[לִקּוּטִים מִכְּתָבָיו] / משה בילינסון
| אֵין חָזָק מֵעַם הַלּוֹחֵם עַל חַיָּיו וְעַל הָאֱמֶת, הַלּוֹחֵם עַל זְכוּתוֹ לִחְיוֹת וְעַל אֶפְשָׁרוּתוֹ לְגַלּוֹת אֶת הָאֱמֶת אֲשֶׁר בּוֹ, הִיא אֱמֶת הָעֲבוֹדָה וְהַשִׁחְרוּר. | “אנו תובעים” – 17.11.33 |
| הָרוֹצֶה בְּהַכָּרַת זְכוּתוֹ חַיָּב לְהַגְשִׁימָהּ – הִנֵּה מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל הַצִּיּוֹנוּת הַמִּתְנַשֶּׁמֶת. | “הערות לפּוליטיקה הציונית” – 6.7.25 |
| גַּם בָּאֵבֶל שֶׁלָּנוּ פּוֹעֶמֶת בָּנוּ הָאֱמוּנָה, כִּי כֹּל זְמַן שֶּקָּמִים לָנוּ – לֹא בּזְכוּתֵנוּ, אֵלָּא בִּזְכוּת הָרַעְיוֹן הַגָּדוֹל שֶּלָּנוּ – יְלָדִים כָּאֵלֶּה, הַהוֹלְכִים בִּצְעָדִים בְּטוּחִים לִקְרַאת הַגָּלוּת וְהַמָּוֶת, נַצֵּח נְנַצֵּח. | “על קברה של דשה יפה” – 8.12.28 |
| הַדּוֹר הַצָּעִיר הַגָּדֵל בָּארֶץ – עָלָיו לָדַעַת: גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת מְצַפּוֹת לוֹ. לָאֵלֶּה עָלָיו לִשְׁמֹר אֶת כֹּחוֹתָיו וְאֶת תְּשׁוּקוֹתָיו. | “אומץ-לב שלא במקומו” – 28.3.36 |
| אֵין אָנוּ רַשָּׁאִים לְהָבִיא קֳרְבְּנוֹת-חִנָּם, הֵם מוּבָאִים, דַי וְהוֹתֵר, עַל-יְדֵי כֹּחוֹת-חוּץ שֶׁאֵין לָנוּ שְלִיטָה עֲלֵיהֶם. עָלֵינוּ הַמִּצְּוָה לְמַלֵּא מִתּוֹך רֶגֶשׁ-הָאַחֲרָיוּת וְרֶגֶשׁ-הַמִּשְׁמַעַת וְגַם מִתּוֹך אמֶץ-לֵב וְהַקְרָבָה עַצְמִית, אֶת הַמֻּטָל עָלֵינוּ – וְהֵן גְּדוֹלוֹת הֻטְלוּ עַל הַדּוֹר הַזֶּה. | “אומץ-לב שלא במקומו” – 28.3.36 |
| לֹא הִגָּיוֹן, לא מִשְּׁגִים, לא תֵּיאוֹרְיּות כּוֹבְשׁים אֶת לֵב הַנַּעַר, אֵלָּא הָאֹפִי הַנַּפְשִּׁי ** שֶׁל הַתְּנוּעָה. הַנֹּעַר** הוֹלֵך לֹא אַחֲרֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר הוּא מַסְכִּים לָהֶם אֶלָּא אַחֲרֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר הוּא מַאֲמִין בָּהֶם, אֲשֶׁר הוּא מַאֲמִין שֶׁאִתָּם רְצִינוּת נַפְשִׁית אַחֲרוֹנָה. | “לועידת הנוער העובד” – 16.5.28 |
| גַּם דֶּרֶך מַפָּלוֹת והַשְׁפָּלָה אֶפְשַׁר לִגְדֹּל וּלְהִתְבַּצֵּר וּלְהַגִּיע לִידֵי שִׁחְרוּר, אַך אִי אֶפְשַׁר לְהָקִים אֶת הַמִּפְעל לְלֹא הַכָּרַת הַמַּפָּלוֹת והַהַשְׁפָּלָה. | “תשעה באב” – 4.8.30 |
| נְלוֹזוֹת הֵן דַּרְכֵי הַהִסְטוֹרְיָה, וְגַם כְּאֵב הַהַשְפָּלָה הַמֻּרְגָּש לְעֻמְקוֹ – עָלוּל לְהָחִיש פְּדוּת. | “תשעה באב” – 4.8.30 |
| גּוֹרָלֵנוּ הַקָּשֶׁה לִמֵּד אוֹתָנוּ לַעֲבֹד לְאַחַר הַתְּבוּסָה ולֶיצֹר מֶתּוֹך הַמְּבוּכָה. לָמַדְנו, וְעוֹד עָלֵינוּ לִלְמֹד, לְהִתְבּוֹנֵן לִזְרִיחַת הַשֶּׁמֶש כְּשֶׁלַיל שָׁחוֹר עוֹטֵף אוֹתָנוּ. | אחד במאי זה" – 29.4.32 |
| דּוֹר לדוֹר מוֹשִׁיט יָד, דּוֹר מְקַבֵּל מִדּוֹר, שְּני דּוֹרוֹת יִשְׂרָאל מְעִידִים בְּדָמָם עַל הַנֶּאֱמָנוּת לְלֹא חָת, לְלֹא תְּנַאי. בְּהִתְמַזְּגוּת זוֹ, לַחַיִּים וְלַמָּוֶת, הוֹלֵךְ וְקָם עַם עִבְרִי וּמְחַדֵּשׁ עֲלוּמָיו. שׁוּם כֹּח אוֹיֵב לֹא יוּכַל לְעַם עַתִּיִק-יָמִים הַמְּחַדֵּשׁ אֶת חַיָּיו בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ זוֹ. | “גד אביגדורוב” – 13.8.36 |
| יָבוֹא יוֹם וְאַף בָּתֵי-גְּנִיזָה שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה הָאֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִית לֹא יִשְׁמְרו עוֹד אֶת שְׁמוֹת הַמְּרַצְּחִים. אַך שְׁמוֹת קָרְבְּנוֹתֵיהֵם, הַזְּקֵנים וְהַצְּעִירִים, לָנֶצַח יִשְׁמְרוּ, כִּי אֵלֶּה הֵם שְׁמוֹת גִּבּוֹרי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּחַיֵּּיהֶם וּבְמוֹתָם הֵקִימוּ עַם עַתִּיק-יָמִים לְחַיִּים מְחֻדָּשִׁים. | “גד אביגדורוב” – 13.8.36 |
| נוֹלַדְנוּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה שֶׁל הָאָדָם הַמִּשְׁתַּחְרר וְאָנוּ שֻׁתָּפִים בְּכֹל מַאֲמָץ שֶׁלּוֹ, וּבְכֹל הַנַּפְתּוּלִים שֶׁנפְתַּל בְּכֹל מַעַרְכוֹת הָאֱנוֹשׁוּת לְחֵרוּת שֶׁבְּחַיּינוּ, בְּכֹל שְׂדֵה קֶטֶל שֶׁל מְדֻכָּאִים, בְּכֹל “:יְצִיאוֹת מִצְרַיִם” שֶׁל כֹּל הָעַמִּים וְכֹל הַדּוֹרוֹת – עַל גַּרְדּוֹם וְעַל מוֹקד, בְּבַתּי כֶּלֶא וְעַל בָּרִיקָדוֹת. אַנוּ יוֹדְעִים תְּבוּסָה מַה הִיא. טָעַמְנוּ אֶת טַעְמָה עשֶׂרֶת מוֹנִים. מְלֻמְּדי קְרָב אֲנַחְנוּ וְעַל כֵּן גַּם מְלֻמְּדי מַפָּלָה. רַק מִשּׁוּם שֶׁעוֹד הַתְקָפָה אַחַת שֶׁלָנוּ לֹא הֻכְתְּרָה בְּנִצָּחוֹן, לֹא נַנְמִיךְ אֶת הַדֶּגֶל. | “אחד במאי” – 30.3.34 |
| נִסְפַּחְנוּ לַמֶּרְכָּבָה הָאִימְפֶּרְיָאלִית, מִשוּם שֶהִיא הָיְתָה – בַּתְּקוּפָה שֶׁהִיא וְעוֹדֶנָּה עַתָּה וְעוֹד תִּהְיֶה בֶּעָתִיד הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם – מִרְכֶּבֶת הַהִיסְטוֹרְיָה. רַבּוֹת וְקַשּוֹת אֶפְשָר לִטְעֹן נֶגְדָּה. אֱמֶת אֱנוֹשִית, צֶדֶק יָחִיד וְצֶדֶק הָעָם – מִמֶּנָּה וָהָלְאָה. דַּרְכָּה זְרוּעָה קָרְבָּנוֹת, קָרְבָּנות מֵרָצוֹן וְקָרְבָּנוֹת שֶׁבָּעֹשֶק. רַחֲמִים מַה הֵם, דִּין מַהוּ – אֵינֶנָּה יוֹדַעַת. אַך הִיא מִרְכֶּבֶת הַהִיסְטוֹרְיָה. לִבְלִי לְהִסָּפֵחַ אֵלֶיהָ, פֵּרוּשוֹ שֶׁל הַדָּבָר הָיָה: לְהִשָאֵר מִחוּץ לַהִיסְטוֹרְיָה, כְּמוֹ שֶׁנִשְׁאַרְנוּ מֵאוֹת בַּשָּנים. | “עם סיומו של מפעל” – 18.12.29 |
| אוֹי לָנוּ אִם עוֹד פַּעַם נֵלֵךְ לַמּוּת – – בְּעַד מוֹלֶדֶת זָרָה, בְעַד דֶּגֶל זָר, בְּעֹד עַבְדוּתֵנוּ בַּנֵּכָר. | “קרבן שוא” (על לודביג פרנק) – 18.9.34 |
| עַל הַיְּהוּדִים לִדְאֹג, כַּמּוּבָן, לְחַיֵּיהֶם, לְפַת לַחְמָם, לִכְבוֹדָם הַלְּאֻמִי וּלְתַרְבּוּתָם הַלְּאֻמִּית; אַךְ תְּמִיכָה עִוֶּרֶת בְּכֹל רֶשַׁע – אֵינָה דְּאָגָה. יֵשׁ דָּם שֶׁלָנוּ, יֵשׁ גְּנִיחוֹת וְזַעֲקוֹת-שֶׁבֶר שֶׁלָנוּ, וְיֵשׁ עֶלְבּוֹנוֹת שֶׁלָנוּ – אַך יֵשׁ דָּם, זַעֲקוֹת-שֶׁבֶר וְעֶלְבּוֹנוֹת גַּם שֶׁל אֲחֵרִים, וְלֹא לָנוּ לְהַסִּיחַ דַּעֲתֵנוּ מִזֶּה. לֹא לָנוּ בְּנַסּוֹתֵנוּ לְהִנָּצֵל הַיּוֹם, לְהַכְשִׁיר הִתְפָּרְצֻיּוֹת נֶגְדֵּנוּ בַּקַּרְקַע הַגּוֹעֶשֶׁת אֲשֶׁר שָׁם אָנוּ נְחִתִּים - - וְעָלֵינוּ לְהַטּוֹת אֹזֶן וּלְהַקְשִׁיב לַקּוֹלוֹת הַהוֹמִים בְּחֵיק הַקַּרְקַע. יֵשׁ הַיּוֹם. אַך יֵשׁ גַּם מָחָר. וְצָרִיךְ לְהִכּוֹן אֵלָיו. | על הפוליטיקה היהודית" 15.7.26 |
| הַפּוֹלִיטִיקָה שׁל הַיּהודים הִיא פּולִיטִיקָה שׁל עינַיּם פּקוּחות לרוָחָה וּלְבָבוֹת פְּתוּחִים, זוֹהִי פּוֹלִיטִיקָה הַמְּכִינָה אֶת הֶעָתִיד הָחֳפְשִׁי שֶׁלָּנוּ. וּבְסוֹלִידַרִיזַצִיָה עִם בַּעֲלֵי הַזְּרוֹעַ וְהַתַּקִּיפִים הַיּום – לֹא נִבָּנֶה. | על הפוליטיקה היהודית" 15.7.26 |
| וַדָּאִי: קָשִים חֶבְלֵי לָשוֹן. אַך אֵיזוֹהִי יְצִירָה. שֶאֵינֶנָּה מְלֻוָּה חֶבְלֵי-לֵדָה? וַדַּאי: רַבִּים הֵם בֵּין הָעוֹלִים הַחֲדָּשִים אֲשֶר כְּאִלְמִים וּכְחֵרְשִים יִתְהַלְּכוּ בֵּינֵינוּ. לֹא נִצְדַּק אִם נִתְעַלֵּם מִסֵּבֶל זֶה, אֲשֶר לִפְרָקִים גַּם הָרָצוֹן הַטּוֹב, גַּם הַשְּקִידָה הַנֶּאֱמָנָה - אֵינָם מְשַחְרְרִים מִמֶּנוּ. אֵלֶם זֶה, גִּמְגּוּם זֶה – קָרְבָּן הֵם. אַך הֳלֹא יֵש כָּאן, בָּאָרֶץ הּזֹאת, מַשֶׁהוּ יָקָר יוֹתֵר, מִן הָעוֹלֶה הַבּוֹדֵד וַאפִילוּ מִדּוֹר עוֹלִים שָׁלֵם וּמִדּוֹרוֹת עוֹלִים, וְהוּא מְבַקֵּש אוֹתוֹ “בִּטּוּי עַצְמִי”. - - הָעָם הָעִבְרִי, הוּא הַמְּבַקֵּש לוֹ אֶת בִּטּוּיוֹ בָּאָרֶץ הַזֹּאת, הוּא הַלּוֹחֵם כָאן עַל זְכוּתוֹ לְחַיִּיּם רוּחָנִיּיִם עַצְמִיִּים, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת בִּלְתִּי אִם בִּשְפָתוֹ הוּא. | “הצוֹרך בּביטוי” - 19.11.35 |
| לִפְנֵי אֹמֶץ מַחֲשַׁבְתּוֹ, לִפְנֵי “אֲדִיקוּתוֹ” הַגְּאוֹנִית, לִפְנֵי “אִי-הֶגְיוֹנִיּוּתוֹ” הַגְּאוֹנִית שֶׁל הֶרְצֶל, לִפְנֵי מַאֲוַיָּיו שֶׁלֹא יָדְעוּ חֹק, לִפְנֵי כִּשִׁרוֹנוֹ לְפַּתּוֹס, לְהִתְרוֹמְמוּת. לְרִכּוּז כָּל כֹּחוֹת הַנֶּפֶש, לִפְנֵי “דָתִיּוּתוֹ” שֶׁל הֶרְצֶל – הִנְנוּ כּוֹרְעִים בֶּרֶך וְהוּא לָנוּ לְמוֹפֵת עַד הַיּוֹם. בִּדְּרָכִים אֲחֵרוֹת הוֹלְכִים אָנוּ אֶל הַמַּטָּרוֹת אֲשֶר הִצִּיב לָנוּ הוּא – אוּלָם דְּמוּתוֹ תָּמִיד נֶגֶד עֵינֵינוּ. | “חידת הרצל” – “קונטרס”, תמוז תפר"ד |
| בְּיַאלִיק לֹא עָבַר, בְּיַאלִיק חַי. בְּיַאלִיק עֵרֶך הוּא, אֲשֶר לוֹ נִשְבַּעְתָּ. בְּיַאלִיק אֱמֶת הוּא אֲשֶר נִצְטַוֵּיתָ לְהָגֵן עָלֶיהַ. בְּיַאלִיק – חוֹמָה וּמִשְמָר אֲשֶר אָסוּר לְךָ לְהַפְקִירָם. וְאֵלֶּה שֶהֵם חֲבֵרִים לַ“עֲדַת בְּיַאלִיק”, בְּנֵי- בְּרִית הֵם לְהֲגַנַּת הַחוֹמָה הַזֹּאת, חַיָּלִים כָּמוֹךְ הֵם עַל הַמִּשְמָר הַזֶּה. | “עדת ביאליק” – 20.7.34 |
| אָכֵן, לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִהְיוֹת מַנְהִיג נוֹעַד לִהְיוֹת מַנְהִיג. | “קיסמים” – 13.5.34 |
| לִבְחֹר אֶפְשָר רַק יוֹשֵׁב-רֹאש וְלֹא נָשִׂיא, מִינִיסְטֶר – וְלֹא מַנְהִיג. הַנְּשִׂיאִים וְהַמַּנְהִיגִים בּוֹחֲרִים אֶת עַצְמָם. אֶת הְֶרצֶל לֹא בָּחַר אִישׁ. הוּא עַצְמוֹ הָיָה לְנָשִׂיא בְּשָׁעָה שֶׁפִּרְסֵם אֶת “מְדִינַת הַיְּהוּדִים”. וּכְשֶׁצָּרִיך הָיָה לִבְחֹר בְּרֹב-דֵּעוֹת בָאָדָם אֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ, הָיְתָה אָז שְׁעַת יְרִידָה לַתְּנוּעָה, יְרִידָה שֶׁנִּמְשְכָה עַד אֲשֶׁר בָּא וַיְצְמַן וְהָיָה לִנְשִׂיא הַהִסְתַּדְרוּת, עַל דַּעַת עַצְמוֹ וְעַל אַחֲרָיוּתוֹ הוּא. | “בשל ויצמן” – 22.9.25 |
| הַמַּנְהִיג הַמְּוַתֵּר עַל דַּעְתּוֹ, הַמִסְתַּלֵּק מֵהֵאָבְקוּת עִם מַחֲנֵהוּ כְּשֶמַּצְפּוּנוֹ מְצַוֶּה עָלָיו אֶת הַהֵאָבְקוּת הַזֹּאת, לֹא לְבַד שֶהוּא חוֹטֵא לָאֱמֶת, לֹא לְבַד שֶׁהוּא חוֹטֵא לְעַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא חוֹטֵא גַם לַמַּחֲנֶה שֶׁבָּחַר בּוֹ לִהְיוֹת לוֹ מַנְהִיג וְלֹא עֶבֶד. הַמַּחֲנֶה הַזֶּה מִתְרַגֵּל לִשְׁמֹעַ רַק אֶת הַדְּבָרִים הַנּוֹחִים לוֹ, הַמִּתְקַבְּלִים עַל דַּעְתּוֹ, הַמַּתְאִימִים לְרוּחוֹ - וְהוּא מְאַבֵּד אֶת חוּש הַבִּקֹֹּרֶת וְכִשְׁרוֹנוֹ לְהַבְחָנָה נֶחֱלַש. | “לסיוּם פּרשה פּוֹלִיטית אחת” – 19.6.35 |
| מַנְהִיגוּת שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִתְבֹּעַ וְלֹא לְהַטִּיל מִצְווֹת, אֵינָהּ דּוֹאֶגֶת לְהַחֲזִיק בַּמַּחֲנֶה רוּחַ מִלְחָמָה וְכִבּוּשׁ אֵינָה מְצַיֶּנֶת לְפָנָיו תַּחֲנוֹת קְרוֹבוֹת וּמַטָּרוֹת רְחוֹקוֹת אֶלָּא נוֹתֶנֶת לַמַּחֲנֶה לְהִתְפַּזֵּר וּלְהִתְפּוֹרֵר בְּכֹל הַדְּרָכִים וּבְכֹל הַשְּבִילִים; מַנְהִיגוּת שֶׁאֵינָה רוֹצָה כְּלָל בְּכֹחָהּ הִיא וּבְשִׁלְטוֹנָהּ הִיא אֶלָּא סוֹמֶכֶת עַל כֹּחֹו שֶׁל הַיָּחִיד וְעַל מַזָּלוֹ; מַנְהִיגוּת הַמְּוַתֶּרֶת, לְשֵׁם הַשָׁלוֹם וּלְשֵׁם הַחַיִּים הַנּוֹחִים, עַל הֵאָבְקוּת עִם הַמַּחֲנֶה שֶׁלָהּ, וְגַם אֵינָהּ מְגַלָּה לְפָנָיו אֶת חֹמֶר מַצָּבוֹ וְאֵינָהּ מְכִינָה אוֹתוֹ לִשְׁעַת הַמִּבְחָן, - ,יִתָּכֵן שֶׁהִיא טוֹבָה לְ“עַם כְּתִקּוּנוֹ” בִּ“זְמַן כְּתִקוּנוֹ”. אַך לֹא כֵן הַדָּבָר מַצָּבוֹ שֶׁל עַם, אֲשֶׁר כָּל חַיָּיו סַכָּנָה, וּבִתְקוּפָה אֲשֶׁר כָֹּל שָׁעָה שֶׁלָּהּ מִלְחָמָה. | “קראתי” - 19.12.32 |
| כָּל הַכָּבוֹד לַשִׁירָה, וְאוּלָם רִבּוּי הַשִׁירִים (לֹא הַשִׁירָה אֶלָּא הַשִׁירִים ) – סִמָּן הוּא לִתְקוּפָה בִּלְתִּי מְפֻתַּחַת בַּסִפְרוּת וּבַצּבּוּרִיּוּת, אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהַשִּׁירָה חַיָּה עַל הַהַרְגָּשָה בִּלְבַד, וּבִשְּׂדֵרוֹתֵיהָ הַנְּמוּכוֹת הֲרֵיהִי סוּג הַסִּפְרוּת הַקַּל יוֹתֵר. תַּפְקִיד עָצוּם יֵש לִגְאוֹנֵי הַשִּירָה, תַּפְקִיד הָעוֹלֶה הַרְבֵּה עַל כֹּל הַפּוּבְּלִיצִיסְטִים, וְאוּלָם הַנִּסָּיוֹן אוֹמֵר, שֶׁהַגְּאוֹנִים הַלָּלוּ מְעַטִּים בְּמִסְפָּר הֵם, וְרֹב שִׁירי הַדּוֹר הוֹלְכִים וְנִשְׁכָּחִים מַהֵר וְאֵינָם נִשְׁאָרִים נַחֲלָה לַדּוֹר הַבָּא. – בּוֹ בִּזְמָן, שֶׁאֲפִילוּ לְפּובְּלִיצִיסְט בֵּינונִי לְפּוּבְּלִיצִיסְט בֵּינוֹנִי הוּא כְּבָר פִילוֹסוֹף עוֹמֵד עַל דַּרְגָּה אַחַת עִם פַּיְטָן גְּאוֹנִי) יֶשְׁנָה חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה גַּם בִּשְׁבִיל הַדּוֹר הַבָּא, אִם רַק יֵדָע לְבַטֵּא בְּכֵנוּת מַה שֶׁשָּׂם דּוֹרוֹ בְּפִיו. | “קיסמים” – 29.1.28 |
| הַמְבַקֵר הַתּוֹבֵע מֵהַתֵּיאַטְרון מֵעִיד עַל הַכָּבוֹד אֲשֶר הוּא רוֲחֵש לוֹ, וְעַל הָעֵרֶך הָרַב אֲשֶׁר הוּא מְיַחֵס לו. אֶלָּא מַה? הַבִּקֹרֶת, גַם כְּשֶׁהִיא כֵּנָה, יְכוֹלָה לִהְיוֹת מֻטְעֵית? וַדַּאי וּוַדַּאי. הֲלֹא גַּם הַמְבַקֵר רַשָּׁאִי לִטְעוֹת וְאֶת זְכוּתוֹ אֵין לִשְׁלֹל מִמֶּנוּ עַל יְדֵי רַגְשָנות נִרְגֶּזֶת וּמֻפְרֶזֶת. לְבִקֹרֶת מֻטְעֵית יֶשְׁנָה רַק תְּרוּפָה אַחַת: בּקֹרֶת אֲחֶרֶת בְּצִדָּה, מֵהִתְנַגְּשוּת הַדֵּעוֹת תָקוּם הָאֱמֶת. | “מוֹת דנטוֹן” – 11.2.34 |
| נְשִׂיא הַרֶפּוּבְּלִיקָה הַצֶּ’כִית אָמַר בְּיוֹם חַגָּהּ הַרְבֶּה דְבָרִים אֱנוֹשִׁיִים, נְכוֹנִים, יְשָׁרִים. הוּא הִזְכִּיר גַּם אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר קָדְמוּ לוֹ וּלְחֲבֵרָיו בְּמִלְחֶמֶת הַשִׁחְרוּר, אֲשֶׁר חִנְּכוּ אֶת הָעָם הַצֶּכִי לְחֵרוּת לְאֻמִִּית, אֲשֶׁר הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶך, וְאֶת מִי הִזְכִּיר בְּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹנָה, אֶת שְׁמוֹ שֶׁל מִי הִבְלִיט בְּאֹפֶן מְיֻחָד? – לֹא שֵׁם חַיָּל הָיָה זֶה וְלֹא שֵׁם מְדִינָאִי וַאֲפִילוּ לֹא שֵׁם מְשׁוֹרֵר לְאֻמִּי, אֶלָּא שֵׁם הַמּוּסִיקָאִי סְמָטָנָה. “אֵין גְּבוּל לַתּוֹדָה שֶׁלָנוּ לָאִישׁ הַזֶּה – כַּךְ אָמַר מָסַרִיק – עַל כָּל מַה שֶׁעָשַׂה בְּאֶמְצָעוּת הַמּוּסִיקָה שֶׁלוֹ לְמַעַן הַקּוֹמְמִיּוּת הַפּוֹלִיטִית שֶׁל עַמּוֹ”. הַצֵּרוּף הַזֶּה – מוּסִיקָה וּפוֹלִיטִיקָה – מֵעִיד עַל הֲבָנָה עֲמֻקָּה מְאֹד וּבִלְתִּי רְגִילָה שֶׁל כֹּח הַשִׁחְרוּר הַלְּאֻמִי הָאֲמִיתִי. | “קיסמים” – 16.11.28 |
| שׁוּם תְּנוּעָה צִבּוּרִית, שׁוּם תְּנוּעָה שֶׁהִצִּיגָה לָהּ אֶת הַהִתְחַדְּשׁוּת כְּמַטָּרָה, אֵינָה יְכוֹלָה, וְאִם גַּם תַּקִּיף הֲמוֹנִים רְחָבִים, לְהִתְקַיֵּם וּלְהִתְפַּתֵּחַ בְּלִי קִנְיָנִי רוּחַ. כִּי אֵין הִתְחַדְּשׁוּת סוֹצְיָאלִית, פּוֹלִיטִית אוֹ לְאֻמִּית בְּלִי הִתְחַדְשׁוּת רוּחָנִית. וְיָחָד עִם זֶה, שׁוּם קִנְיָן רוּחָנִי כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ, שׁוּם רַעְיוֹן, וִיהֵא צוֹדֵק וְעָמֹק, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת לְכֹחַ מַפְרֶה בַּהִסְטוֹרְיָה אִם לֹא יִמְצָא אֶת מִשעַנְתּוֹ בְּצָרְכֵי הַהֲמוֹנִים. | “מרכז הכובד” – “קונטרס”, סיון תרפ"ח |
| כְּדֵי לָצֵאת מִתְּחוּמֵי כַּת צְרִיכָה תְּנוּעַת הַשִׁחְרוּר לְהַגִּיעַ לְאֵלֶה אֲשֶר צֹרֶךְ חִיּוּנִי, צֹרֶךְ אִישִי לָהֶם בְּשִׁחְרוּר אֲשֶׁר הִיא מַבְטִיחָה. הַהִסְטוֹרִיָה אֵינָה נִשְעֶנֶת עַל “חוֹבְבוּת”, עַל פִילַנְטְרוֹפְּיָה, הִיא נִשְעֶנֶת עַל הַנֶאֱמָנּות הָאַחֲרוֹנָה, הַנּוֹבַעַת מִן הַצֹּרֶךְ. | “מרכז הכובד” – “קונטרס”, סיון תרפ"ח |
| אִם מִפְלָגָה, מַעֲמָד, אוֹ עַם נְתוּנִים בְּמֵצַר שֶׁאֵין מִמֶּנוּ מוֹצָא, אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר, הַמּוֹצָא הַיְּחִידִי מִמֶּנוֹ הוּא מְתִינוּת, צְבִירַת הַכֹּחַ, וּלְעִתִִּים רַק אֱמוּנה בַּכֹּחוֹת הַעֲתִידִים לְהִתְגַּלּוֹת וּבַמוֹצָא הֶעָתִיד לָבוֹא, גַּם אִם הַיּוֹם טֶרֶם רוֹאִים אֶת עִקְבוֹתָיו, - הֲרֵי דָּרוּש אֹמֶץ-לֵב עַז יוֹתֵר כְּדֵי לְהַכִּיר בַּמַּצָּב הַזֶּה וְלָשֵׂאת בּוֹ, מֵאֲשֶׁר כְּדֵי לְנַסּוֹת וּלְכַסּוֹת עָלָיו בְּמַהְפְּכָנִיוּת מִלּוּלִית. | “במיצר” – 30.6.31 |
| הָאַלֶּמוּת הִיא הַהֵפֶך הַגָּמוּר מִן הַכּחַ הָאֲמִתִי, הִיא הַמַּסְוֶה הַמְשַׁמֵש כִּסּוּי לַחֻלְשָׁה, לְמַעַן הֵרָאוֹת כְּכֹחַ. | “לקראת הקונגרס של האינטרנציונל הסוציאליסטי” – 1.6.25 |
| יֵשׁ רְגָעִים, צֵרוּפֵי תְּנָאִים וּמַצָבִים הַמַּכְרִיחִים לֶאֱסֹר גַּם אֶת הַמִּלְחָמָה הַדֶּמוֹקְרָטִית בִּדְרָכִים רֶבוּלוּצְיוֹנִיּוֹת. | “תורת היידלברג” – 4.11.25 |
| אוֹי לוֹ לְזֶרֶם פּוֹלִיטִי, אֲשֶׁר סִסְמְאוֹתָיו יָפוֹת וַהֲגוּנוֹת מְאֹד, וְאוּלָם הֶ“הָמוֹן” אֵין לוֹ אֵמוּן שָׁלֵם בַּאֲנָשָיו. | “קיסמים” – 24.11.32 |
| אֵין לְךָ דָּבָר מַחֲרִיד מִמִּלְחֶמֶת אֶזְרָחִים. וְאוּלָם אֶת הַדָּבָר הַמַּחֲרִיד הַזֶּה אֵין מוֹנְעִים עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְעַלְמִים מֶרְאוֹת אֶת בּוֹאוֹ. | “קראתי” – 24.11.32 |
| אֵין לְךָ מִשְׁטָר צוֹדֵק מִשִּלְטוֹן הָעָם, מִדֶּמוֹקְרַטְיָה, אוּלָם בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁיּוֹדְעִים לְהָגֵן עָלָיו וְאֵין מַרְשִׁים לִרְמֹס אוֹתוֹ בְּרֶגֶל גַּסָּה. | “קראתי” – 24.11.32 |
| מִי כָּמוֹנוּ יוֹדֵעַ; הַמְנֻצָּחִים שֶׁל הֲיוֹם, הַמְּעֻנִּים שֶׁל הֲיוֹם, הַגּוֹלִים שֶׁל הֲיוֹם, הַנִּלְעָגִים שֶׁל הֲיֹום – הֵם הַמְּנַצְּחִים, הֵם בְּנֵי-חוֹרִין הֵם מְבַקְּשֵׁי הַחֵרוּת שֶׁל מָחָר. | “לבוֹא ויקטוֹר צ’רנוֹב” – 2.1.35 |
| אֱמֶת יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה הִיא: תַּפְקִיד הַכּוּשִׁי נוֹפֵל בְּחֶלְקָם שֶׁל אֵלֶה הָרְאוּיִים לוֹ. | “קראתי” 18.1.33 |
| אַחֲרֵי שֶׁנָּדְדוּ זְמַן רַב בְּשָׂדוֹת שׁוֹנִים – חוֹזְרִים הַסּופְרִים לַפְּרוֹבְּלֵמוֹת הַנִּצְחִיּוֹת, הֵן הָאַהֲבָה וְהַמָּוֶת, הַגּוֹרָל וְהַגְּמוּל. וּבָזֶה שֶׁהֵם לוֹקְחִים אֶת הַקַּנְקָן הַיָּשָן וּמַכְנִיסִים בּוֹ תֹּכֶן חָדָש. תֹּכֶן אִינְדִיבִידוּאָלִי שֶׁל כָּל אֶחָד בְּשְעָתוֹ, הֲרֵי הֵם כְּאִלּוּ מַרְגִּישִׁים שֶׁפּרֹובְּלֵמוֹת הַנֵּצַח נִשְׁאֲרוּ אוֹתָן הַפְּרוֹבְּלֵמוֹת, שֶׁמֵאֶסְכִִילוֹס וְסוֹפוֹקְלֵס עַד שֶׁקְסְפִּיר וְהַאוּפְּטְמַן מְעַנִּים אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם אוֹתָם הַדְּבָרִים. פַּרַפְרַזוֹת שֶׁל פִּרְקֵי תַּנַ“ךְ, אֲשֶׁר הִתְרַבּוּ גַּם הֵן דַּוְקָא בְּיָמִים אֵלֶה שַׁיָּכוֹת לְאוֹתָה הַתּוֹפָעָה. הַחוּט הַנִּצְחִי – חוּט הָאַהֲבָה וְהַמָּוֶת, הַגּוֹרָל וְהַגְּמוּל נִמְשָךְ מִסּוֹפְרֵי הַתַּנַ”ךְ עַד יָמֵינוּ אֵלֶה. | “קיסמים” – 6.1.28 |
| אֵין לְךָ דָּבָר הַמַּפְרִיעַ בְּמִִדָּה גְּדוֹלָה יוֹתֵר לְאִרְגּוּן מִלְחֶמֶת אֱמֶת מֵאֲשֶׁר הָרַעַשׁ שֶׁל מִלְחֶמֶת שָׁוְא. | “על החרם ועל ההסכם” - 11.10.33 |
| אַל נַהֲפֹךְ אֶת הַהֶכְרַח לְמִדָּה טוֹבָה, וְאַל נָרִים אֶת הַהִתְחַשְּבוּת בְּגוֹרְמִים חִיצוֹנִיִּים, חֲזָקִים מֵאִתָּנוּ, לְנִצָּחוֹן אִידֵיאוֹלוֹגִי שֶׁלָנוּ. | “בענין המטרה הסוֹפית” - 8.8.31 |
| מֶרְכֶּבֶת-הַהִסְטוֹרִיָה מְמַהֶרֶת לִנְסֹעַ. הָאוֹחֵז בְּגַלְגַּלֶיהָ נוֹסֵעַ אִתָּה, וּמִי שֶׁשׁוֹמֵט יָדָיו מִן הַגַּלְגַּלִּים, מַשְמִיט אֶת הַקַּרְקָע מִתַּחַת רַגְלָיו. | “במרי שיח” – 15.3.36 |
-
את הציטוטים הללו ממאמריו השונים של בילינסון ליקט דב סדן.[הערת פרויקט בן–יהודה] ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
תגיות