רקע
צבי אלעזר טלר
זעקת שבר

קול דכאי רוח מרדפים מארץ רמה־עניה, הנאנחים והנאנקים מתגרת יד עושקיהם כח, ולפני אחיהם אנשי השם ישפכו מרי שיחם, ואליהם ישאו נפשם להעמיד להם רוח והצלה.

בשנת רב שׂבענו בוז לפ"ק


נכתב בדמי לבבו:

מאת המצר בצרת עמו לה"ט מבית שאון


מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים?

מִי יִתְיַצֵב לִי עִם פּוֹעֲלֵי אָוֶן?

(תהלים צ“ד ט”ז)

יָגוֹדוּ עַל נֶפֶש צַדִיק

וְדַם נָקִי יַרְשִׁיעוּ

(שם, שם כ"א)

הוֹי הַחוֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן

וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ.

(ישעי' י‘, א’)

בשם ה' ב. יום ג' י“ד אלול התרמ”ה

זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי־רָבָּה

וְחַטָאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד!

(בראשית י"ח, כ')


רבת שכנה לה נפשנו עם שונאי שלום, יאמר נא ישראל; רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים, הבוז לגאיונים! דברי משורר קדשנו אלה מרחפים על שפתינו, בהחלנו עתה לשפוך מרי שיחנו, לספר תלאותנו בתוך עם לועז! עיני הממשלה עלינו לרעה, ותשקוד על הרעה לעשותה, ותתעטף במעטה הצדק, ותשים מסוה המשפט על פניה להאמין כי מאתה לא תצא הרעה, כי אין ידה במעל הזה! תבחר לה שרים אנשי מעשיה, כלי חפצה, המה יעשו ברמה לדכא את כל היהודים, באמרם כי המה מגני הארץ, ועליהם לשמור את עמם צאן מרעיתם כרועה נאמן מכל רע. היהודים, יאמרו, המה חכמים להרע, מתחכמים להעשיר מחיל זרים. הָרָמַנִים המה אנשים תמימים לא ידעו לעשות רע, מאמינים לכל שפתי מרמה שפת חלקות, ולא יבינו בתמתם מזמת מתעתע, על כן המה תמיד הטרף לשני היהודים הערומים בערמתם, אשר ימוצו את דמם כעלוקה, ויריקו את שקיהם אל אוצרם הטוב וימלאו אותו כסף וזהב יגיע הרמנים ויעשירו מהונם. ואחרי אשר פקחו העם את עיניהם לפי דעתם ויראו כי סבבום בכחש היהודים ובמרמה בית ישראל, ישנאו תכלית שנאה את כל היהודים ויאמרו להשמיד להרג ולאבד, לכלותנו מן הארץ, ויתגוללו ויתנפלו עלינו כל פעם כחיתו טרף להוציא בלענו מפינו ויעשו בנו שַמוֹת. – והממשלה תראה און ולא תתבונן, ועוד תתן בסתר יד לפושעים לכלות בנו חצי זעמם. ועתה בראותה כי אחינו אנשי השם אשר בארצות הנאורות יצעקו חמס באזני הממשלות ומלכי צדק ושרים ישרים אשר לַישָר יָשרוּ, ויבקשו משפט על השוד והעמל אשר נעשה בארץ הפראים וישתדלו להטות לב המלכים לטוב אלינו, לשיתּ עלינו עין לחמלה, ותהם כל הארץ רמה־עניה ותהי כמרקחה. הממשלה הזאת, אף כי לא תדע בשת, תירא עתה ותכלם בראותה כי נגלתה נבלותה ורעתה לעיני השמש וכי נפלה מסכה הנסוכה עליה ומסוה הצדק והישר מעל פניה, תתחכם ותעשה בערמה לְעֵוֵר עיני אֵירפֵּא עוד הפעם להצטדק, ותשלח דבריה חרש לכל הפחות והסגנים (פראפעקטען אונד סובפראפעקטען) אשר בכל עיר ועיר משרתיה עושי רצונה, לאסוף חתימות ידי יהודים רבים על תעודה אשר תעיד ותגיד ישרה וצדקתה, כי חפה היא מכל פשע, ושקר כל הצעקה הבאה עליה, ונהפוך הוא, כי שלוים ושקטים אנחנו בארצה, ארץ טובה ורחבה אין מכלים דבר, ולשוא ייגעו אחינו הגדולים שמה לעורר רחמי המושלים הזרים עלינו, כי לא תאנה אלינו כל רעה, וַתְּיָרְאַנו להעיד עדות שקר בנפשנו להצדיק כל רשעת מנדינו, לנשק יד מכינו ולהגיד כי לא פעלו און.

ואנחנו שדודים מה נעשה? מה כחנו ומה גבורתנו? אין כחנו רק בפינו, רק שפתנו אתנו והקול קול יעקב. ונשלח איפוא דברינו אליכם אחינו מגנינו צירי אלהינו להחיש עזרתנו. אנחנו בצרה גדולה מאד, אין אמר ואין דברים בפינו לספר את כל הרעה אשר תמצא אותנו וגדל הרשעה אשר פערה פיה לבלי חק לבלענו כשאול חיים. יום יום יקצו מזעזעינו ויקומו נושכינו להכחידנו מן הארץ. פתגם שרי הממשלה הוא: “נקח נא הדבש מן הדבורה והיא תעוף לה מאליה”; והשוטרים הקטנים ירדו על ידיהם באגרוף רשע ויתגרו בנו את העם הפרוע לתגר בנו מהומה ומבוסה ומבולקה. בכמה כפרים נעשו תועבות אשר לא נעשו כמוהן רק בימי הבינים, בימי חשך ואפלת הבערות וקנאת הדתות, בימי שפט הָאִינְקְוִיזִצִיָהִ הנוראה! אהה, כרמיה השר איננו, מונטיפיורי הצדיק איננו, אשר כחומה היו עלינו, אשר דברו את אויבינו בשער וישמרונו מכל רע! ועתה אליכם אנשי סגלתנו נשא נפשנו, אליכם נזירינו נשא עינינו; היו נא אתם עתה לנו מושיעים והצילונו בעת צרה! עוצו עצה ותופר מחשבת שונאינו! עשו פלילה וְסַכְּלוּ עצת ממשלת הזדון הזאת ולא תפיק זממה!

“לרחב לב מלכים אין חקר” אמר מושלנו החכם, אף כי לב ממשלת רשעה המלאה תרמית, וקנאה ומשטמה תוליכנה אותה שולל, וכל יצר מחשבות יועציה רק רע כל היום! המה יחבלו און ותחבולות נובעות משחת, לטמון לנו שחת רשתם להפילנו למשואות נצח! ולמען הראותכם לדעת מעט מן התועבות והשערורות אשר תעשינה לעינינו, אמרנו לספר בזה איזה מעשים אשר תבהל כל נפש משמוע ועינינו רואות וכלות! ואיכה יערימו לפלס חמס ידיהם בארץ, דברי בלע כמתלהמים ויחבלו און בסות משפט, ובמקום המשפט שם הרשע.

על פי הַטְרַקְטַט מקרית פאריז, הנכתב בשנת 1858, היינו באמת שלוים ושקטים בארץ מולדתנו זאת, מספר השנים עד שנת 1866; נהנים מיגיע כפינו, אכלנו לחמנו לָשבַע בזעת אפינו; עשינו עשר במשפט בחריצות ידינו, ויושבי הארץ היו שלמים אתנו. אמנם לא כאזרחים נאמני ארץ היינו בעיניהם. לכל משרה נכבדה לא קרבנו, לא ספחונו אל אחת הכהנות לאכל פת לחם; לא היה לנו משפט אחד כלכל התושבים הנוצרים להיות שופטים ושוטרים; אף אם אמנם ילידי הארץ אנחנו מדור דור, ואבותינו ישבו בה מאז הוסדה. אבל כאנשים היינו בעיניהם, כבני אדם אשר להם המשפט לראות חיים בארץ. ואנחנו היינו שמחים בחלקנו, לא הלכנו בגדולות, לא קנאנו בַנִשָאִים, לא חפצנו כל שררה. גם משכילינו חכמינו מבינים בכל חכמה ומדע וכל כשרון המעשה, המכשרים לכל משרה ומשמרת בארץ ביתר שאת, לא נשאו עיניהם למרומי עם הארץ להיות ראשים כמוהם. בענוה צדק השפלנו שבת שקטים באהלנו; בתמתנו הלכנו דרכנו, ידענו כי עברים אנחנו לעבוד את אלהינו בשמים ואת מלך ארצנו בארץ באמת ותמים; מתפללים תמיד בשלומה של מלכות, כי בשלומה לנו שלום. כן נחנו ושקטנו עד בוא האסון בשבט עברתו, שלונו ויבוא רגז! וזה הדבר.

אז בשנת 1866, בְהִבָרַא החק ז' בחקי הארץ הזאת להבדיל בין יהודים ובין נוצרים, לאמר: רק הנוצרים מכשרים הם לכל משפט וזכות בארץ ולא יהודים; אז החלו עמודי שלותנו להתמוטט. כמה פעמים קרה אשר קמו באחת הערים פראים עזי נפש מעם הארץ, או תלמידי בתי הספר והתנפלו על היהודים ויכום ויכתום וישברו חלונות בתיהם וישללו שללם. אבל הממשלה הגינה עלינו כאם (זרה) על בניה ולא נתנה יד לפושעים בגלוי להרע אותנו. כי אחרי אשר שמעה את הדבר הרע ואת התועבה אשר נעשתה במדינתה, נתנה צו לעצור בעד הרעה, ולא נתנה למוט רגלינו, כי אחינו אנשי השם עמדו בפרץ, והממשלה נשאה פניהם, ותגער בפושעים ותיסר עושי רע כרעתם ותשקוט הארץ. ובשנת 1878 בהתאסף שרי מלכי אירופא בקרית ברלין להמתיק סוד לעשות שלום בארץ, ולהשבית מלחמת שני מלכים מרוסיא ותוגרמה, ויזכרונו גם אנחנו יהודי רמניה לטובה להרימנו משפלנו, ויתנו צו למלכנו ולשרינו לשנות את החק ז' המבדילנו לרעה; אז החלו לנו ימי רעה ואסון ושבר בעז ותעצומות וחזקת היד! קוינו לישע ורוחה, והנה יגון ואנחה! לכבוד שאת וששון והנה קלון שפלות ואסון! מני אז חרה אף אויבינו בנו, וקנאתם תבער בם כאש אוכלת לאכלנו כאכל קש לשון אש, ויקצפו ויקללו את דורשי שלומנו מרימי קרנינו! מני אז עוינים אותנו לשחתנו ויתיעצו להשפילנו עד עפר תחת להרימנו. ונגרע עוד חלקנו מן הצוענים הנבזים והשפלים זֻלות לבני אדם (פאריאם) ותחת אשר בכל הארצות לפנים עת עוד נפלינו מכל העמים לכל זכות ומשפט מדיני לא גזלו ממנו משפט אזרחי הנתן לכל אדם, ופה גם המשפט האזרחי הזה לא יתנו לנו. בחק ז' היה כתוב כי רק לנוצרים כל משפט אזרחי ומדיני בארץ ולא ליהודים; ועתה למלאות פקדת השרים לשנות את החק הנתעב הזה, לחק תחתיו חק טוב ומשפט ישר אשר נחיה בו גם אנחנו, ולא יַפְלוּ עוד בכל דבר בין נוצרים ובין יהודים, הערימו יוצרי עמל עלי חק ויחליפו המלות “נוצרים” “ויהודים” במלות “אזרחים” “ונכרים” (Straini), לאמר: מעתה לא תַפְלֶה עוד האמונה בין איש לאיש, ולא תעמוד לשטן לכל יושביה אזרחיה בין שהוא בן ברית נַצֶרֶת ובין שאינו בן ברית; לתת לו כל זכות ומשפט מדיני ואזרחי (פאליטישע אונד ציווילרעכטע) כי משפט אחד לכל יושבי הארץ אם רק ילידי הארץ המה ובין אזרחיה ימנו. ורק הנכרי איננו כאזרח לכל דבר, וכל זר לא יקרב לעמוד במקום אזרחים. ומי המה אזרחי הארץ? על זאת ישפטו המחוקקים היושבים כסאות למשפט בבתי הקאממער והסענאט. וכל איש, טרם נכר לאזרח הארץ, הבא לבקש לו המשפט והתעודה להיות כאזרח, עליו להגיש עצומותיו לפניהם, ויעבור תחת שבט הבקרת, והמה ישפטו לְהַכִּירו או לְנַכְּרו, ורק בהסכמת רב דעות המחוקקים בהקאממער והסענאט ורצון המלך יצא דבר מלכות מלפניהם אם לבחר בו ולקרבהו או לתעב אותו ולרחקהו, ואת אשר יבחרו בו הוא האזרח. והנה גלוי וידוע כי כל מחוקק הנבחר לשבת בהקאממער והסענאט נשבע מראש לבלתי תת לאיש יהודי תעודת זכות אזרח הארץ, כי לנכרים וזרים יחשבו כל היהודים, וזרים יהיו עד עולם, גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל האזרחים. ואם אמנם לְעַוַר עיני איירופא נתנו בראשונה למתי מספר יהודים זכות המדינה, ליהודים מעטים אשר עבדו בצבא ולחמו על שדה קרב, ומהם אשר נפלו שם מות גבורים –. ולמספר יהודים נטילי הכסף אשר פזרו הון רב, אשר ידעום כי לא ככל היהודם המה –. אבל כמעט שיצאה הממשלה לחפשי מתחת יד שלטן זר, ותהי לממשלה עומדת ברשות עצמה, לא יוסיפו לקבל עוד איש יהודי בין האזרחים ותוצאות שנוי החק ז' זה הֵנָה:

  1. בכפרים לא יזכר שם נכרי (ר"ל יהודי), לגור שם או לעשות שם מעשהו. ועד מהרה יצא דבר המשפט לגרש ביד חזקה כל הנכרים (היהודים) אשר ישבו ואשר נולדו שם משנים רבות. ומלאכי משחית לא יאחרו לעשות את פקדתם, ותהי ידם אמונה יום יום בנכרים (היהודים) שנואי נפשם אלה. אהה! כמה שערורות נעשו בימים האלה ביושבי הכפרים האומללים האלה! תסמר שערת בשרנו בכתבנו את הדברים האלה על הספר אשר ראו עינינו! דמי אמללים רבים אשר הומתו בידי אכזרים צועקים מן האדמה! נשים ובתולות עֻנו, כמה אבות. משפחות, (פאמיליען פאטער) איש וביתו, אשר אכלו למעדנים יבקשו לחם להשיב נפש וָאָיִן! כמה אלמנות ויתומים גועים ברעב ובחסר כל! כמה נשים שאננות נגרשו מבית תענוגיהן! בתים רבים לשמה היו, לשרפה מאכלת אש, והון רב שלל שודדים ומרצחים!

בכפר דארגאשען הומת היהודי יצחק פאסקאר מיד ראש הכפר (פרימאר) יען לא מהר לצאת מן הכפר כרגע אשר צוהו וישליכהו אל באר מים, וראש הכפר נקי. גזבר מס אחד ירה בקנה רבה אשר בידו על היהודי טרייטיל שו“ב כמתלהלה וימיתהו כרגע חנם ואין לו דמים! וכאלה רבים הֻכּו בלי חמלה אשר רק יום או יומַיִם עמדו ואשר שכבו לא קמו עוד, ואין שופט לשופך דם נקי בישראל. פאראָמבאר איש צר ואויב, פקיד על בית מלאכת הניר בעיר באקוי, עושה תועבות בגלוי לְאַוַת נפשו בכל איש יהודי הקרב אל ביתו. בְרַכָּבִים יהודים המביאים שמה לתמם את האצילים אשר לשכנו ידרשו ינקום נקמת הממשלה, האמללים האלה יושבו אל ביתם מֻכּים ופצועים כחללי חרב. יצוה לכל עבדיו להכות מכות חדרי בטן באכזריות חמה כל יהודי אשר יפל ברשתו ולא ידע להזהר, והמה יכו הכה ופצוע עד שפך־דם! בפני רַכָּב אחד נתן כתבת קעקע בויטריאָל וישנה פניו לשמצה ולדראון ויכהו עד דכה. האמלל הגיש משפטו לפני השופטים ולא מצא מענה. והאכזר הזה ימ”ש יעשה זר מעשהו יום יום לעיני השמש ואין עושה בו שפטים, כי עם הממשלה יעשה הַוָתוֹ כי יתהלל הרשע על תאות נפשו! שוטר אחד בעיר דָארָאהָאי נתן צו למשוח כל דלתות בתי היהודים בצבע אדם, לאות על הבתים אשר יפלה בין בתי רמנים ובין בתי בני ישראל ויתן המשחית לבוא רק אל בתיהם לנגוף! ועוד כאלה שערורות ותועבות רבות בכמה עירות אשר נתנו ביד רשע מתנקם, ואין משפט!

  1. אין רשות לנכרי (יהודי) לנסוע אל עיר קטנה לעשות שם איזה מסחר קטן או גדול בלא תעודת יחש התילדותו ובלא תעודת רשות הָרָשות (אויטאוִיזַצִיָה) Legiitmations־Schein ואיפה יקח לו יהודי רמניא תעודה כזאת? היהודי זר הוא בכל עת ובכל מקום גם במלאותו כל חובותיו לארצו ולמלכו בלב תמים, ועושה כל מעשהו באמונה, גר הוא מארץ אחרת, ולו אין תעודת התילדות, ומה לו פה? גם לכל בהמה אשר תִּמָכֵר מיד ליד תנתן תעודת – התילדותה, וליהודי מי יתן? גם היהודי העובד בצבא מספר שניו חֻצצו לו, ואשר לו הזכות כל משך ימי עבודתו למות מות גבורים על שדה קטל ככל אנשי החיל באין הבדל ופדות, ואחרי כלות עבודתו ישוב לאחֻזתו ולמשפחתו והיה כגר (יהודי וואגאבאנד) בארץ כקדם לכל חקותיו.

  2. על פי הסעיף י' אשר בחקי רוראל (פאליצייגעזעץ) משנת 1868, אשר נכתב בספר נגד בנים משחיתים חברי גנבים, שודדי ליל וכל בני בליעל אשר יהיו בארץ! בכח החק הזה ירדפו השוטרים השומרים הסובבים את העיר, ויגרשו את כל הנכרים (היהודים) היושבים בערים הקטנות, כי כל נכרי (יהודי) חשוד הוא, אח הוא לבעל משחית, הלא כחשו בפניו יענה, ואותותיו (אותות בן־שם) לא ינכרו. וליתר שאת יקהילו כמה וכמה אכרים אזרחים נאמנים תמימים לתת עדותם בחתימות ידיהם על איש חרמם כי זר הוא, גר שם, בן בליעל אשר לא תשא אותו הארץ, לכן בן הכות הוא כגנב, ומי יאמר לשומרי אמונים אלה מה תעשו? הנה להם המשפט לעשות בכל בנים מרעים כרצונם, לבער כל רע מקרב הארץ, ויתמו החטאים; ומי המה החטאים רשעי הארץ אם לא הנכרים (היהודים) האלה?

  3. לנכרי (יהודי) לא תנתן תעודת־מסע לנסוע אל כל אשר את נפשו לנסוע לרגל מסחרו או לבתי רחצה או לדרש ברופאים או לכל דבר אשר יסע איש מעיר לעיר כי אין לגר תושב ללכת מקיר הארץ וחוצה ולא לבוא אל הארץ פנימה; כי אין לנכרי (יהודי) זה ארץ מולדת ומֵאַיִן יקח לו תעודת־מסע? ובלא תעודת־מסע לא יוכל לנסוע לבד מאשר יאמר לעזב את הארץ לצמיתֻת ויכתב בספר הזכרון אשר לא ישוב אליה עוד כל ימיו לו הרשות ללכת לגור באשר יגור חוץ לארץ.

  4. כל הנכרים (היהודים) העובדים בצבא, לא יוכלו לעלות בכל מעלות בני החיל האזרחים. גם אלה אשר יעשו חיל ויראו אותותיהם אותות גבורתם בקרב, מלמדי מלחמה, מְצֻיָנִים בכל הכשרונות והידיעות שהן תפארת למפקדי צבא מלחמה, הם לא יעלו רק עד מעלת סערגענד ועד פה יבואו ולא יוסיפו, באשר זרים (יהודים) המה.

  5. בני הנכר (יהודים) לא יבואו להתנדב לצבא כל אשר ידבנו לבו, כי מבני הנכר האלה לא יִקָחו מתנדבים (פרייווילליגע).

  6. בנים זרים (יהודים) לא יוכלו לבקר את בתי הספר אשר למורים לִלְמוד לְלַמֵד, כי לא יוכל הזר (היהודי) להיות מורה דעה בבתי הספר. ואם ישנם כעת שני מורים יהודים (נכרים) יוצאים מן הכלל, אשר יורו דעה באוניווערזיטעט, יען לא נמצא עוד בכל בני האזרחים כמוהם מורים משכילים בכל חכמה ויודעים לתת לקח טוב לעמוד תחתם במשמרת.

  7. גם אל בתי הספר למלאכה ולמסחר, אשר מכספנו תוצאות להם, לא יבואו בני נכר הארץ (יהודים) ללמוד לעשות חיל, לְלַמֵד רק את בני האזרחים מלאכה ומסחר.

  8. בכסף הנדבות (סטיפענדיען) אשר נתן לכל התלמידים החרוצים וְהַמְצֻיָנִים אשר יעשו חיל ותושיה בלמודם, אשר נאסף מיד כל איש כגר כאזרח, אין חלק לתלמידים זרים (יהודים) כי לנכרים (יהודים) הרשות רק לתת ולא לקחת.

  9. כל זר (יהודי) מלֻמד לא יקרב למשפט להיות עורך דין או בורר (עקספערט) בבתי המשפט, ולא סונדיק. גם אם ירצו בו שני הצדדים אשר להם הריב לא יוכלו לבחר בו, כי בסוד סוחרים נכבדי הארץ לא יחד כבודו, על כן לא יקומו זרים במשפט וגרים בעדת יושבי על מדין. גם אין הנכרים (היהודים) נאמנים להיות מן השופטים המשבעים לשבת כסאות למשפט (שוואורגעריכט) בארץ הזאת.

  10. משפט השבועה אשר היה בארץ לפנים, אשר כל איש ואיש אשר יצא עליו דבר המשפט לְהִשָבַע, היה נשבע איש איש בשם אלהיו. הנוצרי בבית מקדשו בדמות מחוקקו והיהודי בבית תפלתו בספר תורתו. ואחרי אשר הורם החק הזה ואין לאיש להשבע רק בבית המשפט על דברתו, עשו פדות: הָרָמַנִי איש אמונים הוא, נאמן למלכו ולאלהיו ולא יחל דברו, על כן נאמן הוא בהשבעו בבית המשפט לעיני השופט בלב תמים בלא שפתי מרמה. והיהודי איש לא אמון בו, ומי יאמין לדבריו: לכן הוא ישבע כקדם בבית תפלתו בספר התורה, בכל הקללות והארורים הכתובים שם והנקראים לפניו, אחרי עשותו את צפרניו וטבל במים במקוה תחת יד שומר אמונים שוטר בית המשפט העומד על גביו ורואה שלא יעבור חק. לזאת יְמָאְנַו רבים ויחדלו להשבע וימחלו על זכותם ויאבדו את כספם במשפט מאשר יקל כבודם לבשת ולחרפּה.

  11. אסור לנכרי (יהודי) להיות סוחר־עובר (הויזירער) בכל הארץ, כי אין לאיש זר לעשות כל מסחר קטן (קליינהאנדעל), ובזאת נכרת כל אכל מפי אלפים סוחרים קטנים נכרים (יהודים) אלה, ויגועו ברעב המה ונשיהם ובניהם. האמללים אובדי עצות האלה התאספו וישלחו כְתָב בקשתם אל שרי הממשלה ואל בתי המחוקקים לעורר רחמיהם עליהם להסיר את החק (המות) הזה ולא יפריעו אותם ממסחרם כי אליו הם נושאים את נפשם ויחיו ולא ימותו, אבל שומע לא היה להם מאת השרים האכזרים, ואת כְתָב בקשתם השיבו להם ריקם, כי חק חקקו און אשר:

  12. הנכרי (היהודי) לא יערב את לבו לבקש דבר מאת המחוקקים כי דבר אין להם עם הנכרים.

  13. זר (יהודי) כי יחלה ונפל למשכב ואין ידו משגת לכלכל מחלתו לא יובא אל בית החולים אשר לאזרחים להרפא, לשכב שם עד חיותו. בביתו ישכב, ואם אין לו וישכב בחוץ עד שובו אל אדמתו. והאדמה אם כל חי היא לא תַפְלָה בין זר לאזרח, ובחיקה ינוחו כל יגיעי כח באין הבדל ופדות, ולא תקיא כל זר אף אם אדמת רמניא היא.

  14. אחרי אשר הפילו למשואות אלפים משפחות ועכרו אותם בחקיהם אשר לא טובים ובמשפטיהם המעקלים בדבר מכירת המשקאות, עשו חק כי אין לנכרי (יהודי) למכר עלי־עשן (טאבאק) בכל הארץ, ורק תחת שם אזרחי (נוצרי) ישנם איזה נכרים (יהודים) המוכרים טאבאק זעיר שם זעיר שם.

כאלה וכאלה חקים מעיקים ודינים מְעַנִים, המבדילים אותנו לרעה ולשמצה יחוקקו חדשים לבקרים, ויאכלו אותנו בכל פה וימחו פיהם ויאמרו לא פעלנו און, ועוד יבקשו מאתנו להגיד נגדה נא כל עם כי לא ירעו אותנו ולא יחסר לנו כל דבר בארצם, כי נאכל משמני הארץ ונשבע מטובה.

אנחנו משלמים כל המסים העמוסים עלינו. מכספנו יֵעָשָה כל דבר טוב ומועיל (לאזרחים) בארץ. והממשלה, לא לבד אשר לא תאבה לתמכנו בכספנו לכונן וליסד בקרבנו בתי ספר ובתי חולים לרוח תורתנו, עוד תערים להשבית ולהרוס כל אשר נבנה אנחנו. לא תניחנו ליסד לנו מכס (טאקסע), ממנו תוצאות לכל צרכי עדתנו. בתי הספר ובתי החולים סגורים ושוממים. בנינו (העניים) ילכו שובבים ופרועים באין חנוך ישר ולמודים טובים ומועילים. ומה לנו אם גם מתי מספר יבקרו את בתי הספר אשר להממשלה אשר שם ישמעו כל היום שם יהודי מנואץ? שם לא ילמדו תורתנו ויהדותנו, ויגדלו לא לאמונת ישראל; ומה יעשו אחרי אשר יגדלו? גם חכמו והשכילו בחכמה ובשפת הארץ? היאכלו מפרי עמלם? היצלחו לכל מלאכה המחיה את בעליה? בארץ מולדתם המה גרים וזרים (וואגאבאנדען); ובארץ אחרת לא ידעו משפט הארץ ושפת לא ידעו ישמעו, ומי ידבר אליהם בלשון ארצם? אמללים המה, בנים לא יצליחו בכל מקום! חולינו העניים ישכבו למעצבה בשוקים וברחובות ויגועו בראש כל חוצות, כי הממשלה לא תאסף אותם אל בתי חוליה; הממשלה תאמר כי לא תוכל לתת לעדה לעשות לה מכס לבדה אשר לא יבוא אל אוצרה הטוב, וכל כונתה לפרוע פרעות בישראל, למען תהיה עדת ישראל כצאן אשר אין להם רועה. ומדוע לא תעזרנו לתקן הריסותנו מן כסף המכס אשר נשלם אנחנו לה, והיא תשלוט בו כרצונה? האין לנו קולטוס יהודית? הלא נלך בחקות תורתנו? הנגדל את בנינו בלא תורה ואמונה? ואיזה ממשלה בכל הארץ לא תתמוך את כל קולטוס בניה בני אמונות שונות? ולמה תקח מכספנו על הקולטוס שלה?

איך נואלו שרי רמניה, חכמי יועצי הממשלה עצה נבערה (פערפעהלטע פאליטיק)! לו חכמו ישכילו זאת, לו יאהבו באמת את ארצם ואת עמם; לו לא ירדפו בצע ולא ידרשו לטובת עצמם, כי אז אחרת עשו. תחת להדוף בנים רבים אנשי חיל מן הארץ ולכסות פניהם במסוה הישר לעיני איירופא; תחת זאת היטיבו לעשות לקרבם בימין אהבה ואחוה, לתת להם ידים לעשות חיל להצליח את הארץ. כל יודע דברי ימי רמניא ותכן רוח הרמנים, ידע כי המה בטבעם נרפים ועצלים לכל מלאכת עבודה; אוהבים מנוחה ובטלה כמשפט בני קדם. שר אחד חוה פעם דעתו במשפט בני רמניא לאמר: “בארץ הזאת ישנן רק שתי מפלגות בני אדם רחוקות, והמה: אצילים (אריסטאקראטען) נכבדים, ואכרים שפלים, ועוד יחסר בה המפלגה הממצעת (מיטטעלערע קלאססע) לחבר שתי המפלגות הקיצונות, ועלינו להשתדל ולברא לה את המפלגה הזאת להצליח את הארץ בכשרון המעשה”. ואלה דברי השר כרמיה: "ממשלת רמניה תצעק ותתאונן כי יש לה בקרב ארצה כשלש מאות אלף אנשים זרים, ולמה לא תשגיח עליהם בעיני אהבה כאם על בניה לזכות את ישראל הבנים הזרים האלה בדיני אדם ותרכש לה מספר רב כזה אזרחים מועילים בנים נאמנים? ”.

האצילים השאננים בעלי נכסים אדוני הארץ רודפים קדים ויבלו מבחרי עתותיהם במשחקי הבל ורעות רוח, מפזרים הונם לכל רוח, יין וזנות ושחק יקח לב, ומלאכתם נעשית על ידי אחרים. היהודים היו מני אז הרוח באופני החיים בכל משלח ידים. המה יתנו רוח חיים בכל דבר מסחר וקנין ופרי הארץ. האדמה שמנה ופוריה היא ותתן אכל למכביר להחיות אדם רב כהמה וכהמה היושבים בה. ולו היו עוד אכרים רבים עובדים בחריצות ידים, כי אז הוסיפה תת כחה שבעתים ברכה בקרב הארץ. ולו היה לב הממשלה לטוב על היהודים; לו לא תביט עליהם בעין עוינת וברוח קנאה ומשטמה, אז הטיבה ליסד עוד כמה וכמה מושבות (קולוניות) על אדמתה להושיב בהם יהודים לעבוד את האדמה, יחרוש לו יעקב ישדד לו יהודה ויוציא לחם מן הארץ בכל עבודה בשדה, כאשר השכיל לעשות המלך האדיר ניקוליא על אדמת רוסיא; כי הארץ רחבת ידים היא, ותרכש לה נפשות רבות עבדים נאמנים ומועילים לְאֹשֶר המדינה. האין עינם ולבם על האדמה אשר הם יושבים בה יען יאמינו בד' ובמשה עבדו? הלא יחיו באמונה ובאחוה את אחיהם הנוצרים יען בתקותם יחיו כי גואלם יבוא להם עת בוא דבר ד'?

שלשה פשעי הממשלה המה: תחטא נגד חקי האדם; תחטא נגד ארצה ותחטא נגד היהודים. תרדוף באף אנשים תמימים קהל רב על לא חמס בכפם, רק על אשר לא נולדו על ברכי אמונתה. תגזול ביד חזקה בנים נאמנים אנשי חיל מן הארץ לרחקם מגבוליה, ותשפוך חמתה להשחית על עם ד' ראשית גוים אשר הכירו את אלהי אמת קונה שמים וארץ עוד אז עת חשך הבערות כסה הארץ. הם הביאו ברכה ואורה לתבל, חכמה ומדע תורה ומוסר לבני אדם. כל העמים אשר לפנים היו מכים בסנורים כי הקנאה עורה את עיניהם, ובסכלותם הרעו את אבותינו, פקחו עתה את עיניהם, ובהשכלה אורו עיניהם לראות כי נסכלו לעשות לנו, כי אין משפט לאדם למשול באדם לרע לו, וההשכלה השיבה לבם עלינו להכירנו לאנשים כמוהם; והרמנים אבירי לב עוד ובאף עוד ישטמונו!

ועתה אדונים נכבדים! נשיאי אלהים אתם בתוכנו שימו לבכם אל דברינו אלה, הבינו מצבנו, עוצו עצה ודעו מה לעשות לנו וְנִוָשַעַ ולא נאבד ברשעת הגוים האלה! אנחנו לא נבקש להיות שרים נכבדים; לא נשא עין לעמוד במקום גדולים להיות כתושבים גמורים ואזרחים אמתים, לזכות בכל חקי המדינה אשר יזכה להם האזרח וחי בהם חיי ענג, חיי ראשים שאננים! רק חיים נבקש, חיים ככל החי אשר על פני האדמה; חיים שאין בהם כלמּה ובשת חיים שאין בהם שפלות ורדיפה וקנאה ומשטמה! חיים של עבודה ומלאה ומנוחת הנפש. נהיה כבני אדם בעיניהם, כאנשים שעושים ואוכלים ושמחים בחלקם, ולא ירדפונו ולא יסבונו כדבורים! יניחונו ויעזבונו לנפשנו ונחיה על פי משפטנו ולא יכרתו כל אכל מפינו. נחיה כאשר חיו אבותינו את אבותיהם לפנים; לא ידברו אתנו שפת חלקות לכבדנו לעינים ובסתר ימיטו עלינו און. מה עול ימצאו בנו כי יתעבונו? במה נרע אנחנו מאבותינו ולמה נגרע? קראו בספר הזכרונות (סטאטיסטיק) אשר לבתי המשפט ובקשו אם תמצאו גם מבנינו חומסים שודדי ליל, חברי גנבים מרצחים יושבים בבתי הסהר כבני האזרחים הנאמנים? אנחנו נעבוד בזעת אפינו למצא לחם צר במשפט וישר לכלכל את ביתנו. בפת חרבה נתענג בחיק נשינו ובנינו ובנותינו, ובשלום ביתנו אנחנו שמחים וטובי לב אם מעט ואם הרבה נאכל, ובמה הרעונו את מעשינו וקפחנו את פרנסתנו?

אל נא תשיתו לב אדונים נכבדים, אם תראו באמת כמה וכמה חתימות ידי אחינו מארצנו עדות על טוב מצבנו. רֻבן שקר הן מעשי ידי מזיפים שוטרי כזב. בערים הקטנות יחתמו השוטרים שמות יהודים רבים בלי שאול את פיהם, כאשר נגלתה לנו ערמת שוטר העיר סיווען, הלך לו אל שמש בית הכנסת וישאל אותו להגיד לו שמות יהודים אשר ידעם בשם, כאשר נקראים בשמם העברי. השמש לא ידע אז כל דבר רע ויכתב לו שמות כל האנשים הידועים לו. אחרי מספר שבועות בהשמע דבר החתימות בארץ, התאספו גם יהודי עיר סיווען להמתיק סוד להזהר מתת איש את חתימת ידו, ויספר להם השמש כי כבר נחתמו שמות רבים, ויחרדו איש אל אחיו ויבואו הנה להתאונן על הדבר הרע הזה. והאנשים אשר חתמו על דברי בלע אלה, המה רואים ויודעים כל המעשים הרעים והשוטרים והפקידים ישימו מצחם נחשת ויפחידום ויאלצום למלאות פקדתם פן ינחמו. האמללים האלה המה ביד מעניהם כשה בפי זאב טורף מה יעשו? כל תשועה רחקה מהם, ומחתה קרובה וייראו ויחתמו למרות רצונם וחפצם. וכאשר עשו אבותינו בארץ שפניא לפנים בחזק עליהם יד ממשלת הרשעה להמיר דתם ויהיו לנוצרים בגלוי, ובסתר שמרו דת אלהיהם באמת ובלב תמים. וכן יעשו אִינְקְוִיזִטרֵי דורנו. גם הרב מעיר דאראהאי, אשר ידע תגרת שוטרי רמניא, כי לפני שְנָתַים נסבו על ביתו בחצי הלילה ויוציאוהו בחזקה מעל מטתו בכסות לילה ויגרשוהו עד הגבול; גם הרב הזה חתם עתה מפני מוראה של מלכות –.

ומה תהי אחריתנו? מה נעשה? אנחנו אובדי עצות ותושיה נדחה ממנו, ואתם אחינו נשיאינו אל נא תרפו ידכם ממנו, אל תחשו כי הרעה נגד פנינו, ואויבינו יבעתונו לעשות אתנו כלה, ואל מי ננוס לעזרה? הנלך בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו בנשינו ובטפינו לבקש לנו ארץ אחרת? איפוא נמצא ארץ מקלט לכלנו? עוד דברי ימי אבותינו הנגרשים בימי הבינים הרעים נגד עינינו! פלצות תבעתנו לזכר כל התלאות אשר מצאו את הנדחים האלה בדרך! שלישית מתו בחליים רעים, שלישית טבעו בים ושלישית סבלו רעות רבות מתגרת יד פראים עזי נפש אשר קרום בדרך ויתגרו בם מלחמה עד בואם אל ארץ נושבת! גם אבותינו אשר יצאו גאולים מכור עני מתחת סבלות מצרים ללכת אל הארץ אשר נתן להם ד' לרשתה צעקו משבר רוח: הלא טוב לנו שוב מצרימה ממותנו במדבר! ואנחנו רֻבינו עניים מרודים שבעים נדודים, מי יתן להם צדה לדרך? חוסו נא אתם עלינו ואל תתנו למוט רגלינו! התאספו והמתיקו סוד וברב יועצים יקום דבר, הושיעונו ונושעה!

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!