רקע
נתן שחם
אדם מבודח במסיבת גן
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

בתוך הקהל החוגג, בחליפות ערב ועניבות־פרפר, המאזין בדריכות למוסיקה קאמרית במסיבת גן, הוא לבדו בחליפת־ארג אפורה ובצווארון פתוח מפצח רקיקים בשקידה. חיוך מבודח מרחף על פניו השזופים ותלתלי השיבה שלו מרחפים קלות לרוח הערב הקרירה. הוא סוקר את האישים היושבים זה אצל זה ומהדרים איש את רעהו במבטים רציניים ומשבחים בניד־עפעף את מלאכת־האמנות של המנגנים המעולים ומעביר מבט ידעני על גבי גזרתה של בעל־הבית הצעירה, המאזינה למוסיקה בחיוך משתאה של הערצה. היא משגיחה במבטו ותחת הפרופיל התם שלה היא מעניקה לו את חזית פניה הזוהרת בנוגה עצב.

היא מצרה עליו, על נימוסיו הרעים, על ההכרח להזמינו למסיבת־הגן שלה. היא תמהה על בעלה, הנאמן לידידות נושנה, ששוב אינה תופסת בחוג מכריו החדשים, והיא כואבת את ההכרח להסביר לו פנים. אין היא יודעת שהוא מחזיק בחמישים ואחד אחוז משיעור ההצלחה של בעלה, ואין היא מסוגלת לרדת לסוף מהותה של היריבות העתיקה המקשרת שני בני תחרות המחוברים זה אל זה בקשרי שותפות, אשר שוב אי־אפשר להם בלעדיה. לדידה זו ידידות נושנה ותו לא. בשעה מאוחרת נסתפחה אל חבורתם ואין כל סיכוי לכך שתשיג בחושיה מערכת מורכבת כל כך של יחסים שנתהוו במשך תקופה ארוכה בלעדיה. זה לא כבר נתגרש שותפו מאשתו הראשונה ולאחר שהבטיח לה רווחה כלכלית לכל ימי חייה כינס תחת כנפיו ציפור שיר נלבבת זו.

בעצם לא בא למסיבה אלא בשביל ללקוט קצת ידיעות נחוצות מפי אישים שיש להם דעה בשוק המניות. היה סבור שיהיה שרוי בשיעמום עמוק, שכן המוסיקה אינה אהובה עליו ועוד פחות מכך אהובה עליו העמדת פנים של אלה המבקשים להידמות לבני־תרבות. לא העלה בדעתו שיהיה שרוי, בתוך ליבו של השיעמום הגדול, במצב רוח מרומם כל כך. מזמן לא היתה דעתו בדוחה עליו כך.

דומה שאין הוא יכול לומר לעצמו מהו, בעצם, הדבר המבדח את דעתו עד כדי כך, האם המתח הנוצר במקום שהנסיון לכפות על הזולת נוסח של בילוי בצוותא מעמיד בנסיון חמור את הסבלנות של אנשים שאינם מקדישים לצד החברותי של החיים אלא קטע זעיר מאישיותם; או שהוא הניגוד הבולט לעין בין התנהגותם של אלה, המקפידים לסגל לעצמם מנהגים שאינם בטבעם, לבינו, שהוא פוטר עצמו מלכתחילה מלהתכוון על פי דעתם של אחרים.

לפתע הוא חש בכוחו. העוצמה הכלכלית הנתונה בידיו קיבלה לפתע משמעות. משהו הגיע עד תומו. החוקים עודם חלים עליו אבל עד כאן ולא עוד. מחוץ לתחומם הוא בן־חורין. הוא זכאי להתהדר בפשטות, בזיקה בלתי־אמצעית אל הזולת, ובטעם בלתי מעודן. החסרונות שלו יש להם קסם אישי. שכן הוא משלם בעד סגולות־היקר של האחרים. אפילו שכרם של המנגנים מכיסו, מתנתו לבעלת־הנשף, בלי ידיעתה. מתנת־חסד כפולה ומכופלת, גם משום שהיא מתן בסתר וגם משום שהוא שונא מוסיקה קאמרית.

הזעם התמים שלה על דרך זו שהוא מזלזל בקדשיה, אגב כירסום רקיקים באמצע הקווארטט של בטהובן, יש בו באמת כדי לבדר את הדעת, שכן טוהר נימוסיה ללא־פגם הוא דבר היכול להרעיד מיתר בליבו של אדם זקן ולענג בו רגש בלי־שם, אשר אחרים, מן הסתם, מרעידים באמצעות היצירה האמנותית.

אך עוד יותר הוא נקסם מן ההכרה, שנגלתה אליו פתאום, שבאין אומר ודברים ובלי כל משא ומתן של פקחים וחקירה מדוקדקת בדרכים מוסוות היטב, קיבל את כל האינפורמציה שבא לבקש. הגה לא יצא לבטלה!

הנה כי כן – האיש סיים, עתה הוא עייף ולא יחדש מאומה. ואין שחר לשמועות שהוא עומד למכור את חלקו ולקנות מניות של יריבים.

אין לו כל הוכחות לכך, אך גם הרגש אינו טועה. מנין הוא יודע? מן המוסיקה למד זאת, ממראה פניה של האשה הצעירה.

כמובן, הבלים, ולא יאמר לאיש מה עולה בדעתו. מכאן אותה ארשת מבודחת מיסתורית, שכן ליבו אומר לו שהוא יכול להיות בטוח במה שהוא חש.

כן, ממראה פניה של האשה הצעירה, מטוהר המבט, מן ההאזנה בקדושה…

מה היטיב להכיר, הוא עצמו, את הצורך העז הזה להיסוג אל תוך שלווה בלא־תחרות, ולחיות מתוך ישרות גמורה, נדיבות ותום לב, אשר רק עשירים מופלגים יכולים להתיר לעצמם. משל, מה שנתרחש עד כה במאבק שבין יחיד ליחיד ויחיד לרבים לא היה אלא רע הכרחי, חוק של החיים שאין אדם יכול לעקפו. במלחמה כמו במלחמה. אם צריך לזחול – זוחלים! ואם לבוסס בבוץ – בגבורה! הנה רעו־שותפו מדמה שהגיע למטרתו והוא עומד לחדש את סגולות־היקר של ימי נעוריו. והנה גם האשה החדשה, בתום לב גמור, כולה מוסיקה ואהבה, ורעות־טובה כלפי אנשי־סגולה. והקץ לעורמה, לפיקחות, לקשיחות־הלב שהוליכוהו עד הלום. ומחר יהיה זקן קפדן, ישרני, נדיב, השרוי באהבה עמוקה, באגרופים קפוצים, אל אשה־ציפורית, חדשה, טהורה מרבב, המחזירה אהבה־נדיבה, סלחנית, אל חיקו.

אדם עייף זה יצא ממסלול המרוץ ושוב אינו בר־תחרות.

“הה, המוסיקה”, אמר לאשה הצעירה, לכשסיימו המנגנים את מלאכתם כפויית־הטובה. “לעולם אין לדעת מה היא מעוררת בך”.

אך משראה את המבט החשדני־מנומס בעיניה חייך ואמר: “אך גם עוגיות אני אוהב, וכן אני אוהב לקשור את הדברים שאני אוהב זה לזה”.

והלך לו משם ברוח מבודחת. גם נתענג על מסיבת גן וגם הפיק תועלת מרובה לעצמו. אילו ערך חקירה בעניין מסחרי במסיבת־גן היו הכל קופצים מחר וקונים מניות, עתה שרכש אינפורמציה בחשאי הוא לבדו יקטוף את הפירות.


המלצות קוראים
תגיות