קטרג של יו"ד

והוא חזיון נפלא אשר חזיתי, על דבר היו"ד במלת “מלאתי”

(ישעיה א', כ"א).

בשנת ה“א תרמ”ח למספר בני ישראל, בכ“ח לחדש השמיני, בשעה הי”א בערב, פה עיר אדעססא; ואני שוכב על מטתי ולפני מונחים ספרים רבים, וכמעט כלם היו פירושים שונים על הספר ישעיה; ויהי כאשר שמתי את לבי להתבונן על דבריהם, והנה תרדמה נפלה עלי ואישן. ובחלומי שמעתי מאחרי קול יללה, קול נוהם כיונה, לאמר: אוי לי כי הייתי למלה בפי רבים, באמרם עלי כל היום: יתירה אני, נוספת אני, וכאלו אינני אני; כמעט קם הקול לדממה, ורוחי הומה בקרבי, ובלב מלא חמלה מהרתי לשאול: מי אתְּ בתי? ובקול ענות חלושה שמעתי אמר: אנכי אות יו"ד הקטנה שבאותיות, ובאתי לחלות את פניך כי תעמוד לימיני, ותציל את נפשי מידי המפרשים הקדמונים והאחרונים, אשר בהרבה מקומות בכתבי הקדש יחפאו עלי דברים אשר לא כן, ויבטלו אותי ברוח פיהם כאלו אינני, אולם חי חי אני, והם לא ידעו בכמה מקומות את פשט הכתוב, כי לא באו עד תכונתי, ולא ראו עוד את כחי וגבורתי.

בתי! אמרתי, את קול מכאובך שמעתי, אך האם לא ידעת גם אַתְּ, כי הרבה מבארים בימינו פרצו את גדרי המסורת, והלכו להם בדרך עקש ונלוז לשבש פסוקים שלמים בכתבי הקדש כפי העולה על רוחם¹ ומה נחשבה בעיניהם יו"ד קטנה כמותך? גם מדוע תצעקי אלי, הלא יש עוד אנשים בעולם אשר בלעדי יריבו את ריבך?

היטבת לשאול אדוני! ענתה לי, והנני להשיב לך מהר למען תדע כי אף בריה קטנה אנכי, בכל זאת לא נופלת אנכי בחכמה מאחיותי הגדולות, אמנם גם ממני לא נעלמו דרכי המבארים בדור הזה, אשר בטרם יבואו עוד אל חקר הכתובים ישבשו ויעקמו אותם, אבל מי ישים לב אליהם לשנות בכתבי הקדש אף כמלא שערה, וכל דבריהם ברבות הימים יעלו בתהו, וכתבי הקדש כמו שהם יעמדו לנצח; לא כן גורלי אנכי עומדת על מצבי, וכל רוח אין בקרבי, כי אין איש מהמבארים דובר כעת על אודותי, וכמעט כלם יבטלו אותי בלבם ודי, היש מכאוב כמכאובי, ובאמת בהרבה מקומות בכתבי הקדש אנכי העקר כתר לי זעיר ואחוך ותראה כי אין בפי שקר, ואתה אדוני! שמעתי עליך כי הרבה ספרים כתבת, ודרכי המסורת שמרת, וגם ספר “מסרת סיג למקרא” חברת, אמרתי אבוא לפניך ואגלה לך את כל לבבי, אולי תוכל בעטך לרפאות גם את מכאובי.

הרגעי נא בתי, אמרתי, והראיני מהר רק כתוב אחד בספרי קדשנו אשר משם אראה כי הצדק אתך.

הנני אעשה כחפצך אדוני, והט אזניך ושמעני. – הנביא ישעיה אשר כעת תשתה בצמא את דבריו היקרים, הגיד בעז מליצתו לאמר:

והנה מלבד התרגום יונתן היה החכם דונש בן לברט, אשר מן הדרך הנכון ירט, ויצא פה לבטל אותי, על אפי ועל חמתי, ואמר כי במלת מלאתי משפט היו“ד יתירה², ואחריו הלכו גם רש”י והראב“ע, והרד”ק הוסיף עוד נופך משלו, ואמר: מלאתי היו“ד נוספת והוא תאר שהוא כדמות פעול: ובזה החזיקו כל המפרשים האחרונים אשר לפי דבריהם, היו”ד ממלת “מלאתי” איננה בנוי מדבר בעדו, יען אז היתה המלה צריכה להנקד מָלֵאתִי, רק היו"ד פה היא נוספת, וכמו שמנוקד כאן מְלֵאַת, והוא שם תאר לעיר ירושלים שהיתה מלאת משפט.

אבל כל המבארים שיצאו נגדי ואמרו כי יו“ד יתירה אני, הגידו הרבה זרות על מלת מלאתי, וגם בהשערות האלה לא הועילו ג”כ מאומה, כאשר העיר על זה אחד מגדולי המדקדקים החדשים, ואמר בזה“ל: מלאתי משפט; המדקדקים חשבו המלה סמוכה מן הנפרד מְלֵאָה בתוספת יו”ד, ועקרה מְלֵאה ואינו כן שאז היה צ“ל מְלֵאָתִי בקמ”ץ על דרך שָׂרָתִי רַבָּתִי, עכ"ד³; גם נעלם מעיני המבארים מה שאמר ישעיה להלן, והוא: ואשיבה שפטיך וגו' ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה (ישעיה א' כ"ו): ולוא היה כדבריהם שכונת הנביא בהמלות מלאתי משפט שאמר מקודם היתה על עיר ירושלים, והשב לה שם שלש מעלות, היה צריך לפי זה לומר בסוף: אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, מלאתי משפט, קריה נאמנה, ואז עלו דברי הנביא בד בבד כאשר נראה בזה

מקודם אמר:

קריה נאמנה

מלאתי משפט

צדק ילין בה

אחרי כן היה צ"ל:

קריה נאמנה

מלאתי משפט

עיר הצדק

ומפני מה הזכיר הנביא בסוף על עיר ירושלים רק שתי מעלות; עיר הצדק קריה נאמנה? ולא חשב לה המעלה השלישית “מלאתי משפט” הלא דבר הוא?

אולם זאת חטאת המפרשים הרבים שיצאו לדבר עלי סרה, ולא שמו על דעת לבם לדעת כי אנכי פה העקר, ובידי לבאר להם דברי הנביא בטוב טעם על האופן הזה: במלת מלאתי לא יו“ד נוספת או יתרה אני, כאשר חשבו הם רק יו”ד הכנוי למדבר בעדו, ובאמת הנקוד הזר במלת מלאתי היה בעוכרם ולא ראו שיש בכתבי הקדש וגם בשרש הזה הרבה מלות בנקוד זר, ולעולם הפשט קודם להנקוד, והמדבר בעדו פה הוא ה' אלהים לבדו, והוא יאמר על עצמו מלאתי משפט וגם רוצה כעת לעשות משפט, יען מאז צדק ילין בה ועתה מרצחים: וכן אמר הנביא מיכה המרשתי: מלאתי כח את רוח ה' ומשפט וגבורה (מיכה ג' ח') והכונה: מלאתי כח ה' ומלאתי משפט: ולפי זה דבר פה הנביא ישעיה בשם ה' ביתרון הכשר דעת והלך בעז מליצתו מן הקל אל הכבד בסדרי נכון: כאשר ראה תחילה את מעשי בני ישראל הרעים, אמר מקודם “לא אוכל” (ישעיה א י"ג) ובראותו עוד את רע מעלליהם אמר “נלאתי נשא” ואח"כ אמר מיד “מלאתי משפט” ואחר זה אמר בסוף “ואנקמה מאויבי” וכאשר עשה ה' משפט ויצרוף הסיגים אז אמר הנביא כי תשוב ירושלים לעיר הצדק קריה נאמנה כמקודם, ומטעם זה לא הזכיר פה “מלאתי משפט” כי לא תסוב על העיר כלל.

אמנם בתי! דבריך טובים, אמרתי; אבל מדוע מנוקדת האות מ“ם במלת מלאתי בשו”א ולא בקמ"ץ, גם מדוע באה פה הנגינה מלרע ולא מלעיל כנהוג?

גם על זה אשיב לך אדוני וארגיע את רוחך, דע אהובי, כי יש הרבה מלות ופעלים בכתבי הקדש המנוקדים בנקוד בלתי רגיל ולא נודע עוד טעמם, ויש אומרים שהנקוד הזר הוא רק לתפארת המליצה⁴ וכן יש הרבה פעלים בכתבי הקדש שיבואו בשוא במקום קמץ כמו: שְׁלֵו, נִחְבְּאִים, נִבְאִים, נִטְמְאִים, וכדומה⁵ וכן בפרשה הזאת בישעיה תבוא מלת מְתֹם בשו“א במקום קמ”ץ וכן ובפרִשְׂכם יבא בחיר“ק תחת הריש במקום סגל, נְגאלוּ, בשו”א במקום חיר“ק⁶; והנגינה באה במלת מלאתי פה מלרע אל נכון מטעם השוא באות אל”ף; גם המלות גְנֻבְתִי יום גְנֻבְתִי לילה (בראשית ל“א ל”ט) באו בנקוד בלתי רגיל, ורבים מן המפרשים אמרו כי גם שם היו“ד נוספת, רק בעל הפרחון אמר אל נכון שהיא יו”ד היחס כמו אחותי רעיתי⁷ וזאת ג“כ כונת אונקלס שתרגם: נטרית ביממה ונטרית בליליא: והראשון שֶׁחָס על כבודי, הוא בעל האפדי ולדעתו אף היו”ד במלת מגביהי, משפילי, שוכני, וכדומה, אינה נוספת רק היא יו“ד התאר, ותורה על השפע אלה הענינים מאתו ית' על התמרה⁸ ודבריו נכונים מאד והיטב אמרו חז”ל: אם מתכנשין כל באי עולם להלבין כנף אחת מן העורב אינן יכולין, כך אם מתכנשין כל באי עולם לעקור יו"ד שהיא קטן האותיות שבתורה אינן יכולין (מד“ר שה”ש ד' כ“א ע”ב).

ועתה, ידידי, כתוב הדברים האלה על ספר, וקראת שמו: “קטרג של יו”ד“, למען לא יזוד, איש מבני ישראל להקל בכבודי, וידעו להוקיר אותי כמו בעל האפדי; גם בדבר היו”ד במלת שקמתי, הרבה דברים יש אתי, והאומר כי נוספת אנכי פה, לא טָעַם טעם בשירת דבורה עד כה.

אולם עוד לא כלתה היו"ד את דברים, וכל טענותיה, ואיקץ ואפס חזיוני, אך הכל נשאר בזכרוני, וחיש קמתי ממשכבי ולבשתי את בגדי, ורחצתי את ידי, ולקחתי עט העפרת, וכתבתי את הדברים האלה למזכרת.

דוד כהנא.