רקע
חנניה ריכמן
בֵּין יִצְרֵנוּ לְיוֹצְרֵנוּ
xמוגש ברשות פרסום [?]
vעיון

לוּ כָּל כָּזָב הָיָה נֶחְשָׁב

לַעֲבֵרָה פְּלִילִית –

הַמַּאֲסָר הָיָה עַכְשָׁו

צוּרַת־שִׁכּוּן כְּלָלִית.


* * * * *

זְמַן רַב כָּל־כָּךְ נֶחְשַׁב לִכְסִיל

כָּל בֶּן־אָדָם יָשָׁר

שֶׁכָּל נוֹכֵל כָּעֵת מַתְחִיל

לַחְשׁוֹב עַצְמוֹ מֻכְשָׁר.


* * * * * *

לְאִישׁ מַצְפּוּן טָהוֹר וְזַךְ

יֵשׁ רֶגֶשׁ טוֹב וְקַל –

אַךְ, כַּמּוּבָן, לֹא קַל כָּל־כָּךְ

כִּבְלִי מַצְפּוּן בִּכְלָל.


* * * * *

עָנְשׁוֹ שֶׁל אִישׁ בִּלְתִּי־יָשָׁר –

וְזֶהוּ עֹנֶשׁ בִּישׁ –

שֶׁהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מֻכְשָר

לְהַאֲמִין לְאִישׁ.


* * * * *

מַה סִּמָּנוֹ שֶׁל אִישׁ־מַצְפּוּן?

לִבּוֹ אוֹתוֹ מוֹכִיחַ

עַל מַעֲשֶׂה בִּלְתִּי־הָגוּן –

אֲפִילוּ הוּא מַצְלִיחַ.


* * * * *

דִּגְדּוּג־מַצְפּוּן בָּאֲנָשִים

אֵינֶנּוּ תַּעֲנוּג –

אוּלָם רֻבֵּנוּ מִתְבַּיְשִׁים

לִפְחוֹד מִפְּנֵי דִגְדּוּג.


* * * * *

לְפִי כְּתוֹבוֹת עַל מַצֵּבוֹת,

הַכֹּל הֵם חֲסִידִים;

וּלְפִי כּוֹתְרוֹת־הַחֲדָשׁוֹת,

הַכֹּל הֵם שׁוֹדְדִים.


* * * * *

עִתּוֹן מַדְגִּישׁ בִּדְפוּס בּוֹלֵט

שְׁחִיתוּת, פְּרִיצוּת, פְּרִיצָה…

אָמַר לֵצָן: "מֵפִיץ הוּא חֵטְא

לְבַל יַחְטִיא תְּפוּצָה".


* * * * *

עִם הִתְרַבּוּת הַמּוֹעֲלִים

הִתְּלוּ הַמְהַתְּלוֹת:

“חֻלְשָׁה” שֶׁל גְּבֶרֶת – מְעִילִים,

שֶׁל גֶּבֶר – מְעִילוֹת".


* * * * *

הֵעִיר פְּלוֹנִי: "לַמּוֹעַלִים

יֵשׁ כָּל מִינֵי עִלּוֹת:

יֵשׁ וְחוֹמְדוֹת־הַמְּעִילִים

הֵן־הֵן הַמַּמְעִילוֹת".


* * * * *

לֹא כָּל נִבְזֶה – דַּוְקָא חַמְרָן:

יֵשׁ חוֹבְבֵי־הָרֶפֶשׁ,

שֶׁנִּבְזֻיּוֹת עוֹשִׂים לִשְׁמָן

בִּשְׁבִיל סִפּוּק־הַנֶּפֶשׁ.


* * * * *

הֶפְסֵד עָדִיף לְאִישׁ יָשָׁר

מֵרֶוַח בְּתַרְמִית:

כִּי זֶה יַכְאִיב רַק זְמַן קָצָר –

וְזֶה יַכְאִיב תָּמִיד.


* * * * *

אָמְנָם, מִינֵי יַחֲסָנוּת

יֶשְנָם בְּכָל חֶבְרָה,

אַךְ אוֹי אִם יֵשׁ “יַחֲסִינוּת

לְבַעַל־עֲבֵרָה.


* * * * *

מִן הָרָאוּי הוּא לְהָרִים

כְּבוֹדוֹ שֶׁל כָּל אֱנוֹשׁ

כְּכָל שֶׁרַב מִסְפַּר דְּבָרִים,

שֶׁעֲלֵיהֶם הוּא בּוֹש.


* * * * *

כְּשֶׁחוֹלֶה אַתָּה, מַהֵר

לִסְלוֹחַ לְשׂוֹנְאֶיךָ!

אוּלַי מָחָר כְּבָר תְּאַחֵר:

תָּשׁוּב לְאֵיתָנֶךָ.


* * * * *

כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ בַּלֵּב

אֱמוֹר בְּלִי סֶלֶף, רֵעַ –

אַךְ מִתְּחִילָּה וַדֵּא הֵיטֵב

שֶׁאִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.


* * * * *

כְּשֶׁטּוֹעֶה אֶזְרָח פָּשׁוּט,

סוֹפוֹ– קְנָסוֹת כְּבֵדִים;

אַךְ אִם שׁוֹפֵט עוֹשֶׂה טָעוּת,

הִיא נַעֲשֵׁית תַּקְדִּים.


* * * * *

“בוּרוּת בַּחֹק אֵינָהּ תֵּרוּץ”

כְּלוּם כֹּה קָשֶׁה לִדְחוֹק

לְמֹחֲךָ אֶת הַנָּחוּץ:

מָאתַיִם אֶלֶף חֹק?


* * * * *

סְטוּדֶנְט עוֹבֵר עַל הַחֻקִּים

בְּדֶרֶךְ מַקִּיפָה;

וְאִלּוּ בַּעַל־עֲסָקִים –

בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה.


* * * * *

לְעוֹרֵךְ־דִין שֶׁלְךָ סַפֵּר

אֱמֶת לְלֹא “אִפּוּר”:

הוּא בְּעַצְמוֹ כְּבָר “יְאַפֵּר”

אֶת תֹּכֶן הַסִּפּוּר.


* * * * *

חֲסַר בּוּשָׁה הוֹלֵךְ לִשְׁאוֹל

קְדֵרָה מִבֵּית שְׁכֵנָיו –

לְשֵׁם בִּשּׁוּל הַתַּרְנְגוֹל,

שֶׁהוּא מֵהֶם גָּנַב.


* * * * *

אֱמֶת דּוֹמָה לְמִכְבָּסָה:

אֶת זֹאת אַתֶּם לוֹמְדִים

מִן הַשַּׁמּוֹת שֶׁהִיא עוֹשָׂה

בְכָל מִינֵי בַּדִּים.


* * * * *

דִּמְיוֹן יוֹצֵר אֵינוֹ מֻגְבָּל;

הֲרֵיהוּ בֶּן־חוֹרִין.

בְּרַם חֹפֶשׁ זֶה אֵינֶנּוּ חָל

עַל עֵד בְּבֵית־הַדִּין.


* * * * *

עֵד־רְאִיָּה שֶׁל תְּאוּנָה –

דְּבָרוֹ מֵאִיר עֵינַיִם;

אַךְ מַה סְּבוּכָה הִיא הַתְּמוּנָה

אִם הָעֵדִים הֵם שְׁנַיִם.


* * * * *

שְׁמַע שְׁנֵי עֵדִים (לֹא זוֹמְמִים)

עַל תְּאוּנָה בַּדֶּרֶךְ –

וְתִוָּכַח: דִּבְרֵי־יָמִים

סִפּוּר חֲסַר־כָּל־עֵרֶךְ.


* * * * *

“מְהִירוּתִי גְבוֹהָה כָּל־כָּךְ?”

שָׁאַל נֶהָג “תָּפוּס”.

– "לֹא, נְמוּכָה מִדַּי, אֶזְרָח:

אַתָּה מַנְמִיךְ… לָטוּס!"


* * * * *

יֵשׁ סַכָּנָה לִנְסוֹעַ חִישׁ

אִם לֹא יָבֵשׁ הַכְּבִישׁ;

אַךְ הַסִּיכּוּן פִּי־אֶלֶף בִּישׁ

אִם “לֹא יָבֵשׁ” הָאִישׁ.


* * * * *

עִם יְרִידַת מִסְפַּר סוּסִים

עָלָה פְּלָאִים מִסְפַּר דְּרוּסִים.


* * * * *

שְׁנֵי שׁוֹפְטִים עָבְרוּ בַּכְּבִישׁ

עַל אִסּוּר לִנְסוֹעַ חִישׁ.

בְּבוֹאָם לְבֵית־הַדִּין

הִתְיַצְּבוּ לְדִין־גּוֹמְלִין.

הָרִאשׁוֹן לָבַשׁ גְּלִימָה –

וְהִשְׁמִיעַ כְּתָב־אַשְׁמָה:

"פִּשְׁעֲךָ – נִהוּג נֶחְפָּז.

עָנְשְׁךָ – שְׁתֵּי לִירוֹת קְנָס!"

הַקָּנוּס נִגַּשׁ לִשְׁפּוֹט:

עֶשֶׂר לִ"י!” – גָּזַר קְצָרוֹת:

"הָעִנְיָן הוּא רְצִינִי:

זֶה הַיּוֹם מִקְרֶה שֵׁנִי!"


* * * * *

הַשּׁוֹפֵט אָמַר בְּקֶצֶף:

"זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּרֶצֶף

מְבִיאִים אוֹתְךָ אֵלַי.

מַה נִּמְאַסְתָּ כְּבָר עָלַי!"


הַנִּשְׁפָּט עֲשִׁיר־הַמַּעַשׂ

הִתְפַּלֵּא: "וּמָה הַכַּעַס?

וְכִי מָה אֲנִי אָשֵׁם

שֶׁכְּבוֹדוֹ לֹא הִתְקַדֵּם?"


* * * * *

אִם נִתְפַּס חוֹטֵא־בַּסֵּתֶר,

צוֹעֲקִים עלָיָו חָמָס;

וְצוֹעֵק מִכָּל הַיֶּתֶר –

בֶּן־מִינוֹ שֶׁלֹּא נִתְפַּס.


* * * * *

אִם אָדָם לְךָ אוֹמֵר

כִּי אַף פַּעַם לֹא שִׁקֵּר,

שׁוּב אֵינְךָ זָקוּק לְחֵקֶר:

כְּבָר שָׁמְעוּ אָזְנֶיךָ שֶׁקֶר.


* * * * *

לוּ מַגִּישׁ־תְּבִיעָה הֵבִין

בְּבוֹאוֹ אֶל בֵּית־הַדִּין

מַה שֶׁבָּן בְּהִסְתַּלְּקוֹ, –

מַה נָּעִים הָיָה חֶלְקוֹ!


* * * * *

עוֹרֵךְ־דִּין כָּתַב סוֹדִית

לְרֵעֵהוּ הַפְּרַקְלִיט:

"מִצְטַעֵר אֲנִי, קוֹלֶגָה,

לְבַשֵּׂר לְךָ דְּבַר־פֶּגַע:


יֵשׁ קְנוּנְיָה מְלֻכְלָכָה

בֵּין מַרְשִׁי לְמַרְשְׁךָ:

זוֹמְמִים שְׁנֵיהֶם כָּרֶגַע

לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה, קוֹלֶגָה!"


* * * * *

מִן הָעֻבְדָּה כִּי שְׁתֵּי אָזְנֵינוּ

נוֹצְרוּ לְשֵׁם הַאֲזָנָה

אֵין לְהַסִּיק כִּי לְשׁוֹנֵנוּ

נוֹצְרָה לְצֹרְךְ הַלְשָׁנָה.


* * * * *

"הַיְדִיעָה הִיא כֹּחַ, אֶחָא" –

אָמַר סַחְטָן לִידִיד טִירוֹן:

"מוּבָן, אִם אֵין יְדִיעוֹתֶיךָ

נוֹגְעוֹת לְאֵיזֶה מִין דַּלְפוֹן.


* * * * *

"אַתָּה הוֹלֵךְ עוֹד עַל קַבַּיִם?

הֲרֵי עָבַר כְּבָר זְמַן כֹּה רַב!"

רוֹפְאִי בִּטֵּל אוֹתָם בֵּינְתַיִם –

אַךְ פְּרַקְלִיטִי אוֹמֵר עוֹד: “לָאו”.


* * * * *

דִּבָּה מִפִּיהוּ שֶׁל סַלְפָן

הִיא כְּמַטְבֵּעַ שֶׁל זַיְפָן:

יֵשׁ וַאֲפִילוּ יְשָׁרִים

אוֹתָהּ מוֹסְרִים לַאֲחֵרִים.


* * * * *

“הַזְּמַן הוּא כֶּסֶף”. מָה עוֹדֵד

אוֹתוֹ פִּתְגָּם אֶת הַשּׁוֹדֵד,

שֶׁתַּחַת כֶּסֶף מְזֻמָּן

קִבֵּל קִצְבָה יָפָה שֶׁל זְמַן!


* * * * *

צוֹפֵי סִרְטֵי־הַשּׁוֹדְדִים

לוֹמְדִים אֶת הַ“מִּקְצוֹעַ” –

וּמִשְׁתַּלְּמִים בַּלִּמּוּדִים

… בְּשֹׁד קֻפַּת־קוֹלְנוֹעַ.


* * * * *

קֻפַּאי־הַסִּינֶמָה טָרַח

לִסְפֹּר פִּדְיוֹן־הַלַּיְלָה.

לְפֶתַּע צָץ חֲמוּשׁ־אֶקְדָּח

וְסָח בְּקוֹל־שֶׁל־גְּנַאי לוֹ:


"הַסֶּרֶט – שִׂיא־הַשִּׁמָּמוֹן;

נִרְדַּמְתִּי בָּאוּלָם.

הַחְזֵר לִי תֵּכֶף הַמָּמוֹן –

שֶׁלִּי וְשֶׁל כֻּלָּם!"


* * * * *

גַּנָּב סִפֵּר בְּבוּז וָזַעַם

עַל מִסְעָדָה שֶׁבָּהּ סָעַד:

לַחְמָם יָבֵשׁ, חֲסַר־כָּל־טַעַם,

וְהַמָּרָק – מֵאֶשְׁתָּקַד;


אֶת לִסְתוֹתֵי כִּמְעַט פָּצַעְתִּי

בְּעוֹף נֻקְשֶׁה־מֵרֹב־זִקְנָה –

וְגַם הַמְּעִיל שֶׁשָּׁם מָצָאתִי

הָיָה מְאֹד יְשַׁן־אָפְנָה"


* * * * *

אִם תִּפְתַּח לַשֶּׁקֶר פֶּתַח

יִשְׁתַּלֵּט עַל כָּל הַשֶּׁטַח.


* * * * *

הָאֶמֶת – דָּבָר פָּשׁוּט

וְהַשֶּׁקֶר – “אָמָּנוּת”.


* * * * *

עֵד כּוֹזֵב נִכְשַׁל בַּחֵקֶר:

הוּא שָׁכַח פְּרָטֵי הַשֶּׁקֶר.


* * * * *

אֵין דּוֹמֶה פֵּרוּשׁ “זַכַּאי

שֶׁל שׁוֹפֵט – לְשֶׁל בַּנְקַאי.


* * * * *

הֶחָתוּל זָלַל הַחֵלֶב –

וּמַכּוֹת סָפַג הַכֶּלֶב.


* * * * *

הֲחָסִיד הוּא שֶׁהֻכָּה

וְהוּא־הוּא אֲשֶׁר הוּקַע.


* * * * *

אִם לַשֵּׁד מוּשֶׁטֶת זֶרֶת,

כָּל הַיָּד אֵינָהּ חוֹזֶרֶת.


* * * * *

לְרָשָׁע – סִמָּן עַתִּיק:

הוּא חוֹשֵׁב עַצְמוֹ צַדִּיק.


* * * * *

הַמַּצְפּוּן הוּא קוֹל בִּפְנִים

הַמַּזְהִיר: “מִתְבּוֹנְנִים!”


* * * * *

הַיָּשָׁר לֹא יִתְעַשֵּׁר,

הַנּוֹכֵל לֹא יִתְיַשֵּׁר.


* * * * *

כָּל גַּנָּב סוֹמֵךְ עַל נֵס –

כִּי רַק הוּא לֹא יִתָּפֵס.


* * * * *

מַה מַּסְּגִּיר אֶת הַגַּנָּב?

מְרִיבָה עִם שֻׁתָּפָיו.


* * * * *

יָשָׁר אֵינֶנּוּ מְשַׁקֵּר

… כָּל עוֹד יֶשְׁנוֹ מוֹצָא אַחֵר.


* * * * *

צַיָּד־שַׁקְרָן – בֵּיתוֹ נִקְשָׁט

בְּעוֹר חַיּוֹת שֶׁלֹּא הֻפְשַׁט.


* * * * *

אֱמֶת – כְּאֶבֶן יְקָרָה:

אַף הִיא כָּמוֹהָ נְדִירָה.


* * * * *

אֱמֶת – בַּיַּיִן: הַשְּׁקָרִים

נִגְלִים בִּזְכוּת הַשִּׁכּוֹרִים.


* * * * *

לִרְשׁוּת אֱמֶת – דַּבְּשׁוֹת גָּמָל,

לִרְשׁוּת כָּזָב – רִכְבֵי חַשְׁמַל.


* * * * *

דּוֹבֵר־אֱמֶת, הֱיֵה זָהִיר:

הָכֵן מִקֹּדֶם סוּס מָהִיר!


* * * * *

מִשִׁפָּט וָצֶדֶק הֵם אֶחָד.

אַךְ לִפְעָמִים הַזּוּג נִפְרָד.


* * * * *

חוֹזֶה – כִּבְרִיחַ הוּא מֻכְשָׁר

לִשְׁמוֹר מֵחֵטְא רַק אִישׁ יָשָׁר.


* * * * *

נוֹכְלִים יָבִיאוּ שַׁי עַל שַׁי –

וְיִשְׁדְּדוּךָ בַּחֲשַׁאי.


* * * * *

סוֹף כָּל נוֹכֵל – שֶׁ“יְּנֻכְלַל”

עַל־יְדֵי נֵכֶל מְשֻׁכְלָל.


* * * * *

גְּמִישׁוּת – יְתְרוֹן לַכְּתֵפִיּוֹת,

אַךְ לֹא לְישֶׁר־הַבְּרִיּוֹת.


* * * * *

לְישֶׁר־לֵב צָפוּי שָׂכָר –

אַךְ לֹא הַיּוֹם וְלֹא מָחָר.


* * * * *

נוֹכֵל – סוֹפוֹ לְנַחֲלָה;

יָשָׁר סוֹפוֹ לְמַחֲלָה.


* * * * *

לֹא דַי שֶׁאִישׁ יֹאהַב פְּרָחִים:

הוּא גַם צָרַיךְ לִשְׂנוֹא חוֹחִים.


* * * * *

טוֹב הַחוֹטֵא הַמִּצְטַעֵר

מִן הַצַּדִּיק הַמִּתְיַהֵר.


* * * * *

לַחְשׁוֹד בְּרִיּוֹת בְּסִיטוֹנוּת –

זֶה חֵטְא… אַךְ לָאו־דַּוְקָא טָעוּת.


* * * * *

גַּם בְּיָמֵינוּ יֵשׁ בַּחֶלֶד

אַנְשֵׁי צְנִיעוּת כָּל־כָּךְ שְׁלֵמָה–

עַד שֶׁעֵינָם אֵינָהּ סוֹבֶלֶת

אֶת הָאֱמֶת הָעֲרֻמָה.


* * * * *

פִּתְגָּם אוֹמֵר: “אֱמֶת בַּיַּיִן”.

נָכוֹן מְאֹד: בְּזֶה הַדּוֹר

כְּדֵי לוֹמַר אֱמֶת עֲדַיִן,

צָרִיך אָדָם לִהְיוֹת שִׁכּוֹר.


* * * * *

“אַנְשֵׁי־אֱמֶת יַרְחִיקוּ לֶכֶת” –

אוֹמֵר פִּתְגָּם, וְהוּא צוֹדֵק:

הֵם נִרְדָּפִים בְּכָל מַמְלֶכֶת

וְנִמְלָטִים הַרְחֵק־הַרְחֵק.


* * * * *

לְאִישׁ הָגוּן עַל־פִּי הַטֶּבַע

כָּזָב – תְּרוּפָה אַחֲרוֹנָה;

וְלַנּוֹכֵל, רַמַּאי־שֶׁל־קֶבַע,

הִיא – “הָעֶזְרָה־הָרִאשׁוֹנָה”.


* * * * *

“אוֹהֵב אֱמֶת”, בְּרֹב מִקְרִים,

חוֹשֵׁב כִּי אֹרַח חַד־סִטְרִי לָהּ:

מִפִּיו אֶל אֹזֶן־אֲחֵרִים –

לֹא בְּכִוּוּן הָפוּךְ, חָלִילָה.


* * * * *

אַשְׁרֵי דַיָּן אִם הוּא יוֹדֵעַ,

בִּמְקוֹם לִנְקוֹם וְלַעֲנוֹשׁ,

לְהַאֲנִישׁ אֶת הַפּוֹשֵׁעַ –

לְהַחְזִירוֹ לִדְמוּת אֱנוֹשׁ!


* * * * *

בְּמִשְׁפָּטִים מְמֻשָּׁכִים

הַמַּפְסִידִים פּוֹשְׁטִים כֻּתֹּנֶת

וְאַף רֻבָּם שֶׁל הַ“זּוֹכִים”

… אֵינָם זוֹכִים לִרְאוֹת פְּרוּטֹנֶת.


שְׁנֵי פְּרַקְלִיטִים בְּטִעוּנָם –

כְּלַהֲבֵי־הַמִּסְפָּרַיִם:

לֹא זֶה אֶת זֶה חוֹתְכִים הַשְּׁנַיִם

כִּי־אִם אֶת מַה שֶׁבָּא בֵּינָם.


* * * * *

יֵשׁ שְׁנֵי צְדָדִים לְכָל מַטְבֵּעַ

וּשְׁנֵי צְדָדִים לְכָל מִשְׁפָּט –

וְעוֹרֵךְ־דִין חָכָם יוֹדֵעַ

כִּי יֵשׁ מַטְבֵּעַ לְכַל “צַד”.


מִכָּאן הַכְּלָל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ

לִפְרַקְלִיטִים מְלֻמָּדִים:

"יֵשׁ שְׁנֵי צְדָדִים לְכָל מַטְבֵּעַ –

קְחוּ מַטְבְּעוֹת שֶׁל שְׁנֵי צְדָדִים!"


* * * * *

אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת מוֹסֶרֶת

לִפְקִיד־הַדֹּאַר חֲבִילָה:

כִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ לְמַזְכֶּרֶת

לְמַכָּרֶיהָ בַּגּוֹלָה.


הָאִישׁ הִבִּיט עַל הַשּׁוֹלַחַת.

“דְּבַר־מָה שָׁבִיר?” – שָּׁאַל קְצָרוֹת.

– “לֹא, שׁוּם דָּבָר” – עָנְתָה בְּנַחַת –

“חוּץ מֵעֲשֶׂרֶת־הַדִּבְּרוֹת”.


* * * * *

חֶבְרַת בְּנֵי־כְּפָר עָמְדָה לָחֹג

בְּצַוְתָּא וְהֶחְלִיטָה:

כָּל אִישׁ וָאִישׁ חַיָּב לִמְזוֹג

לֹג יַיִן הֶחָבִיתָה.


חָשַׁב פְּלוֹנִי: "וְאִם אֶמְזוֹג

לֹג מַיִם, בִּמְחִילָה,

כְּלוּם יִפָּגֵם מִזֶּה הַלֹּג

יֵין הֶחָבִית כֻּלָּהּ?"


וּרְאוּ זֶה נֵס! בַּחַג מָצָא

רַק מַיִם בְּכוֹסוֹ הוּא:

כִּי כָּל שֻׁתָּף נִכְבָּד רָצָה

לִהְיוֹת חָכָם כָּמוֹהוּ!


* * * * *

המלצות קוראים
תגיות