ברצותי לתת לפני בני עמנו שנים שלשה פרקים מידיעת הדוממים הנודעת בשם “ידיעת המינירלוגיא” (Mineralogie) 1 בחרתי לי את היותר ראוי לדעת לכל איש ואיש ואת אשר ינעם ואשר יביא תועלת גם לכל איש יהודי, בשגם הוא אזרח הארץ, ותועלת לו למסחרו, למלאכתו ולחייו הפרטיים. ובכן הדברים האחדים אשר העליתי פה הם עמרים ומלילות אשר לקטתי משדה הידיעה ההיא מכל פאותיה, ואנכי אלמתים לשלש אלומים, אף כי לא לרוח השטה (סיסטמטיק) אשר אחזו בה חכמי המינירלוגיא; אך את אשר נכון לפניהם אולי לא יכון לפני קהל קוראינו. והנה הפרק הראשון ידבר על האבנים היקרות אשר תהיינה על בני האדם לכבוד ולתפארת, השני ידבר על כל מיני המתכות, והשלישי – על שאר מיני האבנים: טיבן ומהותן לכל חלקיהן ויסודותיהן הכימיים, ותכניתן כאשר ימצאו על פני האדמה. אולם אין להבין גם פרק או מאמר אחד בחכמת המינירלוגיא בלי כל ידיעה קודמת מחכמות הפיזיקא והכימיא, כאשר נודע כי חכמות הטבע בכלל ישתרגו ויסתבכו זו בזו; על כן אנסה לשים כה לפני הקורא בראש דברינו את הנחוץ לעניננו בקצרה, כעין מבוא אל הפרקים, והנשאר במקומו ימצאוהו.
האדם לא יסתפק במעט אך הוא כמות לא ישבע, כל אשר סביב לו אין די לרוות את נפשו השוקקה, כל החי כל הצומח על הארץ אשר בידו נתנו, כאין היא לו ועוד ישא מרום עיניו לדעת חקות שמים וארץ, יחדור עמוק עמוק בבטן האדמה לדלות משם אוצרות חשך ולחשוף שפוני טמוני מוצקים מימי קדם קדמתה. וכל אלה לא רק לענג רוחני כי גם לתועלת חמריי, למען יחיה בנעימים ולראות בטוב ולמען הרוות ענג את כל חמשת חושיו כלם כאחד; וזה כמעט המניע האחד אשר על ברכיו נולדו כל החכמות והמדעים מיום שום אדם על הארץ.
כל היש וכל הנמצא בתבל, חלקו חכמינו לשתי מערכות גדולות, למערכת בעלי מכונות וכלי מעשה (אָרגאַנישע קאֶרפער), להם יחשבו החי והצומח, ולמערכת הבלתי בעלי מכונות (אונאָרגאַנישע), להם יחשב הדומם.
שלשה חלקי הטבע, הדומם הצומח והחי, כנראה שונים הם מרעהו מן הקצה אל הקצה, ואין איש אשר בינת אדם לו שיאמר על אבן שהיא שושנה ועל עץ פרי שהיא חיה הולכת על ארבע. אך מה ישתומם זה שאינו יודע, כי יאמרו לו שחכמי הטבע באמת לא גבלו בין חי לצומח ובין צומח לדומם! ולפעמים לא ידעו להבדיל ביניהם גם בכל נסיונותיהם הפיזיאָלוגיים ובעד מיקרוסקוף המגדיל הרבה מאות פעמים, עד כי גזרו אומר שאין בטבע גבול קצב לכל מערכה ומערכה להבדיל אשה מרעותה, וכלן יעלו כאחד במעלות הסלם גבוה מעל גבוה. הגופים ההיוליים עומדים בתחתית המדרגה, ועליהם תערובותיהם והרכבותיהם, ועליהם הרכבות הרכבותיהם. חלקי הדומם ימצאו בכל קני (צעללען) הצומח והחי, ואלה גם הם בסבות ידועות ישובו ויהיו לדוממים, ככל חקותם ומשפטם אף כי לא ישנו את תכניתם וצורתם. יש ברואים קטנים בימים ואגמי מים שאין להוכיח בצדק אם חיות או צמחים הם, כי כל האותות אשר הפליאו בהם לבין החיה ובין הצומח לא באו ולא נראו בעולם הקטן ההוא (עיין ס' Baumber להח' ד“ר Schacht ומבוא לספר Grundguge b. Zoologie להח' ד”ר Claus) והדברים עתיקים2. ואנחנו לא נעמיק בהם, ונבדיל את החי והצומח מן הדומם על יד אותותיהם החיצונים כראות עיני בשר ונאמר כי הראשונים אין להם ולחלקיהם תמונה מגבלת לכל רוחותיהם בקוים ישרים, לא כן הדומם אשר כל חלק וחלק הוא גוף בעל זויות מחוטבות מגבל על כל מקצעותיו בשטחים ישרים אשר יתאחדו בפנותיו,3 וכל פנותיו ושטחיו ימודו בחכמת המדידה. ויש אשר אם גם תפוצצהו לחלקים דקים תראה בעד זכוכית מגדלת (לופפע) כי כל חלקיו הם גופים מחוטבים כאלה, כמו ברק העופרת (בלייאגלאַנץ) שבו הם בתמונת מעוקבים ישרים (ווירפעל, קובוס) לגוף אשר לו תמונה הנדסית כזאת יקראו בשם “קריסטאל”. ואנחנו נקראה “פלח”, ורוב מיני האבנים יפלחו לפלחים דומים איש אל אחיו, אך יש אשר לא יפולח, ואז נקרא את האבן בלתי מחוטבת (אַמאָרף, אונקריסטאל, ליזירט), ועוד נדבר מזה הלאה.
ידיעת מערכת הדומם תחלק לשלש מפלגות, שהם: א) ידיעת מיני אבן (Oryktognosie), אלה אשר הרכבו מיסודות כימיים ידועים, והמה, מחוטבים ויפלחו לפלחים דומים איש אל אחיו. ב) ידיעת צורים וסלעים שבמעבה האדמה ובהרים (Geognofie), והם אלה אשר הרכבו מן הקודמים, ולחלקיהם כמעט אין כל תמונה הנדסית; ויש אשר אורך הזמן הוביש דבק חלקיהם, והם התפרדו ונפזרו ויהיו לחול גס או דק. בהם יבואו כל מיני אדמת עפר, אבני-שיד, חמר, אבני-חול ועוד. ג) ידיעת אופן יצירת הסלעים האלה (Geologie), והוא ידיעת תולדות האדמה ואשר עבר עליה מיום הבריאה; גם ידיעת הגופים מבעלי חיים וצמחים אשר התקשו ויהיו לאבן והמה נמצאים בחיק האדמה, אך הפעם לא נדבר במאמרנו זה כי אם ממפלגה הראשונה.
בשלשה דרכים יתנכרו מיני האבן: א) באותות חיצונים, בתכנית פלחיהן, מקצעותיהם, פנותיהם ושטחיהם. ב) באותות פיזיקיים, אשר גם הם חיצונים. ג) באותות כימיים, ואלה לא יוכרו בלתי אם נהרוס את האבן עד יסודותיה. שלשת הדרכים האלה, עולים ומשתרגים עד אין קץ, ועל כל אות ואות נכתבו ספרים הרבה בידי גדולים חכמי לב, אשר נוציא מהם אך המעט הנדרש לעניננו:
א. תבניות הפלח (קריסטאָלאָגראַפיע). כל אשר הביט בעין פקוחה על מיני מלח שונים או אם הביא המקרה בידו איזה אבנים יקרות בלתי מלוטשות, הכיר בהם את התבניות האלה, כי די לנו לראות אפס קציהם למען נתאר בדמיוננו את הפלח כלו4; וכל אשר נתן את לבו לדעת, התבונן כי אין תמונה אחת לכל הפלחים האלה. נודע כי התמונות השונות האלה תרבינה עד אין מספר, ובאמת ימים רבים לא מצאו חכמי המינירלוגיא את ידיהם לשום סדר ומשטר לכל החיל הגדול הזה באותות איש על דגלו, עד שקם החכם הצרפתי (Hauy) בתחלת המאה ההיא, וחלקם לששה ראשים או אבות, אשר מכל אחד יצאו תולדותיו; ועל ידו החזיקו החכמים Moos, Weiss, Wollastan אשר מהם יצאה תורת הקריסטלוגרפיא. ועתה נשים לבנו לדעתם.
ששה אבות הפלחים, אשר נקרא להם סדרים (סיסטעמע) הם: I סדר הישר (רעגולאֶרעס אֶדער טעסעראַלעס סיסטעם). II המרובע (קוואדראַטישעס סיסטעם). III המרובע הנטוי (רהאָמבישעס ס.). vI בעל ששה צלעות (העקסאַגאָנאַלעס ס.). V סדר השנים והאחד (מאָנאָקלינאָמעטרישעס ס.). VI סדר האחד והאחד (טריקלינאָמעטרישעס סיסטעם).
I הסדר הישר. אם תתאר בדמיונך נקודה אחת י' במרכז הפלח אשר יעברו בה כל הצירים או הקוים אשר תמשוך מן הפנה האחת עד הפנה שכנגדה
(תמונה ב') או מטבור שטח האחד עד טבור השטח אשר לעומתו (תמונה ג'), וכן לכל הפנות וכן לכל השטחים, אז תמצא כי מדה אחת לכל הקוים האלה (תמונה א'),
אשר מימין לשמאל (אב), מלפנים לאחור (גד) ןממעלה למטה (הו), וכי כלם ינתחו זה את זה במחציתם ויתארו זויות נצבות. בשתי תמונות הפלח אשר לפנינו, תמונה ב' נקראת “בעלת שמונה שטחים” (אָקטאעֶדער, אַכטפלאֶכנער) והיא כאלו נרכבה משני פיראַמידים בעלי ארבע צלעות; ואם תבתרה מכל צד שתרצה באורך מקצעותיה, למשל אבג“ד או גדה”ו או אבה"ו תמצא בכתריה מרובע ישר; תמונה ג' נקראת מעוקב (קובוס) והיא ידועה בחכמת המדידה.
II סדר המרובע. גם היא כהראשון לכל משפטיו, אפס כי הציר העומד (הו) גדול או קטן מיתר הצירים, ולפי זה אם תבתר את שני הפיראמידים בתוך, במקום שחברו יחדיו (אבגד) תמצא מרובע ישר, אך אם תבתרם מלמעלה למטה בו (אהבו או גהדו) לא יהיה המרובע ישר כי אם נטוי (רהאָמב). וכן המעוקב יהיה מרובע ישר אך בצלעותו העליונה (זחטכ) והתחתונה (למנ"ס), ובכל צלעותיו הנצבות (זחלמ, חכמס, טכנס, וטלג) יהיה למרובע ארוך (אָבלאָנגום).
III סדר המרובע הנטוי. גם הוא כהראשונים, אפס כי אין מדה אחת לכל שלשת הצירים כי כלם קטנים איש מאחיו, ולפי זה אם תבתר את הפלח באורך מקצעותיו מכל צד שתרצה, תמצא מרובע נטוי.
VI סדר בעלי ששה צלעות. הצירים השוכבים הם שלשה אשר ינתחו איש את אחיו במחציתם, והזויות ביניהם תהיינה 60 מעלות, והציר העומד נצב עליהם כבראשונים, והוא גדול או קטן מהם, ולפי זה אם תבתר את הפלח באורך תמצא מרובע נטוי אבל אם תבתרהו במקום הבסיס של הפיראמידים תמצא פריזמא בעלת ששה צלעות.
V סדר השנים והאחד. ובו ציר אחד נטוי לשנים הנותרים; וגם בבתריו תמצא מרובע נטוי.
VI סדר האחד והאחד. ובו כל שלשת הצירים נטויים זה לזה בזויות שונות. ובבתריו תמצא מרובע נטוי ארוך (רהאָמבאָאיד).
אלה הם ראשי אבות הפלחים למשפחותיהם, ומספר תולדותיהם (קאָמבינאטיאָוען) רב ועצום מאד, אך בכלם אם תטיב לראות, תמצא אך יסוד אחד מן הששה האלה. יש אבנים אשר תתפלחנה בתבניות שונות אך5 כלן תולדות סדר אחד, כמו ברק-העופרת הנודע בעשר תכניות הבנויות על יסוד סדר I, כי הן תולדות המעוקם או בעל שמונה שטחים; את שפאַט-השיד נדע בשבע מאות תבנית וכלן תולדות סדר VI בעלי ששה צלעות; מלבד זה נמצאו כאלה אשר (באופנים ידועים) תתפלחנה בתבנית מסדרים שונים, והוא הנקרא (Polymorphie), ואם נמצא מין אחד בפלחים משני סדרים נקרא (Dimorph) ואם משלשה – (Trimorph) ונגד זה יש מינים שונים המתפלחים בסדר אחד ובתבנית אחת, וזה הנקרא (Jsomorphie) ויש אשר תמצא אך החצי ממספר השטחים אשר תבקש, והם הנקראים חצאי הפלחים (העמיעדער); כן מתמונת בעלת שמונה שטחים תמצא תמונה חדשה בעלת ארבעה (טעטראעדער) וכדומה. ויש אשר יתלכדו שני פלחים לתאומים ולא יתפרדו, ולפעמים יגדלו איש באחיו עד כי יראו אך פנותיהם. יש מדה וקצב גם לכל המקצעות והפנות אשר ימודו אותן בכלי מדידה הנקראים מודדי הזויות (גאָניאָמעטער) והנכבד מהם הוא הכלי אשר המציא וואָלאסטאָן האנגלי המודד על ידי חכמת הראות והאור (אָפטיק). ובכלל נאמר כי הפלחים הנמצאים בטבע נוטים מעט מתמונות הנכונות אשר דברנו, עד כי לא נקל הוא למצוא משפחת כל פלח ופלח בלי כח המדמה ואיזה כלים הנדסיים6. ולמען הבינם אל נכון יעשו דמות ותבנית כל מיני הפלח (קריסטאֹלל-מאָדעללע) מעץ או לוחות זכוכית דבוקים זה לזה כמשפטם, ובאלה האחרונים נוכל לראות גם הצירים העוברים בתוכם הנעשים מחוטי משי דקים.
ב. אותות פיזיקיים. אלה הם אשר נבדיל בהם אבן אחת מן האחרות:
1. ע"י חושינו, כמו במראה, אם יש לה צבע ידוע או היא בלי כל צבע, גם מראה הקו אשר תעלה על הנייר או על השיש אם נשרוט בה עליהם, יהיה לאות. כן גם בריח, בטעם ובמישוש אם יש לה אחת מאלה אשר אין להנשארות. ויש אשר נבדילה באותות מלאכותיים, כמו.
2. אם נפוצץ את האבן ונראה הליכות בקיעיה, אם הולכים במישור אחד כעלי נייר או יתפרקו כחוטים דקים (פאזערן) או יתבקעו באורך וברוחב; וכל אלה נמצאים אך באבנים מתפלחים, אך בבלתי מתפלחים (אִמאָרפע) תשבר האבן לרסיסים, ואז יבדילו לפי מראה השבר אשר יקראו להם שבר עפרי (אירדיג), שבר שבלולי (מושעלברוך), שבר רצוץ (שפליטטעריג).
3. בקשיותה. יש אבן אשר לא נשרטה גם בפצירה פים ויש הנפרכת כצפורן, אך כל אבן הקשה תשרוט שרטת ברך ממנה. ולמען תהיה בידינו מדה ידועה לקשיות כל האבנים, בחר לו החכם מאָאָס עשר אבנים קשות זו מזו, באופן שהראשון רך מכלם, השני ישרוט בראשון ולא בשלישי, וכן כלם הולכים מעלה מעלה; וזה אשר יקראו, “מעלות מאָאָס” (דיא מאָאָסישע לייטער). אלה הן עשר האבנים כסדרן: 1) טאַלק, 2) גיפס או מלח האדמה (שטיינזאלץ), 3) שפאט השיד – (קאַלקשפאט), 4) שיד הפלואָרי (פלוסשפאט), 5) אַפאַטיט, 6) שפאט השדה, 7) הבדלח (קוואַרץ), 8) הפטדה (טאָפאַז), 9) הספיר או קאָרונד, 10) היהלם (דיאַמאַנט). ולפי זה אם נרצה לרשום קשיות איזה אבן נרשום אך מספר המעלה שלה במעלות מאָאָס, למשל אם נאמר כי האבן הזאת קשיותה 7, נדע כי היא קשה כבדלח; ולו היתה רכה מעט מבדלח אך קשה משפאַט השדה, אז נאמר כי היא ששה וחצי (6,5). גם זאת לדעת, כי האבנים עד מעלת 8 נוכל לשרוט בפצירה אנגלית, עד מעלת 6 נשרוט בברזל עשות, מן 6 והלאה נוציא בה זיקות מן הברזל, ועד 3 נוכל לשרוט בצפורן.
4. במשקלה לעומת גופים אחרים, (ספעציפישעס געוויכט). ולמשקל אחד אשר נשקל בו כל הגופים, בחרו חכמי הפיזיקא במים טהורים, אשר להם חום º4+ במעלות צעלזיוס, ומדת היקפם כהיקף הגוף הנשקל. ועתה אם נרצה לדעת משקל איזה גוף בערך היקפו, מקח מים טהורים כמדת הגוף ההוא, ואם נמצא ד“מ כי יכבד משקלו שלש פעמים ורבע לעומת המים, אז נרשום משקלו 3,25, והוא ידוע. אך לא נקל למדוד כל גוף בהיקפו בצמצום למען נדע את משקלו אל נכון, על כן ישתמשו עתה בכלים הנקראים אַרעאָמעטר, (היותר נודע הוא של ניכאָלסאָן) והמה עשויים על יסוד החק אשר נתן ארכימידיס היווני, כי כל גוף הנשקל כשהוא במים, יקל ממשקלו כמשקל המים אשר ימלא את מקומם. וזה מקרוב הציע חכם אחד ה' מייער בס”ט פעטערסבורג, לקחת כלי מלא מים ולהעמיד בתוכו קצה אחד משפופרת עקומה אשר ישתמשו בה להריק יין מכלי אל כלי (סיפאָן, העבער) באופן שהקצה ההוא יגיע אך עד רביעית עומק הכלי, ואם נוציא את האויר מקצה השני אז ישתפכו המים הלוך וחסור עד אשר יבואו בקצה השפופרת הפנימי ויעמודו, ואז נשליך את הגוף הנשקל אל תוך המים בכלי והם יגברו וישתפכו שנית דרך הקצה החיצון; המים השניים האלה נאסוף בכלי אחר, והם הם כמדת היקף הגוף אשר נשקל לעומתם. גופים אויריים ישקלו כנגד רוח הנשימה (אטמאָספהערישע לופט).
5. בהתדבקות חלקיה. יש אבן שהפטיש יפוצצה לרסיסים ויש אשר ידיקה
וימתחה, ומזה נראה כי חלקיה יתלכדו ולא ינתקו. יש רך כקנה (כיעזאַם) ויש קשה כארז.
6. ביחוסה אל קוי האור. יש אבנים אשר תתנינה את קוי האור לעבור בתוכן, אך תטנה אותן ימין או שמאל מן הדרך אשר הלכו עד הגיעם על פניהן, ויש אשר תסיגינה אחור לבל יעברו בגבולן, ולפי זה תהיינה האבנים שקופות או אטומות, וזה גם סבת זהר וברק וצבעי האבנים. באלה יבדילו שקופות וטהורות כמים, שקופות ולא טהורות, שקופות על קצותיהן, ועוד. גם יש אשר בהטותן את קוי האור העובר בתוכן תחלקנה אותו לשנים, ואם נשקף בעד אבן כזאת נראה כל הגופים בכפל מספרים. כח המחלק ההוא לא נמצא באבנים המתפלחות בסדר הישר. – המראה היותר נפלאה באבנים היא הנודעת ליודעי חכמת הפיזיקא בשם פולריזציא (פאָלאריזאַטיאָן), אשר אודיע מזה אך ראשי דברים. והוא, אם נקח שני לחות קטנים הנגזרים ממין אבן הנקראה טורמלין, (והוא שקוף, ונמצא בצבעים שונים אשר הנבחר מהם לחפצנו הוא ירוק-כהה) ונניח אחד על אחד בארכם, ונביט בעד שניהם, אז המה שקופים כקדם, אך אם נסובב את האחד על צירו בעוד אנחנו מביטים בם, נראה כי יכהה אורם יותר ויותר, ואם נוסיף לסבב עד אשר יהיה הלוח האחד באורך והשני עליו ברוחב אז יחשך בעדם ולא נראה בם מאומה, כאילו היו מחוטים דקים, אשר בראשונה היה השתי ועתה יהיה הערב על השתי; ואם נסבבם עוד הלאה, נראה כאילו הולך ואור, עד ישובו להיות שקופים. ציר הראות במראה הזה יש לו יחס עם צירי הפלח אשר דברנו עליהם. אך נשוב נתפלא עוד יותר על המראה אם נשים לוח קטן ושלישי מאבן אחרת כמו בדלח בין שני אלה (כשהם מונחים באורך וברוחב) ונביט בעד שלשתם, אז נראה בתוכם עגולים הרבה האחד בתוך האחד (קאָנצענ=טריש) ולהם שבעת צבעי הקשת, אך יבתרום בתוך שני קוים שחורים לאורך ולרוחב, כעין צלב, או אך קו אחד לאורך ובזה יבדילו בין בעלי שני צירים לבעלי ציר אחד.
7. בברק צלעותיה. בסימן 8 הזכרנו, כי אם יתנגפו קרני האור באבן ויסוגו אחור, או אז יהיה לה ברק (גלאנץ). והוא על אפנים שונים אשר להם יקראו: ברק המתכות (מעטאַללגלאַנץ), ברק היהלום (דיאַמאַנטנגלאַנץ), ברק הזכוכית, ברק המשי וברק השמן (פעטטענגלאַנץ).
8. ביחוסה אל החום וכח האיליקטרי. יש אבנים המתחממות בכל חלקיהן, אם יחמון מן הקצה האחד, ולהן יקראו “מעבירות את החום” (וואָרמעלייטער), ולהיפוך. וכן דרכן גם ביחס אל הכח האיליקטרי הנודע. החום והאיליקטריצימיט (הקרובים זה לזה) יש להם גם הם התיחסות עם צורת הפלח ותכניתו; יש אבנים אשר תהיינה לאיליקטריות ע"י החום, ואז הכח המחייב והשולל יעירו ויעוררו את כל חלקי האבן (כמו בגוף החי) ויאס.יפ7 במקצעות שונות אשר מראשית נוכל לדעת אותן. גם החום לא ישטח באבן במדה אחת לכל רוח בלתי אם יעבור בתחילה בצירים ובמקצעות שונות. אם נקח לוח קטן ממין גיפס ונכסה את פניו בדונג, ולאט לאט נגע בו מאחוריו ברצפה, עד אשר ימס הדונג על פניו, אז נראה כי סביב מקום הנמס לא יהיה עגול כי אם עגול-ארוך (עליפסיס), וזה האות כי החום לא ישתרע בסדר אחד בתוך האבן על כל סביבותיו.
ויש עוד אותות הרבה אשר תתנכר בהם האבן, אך היותר נאמנים מכלם הם:
ג. אותות כימיים. אם נדע יסודות האבנים אר מהם הורכבו, ע"פ חכמת
הכימיא, כבר נודע כי כל הנמצא במלוא רוחב העולם כלו, בכל הצטרפותיו והרכבותיו לגופים שונים ורבים עד אין קץ, יתהוו ויתילדו ממספר חמרים היוליים הנקראים יסודות (עלעמענטע). ובכן היסודות הם גופים אשר לפי ידיעתנו עתה, לא הורכבו מגופים אחרים, ולא יתפרדו עוד כאלה המרכבים8; וכן לא נוכל להפוך יסוד אחד ליסוד אחר, כמו מן העופרת לא נעשה זהב, אשר זאת היתה חפץ ותקות האַלכימיים בימים התיכונים. מספר היסודות הנודעים לנו עד היום הם לערך שבעים, מהם קשים, נגרים ואויריים, כשהם בחום ממוצע.
אבי כל יודעי הכימיא בימינו, הדאניי (Berzelius) (1779–1848) היה הראשון אשר מדד ושקל וספר את כל היסודות, ויציב ציונים להם, והם האות הראשונה ( או שתי אותיות) משמותיהם בלשון יון או רומי, ובהם ישתמשו עתה כל בעלי חכמה ההיא.
אלה שמות היסודות היותר מצויים בציוניהם ומספריהם:
האוירים ( גאזפערמיגע).
יסוד החמוצי (זויערשטאָף) –O-8
יסוד המימי (וואַסערשטאָף) H-1
יסוד החנקי (שטיקשטאָף) Az או N-14
כלאָר Cl-35,5
פלואר Fl-19
הנגרים (פליססיגע).
כסף-חי (קוועקזילבער) Hg-100
בראָם Br-80
הקשים (פעסטע).
הגפרית S-16
יאָד J-127
סעלען Se-39,7
טעללור Te-64
פהאָספאָר P-31
אַרזעניק As-57
הפחם (קאָהלענשטאָף) C-6
החלמיש (סיליציום) Si-21
באָר B-11
קאַליום K-39
נאַטריום (הנתר) Na-23
השיד (קאלציום Ca-20
באַריום Ba-68
סטראָנציום Sr-43
מאָגנעזיום Mg-12
אלומיניום Al-13,7
הברזל Fe-28
מאנגאַן Mn-27,5
כראָם Cr-26
קאָבאָלט Co-30
ניקעל Ni-29
צינק Zn-32
הבדיל (צינן) Sn-59
העופרת Pb-103,5
וויסמוטה Bi-105
אַנטימאָן Sb-122
הנחשת Cu -31,7
הכסף Ag-108
הזהב Au-197
פלאַטין Pt-99
וואָלפראַם W-92
בעריליום (או גליציום) Be-4,7
אירידיום Jr-99
קאַדמיום Cd-56
ליטיום Li-7
מאליבדאן Mo-48
אָסמיום Os-99
פאָללאַדיום Pd-53
אוראַן U-60
רבים מהיסודות האלה יתערבו זה בזה, או יתדבקו והיו לגוף אחד. שני הדרכים נפלאו זה מזה מן הקצה אל הקצה: תערובת שני יסודות שונים היא מלאכותית (מעכאניש), כי אין חק ומספר למשקל כל אחד מהם, ותוכל לקחת שעורים שונים מזה ומזה, גם לא ישנה אף אחד מהם את דרכו והוא כבראשונה לכל חקותיו ומשפטיו. לא כן הוא בהדבק שי יסודות על דרך הכימיא, כי יש ביניהם ערך תמידי והם יתאחדו במשקל הידוע לכל אחד לבדו, ושניהם ישתנו עד כי לא יוכרו עוד על פי חושינו. התאחדות כימיית לפעמים לא תהיה בלי עזר איזה כחות הטבע כמו: החום (האש), האור, והאיליקטרי; גם ברגע התפרד יסוד אחד מאיזה התאחדות, נכון הוא להתאחד עם יסוד אחר (Status nascens). אך הכח אשר יפעל ביותר הוא קרבת יסודות שונים אשר יחתרו בכל עת להתאחד אלה עם אלה (פערוואָנדשאַפט, אַפפיניטאֶט).
אם ניתן מלח הנודע בשם (Sublimat), והוא התאחדות שתי מדות כלאָר ומדה אחת כסף-חי, אל תוך צפחת המים עד אשר ימס כלו, ואחר זה נטביע במים האלה לוח קטן מנחשת, אז נראה כי מעט מעט יתלבן הנחושת והמים יכהו ויהפכו למראה תכלת; עתה נוציא את לוח הנחשת מן המים ונשימהו בכלי סתום ונחמהו בו על האש, אז תתאדם הנחשת כבתחלה ובכלי ישאר משקל ידוע מכסף-חי, (והוא הצפוי הלבן אשר היה על הנחשת ואשר הבדלנו ממי הסובלימאַט), אך הנחשת נגרעה ממשקלה. אין זאת כי אם תחת הכסף הבאנו נחשת אל תוך המים. אם נשקל עתה את הכסף החי אשר הוצאנו לעומת משקל הנחשת אשר התערב עתה במים (והוא הגרעון ממשקלו הראשון), אז נמצא כי ערך הכסף החי אל הנחשת כערך 100 אל 31,5; ננסה איפוא שנית ונטביע במים אשר נשארו לנו אחרי הפרד הכסף-החי מעמם, לוח ברזל קטן, אז נראה כי חלקי הנחשת יבדלו ויפלו אל תחתית הכלי וחלקי ברזל יבואו תחתיהם, ולו נשקול עתה את הנחשת ההוא לעומת גרעון הברזל ממשקלו הראשון, נמצא כי ערך הנחשת אל הברזל כערך 31,5 אל 28. נקח עוד הפעם 28 חלקים ברזל ונשליכם אל תוך חומץ-מלח (זאַלצזייערע), והוא התאחדות שני יסודות רוחניים הכלאָר והמימי במים, אז יבדל יסוד המימי והברזל ימס עד תומו. ולו אספנו את היסוד הנבדל האוירי (בכלים נכונים לזה) ונשקלהו, אז נמצא כי הוא חלק העשרים ושמונה ממשקל הברזל, ולפי זה ערך הברזל אל יסוד המימי כערך 28 אל 1. מכל אלה נראה כי מאה חלקים כסף חי, שלשים ואחד חלקים וחצי מנחשת, עשרים ושמונה חלקים ברזל וחלק אחד מיסוד המימי, שוים הם במתכנתם (עקוויוואלענט) בהרכבותיהם הכימיים, וזה הערך התמידי אשר אמרנו, כי כל יסוד ימלא מקום יסוד אחר אך במשקל הראוי לו לבדו. ואם תקח מן האחר יותר מערכו הנדרש אז ישאר המותר ההוא בלי כל פעולה. בערכים כאלה, שהם חלק ידוע ממאה תמיד, בחרו חכמי דורנו את יסוד המימי למשקל האחד אשר ישקלו בו כל היסודות, כי הוא הקל מכלם, והם הם המספרים הכתובים משמאל היסודות אחרי הציונים, משקל כל היסודות נגד יסוד המימי. אך אין להזכיר משקלם בכל עת כי גם זאת נכלל בציוניהם, כי אם נכתוב למשל הציון S נדע שהוא יורה על יסוד גפרית הבא במשקל 16 חלקים, הציון Ag יורה על יסוד הכסף הבא במשקל 108, וכן כלם.
הרכבת שני יסודות היא לא רק ערך אחד מן האחד עם ערך מן השני, כי גם ערך אחד עם שנים או שלשה ערכים ויותר, למשל ערך אחד מן הגפרית, שהוא 16 חלקים, יתאחד עם ערך אחד מיסוד החמוצי שהוא 8 חלקים, כן יתאחדו 16 חלקים גפרית עם 16 חלקים מן החמוצי או עם 24 חלקים ממנו, והרכבות כאלה נודעו לרוב בחכמת הכימיא; ובכלל נאמר, כי יתאחד יסוד א עם יסוד ב, או א עם 2ב או א עם 3ב ועוד, וזה הנקרא חק הנכפלים (מולטיפלאַ) ואם יבוא מיסוד אחד יותר מערך אחד, אז נציב את מספר הערכים במספר קטן על צלע ציונו הימני מלמעלה או מלמטה, ושלש הרכבות אשר אמרנו יכתבו SO, SO², SO³, והם מדרגות שונות אויריות מחומץ הגפרית (שוועפעלזייערע, פיטריאָלאֶל), וכל אחד נקרא בשמו9. הרכבות כאלה בין שנים או שלשה יסודות תקראינה תרכבות ממדרגה ראשונה (פרימאֶרע), אך אם תתאחדנה שתי הרכבות כאלה והיו לאחת, אז תקרא הרכבה ממדרגה השנית (בינאֶרע), וגם שתי הרכבות מן השנית תתאחדנה למדרגה השלישית (טערנאֶרע) ועוד, כמו ההרכבה SO³ תוכל להתאחד עם המים (שהם הרכבה מיסוד המימי והחמוצי) HO, והיו להרכבה ממדרגת השנית HO. SO³ שהיא מי חומץ הגפרית, וכאלה רבות.
גלוי וידוע הוא שמיום ברא אלהים את העולם, לא נברא כל גוף ולא נאבד גם כל חלק קטן מאיזה גוף שיהיה, וכל המראות אשר נראה בימי חיינו הם אך חליפות ותמורות מחלקי היסודות אשר יתאחדו או יתפרדו ושבו להיות כשהיו (רעאקטיאָן); זאת חכמת הכימיא, היא תלמדנו לדעת את כל אשר נעשה בעולם. יום יום נערוך עצים על האח ונשים בהם אֵש והמה יכלו בעשן וישרפו. כי לשון אש אכלתם ועלו בתהו ויאבדו, ולא נשאר מהם כי אם מעט אֵפר; ואנחנו לא נתפלא עוד על המראה הגדול הזה, כי הרגלנו בו, ולא יעלה על לבנו לבקש לדעת אנא הלכו העצים? אולם שאל נא את בעל הכימיא ויגדך את אשר נעשה פה, כי אך חליפות איזה יסודות הוא אשר נפרדו מאלה ודבקו באחרים, ובאמת יש ביכלתו לאסוף את כל היסודות אשר יקחו חלק בזה, ולהראות לך בעין כי לא נחסר ממשקל אחד מהם אף כשחק מאזנים, וכן תמורות הרבה. למען העלות את החליפות והתמורות האלה על ספר בלי רוב דברים, ישתמש גם פה בציוני היסודות ובציוני הרכבותיהם, וגם באיזה ציוני חכמת החשבון כמו ציור החבור + הגרעון – והשיווי = ועוד. למשל, אם תקח את המתכת הנקרא קאַליום ותתנהו אל תוך המים HO, אז בקרבתו אל יסוד החמוצי, יפריד את הרכבת המים בהתאחדו את החמוצי אשר בהם (אז יקרא קאַלי) ויסוד המימי יכלא ברוח; החליפה הזאת נרשום כזה H+OK=K+OH וכן כלם.
יסוד החמוצי והגפרית יבואו לרוב באבנים ובמתכות, ולמען לא יכתבו בכל פעם את ציוניהם, הסכימו לתת על ראש היסודות אשר יתאחדו עמם, נקודה אחת לכל ערך החמוצי וקו אחד לכל ערך הגפרית, כמו מחמצת הברזל (אייזענאָקסידול), אשר יתאחד הברזל עם החמוצי יכתבו בזה F`e, הברזל הגפריתי F``e. גם כל היסודות הבאים בשני ערכים יטו על ציוניהם קו ברוחב, כמו חומצת-ברזל (אייזענאָקסיד) יכתבו Fe או Fe (והקו ברוחב יבוא באמצע האות F) חומצת הכראָם (כראָמאָקסיד) Cr (ובאמצע האות C יבוא קו ברוחב) 10.
המעט אשר נתתי לפני הקורא בזה די הוא להבנת הדברים אשר נדבר בפרקים הבאים, ואין פה המקום להאריך בחכמות מיוחדות. אך זאת לי להגיד עוד כי חכמי המינירלוגיא עוד לא לקחו חלק בהתחדשות חכמת הכימיא אשר היתה בשנים האחרונות על ידי החכמים Ampére, Canizaro, Gerhardt ועוד לא היתה ידם עמם בזה. ועל ידי זה החלק הכימיי אשר במינירלוגיא הוא ישן נושן, ולא נסתפק כי יוצאוהו מפני חדש בימים האלה. והנוגע לחכמת הכימיא אשר התחדשה, נוכל
לאמר באמת, כי החכמים האלה אזנו (עשו לה אזנים) וחקרו ותקנו הרבה, עד כי עתה ירוץ הקורא בה. ועוד חזון למועד אשר אנסה לתת ממנה לפני הקוראים העברים למען תברכני נפשם.
כפר מיחאלקאווא הסמוך למאסקויא
אדר שני תרכ"ז
יהושע בּר"י סירקין
כן דברת אנחנו לא אחת דברנו בענין הזה לעשות אוצר מלים מלא בהסכמה כללית מיודעי דבר, ועוד נדבר מזה בקרב בהמליץ נשענים על דבריך פה. וכן נלמד זכות על ידידנו הרב חז“ס אשר השתמש בא”ב עברי. ועוד לנו להתנצל לפניך כי לא מצאנו בהדפוס את הסמנים F גם C עם קו ברוחב באמצע האות, וע"כ הוספנו לבאר במאמר מוסגר את כונתך.
ארו
-
השם מינירלוגיא נגזר מהמלה minera שהוראתה המוצא מן הארץ; ומימות אבן סינא ואילך (חי לערך 1000 לסה"נ) נקראו אבנים ומתכות בשם הכלל mineris, mineralia אשר המלה האחרונה לדעת הח' Quenstedt בשם מאטטעזיוס, דומה למלה עברית “ארץ” (מין ארץ?). ↩
-
במעט דברים ורוב ענין הבדיל אבי כל יודעי מערכי הטבע, החכם 'Karl Linne (חי 1707–78) בין שלשת חלקי הטבע האלה, באמרו: (בעלי חיים גדלים, חיים ומרגישים, Animalia crescnnt, vivunt, sentiunt הצמחים גדלים וחיים vivunt Vegetabilia crescunt, האבנים גדלים) Lapides crescunt. ↩
-
מקצוע נקרא מקום שיחברו שני שטחים נטויים זה לזה, ופנה – מקום שיחבר למצער שלשה שטחים. ↩
-
כי חק הוא מאת חכמי הקריסטלוגרפיא, כי כל שטח ושטח על פני הפלח יש לעומתו שטח כזה מאחוריו, עד כי אם נוריד קו נצב ממנו, יפגוש במגבילו; גם כל איברי הפלח השוים (מקצעותיו, פנותיו או שטחיו) בהשתנות אחד מהם ישתנו כלם למשל אם נראה פנה אחת נכרתה ושטח ימלא מקומה, אז כל הפנות אשר כמוה שונו כמראה הזה. ↩
-
במקור כתוב “ךא”. הערת פב"י. ↩
-
אם תרצה לראות איזה פלחים כמו שהם, קח לך מים טהורים ושים בהם מלח הרבה עד שבעם, והוא עד אשר לא ימס בהם מלח עוד, ותסנן את המים המלוחים האלה בעד נייר דק אשר לא נמשך בדבק, אל כלי פתוח נקי, ותעמיד את הכלי ההוא (אשר תכסהו בנייר למען לא יפול אבק אל תוכו) במקום שוקט אשר לא יניעוהו. כעבור שנים שלשה שבועות או יותר ייבשו המים ויותרו בכלי מעוקבים קטנים וגדולים. ואם במקום המלח תקח אלוין (Квасцы, Alumen), ותעשהו כמשפט הזה, אז תמצא בכלי פריזמאות בעלי ששה צלעות. וכן תוכל לקחת גם אחד משאר מיני מלח, כמו סאלפעטער(Nitrum,(Селитра " מי–נחושת (קופפערוויטריאָל, Мѣдный Купуросъ) וכדומה.כן תוכל לראותם בדבש–קנים (צוקעֵר) ועוד יותר בזה הנקרא Kandis. ולפעמים יבדילו בזה גם בעלי הכימיא בין מלח למלח. ↩
-
ויאס.יפ כך במקור. לא ברור. הערת פב"י ↩
-
וזה אשר נקח היום ליסוד, אולי בימים יבואו יוכיחו כי גם הוא הרכב, חכמת הכימיא הולכת ומשתלמת יום יום, ונודע כי חכמי יון, ואחריהם גם חכמי עמנו, החזיקו בארבעה יסודות, שהם בסימניהם: אש, רוח, מים עפר; ןאנחנו יודעים עתה שאין אחד מהם יסוד, ואולי כוונו בזה לשלש תארי הגופים (אגגרענאציאנען) שהם האוירי, הנגרי והקשה, ויסוד האש הוא חום הטבעי העצור בקרב גופים רבים. ↩
-
הקורא את מאמרי זה בשום לב ירא את הלחץ אשר לחצתי בבנין המלות הזרות הבאות פה, ואשר אסתפק גם אני אם קלעתי אל השערה, כי לא נקל הוא לברוא בלשוננו מלות חדשות בחכמות חדשות אשר לא נסו עוד הצג כף רגלן על אדמתה; ובאמת גם בלשונות אחרות רוב המלות המלאכותיות האלה אך הסכמיות בלבד, אשר מן הוא והלאה ישמשו בהן חכמי כל עם ועם. ויש אשר חכם אחד יסול לו דרך חדשה בבנין המלות (כמו הח' Hiller בספר הכימיא שלו) ואז עליו להביא ראיה לדבריו כי דברי סופרים צריכים חיזוק. אך לשוננו העברית מה תהא עליה, ומה נעשה לאמנו הזקנה ביום שידבר בה באחת החכמות האלה? הן אנו אין לנו כמעט לא בעלי פיזיקא וכימיא, לא מינירלוגיים ולא יודעי חיות וצמחים פרטיים (ספעציאליקטען) אשר יהיו גם יודעי שפת עבר אל נכון ואשר נוכל לסמוך עליהם. – אין רצוני בזה להכניס ראשי בין הדעות המתנגדות ולהכריע ביניהם: אם ראוי ונכון הוא לחבר ספרים פרטיים בחכמות הטבע בלשון עברית, כי מי יהיה בקוראיהם? אך אם נחרצה היא מאת חכמי עמנו לכתוב בה איזה פרקים ומאמרים, הלא עלינו להתאחד במובן המלות החדשות, ולברוא טירמינולוגיא חדשה, אשר לא תזח מעל המושגים האלה אשר בלשונות אירופיות. הלא לבעבור זאת נלמד לדעת חכמות וידיעות חדשות למען תביאינה לנו תועלת חמריי ומוסרי בשבתנו באירופה, ובנוגע לזה אין רוח הלאומי נחשב למאומה, כי חכמי כל עמי הארץ אחים הם ומכל קצוות תבל יריצו ידם לבנות כמו רמים את מקדש החכמה. על כן לדעתי לא טוב עשה החכם סלאָנימסקי (שנטה לדעת כל מחברי ספרי החשבון בעמנו) אשר החליף את הא“ב הרומי, אשר תקע יתדותיו בחכמת האלגעברא, בא”ב עברי באמרו בהקדמת ספרו יסודי חכמת השעור “ותחת אשר בספרי העמים קבעו ברשימות האלגבריות את הא”ב הרומי לעיקר וכו‘, הנה אצלנו מהראוי להיות ההיפוך" ומדוע? הן האלגעברא חכמה כוללת היא, וכל אותותיה וציוניה יקחו כמו שהן, אל כל לשונות הגוים, וגם בלשון רוסיא ואשכנז, ובלי ספק גם בלשון יונית החדשה וטורקיא, אף כי אותיותיהן שונות מאותיות רומיות! ומה בצע כי ילמד איש עברי את חכמת החשבון על בוריה מעל ס’ יחה“ש ולא יוכל להתיר אף שאלה אחת קטנה מספרו של ”מאיר הירש“, או זאת אשר יתנו לפני תלמידי הגימנ‘ מלשכה השלישית, כי לא נסה באלה, ואין לו כי אם לנסוע אל ארץ הקדושה ולחכות עד אשר יקומם ה’ את הריסותנו ויהיו לנו גימנזיות ואוניווירזיטיטים עבריים. הזה חפץ ותכלית משכילינו לקרב את אחינו אל יושבי הארץ, ואנחנו מרחיקים אותם בשתי ידים, ולא רק בעניני דת ודין כי גם בענינים כוללים שחלק אחד לכלם? – ולא יתכן גם שאיש אשר יכין את לבו לדעת את חכמת החשבון הנשגב, לא תמצא ידו להעלות בזכרונו תמונות ושמות חמשה ועשרים אותיות לשון רומי, נוסף על איזה אותיות יוניות (כמו φ α ε ) אשר סוף סוף נשארו ונמצאו בס' יחה”ש.
אך הנה נא הואלתי לדבר על אודות אשר עלינו לעשות עתה לשפתנו למען תבנה והיתה מוכשרת לקבל בה ידיעות וחכמות חדשות, ובזאת לא נצלח עד אשר נתנה יד להרחיב את גבול שפתנו העניה במלות ומושגים והעשירה בהגיון וחזיונות נעלות, וזה אם נכונן לנו “ספר מלים מלאכותיים” מתורגם אשכנזית ורוסית ומבואר עברית, אשר יעבדו בו כל אשר נתן אלהים בלבו חכמה ודעת את השפה הקדושה, אשר בארצנו ואשר חוצה לה, ואשר יצא על יד מבקר ורידקטור משכיל על דבר ובעל ידיעה רחבה בכל ענפי החכמה. המלות המלאכותיות תבנינה על יסוד ספרי תנ“ך, ספרי התלמוד והמדרשים גם ספרי הקבלה והפילסופיא אשר רבים הם אתנו. גם נוכל לקחת מלות לועזיות כמו שהם, הנהוגות בחכמות ומדעים בכל הלשונות, אם אך תנתן להן תמונה עברית על פי הקריאה הספרדית שהיא הנכונה. (כמדומה לי שכבר הציע כזאת הרב המוציא לאור את ”המליץ“. ולא יהיה זאת למכשול לפני הסופר והקורא העברים, וכל אחד הסופרים לא יבנה במה לעצמו, והקורא יבין אל מה ירמזון מליו מבלי להקשות שניו במלים נשחתות, ולא יאמרו עוד לטיליגראף ”דלוג–רב“ ועוד מילי דבדיחותא כאלה, שהוא נאה לבדחן ולא לסופרים ורידקטורים. והנה אדמה שאין מי יכזבני כי האחד הראוי לקחת על שכמו את משא הוצאת ספר מלים כזה בעמנו ובארצנו, ואשר נקבצו באו בו כל האופנים הנדרשים, הוא החכם רח”ז סלאָנימסקי. ולו הואיל לגשת אל המלאכה הזאת אז דבר גדול עשה בישראל, אשר יועיל לא לבד להרים קרן לשוננו אשר תהיה כאחת הלשונות החיות, כי גם להפיץ מעינות החכמה ברחובות בני עמנו, והיה אור במושבותם. אקוה כי יושר לבי ואמרי יפיקו רצון גם מאת החכם ר“א צעדערבוים, שגם הוא יתן ידו לזה, ולא יכלא שפתיו מדבר במכתבי–עתו באזני עמנו, ובאזני יושבי ראש בבית ”הקומיטיט להרבות השכלה בישראל" שלא יקפצו ידם להושיע במשען כסף הנצרך לזה.
את הגות לבי הגדתי היום קבל–עם, אם ישמעו ואם יחדלו. ↩
-
את חמת המדקדקים, עטימולוגים ובעלי שמות נרדפים יראתי, ואבקש סליחה מהם, אם חטאתי בלשוני בהשתמשי בשלשת המשקלים הנמצאים משרש “חמץ”, אשר לפי זה יהיה מחמצת הקל מכלם (שוואך זויער, אָקסידול), חמצה (כמו מלוש בצק עם חומצתו) קשה ממנו (האלבזויער, אָקסיד) וחומץ הקשה מכלם (זייערע), או אם נדבר בלשון הכימיא, בכל אחד מהם יתאחד עוד ערך אחד מיסוד החומצי יתר מהקודמים; ואולי באמת לא כן הוא, אך כבר אמרתי (הערה 7) כי מלות כאלה הם אך הסכמיות, ובשאר הלשונות כמעט אין כל מובן למלות המדרגות השונות האלה, כמו בל' אשכנזית יקחו מלות יווניות בהשתנות מעט Oxydul (אצל היללער Oxur) Oxyd, Saure ובלשון רוסיא אמרו (Кислота, окись закись ) ועוד. וסוף סוף אדמה שלא יגדלה עוני מנשוא. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.