רקע
דן אלמגור
סבא ליאון
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: אור יהודה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר; 2012

מלים ולחן: ז’ורז' בראסנס

שרו: אלברט כהן (1958), רחל אטאס (1964)


זְמַן רַב עָבַר מֵאָז נִפְטַר סַבָּא לֵיאוֹן

וּבְמוֹתוֹ מֵת אִתּוֹ גַּם הָאָקוֹרְדְּיוֹן.

אוֹתוֹ סָחַב הוּא עַל הַגַּב כְּמוֹ בְּכָל יוֹם

כְּדֵי לְנַגֵּן וּלְרַנֵּן לִבְנֵי מָרוֹם.


שׁוּב בָּרְחוֹבוֹת לֹא נִפְגּשׁ אֶת סַבָּא לֵיאוֹן.

שׁוּב לֹא נִשְׁמַע אֶת נְעִימַת הָאָקוֹרְדְּיוֹן.

כִּי הוּא יָצָא אֶל הַמַּסָּע שָׁם, בַּגְּבָהִים,

כְּדֵי לְלַוּוֹת בִּנְגִינוֹת אֶת אֱלֹהִים.


כֵּן, עוֹד נִזְכֹּר לַיְלָה שֶׁל קֹר… אֵין שׁוּם אָדָם;

רַק הַזָּקֵן הַמְּנַגֵּן שִׁיר מְיֻתָּם.

חֶרֶשׁ עוֹלִים אָז הַצְּלִילִים הָעֲצוּבִים,

וּמְחַיְּכִים כָּל הַכְּלָבִים הָעֲזוּבִים.


הוּא לֹא הֵבִין כְּלוּם בְּתָוִים, סַבָּא לֵיאוֹן;

אַךְ אִישׁ עוֹד לֹא נִגֵּן כְּמוֹתוֹ בָּאָקוֹרְדְּיוֹן.

וְאִם “זִיֵּף” – חֶרֶשׁ לִטֵּף אָז אֶת הַכְּלִי

וּמְבֻיָּשׁ אֵלָיו לָחַשׁ:" נוּ, טוֹב. מִזְדַּקְּנִים."


מָה שָׁם חָדָשׁ? אֵיךְ הַמַּרְגָּשׁ, סַבָּא לֵיאוֹן?

הַאִם נִתַּן יַיִן יָשָׁן גַּם לָאָקוֹרְדְּיוֹן?

הַאִם טָעִים יֵין הַפְּלָאִים שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים?

הַאִם יֶשְׁנָן שָׁמָּה, בַּגַּן, גַּם כַּמָּה נָשִׁים?


אִם הִיא עוֹד שָׁם, מְסֹר לָהּ דַּ"שׁ-חַם – לִגְבֶרֶת לוֹט.

רַק בִּזְכוּתָהּ טוֹב וּכְדַאי לְשָׁם לַעֲלוֹת.

וְאִם הָאֵל עוֹד מִתְפָּעֵל מֵאָקוֹרְדְּיוֹן –

אָז, מִן הַסְּתָם, טוֹב לְךָ שָׁם,

טוֹב, סַבָּא לֵיאוֹן!


במחצית השנייה של שנות החמישים לא היססנו, חברי הפזמונאים ואנוכי, “לשאול” ללא רשות מלחניו היפים של בראסנס ולכתוב להם מילים משלנו( ראו “ויוֹיוֹ גם”, “יוסי, יונה”, “האזרח הקטן” ועוד). אבל נדמה לי שהייתי הראשון שתירגם לעברית גם את מילותיו של בראסנס: זה היה השיר הפרוע, העוקצני, “זהירות הגורילה!”, ששר אריק לביא מדי ערב ב“מועדון התיאטרון” בתל-אביב. וכשיוסי בנאי העלה את המופע הראשון שכולו שירי בראסנס, תירגמתי כמחצית מהשירים, ביניהם את השיר “מי מפחד ממלים גסות”, שכמו נכתב עבור עידן ה“רייטינג” של היום.

המלצות קוראים
תגיות