(חדר של ועד הכפר. מודעות על לוח, ארון עץ בלתי צבוע, שני שולחנות עם ארבע כסאות., אל אחד מהם יושב יחיא, חבר ועד הכפר, אל השני – שלמה, מזכיר חוץ של המושב, בחור אשכנזי צעיר.)
יחיא: כותב לאט בעפרון על ניר ומקריא בניגון) 8 ועוד 13 – עשרים ושלש, אלהים קדוש…
שלמה: (עסוק בכתיבה) תן לעבוד, יחיא.
יחיא: (ממשיך לשיר) ועוד שלש – עשרים ושש, אלהים יש, ועוד חמש־שלשים ואחד, אלהים אחד…
שלמה: אל תפריע, אינני יכול להתרכז.
יחיא: מה יש להתרכז, אתה מרכז אותנו כבר שנה ומה יָצָא מזה?
שלמה: ומה יוצא מחשבונותיך? ומה אתה בכלל מחשב שם?
יחיא: (בחשיבות) זה ששה חדשים הבטיחה הסוכנות תרנגולות, מגיע או לא מגיע? הכל קַלַם פַדִי, מחכים ומחכים, הנשמה יוצאת ואין כלום. ואלו התרנגולות, מבין אתה, מטילות שם בסוכנות, מי הרבה ומי מעט. אז אני מחשב כמה שהן מטילות ונעשה חוב לסוכנות ובזה נשלם את הלולים. ואתה מה כותב יה־שלמה?
שלמה: אל הסוכנות. זה שנה שהבטיחו לשלח מדריך ולא מדריך ולא בטיח.
יחיא: חבל שהוא לא מטיל, אפשר היה לעשות עוד חוב לסוכנות ולשלם בזה את הזרעים. יש ברוך השם מה לשלם
שלמה: והכסף שאתם מרויחים, מה תעשו בו?
יחיא: יה־שיך, זה כסף שלנו, הרוחנו, אלהים נתן ולא הסיכנות…
שלמה: הסוכנות לא תתן לנצח..
יחיא: מי צריך לנצח? הנצח בידי אלהים, שהיא תתן לנו את הסְטַלַצְיָה, לשדות, מטע את הפרדסים והכרמים, שתבנה את הדירים, מגיע או לא מגיע?
שלמה: ומה עוד?
יחיא: שתתן לכל אחד פרד, כלים טרקטור…
שלמה: ואתם?
יחיא: אנחנו נעבד ונרויח, אם יתן השם..
שלמה: אין כמוכם! ואם לא יהיה לה כסף?
יחיא: אז מה יש, תקח ממפאי, גם הוא עשיר, אנחנו נתן לו קולות ונעשה לו חוב ונשלם בזה…
שלמה: פשוט, מה?
יחיא: למה לא.? הגרועים אנחנו מאשכנזים, שנותנים להם כל דבר..
שלמה: כמה פעמים אמרתי לך שתחדל מהשטויות העדתיות שלך? אין בסוכנות הבדל בין עולה תימני ועולה רומני ואתם…
יחיא: זהו מה שאני אומר, אין הבדל, מגיע גם לנו ואנחנו צריכים לקבל כמו האחרים וזיַאדָה..
שלמה: אתה עושה את עצמך או אתה כזה באמת? שתדע פעם אחת לתמיד שכל מה שאתם מקבלים נרשם לחובתכם ותצטרכו לשלם עד הפרוטה האחרונה.
יחיא: אַ לַ מַסְבוּט?
שלמה: עם רבית ורבית דרבית..
יחיא: בִחְיַתֵק?
שלמה: בטח, ולדעתי כדאי לכם להשקיע קצת מהחסכונות שלכם..
יחיא: אולי יש לך צדק, אם זה חוב אז לא נקח ולא נעשה..
שלמה: ממה תחיו?
יחיא: מוּש שוּכְלַק! אלהים יתן..
שלמה: אתה שוכח שהנך במושב, יש תכנון ויש תקציב לכל משפחה ואת היחידות יש לבנות לפי תכנית, כדי שתוכלו להיות עצמאים כעבר כמה שנים להתפרנס וגם חובות לשלם..
יחיא: בלאש קאלאם! מה אנחנו, בנק, שנשלם חובות? מגיע לנו כמו לכולם, כמו למצרים, כמו לעירקים, כמו לפולנים..
שלמה: בחרתם לכם פרה טובה.
יחיא: לא צריך פרות, אין כח לחלוב בהמה גדולה, ולתת לה טַמִינִים וכל טוב כמו לגברת, מספיק לנו שתי עזים לכל אחד, לבָנות, כמו שנתנו לכפר השכן מגיע או לא מגיע?
שלמה: אני מנסה להסביר לך ואתה רק מגיע ומגיע…
יחיא: ואתה לא לוקח?
שלמה: מה לוקח?
יחיא: אתה עובד באלאש?
שלמה: משוגע אתה. עוד אקבל מכם שבץ הלב, אולקוס ולחץ דם גבוה…
יחיא: ישמרך אלהים חבוב! אני רק..
שלמה: אני מקבל משכרת, כי אני פקיד מחלקת התישבות
יחיא: מאלֶש, גם אנחנו פקידים של התישבות, רק שתתן את הכל ולא צריך משכרת..
שלמה: בחיי שאתה מעייף אותי, מוטב שתעזר למצא מדריך, בלי מדריך לא נוכל לפתח את המשקים..
יחיא: אל תדאג, יש אֶלֵף אֶחָד, כמו טרַאג, כל אחד רוצה לשרת את העולים המסכנים, במשכרת שמנה. ומה איכפת לי? יש לה ברוך השם בשביל כולם, אם מגיע פקיד יבא פקיד, אללה כביר!
שלמה: לפעמים אני שואל את עצמי למה אני דרוש לכם, אם אתה כל כך מוכשר ויודע הכל, תהיה מדריך, תהיה מזכיר חוץ ויקח אותך השד!
יחיא: וללה אתה אחד שכזה, דאמאוי, רותח כמו פוּרן, אמרתי שיש אלהים והוא דואג לצדיקים, מה יש לכעס?
שלמה: (קם) בחיי נמאס לי כבר, אני חוזר הביתה ואתה סדר לך הכל עם אלהים.
יחיא: אלהים יאריך ימיך, אל תלך יה שלמה, אני רק בצחוק…
שלמה: לשם מה אני נחוץ לך?
יחיא: אתה כמו בנק, אתה כותב מכתב – יש שֶק, יש כלים, יש הכל, אתה זהב, בחיי, דַאהַאב, אנחנו אוהבים אותך, אתה בחור יַאם.
שלמה: (בחריפות) אתה כמו…
יחיא: שא, בא מישהו…
(הדלת נפתחת ונכנס בחור חסון לבוש קאסקט, נגש לשלחן שלמה ומתישב בהרחבה)
הבחור: בקר טוב, חבר!
שלמה: (מסתכל בו ארוכות) מה רצונך?
הבחור: אני ממעברה, שם (מראה באצבע דרך החלון), רוצה עבודה..
שלמה: מה שמך?
הבחור: יֶזִ’י קולֶק
שלמה: איזו עבודה?
הבחור: עבודה שתתן כסף לחיים.
יחיא: בְרַאבוֹ עַלֶיק!
שלמה: (מראה על יחיא) הוא ראש הועד, תפנה אליו..
הבחור: (בהססנות) לזה? הוא מדבר עברית?
שלמה: ומה חשבת?
הבחור: אני? יודע.. חשבתי, מדבר פַאפוּאַסִית, מֵהַג’וּנְגֶל,
יחיא: באת לחפש עבודה ואתה מתחצף, צא מפה משומד!
הבחור: מה יש? אתה פִילְסוּדְסקִי, גוֹמוּלְקַה. אני רוצה עבודה..
שלמה: בקש סליחה ממנו, רק הוא קובע..
הבחור: לא. אני לא יכול לבקש פְרוֹטֶקְצְיַה אצלו, הוא לא משלו…
שלמה: משלי, משלו משלך, אין אצלנו פְרוֹטֶקְצְיָה וגם עבודה אין, זה מושב ולא משרד הסוכנות..
הבחור: (קם) טוב, אז אני הולך (פונה ללכת)
יחיא: חכה רגע, אנחנו צריכים מדריך, אתה יודע להיות מדריך?
הבחור: אני הכל יודע.
יחיא: וחקלאות?
הבחור: אמרתי הכל, יש גם לנו קולחוזים, פַאברִיקות, חנויות, ואתה חושב שפולניה זה באפריקה, שאוכלים שם בידים, שישנים שם על הגג, אתה יודע מה זה ווֹדקָא?
יחיא: לא.
הבחור: אז אתה רואה…
יחיא: אז מה אני רואה?
הבחור: שאתם מֵאַזְיָה, לא יודעים מה זה ציביליזציה, מה זה קוּלטוּרָה, מה זה אוֹשְבְיַאטַה…
יחיא: אז מה?
הבחור: אז אני צריך לשבת במקומך ולתת לך פרוֹטֶקְצְיַה..
יחיא: (קם) טפאדְדַאל! שב פה ושלם אתה אתה חובות…
הבחור: אני רוצה עבודה ולא חובות..
יחיא: בַאלַאש שטויות, אתה רוצה להיות מדריך?
הבחור: למה לא, וכמה תשלם לי?
יחיא: אני לא, הסיכנות תשלם לך..
הבחור: יֶזוּ! שוב פעם בסוכנות. שם מבטיחים ולא נותנים..
יחיא: נותנים, נותנים, אל תדאג, החבר הזה (מראה על שלמה) יכתב מכתב וישלמו לך, יש לו ידי זהב..
הבחור: וכמה ישלם?
יחיא: אַנַא אַרֶף, כמה שמגיע..
הבחור: זה טוב, מגיע לי משכרת פרוֹפְסְיוֹנַלִית
יחיא: זה לא, מדריך זה לא פרוֹפֶסְיור..
הבחור: אני לא יודע מה זה מדריך, אני יודע מה שמגיע לי, בעברית זה אַ אַ אַ
יחיא: ומה עוד?
הבחור: מגיע לי עוד דירה של שני חדרים וחצי..
יחיא: יש לך משפחה גדולה?
הבחור: לא, אני רוק.
יחיא: אז למה לך שני חדרים ועוד חצי?
הבחור: מגיע לי, זה נותנים לכל פולני, אנחנו לא יכולים לגור כמו אַזְיַאתִים.
יחיא: מה, אתה לא יודע שאתה בארץ הקודש, ושיש פה להסתפק במועט, תראה בחור, אל תרגיז אותי, אתה רוק ואתה יכול לישון אפילו אצלי בלול, סיכנות לא נתנה תרנגולות והוא פנוי, נעשה קצת נֶקיוּת ותהיה מַבְסוט..
הבחור: מגיע לי כמו למַרוֹקַאִים, כמו למִצְרִים, כמו…
יחיא: מה אתך, עולה חדש שכמותך? וציונות זה כלב, ולחיות בין יהודים זה לא שוה כלום אצלך? אם ירצה השם ותצליח בכל מעשיך אולי נתן לך לישון במחסן אספקה, יש רשת בחלון והחתולים מגרשים כל עכבר.. תישן כמלך..
הבחור: יֶזּו מַרְיָה! אתה משוגע! ואתה גר בלול ואתה לא מקבל הכל, הכל מהסוכנות
יחיא: אני ותיק
הבחור: ואני אקדמאי
יחיא: קְדֶמַאִי, אַשְמְדַאִי, תהיה חֶבְרְמָן, תתחיל לעבד ואלהים יתן לך.
הבחור: אני לא צריך מאלהים, מה שמגיע מגיע
יחיא: אתה לא ציוני, כחלוצים תלכו לפני המחנה, כמו שכתוב, הסיכנות יש לה דאגות הרבה, כל יום עולים וצריך שיכון, צריך פרנסה, לא צריכים לדרש, בכח עצמך תאכל לחם, תרויח ותסתדר כמו כל אחד, ארץ זבת חלב ודבש..
הבחור: אתה אומר לי, ואתה לא רוצה בית ולול, ואורוה ועזים וטרקטור ו
יחיא: אז מה?
הבחור: מה איכפת לי, אם יש בשבילך אז יש גם בשבילי
יחיא: תפח רוחך יה ממזר! ראיתם דורש ותובע? רק תן ותן, ומגיע ומגיע איפה נפש יהודית שלך? שיחרב הכל רק הוא קַדִמַאִי, וָלְלַה מי יבנה את הארץ אם יש בַרַזִיטִים כאלה, שדיבּתם רעה, אם אתה כזה שתחזור לך לארץ הגויים שלך! ואם לא תלך ברצון, בחיי אביא כאן כמה מֵהַשַבַב והם ידפקו אותך כמו שצריך… (מתרומם ממקומו. ומתקדם כלפי הבחור הנסוג)
שלמה: (לבחור) חכה אורי! (ליחיא המשתומם) תכיר בבקשה, זהו אורי דובדבני, מדריך הסוכנות, ממושב חרובים, קצת לץ אבל בחור אַיְזֶן
יחיא: (בכעס) צחוק עשיתם לי, בחיי מגיע לכם מכות
אורי: (בצחוק) מה שמגיע, מגיע (טופח על גבו של יחיא בכח)
סוף
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.