שמואל טשרנוביץ, עיתונאי, מסאי ופעיל ציוני, נולד בשֶבֶּז', פלך ויטבסק (רוסיה הלבנה) בכ"ח בכסלו תר"ם, 13 בדצמבר 1879. למד בישיבת קובנה, שם התקרב אל הרב שמואל יעקב רבינוביץ, מראשוני הציונות הדתית, ופתח בחסותו בפעילות ציבורית כמזכיר של אגודות ציוניות מחוזיות בווילנה ובוויטבסק. ב-1897 החל לפרסם מאמרים ב"המליץ". ב-1903 עבר לווארשה, עבד בהוצאת "תושיה" כמזכיר השבועון לילדים "עולם קטן" והשתתף ב"הצפירה" ברשימות ובדברי ביקורת בחתימה "ספוג" שנעשתה לכינויו הספרותי. בשנים 1904־1906 היה חבר המערכת של העיתון "הזמן" בווילנה. במקביל השתתף כל השנים בעיתוני יידיש, כגון: "די וועלט" (וינה 1900־1901), "דער טאָג" (סט. פטרסבורג 1904), "יודישע צייטונג" (וילנה 1909), "די יודישע וואָך" (וארשה 1912). ב-1910 חזר לווארשה ונמנה עם עורכי "הצפירה" המחודש. ב-1914 פרסם ספר מונוגרפי על אגודת "בני משה" מיסודו של אחד-העם. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נעקר מווארשה, ועבר עם משפחתו מסכת טלטולים וייסורים בת שבע שנים ברחבי רוסיה, כולל שהות בת שנתיים בסיביר. לאחר פרוץ מהפכת 1917 שהה במוסקבה והשתתף בעריכת העיתון "העם" עם משה גליקסון, בן-ציון כ"ץ ומשה קליינמן. משם עבר לקייב, בה ערך את השבועון ביידיש "דאָס אידישע פאָלק". ב-1921 חזר לווארשה והשתתף ב"הצפירה", "היַינט" ו"מאָמענט". בסוף אותה שנה עלה לארץ-ישראל. שימש מזכיר הוועד הלאומי בירושלים, השתתף בעיתון "הארץ" ושיגר כתבות לעיתונות יידיש בפולין ("מאָמענט") ובארה"ב ("טאָג" ועוד). ב-1925 התיישב בתל-אביב. ב-1927 הוציא את אסופת מסותיו היחידה "עם שחר", ובה מבחר מועט מכתיבתו השופעת. אחיו הוא החוקר והסופר חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") ובתו היא סופרת-הילדים העברית ימימה טשרנוביץ-אבידר. פעילותו העיתונאית והציבורית של שמואל טשרנוביץ משקפת את שני עמודי התווך שעליהם נבנו חייו: הציונות והספרות העברית החדשה. הוא היה אחד מן החבורה שבנתה וקיימה את מרכזי הספרות העברית במזרח-אירופה, ועומק שייכותו לחבורה זו ניכר במסות-הדיוקן החודרות, המשולבות בזכרונות אישיים, שהקדיש לסופרי זמנו (מנדלי מוכר ספרים, אחד-העם, מ"י ברדיצ'בסקי, א"נ גנסין, ישעיהו ברשדסקי, י"ח ברנר ואחרים). ואילו רשימותיו העיתונאיות בכל הנושאים משקפות את אמונתו הציונית היוקדת, כפי שהתבטאה בעדותו שלו: "לי היתה הזכות להיות אחד מן המפָרשים של הרגש הנעלם, אשר עם הופעת הציונות המדינית התפרץ בכל עזוזו והדרו והניח את חותמו על כל התקופה. מאז נעשה לי ולחברַי מרכז המחשבות, עוגן ההצלה היחידי". פרספקטיבה מוצקה זו הנחתה את שיפוטו בכל עניין – החל בביקורת על הסביבה היהודית שאינה מאפשרת צמיחת כשרונות אמנותיים לשם ביצורה של התרבות הלאומית, וכלה בדברי קיטרוג על היהודים הנמשכים אחרי קסמי המהפכה הבולשביקית תוך ויתור על מאווייהם הלאומיים הנפרדים.  שמואל טשרנוביץ נפטר בתל-אביב בכ"ב בתמוז תרפ"ט, 30 ביולי 1929. בנו היה יעקב צור (1906־1990), מי ששימש ציר ישראל בדרום אמריקה בשנים לאחר קום המדינה ובהמשך שגריר ישראל בצרפת.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראַטור, תדהר, ויקיפדיה]

• שמואל טשרנוביץ במיזם בן-יהודה