ר' יהודה אריה ממודינא הוא טיפוס אופי מאד בהסטוריא הישראלית, והוא צריך עיון גדול מצדו הפסיכולוגי: תלמודי ובעל השכלה חלונית, מאמין וראציונליסטן, בעל נחושים והזיות ולוחם נגדם, קלפן מסוכן ומגנה הצחוק, מורה הוראה באסור והיתר ומנהיג התיאטרון בגיטו הוויניציאני ומחבר בשבילו קומדיות, - באחת, בעל הפכים ונגודים עד לאין שיעור. ההסטוריא לא הוציאה עדיין על האיש הזה את משׁפטה האובייקטיבי, אע“פ שהוא בעצמו עזב לנו שׁפעת חומר להערכת אישיותו. אותו החומר עדיין לא התפרסם כלו, עדיין מתגולל הוא בידי אנשים פרטיים או על האצטבאות שׁל הביבליותיקות הגדולות שבעולם. לפני שנים אחדות הוציא ד”ר בלוי חבילת כתבים ואגרות מעזבונו של ריא“ם, שהיו טמונים במוזיאון הבריטי¹. הרבה אור הפיץ ספר זה על חייו של ריא”מ. חבילת מכתבים זו נתנה לד“ר בלוי את האפשׁרות לכתב את המבוא הגרמני – זו הפרשה היפה בחיי אומתנו באיטליא שבדור ההוא בכלל ובחיי ריא”מ בפרט. אולם עוד רב החומר שׁעדיין לא זכה לפרסום. מקום חשוב תופסת בזה בלי ספק האבטוביוגרפיא של ריא“מ, שקראה בשם “חיי יהודה”, המוצעת כאן לפני הקורא. אבטוביוגרפיא זו היתה לפני אחדים מחוקרינו בדור העבר שׁהשׁתמשׁו בה והוציאו מתוכה כמה לקוטים וענינים לפי מה שהיו נזקקים להם לרגל עבודתם: מתוכה הוציא יש”ר מגוריציא את הלקוטים שבהקדמתו לס' “בחינת הקבלה” (גוריציא, תרי"ב), ר“א גייגר – את הקטעים שנתן בהוספתו לספרו Leon da Modena, (בריסלוי תרט"ז), שד”ל – את קצורו שעשה בשביל שי“ר (אגרות שד“ל צד רפ”ו–רצ"ג) ור' חיים מיכל – את תולדות ריא”ם (אור החיים צד תל“ט–תמ”ד), אבל אישׁ מהם לא נסה להוציא אותה בשׁלימות מחמת התיחסותם המיוחדת שׁל חוקרינו מדור העבר אל קדמונינו: יראת הכבוד שהיה לבם של חכמינו רוחש אל הגדולים מדורות שלפניהם היתה כל כך גדולה, הדרת הכבוד ההסטורית החופפת על אותם הקדמונים היתה מסמאה את עיניהם בה במדה עד שׁחוששים היו שׁמא ימעיטו הדמות, יפגמו בכבודם של אותם הגדולים אם יוציאו לאור זכרונות ודברי הסטוריא מעין האבטוביוגרפיא של ריא“מ. מצד אחד היו מכירים את מעלתו הגדולה של בעל “חיי יהודה” במה שלא נמנע לספר בזכרונותיו על חסרונותיו ורפיונותיו של עצמו, אבל מצד שׁני אי אפשׁר היה להם שירשׁו לעצמם לפגע כל כך – לפי דעתם – בכבודו של ריא”מ עד כדי פרסום הס' “חיי יהודה”. – הכני לבי – כותב שׁי“ר בשנת תר”א אל שד“ל בהחזירו לו את הלקוטים שעשה הלז מס' “חיי יהודה” – פן תגלה ח”ו חרפת הבונה בקהל רב, על דבר תאותו אל השחוק, ותתן מקום לשחוק וללעוג באדם יקר אחד מאלף, ולבזות את הנכבד כפי נטות לבך. ואולי תשׁלחהו ח"ו לבעלי ציון² לבנות ציון תמרור על חרבות גבר מצוין, ותתן קברו את רשעים השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר לגבר אשר דרכו נסתרה עד כה בענין אחד, ויסך אלוה בעדו, ותשפוך דם נקי בקרב ישראל.³ –

האוריגינאל של האבטוביוגרפיא היה ביד הבארון יעקב טריויס די בונפילי בעיר וויניציא וממנו עשה לו ר' משה סואבי – איש חשוב ומורה מצוין בוויניציא – העתקה מדויקת.

את האוריגינאל של הס' “חיי יהודה” נתן אח“כ הבארון טריויס במתנה לר' אברהם לאטיס, שהיה אומן את בניו של טריויס (אח“כ נתמנה בשנת תקצ”ט לאב"ד בעיר וויניציא). במות הרב הזה בשנת תרל”ה הניח את הכ“י “חיי יהודה” עם שאר ספריו לבנו ד”ר משה לאטיס, שנפטר בשׁנת תרמ“ג, ואחר זמן הפרישו אחיו של ר”מ לאטיס מתוך עזבונו את כל הספרים והכ“י העברים, ובתוכם גם הכ”י של “חיי יהודה”, שלא היה להם לכאורה כל צרך בהם, ושלחום במתנה להביבליותיקא הנקראת בשׁם ברירא (Brera) בעיר מילאנו (כדי “להצילם מן האבוד”!)

ואחרי מותו של ר"מ סואבי נתן בנו את העתקת הס' “חיי יהודה” במתנה לר' יהודה לוצאטו רב בוויניציא והלז מסרה לר' יצחק חיים קסטיליוני רב ברומא.

וכשׁרצה הרב קסטיליוני להשוות את העתקת ר“מ סואבי עם האוריגינאל של הס' “חיי יהודה” חפשו לשׁוא הוא ור' אלישע מפאנו הרב דעיר מילאנו בביבליותיקא ברירא במילאנו, כי מן הכ”י העברים אין שם אפילו רשׁימה פשׁוטה.

נוסח זה מיסודו של ר“מ סואבי⁴ הואיל בטובו למסר לי ידידי ר' יצחק חיים קסטיליוני⁵ ואני מוציאו כמות שהוא, בלי שום שׁנוי עיקרי, זולתי תקונים שׁל מה בכך בחסר ויתיר. בהערותי השתדלתי לצמצם וליתן רק כל מה שנצרך לדעתי להבנת דברי ריא”מ. את השמות הפרטיים ואת המלים האיטלקיות התאמצתי למסר בטראנסקריפציא איטלקית, ויש שׁנסיתי להעיר על צירוף המאמרים, כי הרבה השׁפיעה הלשון האיטלקית על דרכי דבורו העברי של ריא"מ, ובפרט במקומות שהוא מספר על החיים החולניים.

חוץ מהערותי אני באו ג“כ כמה הערות מאת ידידי ד”ר יהודה בלוי מבודאפישט (הן מסומנות באות ב' בצדן), שהואיל בטובו לרשם על גליונות הכ"י, שהיה לפניו, ואני מביע לו בזה את תודתי מעומק לבי.

מן הס' חיי יהודה היו, כנראה, במציאות העתקות אחרות שנעשו אחרי מותו של ריא“מ, וההעתקות ההן היו מעובדות בתוספות ושנויים, כמו שהיו נוהגים לעשות המעתיקים בדורות הבינים בדברי כרוניקא וספּורי מאורעות, כידוע. אפשר שׁמכאן היה המבוכה שׁגרם הרב חיד”א לכל מי שׁמתעסק בחקירת תולדות ריא“מ⁶ במה שׁכתב ב”שם הגדוֹלים" שׁלו (אני משׁתמש בהוצאת בן-יעקב, ווילנא תרי"ג) בערך יהודה כדברים האלה:

ממקומות אחרים יודעים אנו שנכדו של ריא“מ, ר' יצחק מן הלויים (הוא היה מקובל וחבר קצור הפרדס לרמ"ק), היה מתעסק בהעתקת ספרי זקנו ובעשיית הקדמות להם. כן רואים אנו את מלאכתו בהקדמתו לס' מגן וחרב (ע' גייגר Leon da Modena בחלקו העברי דף י"א), וכן מביא רמ”ש גירונדי (תולדות גדולי ישראל 176) שׁעשה ר' יצחק הקדמה לס' ארי נוהם וכן גם לס' חיי יהודה. ישׁ לשער איפוא, שׁלא רק הקדמה בלבד עשה ר' יצחק מן הלויים לאבטוביוגרפיא של זקנו, אלא שלא יכול למשל ברוחו והכניס גם תוספות משלו לתוך ס' זה, שבודאי היה חביב עליו מאוד מפני ששׁלב בו ריא“מ גם מומינטים מחיי נכדו בתוך חייו של עצמו. בין התוספות האלו היה מקום גם לספור ע”ד אותו תינוק גוסס שקרא בקול רם פרשת שמע, והוא מיסודו שׁל ר' יצחק מן הלויים עצמו, שהיתה לו נטיה לדברי קבלה. מטעם זה אין אנו מוצאים שׁיסתור רמש“ג את דברי הרב חיד”א: אפשׁר שאותו אכסמפלר שהיה לנגד עיניו שׁל בעל “שם הגדולים” היה ג“כ לפני רמש”ג ושניהם למדו אותו מעשה בגלגול ממקור אחד.

קיוב, מנחם אב, תרע"א.

אברהם כהנא