אין דורשין במעשה בראשית מנקודת הפילוסופיא, אחרי אשר רבים וכן שלמים כשלו נפלו בדרוש הזה, ובאמת חוצפּה יתרה היא לאנוש אנוש להרהר במעשה אין סוף ותכלית: ויפה המליץ בעל “נשמת חיים”: דע מה למעלה – ממך", אחרי אשר אין אנו יודעים את עצמנו…
אמנם מנקודת השירה ראוי והגון לנו להתבונן במעשה בראשית, נעים זמירות ישראל עלה על כל המשוררים במקצוע זה בשירת “ברכי נפשי”. השיר הקדוש והנשגב, אשר אלכסנדר פאן הומבאלד העיד עליו כי בו צפונה כל תורת הקוסמילוגיא.
*
עוד הפּעם שב ישראל סבא להחל את תורתו העתיקה, יחדש שנית את נעוריו להגות בספּורי התורה ובחוקיה, אשר במו צפונה נשמת המחוקק, החיה אתנו עד היום.
*
בפרשה הראשונה נמצא את האהבה הטבעית, כי האיש והאשה גויה אחת הנמו, ואיך יוכל הראש לשנוא את הלב?!…
*
ראשית השחתת מין האדם על ידי הנחש – סמל התאוה הנשחתה המובילה אותו לירכתי שאול, מחלשת כחו, מקצרת ימי חייו ומגרשת אותו מגן עדנו.
*
מלחמת אחרי האכזריה – מלחמת קין והבל תשים עוד שמות בנו, מחרבת ארצות, מאבדת לאומים כמקדם. ומי יודע אם החרבן הנורא וההרג הרב אשר היה בדורנו המלחמה העולמית, אם היא תהיה האחרונה?!
*
בני האדם מתחלקים למדרגות בני ובנות אלהים ובני ובנות האדם, האחרונות תקסומנה ביפין ותצודנה ברשתן את הראשונים. התאוה מערבת אותן ומהם יצאו הנפילים – בני שחץ – האוכלים ואינם עושים, החיים על חשבון אחרים.
(המשורר שיללער במלאכות משה)
*
טוב ונעים הוא מנהג החרדים לקרוא שיר “ברכי נפשי” בשבתות החורף, בעת אשר הטבע מתעלף השמים מכוסים בעין העופרת, הארץ מתעטפת בתכריכים לבנים, העצים יחשפו ויתיצבו כמתים ערומים, כל הצפּרים בנות השיר ישחו ידמו. כל התולדה תציג לנגדנו את סמל עם ישראל. בעת החשכה הזאת יתאמץ העברי לאחוז בתקותו, ישיר את השיר הקוסמולוגי, נפשו משתפּכת בחיק האביב הנעים, יחזק תקותו כי לא לעולם חורף, יבוא האביב, ישלח מעינים בנחלים, יחיה שנית את כל היקום, השמים יטהרו, הארץ תתעטף במעטה ירקרק, העצים ישובו לתחיה, והצפּרים ישמיעו שנית את רנתם.
אולם השיר “ברכי נפשי” לא נברא לאמרו, כי אם להגות בו.
*
חתן־התורה הוא גם חתן־בראשית, וישראל סבא מודיע בקול רב לכל התבל כולה, בהחלו לקרוא את תורתו, לאמר:
“זה ספר תולדות אדם!”…
רבי עקיבא מצא כלל גדול בתורה: “ואהבת לרעך כמוך”. ובן עזאי מצא כלל גדול מזה:
“זה ספר תולדות אדם”…
רבי עקיבא אמר באבות: חביב אדם שנברא בצלם, והתנא האלהי הזה לא הבדיל מעולם בין אדם לאדם, ובן עזאי הוא רק המבאר את דברי רבי עקיבא לבלי ישגו במלת “רעך”, ובאמת בשם “רע” אין כל הבדל בין ישראל לנכרי כי אם בשם “אח”, כמו ”ולאחיך לא תשיך".
*
שני ספרים קדושים כתובים באצבע אלהים: הראשון הוא “ספר תולדות אדם”, והוא קודם בזמן ובמעלה על משנהו ספר בראשית. וזהו סוד מאמר חז"ל: “דרך ארץ קדמה לתורה”.
*
"החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, מי עור כי אם עבדי
וחרש – כמלאכי אשלח? מי עור כמשלם ועור כעבד ה'?
ראות רבות ולא תשמר, פּקח אזנים ולא ישמע!" (ישעיה מ, ב)
בן אמוץ התמרמר מאד על פושעי ישראל הסבא, עבד ה' ומלאכו, אשר “ראות רבות” הביא לכל התבל בתורתו ונביאיו והם בעצמם לא ישמרו. פֹקחו אזני כל העמים להנזר מתעתועיהם והבליהם והם בעצמם לא ישמעו בקול ה' הקורא דרור לבני אדם מכבלי האולת והפתיות.
אמנם כן! חרון אף ד' בוער כאש על עבדיו המשלמים, אנשי המעלה החרשים והעורים, אשר תעודתם לשכלל ולהשלים והם מאבדים ומקלקלים.
*
"נתן לאומנים לתקן וקלקלו חייבים לשלם. כיצד? נתן לחרש
שידה תיבה ומגדל, לקבוע בהם מסמרים, או שנתן להם עצים
לעשות בהן שידה תיבה ומגדל, ונשבר אחר שנעשו, משלם לו
דמי שידה תיבה ומגדל. שאין האומן קונה בשבח כלי
וכן הלכה". (בבא קמא, צח: )
כל מה שהשלמתנו גדולה, כן תגדל חטאתנו באבדנו את עצמנו…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.