אמר מענדיל מוכר ספרים: בואו ונחזיק טובה לבנימין השלישי, בעל המסעות המפורסם, על הני מילי מעליותא המתנות הטובות, שהעלה לנו ממקומות הישוב של בני משה, או היהודים האדמונים, הסמויים מעיני אדם. זה בנימין האיש הלא זה כבר לפני כמה שנים הלך להמקומות הללו עם בן-זוגו סענדעריל האשה ועשה לו שם גדול בעולם על-ידי ספורי מסעותיו הנפלאים, שנתפרסמו בכל לשונות הגויים, ועכשיו בימינו אלה נתארח לחברה עם “העסקנים נקיי הדעת” אשר בירושלים ונשא רגליו והלך בפעם שנית למסעיו כבתחילה במסירת נפש ממש. אופני התחברות זו אל העסקנים האלה בכל פרטיה ופירושיה יבואו אם ירצה השם בספר מיוחד, שיצא בקרוב מבית הדפוס, וכאן אין לי אלא להודיע בקצרה מגמת “העסקנים נקיי הדעת” מה היא ומה כוונתם. העסקנים אומרים: “בזמננו גילה הקדוש ברוך הוא לפנינו את פתח הנהר (סמבטיון, שהוא ראיה על יום השבת כדברי רבותינו) והנהר היקר הזה הנה הוא כמו לפנינו… מהראוי בלי להתעצל בדבר… כי אם להזדרז ולהביא תרופה, שלא יעיזו עזי הפנים לזלזל חלילה את דברי הכמים… על כן יסדנו חברה בשם “דורשי כבוד חכמי התורה " לעשות הנסיעה הלוך ושוב…” הרי זו היא מגמתם, ומה היא כוונתם? מה נקיי הדעת מבקשים? מבקשים אנו – כך הם אומרים – מבקשים מכל החרדים לכבוד השי”ת וכבוד חכמיו, שיעזרו נא וישתתפו אתנו בחברתנו או להיות מהנוסעים או להיות מהעוזרים לנסיעה כל אחד לפי נדבת לבו… הענין הזה דורש הוצאה מרובה לדורן ולתפילה… לתשלומין בעד מכתבי מסע…ומזון בדרך… להכין שתהיה לנו תפילת היומי ותפילת הדרך בכל יום בציבור… בקהילת הנוסעים עשרה ביחד" שמע בנימין קריאה זו ונזדרז ובא עם סענדעריל ונטפל לנקיי הדעת הנכבדים, מסר נפשו על קדושת השם יתברך והוליכם כסוס במדבר הנורא נחש שרף ושפיפון ועריצי גויים – פרישטו יואן וכופר אל תורך, עד שהביאם אל מחוז חפצם. הם לא זכו לעבור את הסמבטיון ונשארו יושבים על הכלים מרחוק, ולבנימין נעשו נסים ונפלאות ונכנס לארץ אדומים בשלום עם סענדעריל יחד ויצא משם בשלום, כבד מאד בכסף ובזהב ובכלי חפץ ודברים יקרים. ספורי נסיעה נפלאה זו מתחלתה ועד סופה מושכים את הלב ונקראים באהבה ובנעימות ובחשק גדול. אותם החפצים וכלי חמדה האמורים הלא הם מונחים היום בראש כל הדברים העתיקים אשר בגנזי מלכות בריטאניה גלויים לכל, ועמי הארץ באים לראותם ומתפלאים עליהם. הנה זה חלקם של אומות העולם אשר הנחיל להם בנימין שלנו, נחלת בני-בשר, שתענוגי-בשרים, הנוי והנאת החושים חביבים להן ביותר: ואנו בני ברית, שאנשי רוח אנו, זכינו לקבלת מדרשי אגדות הללו, שהן דברי תורה, חיי רוחנו. ואשרינו שהללו עלו בגורלנו!
אגדות האדמונים האלו סתומות מאד. כל תיבה שבהן אומרת דרשני, ויש שהיא אומרת סרסני או בוא והטל אות בסופי, בתוכי ובתחילתי, ואתה עומד פעמים תוהא ושומם, שלא לדעת מה לעשות, כעומד בפני המקשה לילד, ועיניך אל ההרים אל חוקרי קדמוניות, המומחים לדבר וחכמינו אלה, השוקדים לתקנת כל חבר, בין שהוא צריך לתיקונם ובין שאינו צריך, באו ושקדו, בעזרת הנותן ליעף כח, גם על אגדות האדמונים חברו עליהן כתרנגולין של בית בוקיא והתחילו מנקרים ומתעסקים בהן בתחבולות וסברות משונות ולעשות בהן כרצונם, והאגדות האלה, לדברי הכל, עתיקות הן מימי עולם ונאמרו ברוח הקודש. יש- בהן דברים שהם זכר למעשים רבים ונפלאים, שכבר נעשו בימים ראשונים, ויש בהן גם דברי נבואה וחזון לאחרונים, למופתים ומעשים עד ימינו ובימינו ולימות המשיח – והדברים סתומים. לא נחלקו חכמים אלא בפירושם, מר אמר כך ומר אמר כך, ולהשערות אין קץ, וספרי מסעותיו של בנימין שלנו, שנדפסו היום גם אנגלית וגרמנית, היו להם לעינים במדבר חקירתם, בכמה וכמה מקומות שהוציאו משם. עכשיו חכמינו מסובלים בפירוש האגדות הללו, משקיעים בהן ראשם ולבם ומקדישים להן כל זמנם, ועד שיוציאו אותן מתוקנות מתחת ידם ודאי יארכו הימים, ואפשר עד נצח לא יוציאון חס ושלום לאור – וחסרנו טובה הרבה! לכן קמתי, אני מענדעלי הקטן, נערתי חצני ואמרתי עת לעשות למען אחי בני עמי, להפר מדת דרך ארץ ולקפוץ בראש ולתת לפניהם אגדה אחת לפחות, ואם לא כולה על כל פנים מקצתה, ואם לא מפורשה כל צרכה ומנופה בשלש עשרה נפות, על-כל פנים מנופה בנפה אחת כפי יכלתי וקוצר ידי. בשעת הדחק יהיה כל מר למתוק, ובאין דג יוצאין גם בסרטן. ואחד הסופרים, איש טוב ותלמיד חכם עני, שאינו יודע צורח מטבע, הואיל להשתתף עמי בעבודת הקודש ולעבוד את עמנו מאהבה, שלא על מנת לקבל פרס מיד, אלא שיהא חלקו עמי לעתיד לבוא. וזכור הוא לטוב, שעשה מלאכתו באמונה ובחכמתו גילה עמוקות מני חושך באגדה זו והוסיף בה תבלין וחקר ותקן דברים הרבה מתוקים מדבש, אמנם עברתי על לאו דלא תגנוב ולקחתי אגדה זו בחשאי, שלא מדעת הבעלים; אבל אני איני רואה בזה חובה לעצמי, היודע תעלומות לב יודע, כי לשם שמים גנבתי, כהרבה גנבים יראי אלהים חכמים מחוכמים בזמננו. והשעה צריכה לכך לספר ביהודים האדמונים, כדי לחזק לב אחינו בצוק העתים, לסעדם בתקוה טוב – ולהריחם ברוח גאה וגאון לאומי. דברים כאלה וכיוצא באלה נשמעו אצל היהודים בכל העתים הרעות, בימי מסעי הצלב, בזמן גלות ספרד, בשנת ת"ח ובימי שבתי צבי, והיתה אמונת עתיהם חוסן ישועות סמבטיון ובני משה, ותשובה ונדבה וממון ליושבי ירושלים. ולא זו בלבד אלא אף זו, כדי להזכיר חסדי העסקנים נקיי הדעת מירושלים ורב טובם לבית ישראל, ולהעיר את רוח “הגבירים ושרים נדיבי הלב, שיקומו לעזרת הגבורים” ויתנו להם כלבבם וכבקשתם, “ואגב, כדי שתהא אגדה מאגדות האדמונים זו כעין בת-קול מבשרת טוב, שעתידים שאר החלקים מהספר הגדול (מסעות בנימין השלישי) להיות מתורגמים עברית ונדפסים במהרה בימינו. ויהי רצון מלפני אחינו בני ישראל לקבל ברחמים מתנתי, אגדה יתומה, אגדה חטופה וקטופה זו, גם בצורתה הפגומה ויהי גם דלוגי עליהם אהבה אמן!”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.