רקע
זאב אלבלינגר

(חדר אורחים בבית אמיד, 2 גברים בגיל 50 בקירוב, משחקים שח ע"י שלחן קטן המארח: יחיאל ואורח מצרפת – חיים.)

יחיאל ־ ואיך העסקים אצלכם?

חיים ־ לא ביותר, קוֹם – סִי, קוֹם – סַא…

יחיאל ־ ובכן מה המציאה?

חיים ־ מֶה קֶל בּוֹן־וי! איזה חיים! ממש פַּארַאדִי!

(נכנסים שני ידידי נעורים של יחיאל וחיים, משה ויצחק, מתחבקים עם האורח, ומתישבים)

משה ־ נו חיימקה! לא ראינו אותך למעלה מ־20 שנה, ללא מכתב, ללא ידיעה…

יצחק ־ מה הפלא! ארץ הנשים היפות, שרשה־לא ־פאם, עוד מזמני החלוץ, אהב חיימקה את מה שכל אחד מאתנו לא שונא, אתה זוכר את מרים ואת רחלה? השתגעו אחריו, החברה רגילים היו לאמר שעד שהתכשיט הזה לא יסתלק מהקבוצה, לא תהיה לאף אחד מאתנו בחירה חפשית….

משה ־ שמענו שכל הזמן היית בצרפת, ארץ ידידותית לפחות, עומדים לכרת אתה ברית…

יצחק ־ ומה ראית כבר? איפה היית? איך הכל מוצא חן בעיניך? עבודה יפה, הא!

חיים ־ עלי להזהירכם, בל תתקיפוני בציונות! לא מענין אותי, אני צרפתי, אֶן־וְרֵי־פְרַנְסֶה, ואל תתחילו לספר לי על המדינה שלכם, על עליה שלכם, על בן־גוריון שלכם, סַא־נֶה־סֶה פֶה־רְיֶן, זה לא מענין אותי לגמרי, אתו (מראה על יחיאל) באתי לידי הסכם גנטלמני, בלי פוֹלִיטִיק ובלי פּרוֹפַאגַאנד…

משה ־ מי מדבר על תעמולה? אולם אמר לי חיימקה, אני פשוט סקרן, מילא שאינך מניח תפילין (במבטא צרפתי) כמעט שבטוח….

חיים ־ זֶ’ה־טַאן־פֶרִי! בבקשה, אל תכניס פה אלמנט רֶלִיזְ’יֶה, כי מה יש לי עם הַסִיפֶרְסְטִיסִי, האמונות התפלות שלכם?

יצחק ־ שלכם…שלכם…אתה מרגיז אותי! כאילו לא נולדנו בעיירה אחת ולא…

חיים ־ ומה אם נולדנו? עכשיו אני חי בעיר האורות, המהוללת, לַא־קַאפִיטַאל־דִי מוֹנד, חי כצרפתי, ומרגיש אַבְסוֹלִיסמַאן כצרפתי ומה לי עם כל…

משה ־ נניח. אבל איך אפשר לעקר אַבְסוֹלִיסמַאן, כמו שאתה אומר, מלבך את כל מה שלמדת, את הרחוב היהודי, את החגים, את אליהו הנביא…

חיים ־ אתם לא מבינים. בשביל ילדי, למשל, הַפֶר־נוֹאֶל הוא אליהו, ובעיניהם אין הבדל רב בין פְטִי־זֶ’זִי ובין מוֹאִיס! מה חשוב במה שמאמינים, כל זמן שמאמינים במה שהוא.

יצחק ־ אז למה אתה קורא לזה צרפתי? תאמר, כמו הגרים מהכפר…

חיים ־ מֶה־נוֹן! אתם מחלקים בני אדם ליהודים וגויים, אצלנו אין פרוֹבְלֶם כזה. לנו, לצרפתים, יש טו־סִימְפְּלְמַאן, בעיות הרבה יותר חשובות, של סִיבִילִיזַסְיוֹן, של קִילְטִיר, של עתיד הַסְפִּירִיטִיאֶל של העמים…

משה ־ ומה נשאר לך מהיהדות?

חיים ־ רְיֶן־דִי־טו! אפס. היהדות בשבילי היא…כעין בוֹן פַאם שהתגרשתי ממנה. היה לי טוב אתה וטוב לי בלעדיה.

משה ־ ומהציונות?

חיים ־ הציונות – זה כמו מטרס, שאהבתי אותה פעם ושכחתי…

משה ־ ואין לך אף פעם געגועים ל…

חיים ־ דִי בֶגֶן? אַבְסוֹלִיסמַאן לא. מי זוכר מֶטְרֶס כשהוא קוֹנְטַאן מאשתו?

יחיאל ־ הרפו ממנו, הן הזהיר אתכם.

יצחק ־ יהא כך! ועל פוליטיקה שלו מותר לדבר?

חיים ־ פִּארְפֶטְמַאן! בבקשה! כמה שתרצה…

יחיאל ־ אתה בטח רוצה לשאל אותו על הג’וקים ועכברים שהם אוכלים?

יצחק ־ אַבְסוֹלִימַאן לא! מה למשל עושה שר האוצר שלכם כשהוא זקוק לכסף?

יחיאל ־ בשבילן הפלגשים?

יצחק ־ לא! בשביל העם.

חיים ־ סֶה־סֶה־טְרֶה־סִימְפְּל! אין דבר פשוט מזה, מסים…

יצחק ־ חכמֶה! זה גם שלנו יודע!

חיים ־ בכל אופן, כפי ששמעתי, סַה־נֶה פַא־לַא־מֶם שוֹז! קצת אחרת, אם הוא רוצה להטיל מס, הוא פונה לקולגים שלו בממשלה, ומנסים להעביר חוק בְפַרְלְַמאן.

משה ־ ומה אם הַפַרְלְַמאן שלכם לא מסכים?

חיים ־ אז הוא מחפש דרך אחרת ואפילו מסתכן בהצבעת אי אמון.

יצחק ־ אז שלנו יותר חברמן! רוצה – מטיל, לוקח ודי.

משה ־ בעיני דרכם יותר הוגנת. היא מתאימה לשמירה על חרות האזרח. דרך אגב מה שמו?

חיים ־ של מה?

משה ־ של שר האוצר שלכם?

חיים ־ זֶ’ה־נֶה־סֶא־פַא! אין לי מושג.

יצחק ־ אז איזה צרפתי אתה? באמת אינך יודע?

חיים ־ למה לי לדעת? זֶ’ה־מַאן־פִיש־דֶה־לִלִי! הוא לא מענין אותי.

יצחק ־ אז איך אתה יכול לכעס עליו למשל ולקלל קצת?

חיים ־ אצלנו לא מקללים מִינִיסְטֶר. הכל זה הַגוּבֶרְנְמַאן! צועקים "וִיו־לֶה־גוּבֶרְנְמַאן! אַ־בַא־ לֶה – גוּבֶרְנְמַאן "! אבל מִינִיסְטֶר, פיִשְטְר!

יצחק ־ פיִשְטְר, שְמִיְשְטר! אבל משלמים?

חיים ־ בְּיֶן־סִיר! אלא מה?

יצחק ־ ובכן מה ההבדל? ואם אני אצעק עד מחר “אַ־בַא־אשכל!” איזו הנאה זה יתן לי אם אין הנחה בצדה? אתם באמת משונים!

חיים ־ פַא־דִי־טוּ! לגמרי לא! צעקה־זה דֶמוֹנְסְטְרַאסְיוֹן חשובה, יש והממשלה נבהלת, וטוב שהיא תדע מה הַסִיטוּאַיֶן, מה עמך רוצה.

משה ־ כן. שמענו על חופש, שויון, אחוה…

יצחק ־ רציתי לדעת, אם אין אצלכם….פרוטקציוניזם, שחיתות, מעילות, שנאת חנם…

חיים ־ כמובן! נו־סוֹם־קוֹם־טוּ־לֶה־מוֹנְד! אין יוצא מהכלל, כעם, אנו גאים על הסמלים האלה ומוכנים להקים סְקַאנְדַאל כשנוגעים בהם, אבל כיחידים…אנו…

יצחק ־ אהא! מבינים כבר! סחורה לאקספורט?

חיים ־ מה־טי־מה־פה־ריר! אתה באמת מצחיק מאד! ומה רצית? גם אצלכם למשל כאגדה הרבי טהור וקדוש…אבל שֶ־סוּא, בביתו, הוא יכול להיות…

יצחק ־ די! שתק! אל תגע בו! הוא מת!

חיים ־ מי?

יצחק ־ רב איצה. אתה זוכר אותו?

חיים ־ אם אני זוכר אותו? יהודי יקר! יהודי נכבד! מתי הוא מת?

משה ־ רק לפני שנה.

חיים ־ אוי וי! ואני לא ידעתי. חבל, חבל מאוד, איזה יהודי!

יצחק ־ ואת הרבצין אתה זוכר?

חיים ־ את אסתרקה? ודאי! נשמה טהורה. איזו אמא הייתה לכולנו!

משה ־ מתה חדשים אחריו.

חיים ־ מה אתה אומר? אוי וי! ומי אמר קדיש אחריהם, הן ילדים לא היו להם.

יצחק ־ אנחנו, תלמידיו, כואלם כאחד, באו מהקבוצות, מהקבוצים, מהמושבות…

חיים ־ ואני לא הייתי. איזה צער! לעולם לא אסלח לכם שלא הודעתם לי..

משה ־ ומי שיער שצרפתי כמוך, מתענין בהם…

חיים ־ (בכעס) בהם…בהם… זה לא סתם אנשים, מלאכים, מלאכים כמו אליהו הנביא…

יצחק ־ או כמו פֶר נוֹאֶל, להבדיל, הא?

חיים ־ עזב שטויות! הלב כואב ואתה…

משה ־ ואת יצחק־לֵיב אתה זוכר?

חיים ־ זה שעבדנו אצלו בהכשרה? כמובן! איזה אדם! איך התיחס לקינדערלעך שלו, אתם זוכרים את השערוריה שהקים כשאחד החברים רצה לעזוב? איך גער בו, איך הפציר בו, שישאר, שיתרגל…

משה ־ מת. שני בניו נפלו במלחמת העצמאות. סבל, סבל ומת.

יצחק ־ איך אומרים אצלכם –מת פור לה פטרי שלנו.

יחיאל ־ מה התחלת פתאום לעסק בקברנות? אין לכם בשורות יותר טובות? הן זה לא מענין אותו.

חיים ־ ומי אמר זאת? אני באמת נרגש מאוד. אים אפשר לשכח כל זה? חלק מהחיים. אולי המאושר ביותר… אתם זוכרים את “יוסקה־גוי” השמן, שכל כך צחקנו מקולו העבה, ואת יענקיל “טרו בזיך אוב” הגברתן, בחור חמד שאין כמונו, עבד כעשרה שורים…

יצחק ־ מי יכול לזכר כל זה…עברו עלינו זמנים…

חיים ־ מה, אינך זוכר? הן זו היתה ההתחלה, היסוד לכל, היהודי החדש שנוצר בין לילה, הנעורים, המכאיב והמתוק… המולדת ככוכב התקוה בשמים השחורים… הן לזה כדאי היה להקדיש עשרת מונים של חיים…הכל…הכל…

משה ־ ובכן למַה אתה מחכה?

חיים ־ אינני מבין…יצחק ־ כן, למה אתה מחכה? קח את הפעקלעך ובא עם הילדים ועם הכל. לא איכפת לי אפילו שיביאו אתם את הפְּטִי זֶ’זִי שלהם… רק בואו!

חיים ־ זה לא כל כך פשוט… סֶה־טְרֶה דִיפְפִיסִיל! מסובך מאד…

יצחק ־ ואני כבר חשבתי שאבדת את הלשון (במבטא צרפתי) שלך…

חיים ־ מה־נון! יתכן וצדקת…אבל אני השקעתי 20 שנה פּוּר־דֶוֶנִיד־פְרַנְסֶה, כדי להתקבל לאומה המפוארת הזאת….

יצחק ־ ושלנו לא מפוארת בעיניך?

חיים ־ מֶה־סִי! מֶה־סִי! בטח! אבל אתם לא תבינו אותו…

יצחק ־ למה לא נבין אותך? ומה יש פה להבין? כל משומד אמר זאת לפניך! זה לגמרי לא אוֹרִיגִ’ינֶל!

יחיאל ־ הניחו לו! זה מקרה מיוחד במינו.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49959 יצירות מאת 2761 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21301 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!