עֲיֵפִים וִיגֵעִים הִגַּעְנוּ לְעֵת עֶרֶב אֶל קִבּוּץ דָּן, וּמִיָּד שַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ אֶל חֲדַר־הָאֹכֶל. הָיְתָה שְׁעַת עַרְבַּיִם, עֵת אַנְשֵׁי הַקִּבּוּץ מִתְהַלְּכִים בֶּחָצֵר הַגְּדוֹלָה כְּשֶׁהֵם מְחַכִּים לַאֲרֻחַת־הָעֶרֶב. מִשֶּׁרָאוּ אוֹתָנוּ עָלְתָה אֲרֶשֶׁת צוֹנֶנֶת עַל פְּנֵיהֶם. אֲרֶשֶׁת זוֹ הִתְבַּלְּטָה בְּיוֹתֵר בִּפְנֵיהֶם שֶׁל חַבְרי וַעֲדַת־הַהַאֲרָחה. הַמִּסְכֵּנִים! הַלָּלוּ עֲמוּסִים דְּאָגָה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ לִמְצֹא מְקוֹמוֹת מְנוּחָה לַחֲבֵרִים הַבָּאִים מִקַּצְוֵי הָאָרֶץ לֵהָנוֹת מִיפִי הַנּוֹף – זֶה הַנּוֹף אֲשֶׁר שָׁב וְהָיָה מְקוֹם יִשּׁוּב עִבְרִי בִּצְפוֹן הָאָרֶץ. אָכֵן יֵשׁ יֹפִי, הַהוֹפֵךְ לִבְנֵי־אָדָם לְרָעָה! אֲלֹהִים חָנַן אֶת אַנְשֵׁי דָן בְּנוֹף נִפְלָא, בִּבְרֵכַת תֵּל אַל־קַדִי – הִיא דָן לְפָנִים – אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יְזַנֵּק נְהַר דָּן הַנָּאֶה; וּמִיהוּ הַתַּיָּר, הַטַּיָּל, אוֹ הַהַרְפַּתְקָן, שֶׁיִּמְנַע מִנַּפְשׁוֹ אֶת הָעֹנֶג לִרְאוֹת מְקוֹם־פְּלָאִים זֶה?
הֲיִפָּלֵא אֵפוֹא דְּבַר קַבָּלַת הַפָּנִים הַצּוֹנֶנֶת, שְבָּה נִתְקַבַּלְנוּ אַף אָנוּ, הַטַּיָּלִים הַטִּבְעוֹנִים שֶׁבָּאנּו הֵנָּה אֶל נוֹף הַצָּפוֹן לֶאֱסֹף מִפִּרְחֵי הָאֵזוֹר?
נִרְאֶה, שֶׁמֶּי הַדָּן הַצּוֹנְנֵים הִשְׁפִּיעוּ יָפֶה עַל הָאֲנָשִׁים בַּקִּבּוּץ – רָטַן אֵלִיעֶזֶר הָאָרֹךְ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַהִתְנַכְּרוּת לָנוּ הָאוֹרְחִים.
נִכְנַסְנוּ לַחֲדַר־הָאֹכֶל וְקָנִינוּ שְׁבִיתָה לְיַד אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת. הִתְנַפַּלְנוּ בְּרַעַבְתָֹנוּת עַל הַמְּזוֹנוֹת, שֶׁהוֹצִיאָה מִצִּקְלוֹנָה אֱלִישֶׁבַע הַתּוֹרָנֵית, וְהָיִינוּ עוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה בִּשְׁקִידָה רַבָּה. כָּל אוֹתָה שָׁעָה הָיִינוּ נֶעֱזָבִים לְנַפְשֵׁנוּ וְאִישׁ לֹא נִגַּשׁ אֵלֵינוּ. אַךְ מִשֶּכָּלְתָה הַסְּעֻדָּה וְנֵתַּן הַצַּו: “חַבְרַיָּה, לַעֲבוֹדָה!” – פָּנוּ כָּל הָעֵינַיִם לְעֶבְרֵנוּ. אַרְיֵה הַבּוֹטָנַאי, רֹאשׁ הַמַּגְדִּירִים, הוֹצִיא מִצִּקְלוֹנוֹ אֶת אוֹצַר צְמָחָיו אֲשֶׁר אָסַף לְאֹרֶךְ הַיַּרְדֵּן, וְחַנָּה הוֹצִיאָה אֶת הַסֵּפֶר הַשָּמוּר עִמָּהּ כֶּל זְמַן הֱיוֹתֵנוּ בַּדֶּרֶךְ – הֲלֹא הוּא “הַמַּגְדִּיר לְצִמְחֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל”. מִיָּד הָיִינוּ כֻּלָּנוּ נְתוּנִים בְּעִנְיַן הַגְדָּרַת צְמָחִים. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מִסְפָּר וְאוּרִי הֵחֵל קוֹרֵא בְּקוֹל רָם, וּבַשֵּׁם הַמַּדָּעִי דַוְקָא, אֶת שְׁמוֹתֵיהָם שֶׁל אֵלֶּה הַצְּמָחִים הַמְּשֻׁנִּים אֲשֶׁר לִקַּטְנוּ בְּנוֹף הַצָּפוֹן.
שֵׁמוֹת מַדָּעִיִּים בְּרָגִיל שֶׁהֵם מְעוֹרְרִים תְּשׂוּמֶת־לֵב. בּוֹטָנָאִים אוסְפֵי־צְמָחִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁהַם מְעוֹרְרִים יַחַס שֶׁל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הַקִּבּוּצִים, הַמְּבַקְּשִׁים אַף הֵם לְחַדֵּשׁ אֶת הַקְּשָׁרִים עִם הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ בָּאָרֶץ. וְאָכֵן עַד מְהֵרָה הָיִינוּ מְעֻטָּרִים טַבַּעַת שֶׁל אֲנָשִׁים הוֹלֶכֶת וּמִתְהַדֶּקֶת עָלֵינוּ. בְּקִצּוּר: כָּבַשְׁנוּ אֶת חֲדַר־הָאֹכֶל כֻּלּוֹ, שֶׁפַע הַצְּמָחִים אֲשֶׁר נֶעֱרַם לְיַד כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, הֲמוֹנֵי הַשֵּׁמוֹת, שֶׁהָיִינוּ מַפְרִיחִים מִפִּינוּ בְּלִי הֶרֶף, הִגְדִּילוּ אֶת חִנֵּנוּ בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי דָן.
אוּרִי הִפְתִּיעַ בְּעֹצֶם יְדִיעוֹתָיו אֶת אַנְשֵׁי הַקִּבּוּץ כֻּלָּם, וּמִיָּד נַעֲשׂוּ רַבִּים תַּלְמִידָיו הַשּוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דְּבָרָיו. הַרְחֵק קְצָת וּמִן הַצַּד עָמַד לוֹ, כְּמִתּוֹך יוֹהֲרָה, אַחַד הַחֲבֵרִים וְעֵינָיו בָּנוּ, הַבּוֹטָנָאִים הַמֻּמְחִים. נִכָּר הָיָה, כִּי הַלָּה מוֹצֵא בָּנוּ עִנְיָן רָב, אֶלָּא שֶׁמַּשֶּׁהוּ מְעַכֵּב בַּעֲדוֹ מִלְהִצְטָרֵף אֶל חֲבֵרָיו. אַךְ לְאַט־לְאַט נִתְקָרֵב וְהֵצִיץ בֵּינוֹת הָעוֹמְדִים, וְהִנֵּה רָאִינוּ אֶת עַצְמֵנוּ חוֹסִים בְּצֵל שַׂעֲרוֹתָיו הָעֲבֻתּוֹת, אֲשֶׁר יָמִים רַבִּים, כְּפִי הַנִּרְאֶה, לֹא עָלָה עֲלֵיהֶן הַמַּסְרֵק.
– מַה הַצֶּמַח הַזֶּה? – שָׁאַל בְּהִתְרַגְּשׁוּת לְמַרְאֵה צֶמַח שֶׁאֵינוֹ שָׁכִיחַ. הָיָה זֶה צֶמַח מִמִּשְׁפַּחַת הַשְּׁרָכִים, שֶׁנִּקְלַע לְמַכְבְּשֵׁנוּ בְּאַחַד הַטִּיּוּלִים הַקּוֹדְמִים.
– זֶה? – הֵשִׁיב אוּרִי מִנֵּיה־וּבֵיה – “רַב־רֶגֶל” הוּא, וּבְלַטִּינִית “פּוֹלִי־פּוֹדְיוּם”.
– אַף אֲנִי – הֵשִׁיב הַבָּחוּר – מָצָאתִי לִפְנֵי זְמַן־מָה אֶת הַצֶּמַח הַזֶּה בְּקַלַּחַת הַבָּאנִיָס, לְיַד הַמַּפָּל. שָׁם הוּא מָצוּי לָרֹב.
– מָצוּי שָׁם לָרֹב, אָמַרְתָּ? הֵיכַָן זֶה? – קָפַץ וְשָׁאַל רְפָאֵל.
– הַרְאֵה לָנוּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ. מִיָּד אָנוּ יוֹצְאִים לִרְאוֹתוֹ – צָהַל אוּרִי.
– מָה הַחִפָּזוֹן? הֵשִׁיב הַלָּה – הַמַּפָּל רָחוֹק הוּא, וּלְעֵת לַיְלָה לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיעַ אֵלָיו. חַכּוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְנֵצֵא לְשָׁם.
כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא גָרַעְנוּ עֵינֵינוּ מִן הַמְסַפֵּר. וְהוּא הֵחֵל לְסַפֵּר לָנוּ עַל הַמַּפָּל הַנֶּהְדָּר אֲשֶׁר עִם גְּבוּל הָאָרֶץ, עַל הָעֵץ הַנָּאֶה הַגָּדֵל בְּאֶמְצַע הַמַּפָּל וְעַל הַצִּמְחִיָּה הָעֲשִׁירָה אֲשֶׁר בַּמָּקוֹם. שָׁתִינוּ בַּצָּמָא אֶת דְּבָרָיו כָּל אוֹתוֹ הָעֶרֶב. לִבֵּנּוּ הָלַךְ שֶׁבִי אַחַר חֲמוּדוֹת תֵּאוּרָיו.
– הֲלֹא פֶּלֶא הוּא, – טָעַן אֱלִיעֶזֶר הָאָרֹךְ – יָדַעְתִּי אֶת מַפָּל הַתַּנּוּר, אֶת מַפַּל הָאֶשֶׁד, אַךְ מֵעוּלָם לֹא שָׁמַעְתִּי, כִּי גַם לַבָאנִיָס יֵשׁ מַפָּל רָאוּי לִשְׁמוֹ.
– תִּרְאוּ מַפָּל! הִתְעָרֵב אֶחָד מֵחַבְרֵי הִקִּבּוּץ בַּשִּׂיחָה.
– מַפָּל אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא רְאִיתֶם מִימֵיכֶם! – אָמְרוּ אַנְשֵׁי דָן, הַמִּתְגָּאִים בְּאֶרֶץ נַחֲלֵי־הַמַיִם אֲשֶׁר נָפְלָה בְּחֶלְקָם.
– אוּלָם הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, חַבְרַיָּה, לְבַל תִּתְעוּ וְתַעַבְרוּ אֶל הַגְּבוּל הַסּוּרִי, צְעָדִים מִסְפָּר מֵהַבָּאנִיָס – וְאַתֶּם מְשׁוֹטְטִים בְּאַרְצוֹ שֶׁל דֵּי־גוֹל. אִם תִּתָּקְלוּ בְּשׁוֹטֵר, הֲרֵי זֶה יִהְיֶה מַכְנִיס אוֹרְחִים מֵאֵין כָּמוֹהוּ: הוּא יַמְצִיא לָכֶם מְקוֹם־מְנוּחָה בְּבֵית־הַסֹּהַר לְכַמָּה יָמִים עַל חֶשְׁבּוֹנָה שֶׁל מֶמְשֶׁלֶת “צָרְפַת הַלּוֹחֶמֶת…”
כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה לֹא חָדַלְנוּ מֵהַרְהֵר בַּמַּפָּל וְהִסַּחְנו דַעְתֵּנוּ מִשְׁאֵלַת הַלַּיְלָה, אֲשֶׁר הֵעִיקָה עָלֵינוּ קֹדֶם לָכֵן. מְקוֹם־מְנוּחָה יָפֶה מָצָאנוּ לָנוּ, כִּבְנֵי־מְלָכִים מַמָּש;
יונת הבר בין הסלעים
חִישׁ נִתְלַקַּטְנוּ לְקוֹל הַקְּרִיאָה וְהִתְחַלְנוּ נוֹעֲצִים מַבָּטֵנוּ בֶּעָרוּץ לְמַטָּה. הַמַּרְאֶה הָיָה מַקְסִים. הַנָּהָר גִּלְגֵּל בְּזַעַף אֶת גַּלָּיו. מַפָּל עָצוּם שֶׁל מַיִם לְבָנִים־עֲכוּרִים גָּלַשׁ לְמַטָּה, וְהַקֶּצֶף הַלָּבָן מִתְאַמֵּץ לֶאֱפֹף אֶת עֵץ הַדֹּלֶב הַגָּדֵל בְּרֹאשׁ הַמַּפָּל וְשׁוֹלֵחַ אֶת שֶׁרָשָיו לְמָטָּה. שָׁרְשֵׁי הָאִילָן הַשְּׁחוֹרִים חָצוּ אֶת מֵי הַנַּחַל הַגּוֹעֲשִׁים וְנִרְאוּ כְּלוֹעֲגִיםַ לְקִצְפּוֹ.
הָלְאָה מִזֶּה זָרַם לוֹ הַנַּחַל בְּנַחַת וּמֵימָיו שָׁפִים בְּגִזְעֵיהֶן שֶׁל עֲרָבוֹת כִּבְדוֹת־צֵל. הַרְחֵק מְעַט הִתְרוֹמְמוּ עֲצֵי צַפְצָפָה מַכְסִיפָה, נִרְאִים כִּמְבַקְּשִׁים לְכַסּוֹת בַּעֲטֶרֶת עַנְפֵיהֶם עַל תַּעֲלוּמַת הַטַּחֲנָה הַשּׁוֹכֶנֶת בְּסֵתֶר הֶעָרוּץ וְטוֹחֶנֶת אֶת הַחִטָּה אֲשֶׁר יָבִיאוּ אֵלֶיהָ הַכְּפָרִיִּים. כְּשֶׁנָשָׂאנוּ אֶת מַבָּטֵנוּ לְמַעְלָה, נִתְקַלְנוּ בַּחֶרְמוֹן הַשַּׂגִּיא וְהַכָּבֵד, הָרוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂא הַשְּׁלָגִים הַמְּעִיקִים עָלָיו. מִיָּמִין הִסְתַּכְּלוּ אֵלֵינוּ לוֹעֵיהָם שֶׁל הָרֵי הַגּוֹלָן – הָרֵי־הַגַּעַשׁ הַכְּבוּיִים.
– חַבְרַיָּה! לָרֶדֶת! – צִוָּה אוּרִי – וְהִתְחִיל גּוֹלֵשׁ אֶל תּוֹךְ הֶעָרוּץ.
לְרֶגַע עָמַדְנוּ כֻּלָּנוּ נִדְהָמִים לְמַרְאֵה זְרִיזוּתוֹ שֶׁל זֶה, אֲשֶׁר תְּחִלַּת יְרִידָתוֹ הָיְתָה בָּרַגְלַיִם, וְאִלּוּ בְּסוֹפוֹ הָיָה מִתְגַּלְגֵל וְיוֹרֵד כֻּלּוֹ, וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר אֵיזֶה מֵאֵבְרֵי גוּפוֹ נוֹטֵל חֵלֶק בְּגִלְגוּל זֶה.
– “אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ” – קָרָא אַבְרָהָם, שֶׁעָמַד עַל צוּק נִשָּׂא וְהִשְׁקִיף לְמָטָּה. כֵּיצַד הִגַּעְנוּ לְמַטָּה – דָּבָר זֶה חִידָה הוּא בְּעֵינַי עַד הַיּוֹם. בֵּינוֹת לְזִרְמֵי מַיִם, סְלָעִים עֲצוּמִים שֶׁנִּדַּרְדְּרוּ לְכָאן בִּימֵי קֶדֶם, בֵּינוֹת עֵצִים וְשָׁרָשִׁים תְּלוּיִים וְיוֹרְדִים פִּלַּסְנוּ דַּרְכֵּנוּ. הָרַגְלַיִם נְשָׂאוּנוּ מַטָּה־מַטָּה, וְלִרְגָעִים דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ אִבַּדְנוּ אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל הָאֵבָרִים הַמּוֹלִיכִים אוֹתָנוּ לַמְרוֹת רְצוֹנֵנוּ.
לְבַסּוֹף מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ עַל צוּק־סֶלַע גָּדוֹל. עֲיֵפִים וִיגֵעִים הִשְׁתַּטַּחְנוּ עָלָיו לָפוּשׁ מְעָט. אֱלִישֶׁבַע לֹא יָכְלָה לָשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה לְמַרְאֵה פִּרְחֵי הַקִּוְיָה הָאֶרֶץ־יִשְׂרְאֵלִית, בַּעֲלַת הַשּׁוֹפָרוֹת הַלְּבָנִים, שֶׁהֵיו זְרוּעִים בֶּעָרוּץ לָרֹב.
– כַּמָּה נֶחְמָדִים הֵם! – הִתְרוֹמְמָה וְקָפְצָה לִקְרָאתָם. הִיא שָׁכְחָה אֶת עֲיֵפוּתָהּ
– חַבְרַיָּה! – הֵרִיעַ מֵרָחוֹק קוֹלוֹ שֶׁל אוּרִי – מָצָאתִי רַב רֶגֶל נֶחְבָּא בַּצֵּל בֵּין הַסְּלָעִים.
חִיש מַהֵר נָשַֹם מְקוֹם רִבְצֵנוּ. הָעֲיֵפוּת נֶעֶלְמָה, וְכֻלָּנוּ נֶהְפַּכְנוּ לְצַיָּדִים הַדּוֹלְקִים אַחֲרֵי הַצֶּמַח הַנָּדִיר הַזֶּה. בְּחַגְוֵי הַסְּלָעִים, לְאֹרֶךְ הַקִּיר הַפּוֹנֶה אֶל עֵבֶר הַמַּפָּל, נִרְאוּ פֹּה וְשָׁם צִמְחֵי הָרַב־רֶגֶל. בְּחֵרוּף־נֶפֶשׁ טִפַּסְנוּ עַל הַסְּלָעִים הַחֲלַקְלַקִּים מִשֶּׁפַע הַמַּיִם, לְמַעַן הַגִּיַע אֲלֵיהֶם.
וְכֵן הִגַּעְנוּ וְעָמַדְנוּ פָּנִים אֶל פָּנִים עִם הַמַּפָּל אֲשֶׁר זָרַם־יָרַד לְמַטָּה. אַחַת מֵחַבְרוֹתֵינוּ הֶחֱלִיקָה וְכִמְעַט נָפְלָה לְמַטָּה. וַדַּאי הָיְתָה זוֹכָה שָׁם לְאַמְבַּטְיָה שֶׁל צוֹנְנִים. לְאָשְׁרָה נֶאֶחֱזָה בְּזַלְזַל הַפֶּטֶל הַקָּדוֹשׁ. הַמִּסְכֵּנָה! יָדֶיהָ לָפְתוּ בְּכֹחַ רַב אֶת הֶעָנָף וְהַקּוֹצִים נִתְקְעוּ עָמֹק עָמֹק בִּבְשָׂרָה. אַךְ הִיא לֹא שָׁתָה לִבָּה לָזֹאת. כָּל יְצוּרֵי גֵוָה רָעֲדוּ וְהִיא מְיַלֶּלֶת וּמְבַקֶּשֶׁת עֶזְרָה. מוּבָן, שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּינֵינוּ אַבִּירִים אֲשֶׁר שָׂמוּ נַפְשָׁם בְּכַפָּם, יָרְדוּ אֵלֶיהָ, וּבְעֶזְרַת מַעַדְרֵינוּ בַּעֲלֵי הַקַּתּוֹת הָאֲרֻכּוֹת הֶעֱלִינוּ אוֹתָהּ אֶל הָרֹבֶד הַקָּרוֹב.
שָׁעָה אֲרֻכָּה עָשִׂינוּ לְיַד הַמַּפָּל הַנִּפְלָא, אֲשֶׁר מֵימָיו הָרוֹעֲמִים הֶחֱרִישׁוּ אֶת אָזְנֵינוּ. מְלֵאֵי הִתְפָּעֲלוּת בָּחַנּוּ אֶת עֵץ־הַדֹּלֶב, שֶׁנִרְאָה לָנוּ כְּלוֹעֵג לַּמִּשְׁבָֹרִים, וְהוּא גָדֵל לוֹ לְלֹא חַת בֵּינוֹת הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים. אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ הִצְלִיחוּ לַעֲבֹר בְּדֶרֶךְ נִפְתָּלָה עַד מֵעֵבֶר לְקִמּוּר הַסֶּלַע, וְרַגְלֵיהֶם עָמְדוּ עַל רְחָבָה צָרָה, וְהַמַּיִם נוֹפְלִים לִפְנֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבְּרֵכָה. הַלָּלוּ נִרְטְבוּ עַד מְהֵרָה מִרְסִיסֵי הַמַּיִם שֶׁהָיוּ נִתָּזִים לְלֹא הֲפוּגָה. סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁהָיוּ מַרְעִידִים בְּכָל אֶבְרֵי גוּפָם וְנֶאֶלְצוּ לָצֵאת מַהֵר מִן הַמָּקוֹם.
הִגִּיעָה הַשָּעָה לָצֵאת מִפִּנַּת־חֶמֶד זוֹ. בְּלֹא חֵשֶׁק הִתְחַלְנוּ מִתְלַקְּטִים לְקוֹל שְׁרִיקָתוֹ שֶׁל הַמַּדְרִיךְ. קָשְׁתָה עָלֵינוּ הַפְּרִידָה מִן הַמָּקוֹם. חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ לְמַרְאֵה הָעֲלִיָּה הַקָּשָׁה הַמְּחַכָּה לָנוּ. יְגִיעֵי־כֹּחַ הִתְחַלְנוּ מְשָׂרְכִים דַּרְכֵּנוּ בַּשְּׁבִיל הַמִּתְפַּתֵּל וְעוֹלֶה. וּמִי שֶׁתְּקָפַתּוּ לֵאוּת, מִיָּד הָיָה הוֹפֵךְ פָּנָיו אֶל הַמַּפָּל הַמְּגַלְגֵּל מֵימָיו לְמָטָּה.
כְּשֶׁעָמְדוּ רַגְלֵינוּ עַל הַמִּישׁוֹר לְמַעְלָה וְהִתְחַלְנוּ מִתְרַחֲקִים מִן הַמָּקוֹם – הָיְתָה הַהַרְגָּשָׁה בְּלֵב כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, כִּי הַפַּעַם זָכָה לִרְאוֹת אֶת אַחַד הַמְּקוֹמוֹת הַיָּפִים בְּיוֹתֵר בְּאַרְצֵנוּ.
שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים הִגַּעְנוּ לְעֵת צָהֳרַיִם לְקִבּוּץ דָּן, אַךְ כֻּלָּנוּ אֲסִירֵי־תוֹדָה לְאוֹתוֹ הַיּוֹעֵץ, שֶׁהִפְנָה אוֹתָנוּ לִמְקוֹם פְּלָאִים זֶה.
וְאַתֶּם, חֲבֵרִים, חַיֵּיכֶם! בּבוֹאֲכֶם לְדָן – סֹבּוּ לָכֶם יָמִינָה, אֶל עֵבֶר מַפַּל הַבָּאנִיָס. מֻבְטַחְנִי, שֶׁאַף אַתֶּם תַּחֲזִיקוּ לִי טוֹבָה עַל עֲצָתִי זוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.