עינת ברעם אשל.
מלחמת הריאליזם על נפשו : ייצוגי מציאות בספרות
ההשכלה העברית 1857–1881 / עינת ברעם אשל. – בני ברק :
הקיבוץ המאוחד, תשע״ב 2011.
431 עמ׳. – (ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות) Representations of Reality in Hebrew
Haskalah Literature / Einat Baram Eshel
הספר מלחמת
הריאליזם על נפשו של עינת ברעם אשל הוא דיון מקיף ואינטגרטיבי בספרות ההשכלה העברית במחצית השנייה של המאה ה־19. תקופת מפתח זו של הספרות העברית הוכרה כפרק הריאליסטי הראשון בתולדותיה, שבו ביקשו חשובי היוצרים – בהם מאפו, אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים, סמולנסקין ויל״ג – להתמודד עם שאלות היסוד של הקיום היהודי באמצעות ייצוג מהימן וכמו־תיעודי של מציאות החיים הממשית.
כניסתם של עקרונות הריאליזם לתחומי ספרות ההשכלה העברית איננה מובנת מאליה. שאיפתו של הריאליזם לייצוג מהימן ונטול פניות של מציאוּת החיים לא עלתה בקנה אחד עם אופייה הדידקטי והפולמוסי של ספרות ההשכלה, שהתפתחה בהקשרים של תיקון חברתי ומהפכנוּת אידיאולוגית.
מה היו אפוא התנאים והנסיבות שהכשירו את כניסת הריאליזם לספרות העברית בתקופת ההשכלה? חידושו של המחקר הנוכחי הוא בטענה כי ביסוד הריאליזם ומחשבת ההשכלה המאוחרת השקפת עולם דומה. שתי התפיסות תבעו זיקה הדוקה בין אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, אתיקה ואסתטיקה; הן ראו בחיי העולם הזה
״יש״ משמעותי ונעלה, שחשוב לפעול להכרתו ולשיפורו ולשכלל את ייצוגיו האמנותיים.
הספר מוקדש לתיאור ״מלחמת הריאליזם על נפשו״ בתקופת ההשכלה המאוחרת, כניסוחו של שמעון הלקין. הוא מבקש לבחון את מאבקו של הריאליזם לביסוס קיומו במערכת הספרות העברית, להצביע על המכשולים שעמדו בדרכו ולדון בהישגיו החלקיים. הדיון בסוגיות אלה משלב בין שתי פרספקטיביות, של הכללה ושל פירוט. הוא מתאר את התזוזות שחולל הריאליזם במפת הז׳אנרים של הזמן, ובה בעת מאפשר היכרות עם גילוייו הייחודיים בזירות הז׳אנריות המרכזיות, בפרוזה (ברומן החברתי ובסיפור הקצר) ובשירה (בפואמה).
תוכן העניינים:
פתח דבר: הריאליזם המשכילי – פרויקט שלא נשלם (עמ׳
13–23)
חלק ראשון: על הריאליזם
פרק א: סוד המוטיבציה הריאליסטית
(עמ׳ 27–33)
פרק ב: הריאליזם במאה ה־19 – סקירה (עמ׳ 34–57)
השפעות הגותיות (עמ׳ 34–37)
הקשרים תרבותיים (עמ׳ 37–40)
תחנות התפתחות
* צרפת (עמ׳ 40–49)
* רוסיה (עמ׳ 49–57)
פרק ג: בסבך המאפיינים
(עמ׳ 58–75)
תמאטיקה (עמ׳ 59–61)
צורה, סגנון, מבנה (עמ׳ 61–65)
סיפר (עמ׳ 65–68)
לשון (עמ׳ 68–75)
חלק שני: ״סרסור לנטוע המועיל״: כניסת הריאליזם אל ספרות ההשכלה
העברית ברוסיה
פרק א: המרכז המשכילי ברוסיה – המשך ומהפכה (עמ׳
79–96)
ההמשך: ראשית ההשכלה ברוסיה (עמ׳ 80–85)
רוסיפיקציה והשכלה מטעם (עמ׳ 85–90)
המהפכה: ההשכלה הרדיקלית (עמ׳ 90–96)
פרק ב: רדיקליות רוסית והשכלה יהודית – מגע, הקבלה, שאילה
(עמ׳ 97–141)
מגע והקבלה (עמ׳ 97–102)
שאילה להלכה (עמ׳ 103–109)
שאילה למעשה: ביקורת הספרות (עמ׳ 110–116)
* אברהם אורי קובנר (עמ׳ 116–85)
* אברהם יעקב פפירנא (עמ׳ 132–141)
פרק ג: ״העולם הזה״ במחשבה המשכילית המאוחרת: משוכות בפני
הריאליזם (עמ׳ 142–158)
״קבוץ הפכים היא אשר יחד התלכדו״ (עמ׳ 142–148)
משוכות ספרותיות (עמ׳ 148–158)
חלק שלישי: ״מלחמת הריאליזם על נפשו״: ספרות ואידיאולוגיה במחצית
השנייה של המאה ה־19
פרק א: בשבח הפרוזה – החתירה לכיבוש הרומן החברתי (עמ׳ 161–229)
׳עיט צבוע׳ לאברהם מאפו (עמ׳ 168–189)
פואטיקה של כלאיים (עמ׳ 168–178)
דיפרנציאציה, טיפוסיות, אגביות
(עמ׳
179–189)
׳האבות והבנים׳ לשלום יעקב אברמוביץ (עמ׳ 190–212)
אחרי המבול (עמ׳ 190–197)
תזה ואנטיתזה (עמ׳ 197–200)
גילויים של מוניזם (עמ׳ 200–204)
גילויים של פלורליזם (עמ׳ 204–212)
׳קבורת חמור׳ לפרץ סמולנסקין (עמ׳ 212–229)
אפיסטמולוגיה בשירות הריאליה
(עמ׳
212–218)
בין זהות יהודית להיסטוריוסופיה ספרותית
(עמ׳
218–225)
בין חזון לאמת (עמ׳ 225–229)
פרק ב: בשולי הפרוזה – הסיפור הקצר ויתרון השוליות (עמ׳ 230–304)
יהודה לייב גורדון (יל״ג) (עמ׳ 234–260)
המשורר בפרוזה (עמ׳ 234–241)
״אחרית שמחה תוגה״
(עמ׳ 241–253)
״רִבֶלֶה מוכרת־החמאה״
(עמ׳ 254–260)
מרדכי דוד ברנדשטטר (עמ׳ 260–282)
סיפורו של סוחר, חשבונו של סופר
(עמ׳
260–265)
הפיוס: בין שמרנות לחידוש (עמ׳ 265–272)
בין לצון לאמת (עמ׳ 272–282)
ראובן אשר ברודס (עמ׳ 282–304)
״העין רואה, הלב מרגיש והיד כותבת״
(עמ׳
282–288)
בין שתי הקצוות (עמ׳ 288–294)
יתרונה של שוליות (עמ׳ 294–304)
פרק ג: לנוכח הפרוזה – הפואמה העברית (עמ׳ 305–378)
יהודה לייב גורדון (עמ׳ 313–346)
״צַיָר אָנֹכִי וּבִימִינִי חֶרֶט״
(עמ׳ 313–324)
״מעשים בכל יום״
(עמ׳ 324–336)
״שני יוסף בן שמעון״ (עמ׳ 336–346)
יהודה לייב לוין (עמ׳ 346–378)
משורר הרֶנֶן המריר (עמ׳ 346–360)
כי רֻתחו בי מעיים (עמ׳ 360–369)
מבוכות ״אלחנן״ (עמ׳ 369–378)
אחרית דבר: מן הריאליזם
המשכילי אל מחוצה לו (עמ׳ 379–391)