רקע
יהודה אריה קלוזנר
י"ל פרץ ויעקב רייפמאן
יהודה אריה קלוזנר
x מוגש ברשות פרסום
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תדפיס מתוך: "העבר", לדברי ימי היהודים והיהדות ברוסיה, ספר ט"ז; תשכ"ט

1

זמן-מה לאחר שמחת-תורה של שנת תרכ"ה, כשפרץ היה כבן שתים-עשרה וחצי2, שלחו אותו הוריו ללמוד לשֶׁבְּרֶשִׁין. שברשין בפולנית (Szczebrzeszyn)3 היתה עיירה קטנה ושקטה4, סמוכה לעיר-מולדתו של פרץ – זאמושץ‘. שברשין שכנה בתוך סביבה כפרית יפה, בה הירבה פרץ הצעיר לטייל5, ולעומת זה העיירה עצמה לא היה בה מן המושך את הלב. רובם של בתיה, הקטנים והשחוחים, היו בתי-עץ שיצרו כמה סימטאות צרות ומלוכלכות מסביב לכיכר השוק. רק רחוב אחד מרחובותיה, שהיה חלק מן הכביש בין שברשין וזאמושץ’, היה סלול. הבניין הגדול היחידי כמעט בכל העיירה כולה, המכוּנה אובז’ה Oberza) – בית מרזח ואכסניה ביחד), עמד במרכזה של כיכר-השוק6. לפי עדותם של פרץ עצמו7 ושל אחיו יונה-יהושע פרץ8, נשלח לייבוש פרץ לשברשין כדי ללמוד אצל ר' פינחס’ל המלמד. לרוע המזל, היה ר' פינחס’ל טרוד עד כדי כך, שלא היה לו כלל זמן ללמד את תלמידו9. ובשעה שאחר-כך, בזאמושץ‘, נשאל מה לימד אותו ר’ פינחס’ל, היתה תשובתו של פרץ קצרה: “נדמה לי, לא כלום…”10. פרץ למד גמרא בחברתו של ידיד בכיר ממנו, שנתחבב עליו מאוד11.

ואולם, מסתבר שפרץ נפגש עם “מורה” גדול בהרבה מר' פינחס’ל ובוודאי הושפע על-ידו.

קרובו וידידו של פרץ, משה אלטברג, כתב על “גירושו” של פרץ על-ידי הוריו לשברשין: "אני משער, אך אין באפשרותי לבדוק את הדבר, שהוריו שלחו אותו ליעקב רייפמאן, הידען המפורסם של תלמוד ועברית12.

ר' יעקב רייפמאן13 (141818 – 1895) נולד בכפר לאגוּב15 כשהיה בן ארבע נדדה משפחתו, לאחר שאיבדה את כל רכושה הדל בשריפה, לעיר

להוסיף תמונה של ר' יעקב רייפמאן

הסמוכה אפטא (היא אופאטוּב, 16,17. כאן עברו עליו שנות ילדותו, תוך שקידה על לימוד התורה, בדלות איומה. את אפטא מתאר רייפמאן כ“קרית תהו ועיר נבערת מכל דבר חכמת בינה ומכל יודע ומבין מדע, ותחת אלה נתמלאה אמונות כסל והבלי שוא”18.

בשנת 1833 שהה בלובלין וסייע כאן להקים בית-ספר. בזה עורר את חמתם של החסידים19. כנראה זמן קצר אחרי-כן כדבריו: “הוכיח ה' לי לאשה את בת החכם היקר מו”ה יוסף מיימון משעברשין ובאתי אל ביתו…"20.

כנהוג בימים ההם היה רייפמאן בשנים הראשונות לאחר חתונתו סמוך על שולחן חותנו, שבביתו מצא ספריה עשירה21. משנעשה עצמאי מצא את פרנסתו בדוחק רב על-ידי מתן שיעורים פרטיים בשברשין ובמקומות אחרים22. ועל-ידי כתיבה23. ואולם כמעט כל חייו, לאחר הנישואים, התגורר בשברשין. תוך עוני מחריד עסק בדבקות מפליאה בתורתו. וכך תיאר רייפמאן עצמו את מצבו בערוב ימיו במכתבו להחכם שלמה זלמן חיים האלברשטאם (שזח"ה) בשנת תרמ"ז (1887): “מתשרי עד ניסן ישבתי במחשכים כמתי עולם ונגרשתי מהתורה והחכמה…” בגלל מחלת-עיניים. אמנם מצבו הוטב, “אולם עגמה נפשי מאד לאמרת הרופא… כי לבריאות עיני נחוץ לי עד מאד לשבת במעון מרוח ושקט ושאנן מכל שאון ורגש. הן אני לעצבון רוחי הנני יושב בנוה קטן וצר ככלוב עוף ובבין עוללים ויונקים ואף גם בבין תרנגולים המצפצפים והומים כהמות ים יומם ו[ל]ילה ומשביתים ומפריעים אותי מעבודתי בתורה ובחכמה, וגם אינם מניחים לי לישון”24. בתנאים כאלה חי ופעל עשרות שנים אחד מטובי החוקרים בחכמת-ישראל בדורו, שפירסם ספרים, חוברות ומאמרים הרבה על התלמוד, הספרות הרבנית, פרשנות המקרא, תולדות ישראל וכו'25. הוא ניסה את כוחו בשירה26.

פרץ בוודאי פגש את רייפמאן, או לפחות שמע עליו, עוד לפני ש“הוגלה” לשברשין, שהרי בשנת 1862 הזמין קרובו העשיר של פרץ, יהושע מרגליות (הוא י.מ., שב“זכרונותי”) את רייפמאן לשמש מורה לבניו27. בפרק הזמן שישב בביתו של יהושע מרגליות, הצליח רייפמאן לרכז מסביבו חוג של צעירים צמאי-השכלה28. ובמשך אותה שנה (1862)29 “מדי שבת בשבתו לפנות ערב” “דבר” רייפמאן “באזני בחירי הבחורים מזאמושטץ” על “מחקרים שונים” משלו30. חלק מהרצאותיו אלה יצאו לאור בשנת תרכ“ג (1863) בווילנה בשם “מועדי ערב (אבענד שטונדען31) חוברת ראשונה”. בפירסומה של חוברתו זו נסתייע ריפמאן ב”שני בחורי חמד מהשומעים את דבריה [של חוברת זו] מפי, אחים משכילים וטובי לם. שם האחד: צבי הירש ליבש, ושם השני: דוש העריש, בני הגביר היקר והנבון הנכבד מו“ה יהושע מרגליות מזאמושטץ”32.

בשנת 1862 היה פרץ בן 10 ואפילו אם נפגש עם רייפמאן קשה להניח שכבר בגיל רך כזה הושפע על ידו. ואולם הוא זכר עדיין בשנת 1913, שבשעה שרייפמאן התגורר בביתו של מרגליות בזאמושץ' הטילו עליו החסידים חרם ור' משה וואהל, רבה של זאמושץ' (שהיה בידידות עמו) הגן עליו. יש לשער, שדבר זה קרה בשנת 1862 ולא בשעת שהותו השנייה של רייפמאן בזאמושץ', במחצית השניה של שנות השבעים33.

ולעומת זה, ולמרות שפרץ אינו מזכיר את הדבר כלל34, יש להניח כוודאות, שבשברשין נפגש ה“עילוי” בן ה-13–12 עם החוקר המפורסם, שהיה אז בן 47–46, ואפשר, בצורה זו או אחרת, היה אפילו תלמידו35. שברשין, כפי שכבר ידוע לנו, היתה עיירה קטנה, תושביה היהודיים לא היו מרובים, ורייפמאן היה בימים ההם האישיות היהודית הבולטת היחידה בשברשין. פרץ הכיר, או לפחות שמע על רייפמאן עוד בשנת 1862; רייפמאן נתמך על-ידי קרוביו של פרץ וגר בביתם. ולבסוף העיד רייפמאן על עצמו, ש“נפשי… תחפוץ יותר התרועע את צעירים לימים מהתרועע את באים בימים”36. ומצד שני, היה פרץ גלמוד ב“גלותו” השברשינית, נעזב אף על-ידי מלמדו (הטרוד תמיד בעניינים אחרים) ושואף ללמוד. אין זה מתקבל על הדעת, שפרץ לא נפגש כלל עם רייפמאן, בשעה שישב בשברשין.

יתכן מאוד, שאם כי מטרתם העיקרית של יהודה וריבהל’ה פרץ, הוריו של לייבוש, היתה למסור את בנם לידיו של ר' פנחס’ל הם קיוו – יחד עם זה – שהחכם השברשיני הגדול אף הוא ישים עינו לטובה עליו. משום כך, בוודאי, זכר משה אלטברג במעומעם, כאילו הוריו של פרץ שלחו אותו אותו לרייפמאן דווקא. ואפשר היתה זו גם הסיבה, או לפחות אחת הסיבות, שבגללה יעץ ר' משה וואהל לשלוח את לייבוש לשברשין. בלא ספק ידע רבה החכם של זאמושץ‘, שהחסיד ר’ פנחס’ל לא עלה על מלמדי זאמושץ‘. והרי בשיחה בינו לבין יהודה פרץ אין ר’ וואהל מדבר על מלמד טוב יותר מאלה שהיו לו, לילד השובב, בעירו אלא אך ורק על “מלמד אחר”37. ואולם ר' וואהל שנטה חסד להשכלה, ידע היטב שבשרבשין התגורר תלמיד-חכם גדול ור' יעקב רייפמאן שמו.

פרץ לא שהה בשברשין זמן רב. ברם, בעיניו של ילד מסכן, שזו לו הפעם הראשונה מחוץ לבית-הוריו ולעיר-מולדתו, נמשכה “גלותו” ללא-קץ. פרץ אומר, שלשברשין “שילחו” אותו “ל”זמן" שלם“38. “זמן” בחדר היה נמשך כרגיל כשישה חודשים. במקום אחר בזכרונותיו קובע פרץ, שהיה תלמידו של ר' פנחס’ל אפילו קצת פחות מ”זמן" ושחזר הביתה לפני פסח39, וגם משה אלטברג זכר שפרץ חזר לזאמושץ' בלא לסיים את ה“זמן”, לדבריו – “באמצע ה”זמן'"40.

האינטרמצוֹ השברשיני בחייו של פרץ נמשך, כפי הנראה, מזמן קצר לאחר שמחת-תורה עד זמן לא רב לפני פסח של שנת תרכ"ה, כלומר מאחרי 22 באוקטובר 1864 עד לפני 10 באפריל 1865.

יעקב רייפמאן, כפי שנזכר, שהה בזאמושץ', בביתו של יהושע מרגליות, בשנת

  1. בינואר 1863 פרץ המרד הפולני השני נגד השלטון הרוסי. יתכן, שמרד זה שמשפחתו של יהושע מרגליות היתה מעורבת בו41, גרם לו לרייפמאן לשוב לביתו לשברשין. ואולם זמן לא רב לאחר שובו של פרץ לעיר מולדתו אנו מוצאים את רייפמאן שוב מרביץ תורה בזאמושץ'.

פסח קאפלאן42 עורך העתון “דאָס נייע לעבן”, (שיצא בביאליסטוק החל משנת 1919) סיפר (באחד ממאמריו על מסעו לארצות-הברית בשנת 1929) על פגישה מעניינת עם אחד הזאמושצ’אים ב-Mount Vernon (שעל-יד ניו-יורק)43. הוא גילה כאן קצב, בן עירו של פרץ. האיש, שלא היה עם-הארץ, סיפר לקאפלאן שבילדותו ראה לעתים קרובות את יעקב רייפמאן, מכנס את תלמידיו הזאמושצ’אים מחוץ לעיר על-יד המבצר. כאן שוחחו שעות רצופות “על תורה והשכלה”. בין תלמידיו של רייפמאן הזכיר בן-שיחתו של קאפלאן את “פרץ, [יצחק] גליבטר ו[דוד] שיפמאן”. אמנם, קשה להניח שהאיש, שסיפר על כך לקאפלאן, היה בעצמו עד לפגישות אלו. הרי, כעדות עצמו, היה רק בן חמש-עשרה, כשרייפמאן נפטר – בשנת 189544. פרץ בוודאי שלא המשיך לשמוע לקח מפיו של רייפמאן לאחר שהתחתן עם בתו של ליכטנפלד (בשנת 1870). והרי בשנת 1870 הקצב הזאמושצ’אי-האמריקאי טרם נולד45. יש, אם כן, לשער, שאכן הוא ראה את רייפמאן, ואפשר גם בחברת תלמידים זאמושצ’אים, אך בין אלה לא נמנו לא פרץ ולא גליבטר (שבשנת 1867, כפי שעוד נזכיר, עזב את החבורה) ואפשר גם לא שיפמאן. ואולם, מפי השמועה ידע הקצב, שגם אלה שלושת האנשים, בעלי-השם בקרב בני עירו, שמעו לקח מפיו של רייפמאן בזמן מן הזמנים. ומכאן סיפורו הבלתי-מדוייק. ואכן, מסתבר שיש גרעין של אמת בסיפור זה. ברור, שהכוונה לא היתה בשום פנים ואופן לשהותו של רייפמאן בזאמושץ' בשנת 1862, שהרי אז היו פרץ ויצחק גליבטר רק בני עשר וקשה להאמין שעם תלמידים בגיל זה היה רייפמאן משוחח “על תורה והשכלה”. ולעומת זה אין להטיל ספק, שפרץ וגליבטר היו תלמידיו של רייפמאן בשנים 1867–1866, שאז הם היו כבר בני 15–14.

שלא כמו ב-1862 שהה רייפמאן הפעם בזאמושץ' זמן די רב. אם לתת אימון לפרט זה של סיפורו של הקצב ממאונט-וורנון, הרי נפגש רייפמאן עם תלמידיו על יד מבצר הזאמושצ’אי. מבצר זה נהרס בשנת 186646. אם כן, הרי יש להסיק שלפחות ראשיתן של פגישותיו של רייפמאן עם תלמידיו חלה בשנת 1866, כשהמבצר עדיין עמד על תלו.

יצחק גליבטר נכנס ל“פרו-גימנאסיון” (מעין בית-ספר תיכון נמוך) בזאמושץ' זמן קצר לאחר שנפתחו שעריו47. מאז, פי שמעיד גליבטר עצמו בזכרונותיו, היו לו אך הזדמנויות מועטות להיפגש עם פרץ48. ה“פרו-גימנאסיון” הזאמושצ’אי פתח את שעריו בשנת 186749 – ובודאי בסתיו. מכאן, שגליבטר ופרץ היו תלמידיו של רייפמאן, כפי הנראה, בשנים 1867–1866. מתקבל על הדעת, שפרץ ושאר הצעירים המשיכו להפגש עם ריפמאן גם לאחר שגליבטר עזב את חוגם. ממכתב, שנדפס בסוף ספרו של רייפמאן “קן-צפור” מסתבר, שרייפמאן שהה בזאמושץ' לפחות עד סוף שנת 186850. מצד שני מתוך ה“מודעה” שבטופס של “מועדי ערב” שנשלח ל“מוסיאום הבריטי”, אנו למדים שבט“ו בכסליו תר”ל (19 בנובמבר 1869) רייפמאן כבר התגורר בזאוויחוסט (כנזכר לעיל), ומכתב מעיירה זו, שתאריכו “זאוויכאסט, 26 אפריל 1869” נדפס “הבקר אור”51א‘). מכאן נובע, שהפעם נמשכה ששהותו של רייפמאן בזאמושץ’ (ברציפות או בהפסקות דבר זה אין לקבוע בוודאות) לערך משנת 1866 עד שנת 1869. לכך מסייעת גם העובדה, שבסוף שנת תרכ“ט פירסם רייפמאן מכתב אל “תלמידי בחירי רצתה נפשי, מאהבי, אשר בזאמושטץ!”52. ברור, שהכוונה לתלמידיו מן השנים 1869–1866 ושבשעת כתיבת “המכתב” כבר לא התגורר רייפמאן בזאמושץ'. לאחר הקדמה סימלית, רושם בעל “המכתב” לפני תלמידיו כמה וכמה מפירושיו לפסוקים שונים בנביאים ראשונים ואחרונים ולאי-אלו מאמרי חז”ל. את סוף מכתבו הוא מקדיש ל“סדר למודיכם”53. הוא מייעץ לתלמידיו ללמוד בשיטתיות את הכל, בלא לדלג באמצע, להתרחק מן “הפלפולים הנפתלים והעקשים”. פרט ללימוד התורה-שבכתב והתורה שבעל-פה. הוא מעיץ בהם גם: “שנו ושלשו את כל ספרי פילוסופי עמנו אשר למדתי אתכם ועיניכם תאורנה”. הרי, שעיקר ה“תורה”, שהחכם השברשני הלעיט בה את תלמידיו הזאמושצ’אים היו פירושי הפסוקים-הקשים ומאמרי-חז“ל הבלתי-ברורים, ועיקר ה”השכלה" – ספרי הפילוסופים העבריים של ימי-הביניים. ואין כמעט להטיל ספק בדבר, שהתעניינותו המיוחדת של פרץ הצעיר בפרק זמן זה דווקה בפילוסופיה העברית מימי-הביניים התעוררה – לפחות במידה מסוימת – בהשראתו של אותו מלומד גדול, שפרץ פנה לו עורף אחר-כך. ואפשר אין זה מקרה בלבד, שפרץ עיין באותם הספרים הפילוסופּיים ממש שרייפמאן עצמו הגה בהם בצעירותו: הרמב"ם, ר' יוסף אלבו, ועוד54.

פרץ מעולם לא הזכיר, שהיה אי-פעם תלמידו של רייפמאן או שהשתייך לחוגו. ואולם הוא הזכיר שנפגש עם החכם השברשני ואף ביקר בביתו בפרק זמן שעליו אנו דנים55. ויש לשים לב לעובדה שפרץ סיפר בזכרונותיו מה שסיפר על רייפמאן, לאחר שתיאר את מוריו העברי והגרמני ולפני שהזכיר את מורו הרוסי. אין ספק שגם רייפמאן היה בתקופה זו אחד ממוריו של פרץ – ב“תורה” וב“השכלה” כאחד.

כשפרץ ביקר אצל רייפמאן, החכם השברשיני לא היה עדיין איש זקן, בעל שערות-שיבה, כפי שהוא נראה בתמונה, שמתלווה לאוטוביאוגרפיה שלו משנת 188856. פרץ מתאר אותו בתור “יהודי גבה-קומה ומגודל שיער-שחור”57 על שולחנו של רייפמאן התגלגלו ניירות – “חומר לאוטוביאוגרפיה שלו”58 שכידוע לנו כבר – רייפמאן פירסם אותה רק בשנת 1888. רייפמאן – מעיד פרץ – “מוצא שיבושים בתנ”ך; דברים אלה יכולים להתייחס כבר למחברתו של רייפמאן, שנזכרה למעלה – “מועדי ערב” (1863)59. פרץ מספר שרייפמאן קרא לפניו אחד משיריו60. המשורר רואה “בחלומו – כרם, ובכרם – כל מיני פירות ושבילים יפים, ו”פרחים עם שושנים" (החרוז הוא – בעל שלוש מילים! [בכל שורה]) ובאותם השבילים מטילים “שלובי זרוע”… אחד המונה יסודות ארבע, והשני –הנשבע בשבעים ושבעה…"61.

לפי הסוף, יש להחליט שהכוונה למוסר-השכל שבו מסתיים “קן צפור”, משל אֵזוֹפּי…", שרייפמאן הוציא לאור בתור חוברת מיוחדת. כאן נמצא את החרוזים הבאים:

"שמה הביטו ראו

"ילכו שנים יחדו

"זרוע לזרוע תחבק…

"זה יגזר – אומר:

"יסודות חלד ארבעה

“וזה ששים ושלושה”62.

הראשון מצדד בתורתם של אֶמפּדוֹקלס (בן המאה החמישית לפני הספירה הנהוגה) ואריסטו; השני –הוא מתלמידיהם של החימאים בני זמנו של המשורר: בשנת 1869 פירסם החימאי הרוסי הנודע דמיטרי איוואַנוֹביץ מֶנדֶלֶיֶיב (1907–1834( את “לוח היסודות” שלו, שנתפרסם חיש-מהר בעולם כולו. מספר היסודות שהיו ידועים באותו זמן היה 6363.

“קן-צפור” נדפס בשנת 1870. ואולם מתוך המכתב שנשלח אל המחבר לזאמושץ' (נדפס בסופה של החוברת), שבו מאשרים “ראשי חברת כל-ישראל חברים” בפאריס בדמבר 1868 את קבלת (כתב היד) של “השיר קן-צפור”64, נובע שהשיר, לפחות בגירסתו הראשונה, נכתב לא יאוחר ממחצית השניה של שנת 1868 ובוודאי רייפמאן קרא שיר זה לפרץ סמוך לאותו זמן.

החלום והכרם, שלדברי פרץ שימשו פתיחה לשיר ששמע מפיו של ריפמאן, אינם נכללים בנוסח של “קן-צפור” שלפנינו. ואפשר קטע זה היה והושמט, או שמא פרץ, כעבור יותר מארבעים שנה, לא זכר וצירף דברים שלא היו כלל בשיר זה (או שמא קרא לפניו רייפמאן שני שירים – שאחד מהם לא נדפס כלל – ופרץ צירפם יחד?)65.

מדוע אין פרץ מזכיר כלל את רייפמאן בספרו על ימי-שברשין, למרות שכנראה אפילו שמע לקח מפיו? אין לייחס שתיקה זו אך ורק לאופיים הבלתי-שיטתי של “מיינע זכרונות”. אפשר אולי לתרץ את שתיקתו של פרץ על-ידי יחסו לכל תקופת “גלותו” בשברשין: “אין חשק להזכר66. ברם, הסיבה העיקרית היתה בוודאי יחסו השלילי של פרץ לרייפמאן. שמו של רייפמאן “ה,אפיקורס, הגדול ו,חוקר קדמוניות,”67 מופיע כמה פעמים על דפי “מיינע זכרונות” 68 ובכתב-היד הבלתי-נודע69. ב”נגניאל" פרץ רומז לרייפמאן ואפילו מצטט את דבריו (בהערה), בלא להזכיר את שמו במפורש70. ובסוף אין כמעט ספק שלדמותו של “סופר ישראל וחוקר קדמוניות” שב“מכתב אשמדאי אל בעל זבוב”71 שימש דוגמה לא אחר אלא ר' יעקב רייפמאן. בדרך כלל פרץ מדבר על רייפמאן ביותר משמינית שהשמינית של אירוניה72. ואולם אפילו הרב מאיר הרשקוביץ, שמגנה בחריפות את פרץ על יחסו לריפמאן, נאלץ להודות: “כבוד ואהבה לא רחש לו [לרייפמאן] תלמידו זה [פרץ], אך גם את העובדות לא זייף”73.

מאין יחסו השלילי של פרץ לרייפמאן? ומדוע מצא לנחוץ, לאחר שהזכיר כמה ממוריו האחרים להוסיף: “את הרושם הרע ביותר עושה עלי יעקב רייפמאן”74? – כדבריו של אחד החוקרים, בעיה זו מחכה עדיין לפתרונה75.

במידה מסויימת נבעה האנטיפאתיה החריפה של פרץ כלפי החכם השברשיני מתוך אי-ההתאמה – שפרץ ראה בה, ללא ספק, צביעות –בין חקירותיו ה“אפיקורסיות” של רייפמאן ובין הקפדתו אפילו על הקלה שבמצוות76. לכך יש להוסיף גם את סלידתו של פרץ מהתפארותו של רייפמאן בהשגיו לא בשטח החקירה בלבד אלא גם בשטח השירה, שלדעתו רחוקה היא כרחוק מזרח ממערב מכל אופיו של “עש ספרים” זה77. אך עיקר התנגדותו של פרץ לרייפמאן מקורה בשנאתו העזה של פרץ, החי והתוסס, לכל למדנות מתה ולכל “אבק ספרים”78. כל פעם כשפרץ מזכיר “חוקר קדמוניות” הוא שופך עליו קיתוני לעג ובוז79.

כמעט וודאי הוא הדבר שלערך בין השנים 1868–1866 השתייך פרץ לחוגם של צעירים זאמושצ’אים, שהקשיבו בעניין רב להרצאותיו של רייפמאן בעירם80. משום כך יש לחשוב, שיחסו השלילי הקיצוני של פרץ לרייפמאן (שבוודאי הסתייג ממנו בכמה וכמה דברים גם קודם-לכן) התגבש יותר מאוחר. נראה, שעל כך השפיע לא מעט חותנו של י“ל פרץ (בשנים 1876–1870) גבריאל יהודה ליכטנפלד. ליכטנפלד התגורר שנים רבות באפטא ומי יודע אם איבתו של רייפמאן לעיר זו ויחסו השלילי של המתמאטיקאי ליכטנפלד ל”חוקר-הקדמוניות" רייפמאן אין מקורם המשותף בסיכסוכים שבין רייפמאן ובין כמה מתושבי אפטא: בשירו “תבנית דורש הקדמוניות…” תיאר ליכטנפלד דמות נלעגת של חוקר קדמוניות ובשתי הערותיו לשיר זה הזכיר במפורש את רייפמאן81. אין ספק, שפרץ הצעיר, שהושפע בכמה וכמה שטחים על-ידי חותנו ושאחר-כך אף נטל חלק בפולמוסו נגד חיים זליג סלונימסקי וסיעתו, הלך כאן בעקבותיו של גבריאל יהודה ליכטנפלד.

  1. מתוך הספר: י“ל פרץ הצעיר. חייו, יצירתו וכתב–ידו הבלתי–נודע”.  ↩

  2. נ. מייזיל, י.ל. פרץ New York, 1945, 28: עדותו של שמואל–לייב לווין, דודו של פרץ (לדבריו – כבן שתים–עשרה).  ↩

  3. על שברשין: T. XI,Warszawa, להוסיף טקסק כתוב בפולנית – על חכמי שברשין: י.ל. שפער, ענינים שונים הנוגעים לתולדות היהודים בפולין, “הצופה לחכמת ישראל”, שנה ח' (תרפ"ד),, 306–301.287–285  ↩

  4. בשנת 1860 היו בשברשין 4018 תושבים, מהם 1683 – יהודים **(Siownik Geo graficzy…",T. X**I. 827)  ↩

  5. י. ל. פרץ, מיינע זכרונות, “אַלע ווערק”, באנד XI, ניו–יאָרק, 1948, 49.  ↩

  6. מיינע זכרונות, שם, 34; Slownik Geograficzny“”, שם.  ↩

  7. מיינע זכרונות, 30, 35 וכו'.  ↩

  8. י. י. פרץ, זכרונות, “זאַמאָשטמער שטימע”, I. יאָרגאַנג, מס' 3 (10 באפריל 1928).  ↩

  9. מיינע זכרונות, 46, 49, 52 (“כמעט לא ראיתי אותו”, אומר פרץ; השווה: י.ל. פרץ זכרונותי, מתורגם על–ידי ש. מלצר, “כל כתבי י. ל. פרץ העבריים והמתורגמים מיידיש”, כרך ט‘, [ספר א’] תל–אביב, תשי“ז, עמ' ס”ה).  ↩

  10. מיינע זכרונות, 52; עברית: עמ' ס"ה.  ↩

  11. מיינע זכרונות, 47–46.  ↩

  12. “ייווא בלעטער” [יב"ל], באנד XII (1937), 304.  ↩

  13. אוטוביאוגרפיה (בצירוף תמונה): ראשי פרקים מתולדות ימי חיי אשר כתבתי לזכרון בספר לדור אחרון, “כנסת ישראל”, ספר ג‘ (תרמ"ח), 184–173 ומחדש (עם הערות) בתוך: עיונים במשנת הראב“ע מאת יעקב רייפמאן, ליקט והוסיף הערות נ. בן–מנחם, ירושלים, תשכ”ב, 23–9. ביידיש (בקצת השמטות) בתוך “פנקס זאמאָשטש”, בוענאָס איירעס, התשי"ז, 447–440. אוטוביאוגרפיה זו שימשה גם יסוד למאמרו של מ.מ. מאיילעס, ר’ יעקב רייפמאנן השעברשיני, “האסיף”, שנה ו‘ (תרנ"ד), חלק אוצר הספרות, 206–200. – על רייפמאן: א.מ. הברמן, חכמת המסכן (תולדות רבי יעקב רייפמן), “גליונות”, כרך ז’ (תרצ"ח), 134–128; מ. הרשקוביץ, תתן אמת ליעקב, “הדרום”, ניו–יורק, חוב‘ י“ח (תשרי תשכ"ד), 78–35; מ. סולם, מ. הילדסהיימר, מ. הרשקוביץ, מילואים ל”תתן אמת ליעקב", שם חוב’ כ“א (ניסן תשכ"ה), 171–142; מ. הרשקוביץ, ונספחו על בית יעקב”, שם, חוב‘ כ“ב (תשרי תשכ"ו), 146–142; מ. הרשקוביץ ”והקשרים ליעקב", שם, חוב’ כ“ג (ניסן תשכ"ו), 150–126; ז. וורבה, ר' יעקב רייפמאן, ”בצרון“, שנה ח', כרך ט”ו (תש"ז), 215–208; י.שאצקי, השכלה אין זאמאָשטש, יב"ל, XXXVI (1952), 44–42; ועוד.  ↩

  14. לפי האוטוביאוגרפיה שלו (“כנסת ישראל”, ספר ג' 173) נולד רייפמן “בר”ח ניסן אשר בשנת התקע“ח” ולא ביום–כיפור או בתשעה–באב, כמו שכותב פרץ (מיינע זכרונות, 85). ואפשר “דברי פרץ פה מכוונים למצב רוחו של רייפמן, שפעם הוא מלא חרטה ותשובה, ופעם הוא מתלונן על כל העולם” (מ. הרשקוביץ, “הדרום”, י"ח, 50).  ↩

  15. לאגוב– בכתיב לא אנגלי  ↩

  16. אופאטוב–בכתיב לא אנגלי  ↩

  17. “כנסת ישראל”, ג‘ 174–173. העיר ידועה בתולדות החסידות; בה ישב האדמו"ר ר’ אברהם יהושע השיל (1825–1765), מחבר “אוהב ישראל”. והשווה עליה: “אפטא… ספר זכרון”, תל–אביב, תשכ"ו.  ↩

  18. שם, 174.  ↩

  19. שאצקי, יב“ל, XXXVI, 43–42; הרשקוביץ, ”הדרום“, י”ח, 37.  ↩

  20. “כנסת ישראל”, ג' 176.  ↩

  21. הברמן, “גליונות”, ז‘ 129; “כנסת ישראל”, שם. – בקטע אירוני שבכתב–יד הבלתי–נודע של פרץ (עמ' 187; “גליונות”, כרך כ"ה, 1951, 267) הוא מזכיר שהיה “בשעברשין בית עקד ספרים גדול ונורא”, שבו השתמש ריפמאן. ויתכן שאין הכוונה לספרייתו של ר’ יוסף מיימון.  ↩

  22. הברמן, שם.  ↩

  23. מאמרו הראשון של רייפמאן נדפס בשנת 1842 (שם).  ↩

  24. Studies on Jewish Bjbliography and Related Subjects un Memory of A.S. Freidus…“, New York, 1929. בחלק העברי: ”יד ושם לזכר א.ז. פריידוס“, עמ‘ ז’–ח' והשווה: הערתו של ד. שופמאנן ב”המליץ“, שנה כ”ז (1887), 402.  ↩

  25. רשימות של כתביו: “כנסת ישראל”, ג‘ 180–178; הרשקוביץ, “הדרום” י"ח, הערה 77 בעמ’ 70–65; להוסיף טקסטים כתובים בצרפתית ובגרמנית

    – בסוף הטופס של ספרו “מועדי ערב”, שנשלח על–ידי רייפמאן עצמו ל“מוסיאום הבריטי”בלונדון, נמצא דף נוסף ועליו “**מודעה”** בכתב–ידו של המחבר. “מודעה” זו כוללת רשימה של תשעה מתוך חיבוריו שעדיין לא ראו אור ובקשת תמיכה. היא נכתבה בזאוויחוסט (שעל–יד אפטא) בט“ו בכסליו תר”ל.  ↩

  26. “כנסת ישראל”, ג' 177–176. והשווה: מיינע זכרונות, 85.  ↩

  27. שאצקי, שם, 43 ו–48; מיינע זכרונות, 72, 73, 78.  ↩

  28. השווה: י. שאצקי, פרץ–סטודיעס, I זאַמאָשטש און פרץ, יב"ל, XXVIII (1946), 44. כמה פרטים שמביא כאן שאצקי מוטלים בספק. כך, למשל, שמשון בלוך (אחד מ“די ברידער בלאך”) לא היה יכול להשתייך לחוגו הזאמושצ'יאי של רייפמאן בשנת 1862, שהרי הוא מת בשנת 1845.  ↩

  29. שאצקי, יב"ל, XXXVI, 43.  ↩

  30. על גבי השער של ספרו “מועדי ערב”…, חברת א' ווילנא, תרכ"ג (יותר לא הופיע).  ↩

  31. בלא ספר בהקבלה לשם ספרו הפילוסופי של משה מנדלסון Morgenstunden“” (1785). והשווה: ג.י. ליכטנפעלד, חקר דין, “השחר”, ג' (תרל"ב), 218 (בהערה).  ↩

  32. י. רייפמאנן, מועדי ערב…, חוברת א' 4; שאצקי, יב"ל XXXVI, 43 והערה 43 (שם, 49 הוא כותב, שהספר נדפס הודות לעזרתו של יהושע מרגליות עצמו).  ↩

  33. מיינע זכרונות, 78. עיין גם שאצקי, שם, 47 (וכן: 43–42).  ↩

  34. ואין זה המקרה היחידי, שפרץ עובר בשתיקה על קשריו עם רייפמאן.  ↩

  35. אגב, מ.י. פרייד בספר זכרונותיו “ימים ושנים”, תרגם מאידית א. זמיר (חלק ב', תל–אביב, תרצ"ט, 60), אומר ש“פרץ היה משתמש… תכופות” בספרייתו של רייפמאן, שישב “לא רחוק מזאמושץ'” (בשברשין).  ↩

  36. “כנסת ישראל”, ג' 178–177.  ↩

  37. מיינע זכרונות, 30; עברית; עמ' ל"ז (ההדגשה שלי).  ↩

  38. זכרונות, 20; עברית: עמ' כ"ה.  ↩

  39. זכרונות, 52; עברית: עמ' ס“ה: ”עד [סוף] ה“זמן” לא נשאר הרבה, משלחים אותי [הביתה]" (שונה קצת).  ↩

  40. יב"ל, XII, 304.  ↩

  41. דר זה מזכיר גם פרץ: מיינע זכרונות, 60.  ↩

  42. עליו: ז. רייזען, לעקסיקאָן פון דער יידישער ליטעראַטור… III באנד, ווילנע, תרפ"ט 2, 505–501  ↩

  43. פ. קאפלאן, נייע שטריכן צו פרצעס ביאוגראַפיע. וועג נאָטיצן, “דאָס נייע לעבן”, יוביליי–נומער: דאָס נייע לעבן צער יאָר…" תוספת מיוחדת לגליון מס' 3000 (24 באפריל 1929), 19. – והשווה: נ. מייזיל, פרץ (לעבן און שאַפן), I באַנד, ווילנע, 1931, 11–10 וכן הוצאה שניה של אותו ספר בשם י.ל. פרץ זיין לעבן און שאַפן, New York, 1945, 18–17.  ↩

  44. אכן, במקום אחר הוא אומר, שבשנת 1888 היה כבר כבן י"ג שנה, כלומר – בשעת מותו של רייפמאן היה כבן עשרים. ואולם המסופר על ידו (גנבת כסף מאביו לשם נסיעה להלווייתו של רייפמאן) אפשר הולם בחור בן 15 אך לא אברך בן 20.  ↩

  45. לפי גירסה אחת שלו הוא נולד בשנת 1875, ולפי הגירסה השניה – ב–1880.  ↩

  46. השווה T/ XIV Warszawa, להוסיף טקסט כתוב בפולנית  ↩

  47. מיינע זרונות, 68.  ↩

  48. ד"ר י. געליבטער, פּרצ‘ס קינדער–יאָרן (זכרונות), “זאַמאָשטשער שטימע”, I. יאָרגאַנג, מס’ 3 (10 באפריל 1928); נדפס מחדש ב“ליטערארישע בלעטער”, 8. יאָרגאַנג, 7. באַנד (1931), 259–258, ובעברית (בהשמטות) – בתוך “זמושץ' בגאונה ובשברונה”. תל–אביב, תשי"ג 231–230.  ↩

  49. י. שאצקי, השכלה אין זאַמאָשטש, יב"ל, XXXVI (1952)36; להוסיף טקסט כתוב ברוסית  ↩

  50. השווה למטה.  ↩

  51. “הבקר אור”, שנה ד' (תרל“ט–תר”מ) 1053–1048; והשווה גם: שם, 1383–1382.  ↩

  52. “השחר”, [שנה א‘] חלק ב’, חוברת יא–יב לאב ואלול“ תרכ”ט, 100–95.  ↩

  53. שם, 100.  ↩

  54. מיינע זכרונות, 7, 11, 20–19, 36, 100, 101, 107, 112, וביחוד: 120–119 (הרמב"ם); שם, 20 (רלב"ג); געליבטער, שם (ר' יוסף אלבו). נוסף לאלה רייפמאן מזכיר גם את “אמונות ודעות” לר‘ סעדיה גאון וה“כוזרי” לר’ יהודה הלוי. השווה: יעקב רייפמאן, ראשי פרקים מתולדות ימי חיי…, “כנסת ישראל”, ספר ג' (תרמ"ח), 176. – ואולם אין לשכוח שכל אלה היו ספרים מצויים בידי כל אחד, שהתעניין בהוגי–הדעות היהודיים הביניימיים.  ↩

  55. שם, 85.  ↩

  56. “כנסת ישראל”, ג‘, 176–175. העתקתה: למעלה, עמ’ 132.  ↩

  57. מיינע זכרונות, 85; עברית: עמ' ק"ה.  ↩

  58. שם; שם.  ↩

  59. השווה: י. רייפמאנן, מועדי ערב… חברת א', ווילנא, תרכ“ג, 31012: ”מערכה ראשונה: הערות על התנ“ך”.  ↩

  60. רייפמאן עצמו אומר, ששירים היו בין יצירותיו הראשונות (עיין: “כנסת ישראל”, ג' 177–176).  ↩

  61. מיינע זכרונות, 85; עברית: ק“ה–ק”ו (בשינויים קלים).  ↩

  62. י. רייפמאנן, קן–צפור… ברלין, התר“ל, 27. – אגב, בכתב–היד הבלתי–נודע של פרץ (עמ' 3) וב”נגניאל“ (“הבקר אור”, שנה א‘ תרל"ו, 102–101, וביחוד: הערה בעמ’ 102) פרץ מביא את עיקר דבריו של רייפמאן ב”דרך לשון המשל“ – היא ההקדמה ל”קן–צפור…“ (עמ' 8–5). הקדמה זו נדפסה מקודם ב”כוכבי יצחק“, חוב' ל”ה (1868), 28–27.  ↩

  63. להוסיף טקסט כתוב ברוסית

    1951–2, 197–223

    –וביחוד הלוח, שמצורף בסופו של הספר, ובו צויינו היסודות, שהיו ידועים בשנת 1869 – והם 63. והשווה גם: “האנציקלופדיה העברית”, כרך י“ט, ירושלים–תל–אביב, תשכ”ט, 965: ציור 4. טבלת מנדלייב משנת 1869. – המספר “שבעים ושבע” יסודות, שמזכיר פרץ. הוא מספר “עגול”, שמקורו בשיכחה.  ↩

  64. “קן–צפור…”, 30–29.  ↩

  65. פרט ל“קן–צפור… ” נדפסו משיריו של רייפמאן עוד ארבעה (כולם עיבודים של אגדות מן התלמוד והמדרש) ב“כוכבי יצחק”, שם, 30–28.  ↩

  66. מיינע זכרונות, 52.  ↩

  67. ניימע זכרונות, 72; עברית: עמ' פ"ט.  ↩

  68. שם, 72, 73, 78, 85.  ↩

  69. כ“י, 3 (“הר' י”ר הוא הר‘ יעקב רייפמאן; השווה, למשל: הברמן, "גליונות, כרך ז’, 133 וביחוד: ליכטנפלד, במאמרו הנ"ל), 188–187 )נדפס, תוך השמטות קטע קטן, ב”גליונות“, כרך כ”ה, 1951, 267).  ↩

  70. “הבקר אור”, שנה א' שם.  ↩

  71. שם, 372–371 (המצוטט: בעמ' 372). על יצירה זו בפרטות, וכן על י“ל פרץ בתור מחברה, אדון בספרי הנ”ל.  ↩

  72. בניגוד למה שאומר שאצקי (יב"ל, XXXVI, 42).  ↩

  73. הרשקוביץ, “הדרום”, י"ח, 50.  ↩

  74. מיינע זכרונות, 85; עברית: עמ' ק"ה.  ↩

  75. השווה: מ. וואקסער, דאָס לעבן פון יידישן דיבטער, יב"ל, XII (1937),247.  ↩

  76. מיינע זכרונות, 85. והשווה גם מה שפרץ כותב (שם) על שני תאריכי–הלידה השונים, שלדבריו רייפמאן בחר לעצמו.  ↩

  77. שם; עברית: עמ' ק"ה.  ↩

  78. שם; עברית: עמ' ק"ן.  ↩

  79. מכתב ל. דינזון, בלי תאריך (נ. מייזיל, בריוו און רעדעס פון י"ל פרץ ניו–יאָרק, 1944, 158; ואפשר זהו קטע של מאמר); “יורשי פרעה” (כתבים, ג‘ ספר א’, עמ' ר“ט–רכ”א); “מדינת העורבים” (שם, ז‘ עמ’ קל“ג–קל”ה); “חלקת החכמות” (שם, ט‘ [ספר ב’], עמ' י“א–י”ג); הציץ ונפגע“ (שם, י‘ ספר א’, עמ' ט–ל"ט); ”באנציע שוויג“ (ווערק, ב' 420–412); ”דריי חופות“ (שם, ה', 43); והשווה גם: כתב–יד בלתי–נודע, 170. – יחס דומה ל”חוקרי קדמוניות“ ול”חקירות קדמוניות“ א.א קובנר, רוח משפט, ”צרור פרחים“ אדעססא, תרמ”ח, 119–111; מ.ל. ליליינבלום, כל כתבי…, כרך ב' קראקא, תרע"ב, 58–52, 112–110, 444–440; ועוד.  ↩

  80. גם פרט זה, הקשור הרייפמאן, אין פרץ מזכיר כלל (ועיין למעלה).  ↩

  81. בתוך קובץ השירים המשותף של פרץ וליכטנפלד “ספורים בשיר ושירים שונים…”, ווארשה, תרל“ז, 117–112. והשווה: וואקסער, שם, 248–247. – על ”ספורים בשיר…“ בפרטות: בספרי הנ”ל וכן בקיצור בהרצאתי שנדפסה ב“דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות”, כרך ב‘ ירושלים, תשכ“ט, 67–65. כדאי לציין, שב”השחר". שנה ג’ (תרל"ב) ליכטנפלד ב“חקר דין”. מאמר א‘ שלו (עמ' 220–214) וביחוד הערה ארוכה בעמ’ 220–217) התקיף בחריפות את “מועדי ערב” של רייפמאן, שהוא “ממכיריו מכבר” (שם, 217, הערב). תשובתו של רייפמאן בשם “כונן לחקר” (שם, 419–451, ובפרט 418–418) מצטיינת במתינותה.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

קִראו עוד על אודות הפרויקט ועל איך לעזור 1

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

ליצירה זו טרם הוצעו תגיות

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 52820 יצירות מאת 3070 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 21975 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!