
אוקראינה, בה' באלול תר"ל, 1 בספטמבר 1870 לאביו,
אברהם רפאל פייטלסון. קיבל חינוך מסורתי וכללי אצל אביו שהיה מלמד משכיל. ב-1884, בעודו נער צעיר, החל לפרסם כתבות ורשימות בעיתונות, והמשיך בביקורת-ספרות שנעשתה מרכז עיסוקו. מבין העבודות המוקדמות האלה בולטים מאמריו על
מנדלי מוכר ספרים (1891) ועל בן-אביגדור (1893). כמו כן פרסם ב-1891 את ספרו היחיד, חוברת בשם "מחקרים בקורות ישראל". בשנים אלה התגורר בעיר מליטופול שבקרים ושהה תקופת-מה גם בגליציה ובאוסטריה. ב-1893 החליט לפרוש מן הכתיבה והפירסום עקב מיעוט ידיעותיו, ולרכוש השכלה סדירה, אך נסיונותיו לעמוד בבחינות הבגרות הרוסיות כפתח-כניסה לאוניברסיטה לא צלחו. בעשר השנים הבאות שקד בכוחות עצמו על שכלול השכלתו, והתפרנס מהוראה בערי קרים (סימפרופול, סבאסטופול) עד שקבע את ביתו בייקאטרינוסלב. ב-1904 חזר לפעילות ספרותית, ובשמונה שנות חייו האחרונות פרסם כעשרים מאמרים, מהם דיוקנאות מקיפים של סופרי הזמן (ביניהם
פרץ סמולנסקין, מנדלי מוכר ספרים, ברדיצ'בסקי, זלמן שניאור, שלום אש, דוד פינסקי, ה"ד נומברג) ביקורות ספרים ומאמרים בסוגיות ספרותיות כלליות (כגון "האשה המשתחררת בספרותנו", 1905). נסיונותיו להתיישב במרכזי הספרות דאז, וארשה ואודסה, לא עלו יפה, בין היתר מחמת העוינות שגילו כלפיו סופרים בולטים שמצאו עצמם נפגעים מביקורתו. על כך נוספו מצוקות אישיות שונות שהביאוהו בסופו של דבר לידי התאבדות בביתו בייקאטרינוסלב. ב-1914 כינס פ' לחובר חלק ממאמריו. כינוס מקיף יותר, בידי
א"ב יפה, נעשה ב-1970.
בכתיבתו של פייטלסון בולטת השפעת הביקורת הפוזיטיביסטית הרוסית, שהדגישה את שליחותה הציבורית של הספרות ואת תועלתה החברתית-חינוכית. מכאן נבעה תביעתו מן הסופרים היהודים בני זמנו לשמש מורי דרך לקוראיהם בסוגיות הציבוריות והלאומיות שעל הפרק, ולא להתמסר לאסתטיקה לשמה או לביטוי רגשות פרטיים. את אישיותם של הסופרים ניסה לפענח באמצעות התחקות אחר בית גידולם החברתי-מעמדי, ואת נחיתותן של הספרות העברית וספרות יידיש לעומת ספרויות אירופה תירץ ב"סבל הירושה" המסורתי המקשה על צמיחתם של אמנים גדולים בתחום המושב היהודי. עם זאת, בדיוניו ביצירות הספרות עצמן ניכרות רגישויות נפשיות ואסתטיות החורגות ממשנתו האידיאולוגית הקשוחה. רגישויות אלה איפשרו לו, למשל, להתפעל מן היסודות הליריים בסיפורי ברדיצ'בסקי, או להכיר בחשיבותם של ביטויי הרגש והדמיון בסיפורת החסידית. מעבר לכך בולטת במאמריו הרצינות הגורלית שבה ראה את מקומה של הספרות בחיי העם, ומכאן גם את תפקידה המרכזי של ביקורת הספרות. בני זמנו כיבדו את רצינותו ואת חוסר-הפניות שלו, אם כי הסתייגו מן החומרה הזועפת המאפיינת את מאמריו. ואילו ממרחק הזמן בולטת חשיבותו של פייטלסון כמבקר-ספרות מקצועי כמעט יחיד בדור שלאחר תקופת ההשכלה, שהצטיין בטיעוניו הרציונליים ובסגנון הבהיר של דיוניו.
[נכתב בידי
אבנר הולצמן] [Originally
prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל,
מנחם
מנדל פייטלסון נולד בכפר מיכאילובקה, 