מי שעוקב אחר דרך התפתחותה של הספרות העברית יווכח בנקל, שהשירה והפרוזה דרכים שונות להתפתחותן: השירה, מימי ההשכלה ועד ימינו אלה, נעוצה בשורשיה בשירה העברית הקדומה. מתחילת ברייתה, עוד מימי לוצאטו, קיבלה זו את הסגנון של התנ“ך: מקודם בצורה מליצית, אחרי כן, על ידי יל”ג, ובייחוד ביאליק, צרפה אותו עד לידי אמיתות מודרנית. לא כן הפרוזה, היא תלושה מלכתחילה משורשי הספרות הקדומים. היא ינקה כולה מדוגמאות אירופיות – הרומאן והנובילה. וחוסר⁻שורשים זה הוא אחת הסיבות של חולשתה (מלבד הסיבה הפשוטה – חוסר עם מדבר עברית, שהפרוזה, הזקוקה יותר לעממיות, תינק ממנו).
ומתמיה הדבר, הרי התנ"ך, שהשפיע כל כך על יוצרי הספרות החדשה, מכיל גם פרוזה במידה לא מועטה… ולמה זה, בשעה שישעיהו ותהלים מטביעים עד היום את חותמם על כל משורר עברי – אין שופטים ושמואל משאירים אף צל של רושם על המספר?
__________
אנסה להסביר, מה הם הסימנים המיוחדים של הסיפור העברי הקדמון.
ראשית כל, “טכניקה” גבוהה. משונה לכאורה לדבר על “טכניקה” בנוגע לסיפורים כל כך קדומים וטבעיים, כסיפורי התנ“ך. אבל בכל זאת עובדה היא: המספר התנ”כי היתה לו טכניקה משוכללת. כי הרי סיפוריו לא נכתבו לשם כתיבה בעלמא – הם נכתבו בשביל להשפיע, וסוד ההשפעה הוא צירוף אמנותי מתאים. והמספר התנ"כי ידע את חכמת הצירוף.
מוצאים אנו בסיפור התנ“כי רב⁻גוניות בצורה: מצמצום לאקוני בתכלית, כמו בסיפור אליהו (מלכים א יט) “ויאכל וישת… וישב וישכב” – ועד לאריכות פרוטוקולית מפורטת, במניין כלים וחפצים: “קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה”… או “ואת המזמרות… ואת המזרקות… לקח רב טבחים” (סוף מלכים) – בשעה שכלים אלו נראים חשובים למספר. מוצאים אנו אצל המספר התנ”כי אפיזודה קטנה, שמתלגלת ומשתרבבת לידי מאורע עולמי: שאול שהלך לבקש אתונות ובא לידי מציאת מלוכה. אצל המספר התנ"כי נמצא שימוש גאוני באמצעי הקונטראסט: איני יודע תמונה נהדרת יותר מתמונת בנות לוט, המחפשות איש לזרוע זרע ולהוליד בנים “כדרך כל הארץ”, בשעה שכל העולם נחרב סביבן – הניגוד בין החורבן הכללי ואינסטינקט הקיום; או מסיפור שומרון, האוכלת בשר ילדיה בימי מצור ארם – ועל מצע קאטאסטרופה לאומית זו מכניס המספר ארבעה מצורעים היושבים פתח השער, ארבעה מנוּדי החברה שלהם לא איכפת כלום! הראיתי דווקא דוגמאות ידועות פחות, שדברים כמו מכירת יוסף או רות הרי מפורסמים הם למדי.
_________
אבל “טכניקה” גבוהה היתה גם לסיפורים אצל אומות אחרות, מהו הדבר הנותן אופי מיוחד, כל כך מקורי, לסיפור העברי הקדום?
לדעתי, הקו האפייני ביותר של הסיפור העברי – זה שהוא סיפור “טהור”. זאת אומרת: הוא נקי מכל אלמנטים צדדיים, לא⁻סיפוריים. כי האלמנט שממנו מתהווה הסיפור זה המאורע, המעשה, כשם שהאלמנט של הדראמה, הוא העלילה ושל השיר הלירי – הרגש המתגבש בחרוז מוסיקאלי. כשמחברו של איוב רוצה למסור את צערו של גיבורו בחלק הלירי⁻הדראמתי של הספר, הוא שם בפיו חרוזים: “יאבד יום איוולד בו…” אבל כשהוא בא למסור את צערו בחלק הסיפורי, הוא נותן לנו מעשה: “ויקם איוב… ויגז את ראשו”.
הסיפור הוא תמיד על פי מהותו צירוף של מאורעות, הם האלמנטים הבודדים שבו. אבל אצל היוונים מעולם לא נמצא סיפור טהור. האֶפּוס היווני תמיד מעורב בתיאורי⁻אנשים, בתמונות⁻נוף, בציורי⁻כלים, הדינאמיקה של המאורעות מתעכבת לרגעים על ידי ציורים סטאטיים. הסיפור העברי הוא דינאמיקה טהורה, לא נמצא בשום סיפור תנ"כי תיאורים.
הסיבה מובנת: היווני סיפר מתוך אהבה גדולה ורחבה לעולם. ולכן חשובים בשבילו כל הפרטים. הוא עוסק, נאמר, במלחמת הקטוֹר ואיכלס. אבל לעת עתה הוא נזכר באיזו ארץ פאקת ובמרעה הדשן אשר שם, והמרעה מביאו לעדרי השוורים המקרינים – והוא מזניח את הקטור ואכילס ומספר על עדרי השוורים, שהם אהובים עליו לא פחות מהקטור, כי גם הם חלק של העולם. בשביל העברי חשוב גורל האדם, הנחתך בידי אלהים, – זה שעינו צופייה בכל, ומשום כך הוא אינו נוטה מן המסילה. יש לו מגמה אחת, חד⁻צדדית וחותכת.
כל הפרוזה האירופית ינקה מן האפּוֹס היווני, וגם היא קלטה לתוכה את הסטאטיקה של התיאורים, המגוונים בה את הדינאמיקה של המאורעות. משום כך הפּרוזה האירופית תמיד מלאה קישוטים ופיאורים, בשעה שהסיפור התנ"כי מפחידנו, כמו שאמר היינה, במערומיו, מפני שהוא נותן את הדברים בלי כל כסות של ייפויים.
ומסורת זו של הסיפור הטהור נשמרה גם הלאה בפרוזה העברית. ירד הכוח האיתן, אבל אופן ההרצאה לא נשתנה. גם האגדה היא הרצאה טהורה של מאורעות. בצורה כזאת נשמר הסיפור גם בפנקס⁻השמדים בימי⁻הביניים, ואפילו במעשיותיו של ר' נחמן מברסלב. הספרות החדשה שברה מסורת זו. אפילו יצירה תנ“כית כ”אהבת ציון" אינה אלא חיקוי לישעיהו. את שמואל גם מאפו לא העז לחקות.
הדרך להתחדשות המסורת עוד ארוכה, אבל ברור כי הדרך של העלאת הסיפור העברי היא דרך הסיפור הדינאמי, הבנוי על השתלשלות מאורעות, זאת אומרת: על שחרורו מיסודות סטאטיים תיאוריים וממצבי⁻רוח – נחלת הליריקה.
(תרפ"ו)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.