במועצת־ההסתדרוּת, כ' באדר, תרפ"ח
פרק המעשה ההתישבותי העומד לפנינו יעלה, אוּלי, על כל אשר עשינו במשך עשרים שנות עבודתנוּ, לפי שלמדנו הרבה, רכשנו טכניקה קוֹלוֹניניזאציוֹנית, נתעשרנו בנסיונם של אלפי חברים שלמדוּ מקצועות בהם לא עסקוּ גם החקלאים הוותיקים, והננוּ מוכנים ומזומנים לגשת למפעל.
אנוּ בטוּחים בחומר האנושי שלנוּ. הוּא יודע “לעשות” התישבוּת ואינו נופל ממתיישבי ארץ אחרת. המומחים שלנו יודעים לערוך תכניות הטובות אולי מתכניותיהם של מומחים מחוץ לארץ הבאים לסייר אצלנו. גם מוּמחי־החוּץ הודו בכך. אבל אנשים ומומחים שידעו ליישב ולהתישב בלי קרקע, בלי כסף ובלי מים – אין לנוּ. אפשר לנצל הזדמנוּיות שונות, להכניס אירגוּן או קבוּצה למושבה, להסמיכה לישוּב קיים. יעסוק בזה המרכז החקלאי ככל שיוכל. אוּלם כאן, במועצה, מדברים אנו על תקוות, שאוּלי תתגשמנה מחר, כשיושגו אמצעים גדולים – ובקטנות אל נטפל.
ברעיוֹן המלווה הגדול להתישבוּת יש חלק רב להסתדרוּת. אנחנוּ עוררנוּ לכך גם את מנהיגי ההסתדרוּת הציוֹנית. חכמת המוּמחים מחוּץ־לארץ על הוזלת ההתישבוּת ידוּעה לנוּ, וכולנו כאבנו את שאלת ההוצאות. עד כה התאמצנו להוזילה על חשבון המתישב ב־20–30 אחוז, – ולוואי ויהיו בידינוּ אמצעים לעבודה בקנה־מידה רחב.
בחוגים ציוניים רווחת נטיה להזניח את ההתישבוּת הכבדה, את מפעל העמק, ולעבור להתישבוּת מטעים, שהיא זולה יותר. אל תיתן תנועת־הפועלים ידה לכך. עלינו להכריז: אין התישבוּת בלא המשך ההתישבוּת הכבדה. אכן, גם בהתישבוּת המעורבת בעמק תיתכן הוזלה אם תיעשה, למשל, בהיקף של 500 משפחות.
ועוד טעם להמשכת ההתישבוּת המעורבת, הכבדה: בעמק מוכן קרקע לכך, שהוּא ברשוּת מוסדות לאומיים ולאומיים־למחצה, בעוד שאת הקרקע באיזור המטעים עדיין עלינו לקנות. אמנם המטעים רנטאַביליים יותר, אוּלם עלינוּ הוטל להיות “אבירי העמק”, שומרי אוצר הלחם; אל ניגרר גם אנוּ אחרי ריח תפוח־הזהב.
דבר אחד, אַקטוּאַלי ביותר, אינו סובל דיחוּי, והוּא: השגת שטחי־קרקע ליד המושבות, להתישבוּתם של פועלי המושבות. עוד מעט וקרקעות כאלה לא יימצאו, ואין להשהות רכישתם עד המלווה הגדול. יש לרכוש אדמה מכל הבא ליד, כי אדמה זו נחטפת…
הגיעה השעה גם לצבירת אמצעים עצמאיים להתיישבות, על אף התקווה לאמצעים לאומיים גדולים. תנועת־העבודה תהיה תמיד המועמד לשימוּש באמצעי־התישבוּת לאומיים, אולם האמצעים הקטנים נחוּצים לנוּ לפעולות מיוּחדות, דחוּפות, בעיקר במושבות. עלינוּ להניח יסוד להון־התישבוּת עצמי
שלנוּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.