דם אחים נשפך כמים שם בארצות-החשך, כבוד אחיות חולל על ידי חיות-טורפות בצורת אדם; רבנים וזקנים חדלו להאמין באלהי ישראל, וימאנו להתפלל. ולכל אשר נפנה חשך מכסה ארץ, ומתך2 מעמקי נשמתנו, פורצת אנחה איומה, מרה ומיואשת העולה ובוקעת עד לב שמים…
ובבירת שודיה השקטה, בסטוקהולם, התאספו בחורים מישראל, שבאו מכל קצות הארץ. קשי נסיעה, מעצורי פספורטים, שום מכשול כזה לא עצר בעדם, כי הלא אל אספה רבתי-עם הם נוסעים, האספה הראשונה במינה במשך שבע השנים האחרונות: כנסית פועלי ציון בסטוקהולם.
לפני מונח העתון שהופיע בימי אספת כנסיה זו בסטוקהולם, במשך שלשת החדשים יולי-אוקטוברו 1919. בסקרנות גדולה פתחתיו בדעתי כי הנוער היהודי בין-הלאומי ידבר אלי מתוך דפים אלה, מהם תעלה לאזני שאגת אריה, צעקת הצעיר היהודי הבז למשסיו וקורא להם: זכר אזכר את מעשיכם ונקם אנקם את נקמת עמי מכם, כי יום נקם ושלם.
אולם בדף הראשון נוצצות לנגד עיני אותיות עבות גדולות; החלטות הכנסיה של מפלגת השתפנים היהודים פועלי-ציון… עובר אני על שורות בכדי להגיע להחלטה הנדפסה באותיות צעקניות והנה תמציתה: "הכנסיה מחליטה שעל האינטרנציונל, תהיה באיזה דעה שהיא בנוגע לשטת הסוביט, להתנגד לכל השתדלות מצד הבורגואזה האימפריליסתית להתערב בענינים הפנימים של הארצות האלה וכו' וכו' "3.
משתדל אני למצא את אשר בקשתי בדף השני או בשלישי, ומעלעל אנכי דף אחר דף עד השורות האחרונות של העתון, והנה מברק-נחומים, מצד הכנסיה אל המפלגה הדמוקרטית בגרמניה, על מות הוגו האזה…
שם בארצות החשך שבגללן הרימו פועלי-ציון את קולם, נשפח דם אחים כמים, וכבוד אחיות מתחלל, ופה יושבים בחורים מישראל ודנים על תקון עולם, על מלחמה בבועזים, על הרעיון הקדש של מלחמת המפלגות.
רומה בוערת, ונירון מנגן…
אבל פועלי-ציון מתענינים הם בארץ-ישראל, יקרה ציון בעיניהם, כי הרי בה יש כר נרחב לנסיונות חברותיים, הלא דברו עליה נביאים מאז, שעלולה תורה לצאת ממנה, ומדוע לא תורת ממשלה שתפנית? וגם בנוגע לזאת יש החלטות: “להלחם בא”י בהון הפרטי, השואף רק לרוחים גדולים בשביל הנאתו-הפרטית, לעבד מבלי הרף נגד ההסתדרות הציונית העוזרת להון הפרטי, ואינה תומכת בדימוקרטית הפועלים." ומיד אחרי כן בדף השני מוצאים אנחנו דין וחשבון האומר כי רב הפועלים היהודים בא"י עובדים על נחלות הקרן הלאמי (ציוני?), בכסף קפת הקרן הלאמי (ציוני?), ולא רק זאת אלא גם פועלות עבריות ומספרן 145, מטפלות בירקות על שטח 1580 דונם, וגם זה בכסף ההסתדרות הציונית.
ובעודני מהרהר באכזריות ההסתדרות הציונית ביחס לפועלים העברים בארץ-ישראל, והנה לעיני ידיעה, שצירי “אחדות-העבודה”, אחרי משא-ומתן ארוך עם הועד הפועל הציוני, הצליחו לקבל תקציב של 51,000 פונד (חמשים ואחד אלף פונד אנגלי!) לשנת 1920–1919, חוץ מהאשראים לקבוצות של הקרן-הקימת, הנתמכות מכספי הקרן עצמו. ואחרי הפתעה זו, רוצה אני להאמין שחמשים ואחד אלף הפונד האלה ישמשו להעסקת אלפי פועלים חדשים, אבל דיקן גדול הוא עתון הכנסיה אשר בסטוקהולם, שאיננו נותן לך מקום לטעות טעות כזו, מבאר הוא לך שהתקציב הזה הוא בשביל הקבוצות הקואפרטיביות שמספר חבריהן שלש מאות וחמשים איש.
ומשמח מאד הוא הדין והחשבון של העבודה שנעשתה על ידי “פועלי-ציון” בארץ ישראל: נטיעות שקדים וזיתים ביער המפורסם, היער האגדתי (ואם רוצים אתם אין זאת אגדה) יער הרצל. נטיעות שלש מאות אלף אקליפטוסים קרוב לראשון לציון (?) וכו' וכו'. וגם מספרים מחכימים יש בעתון המענין הזה. בתקציב של פועלי ציון בשביל הפועלים בא“י, לשנת 20–1919 אנחנו מוצאים למשך שאלף פונד הוקצבו בעד השומר; אמנם אנחנו פה חשבנו שהסתדרות זו הלכה כבר לעולם האמת, עולם שכלו טוב. אמנם בימים האחרונים אירעו-מאורעות בגבול הצפון, שבטח יוכיחו למנהיגי השומר את נחיצות תחית הסתדרותם, אבל הלא המאורעות האלה, חדשים הם, והכנסיה בסטוקהולם סגרה את אספתה באוקטובר העבר, עוד בטרם התחוללו המאורעות האחרונים “בגבול הצפון”. זאת ועוד הרי שם אין מן הצורך בהוצאות בשביל הסתדרות הגנה, כי דבר ידוע הוא ש”שלש עשרות צעירים ועשר צעירות, ללא נשק וללא כדורים" הצליחו להפחיד אלפי ואלפי שודדים מזוינים מכף רגל ועד ראש.
סך הכל של התקציב לשנת 20–1919 עולה ל-14,100 פונד, הסכום הזה הוא כמובן רק מה שהמפלגה עצמה נותנת לחבריה בארץ-ישראל, מלבד התקציבים של ועד הצירים, קרן-קימת, כבוש האדמה ושאר ירקות. וגם זה משמח. אדרבה, ידע נא העולם שכסף הרבה יש לנו ויודעים אנו לדאוג לפועלינו בארץ. אבל בתור איש פרטי, בועזי בן בועזי, איני יכל להתאפק מרגש של קנאה, ומעריץ הנני בכל לב את אותם יחידי סגולה שכל כך יפה הביטו את פירוש הפסוק: “טוב שם משמן טוב”.
* * *
הכנסיה בסטוקהולם נסגרה בבחרה בועדת-עבודה שתסע לארץ ישאל בכדי להכין תכנית רחבה של עמודה דמוקרטית שתפנית, וזכינו כבר לראות את הועדה הזאת פה, ולשמוע מה שבפיה: יש מחברי הועדה הזאת שהקימו ניר של ז’רגון בבית-העם בחיפה, אחרים הכריזו ברבים, שלפתח-תקוה ויתר הטומאה יתנו את רשות הקיום, מאין ברירה, אבל יאחזו באמצעים חריפים נגד התפשטות המגפה, ואם אחדים מכם לא זכו עדיין לראות ולשמוע אותם, בואו נא אל מלון אחד פה, מלון בועזי בשביל בועזים וראיתם…
ויושב אנכי ומסתכל לפעמים במלון זה באורחים. מצד אחד אלה שכתתו את רגליהם לבוא לארצנו בכדי לדאג לפרולטריון העברי, ומצד שני ישב לו יהודי בעל פנים אדומים, שעשה מה שעשה בכדי לצאת מרוסיה הבולשבית ולבוא לארץ-ישראל, בכדי להגדיל את הונו הפרטי על ידי נצול וכו'. המנצל הזה במשך שלשת החדשים האחרונים דפק על כל הדלתות, חזר על כל פתחי הממשלה, וברצון כביר של מנצל מומחה התאבק עם כל המכשולים שפגש בדרכו, וסוף סוף הצליח לקבל בית חרשת השייך לגרמני ביפו, והנה עתה מתחילה אצלו עבודה, והרבה מאות פועלים יוכלו לאכל לחם.
וזוכר אני את רומה הבוערת. נירון ישב ונגן לאור התבערה האדומה, ומלחכי פנכא אשר מסביבו התפעלו למראה כל האסתתיקה שבדבר. אבל נמצא גם אז המון פשוט של רומאים, שלא יכלו להבין את כל השירה ואת כל היופי הנשגב אשר ב“מומנט” ההוא, ויפשלו את שרווליהם ויסתדרו לשלשלת מכבים אשר העבירו את דליי המים אחד לרעהו.
נסתדר, רבותי, נסתדר ונמלא נא את דליינו…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.