ימים קשים וגדולים בסכנתם עוברים עלינו כעת. אמונתנו חזקה, כי נוכל לעקוף את המוקשים הטמונים לרגלינו. אך דוקא בימי הרת־עולם אלה עלינו לבדוק את נקודות־התורפה בחזית הבנין שלנו ולאמץ את כוחותינו לתקנתם. ואם כי החזית הבולטת ביותר היא כרגע החזית המדינית, אסור לנוּ להסיח את הדעת מן החזית הכלכלית בכלל, ובשורה הראשונה מן החזית החקלאית.

ארבע מאות אלף נפש מונה כיום הישוב העברי בארץ־ישראל. רק 50 אלף נפש מהם, בקירוב, חיים על חקלאות. 12%־13 חקלאים יהוּדים בארץ התחיה והשיבה למקורות ולאם האדמה הם אחוז מדאיג מאוד. דומני, שאין ארץ בעולם, ותהי המצומצמת ביותר בחקלאותה והמפותחת ביותר במקורות פרנסה וקיום אחרים של אוכלוסיה, אשר אחוז החקלאוּת בה הוּא כה נמוך; ואנו הרי השיבה למולדת מזדהה אצלנו עם דבקות באדמתה; הרי הוטל עלינו להוציא מסמטאות העיירה ומרחובות הקריה הסואנת את המוני עמנו אל מרחבי שדות בהר ובגיא, לשם שינוי ארחות חייו ותרבותו. מלאכה קשה זו של חידוש בנין מולדתנו הועמסה על שכמנוּ כשכל העמים והמדינות בנויים על תלם, ואם כי רבים מהם מפרפרים במכאובי קיוּמם, הרי היסוד והקרקע איתנים תחת רגליהם; הם מושרשים עמוק באדמת מולדתם וכל רוח לא תזיזם; משברים יעברו ויחלופו, גאות תרדוף שפל וארצם לעולם תעמוד. לא כן עמנו. עלינו לחדש מעשי בראשית, עלינו לקומם הריסות עם והריסות ארץ ולכונן בה מולדת על אף מכשולים עצומים. אבן השתיה של מפעלנו היא האדמה והחקלאות. והנה נוכח היעוד הזה, מה הם 12 האחוזים? עלוּבים הם ובעלבונם הם תובעים את תיקונם ואת השלמתם, עד שישתווּ, לכל המועט, לאחוז החקלאים שבארצות המאוכלסות יותר ואינן חקלאיות בעיקרן.

אולם איך להגיע לאחוז זה?

ארבעה דברים עיקריים נחוצים לשם כך: קרקע, אמצעים, אנשים ושוק למכירת התוצרת החקלאית. מלבד אלה מצויים גורמים רבים העשויים לסייע או עלולים להזיק לפרוצס של הגברת החקלאות העברית. ביסודיים שבהם ידובר הפעם.

אפשר לציין בבטחה ובשמחה כי איננו חסרים אנשים מתאימים להתישבוּת. המוני צעירים מתחנכים על הכמיהה לאדמה ולעבודתה, שנעשתה להם למשאת־נפש ושאיפה נעלה. אנשינו ידעו גם לרכוש להם במידה רבה מאד את ידיעת החקלאות. הישגינו בחקלאות בארץ אינם קטנים. אפשר לומר, כי האדמה פתחה את סגור סגולותיה לבניה העובדים והיא מעניקה להם מברכתה ומתנובתה. איננו חסרים גם שוק לממכר התוצרת. 400 אלף התושבים הנמצאים כיום בארץ – עירוניים הם ברובם המכריע וצרכנים כולם; עדיין אין החקלאות שלנו יכולה לכלכל מתנובתה את כל הישוב היהוּדי. ממרחקים, מעבר לים ומארצות שכנות יביא הישוב את לחמו, את צרכיו בירקות, בבשר, בפירות, בתוצרת חלב וכו'. רבבות ומאות אלפי לא"י הוא משלם בעד מעשי ידי חקלאים בארצות זרות.

כמה חיי־עמל ישרים וחיי תרבוּת־עבודה ויצירה חפשית גלומים בתוצרת הזאת המובאת ממרחקים, שבכוחה להפרות את ארצנו! ואם נקח בחשבון גם את גידוּל מפעלנוּ ואת ריבוינו המתמיד בארץ נוכל לומר בבטחה, כי יש שוּק לתוצרתנוּ החקלאית ועדיין אין בידנו לספקו.

מתוך זהירות רבה אפשר לומר כי עד גבוּל ידוּע נמצאת בידינוּ גם קרקע, זה הסדן העיקרי בשביל אלפים אחדים של מתישבים. בדרך כלל אנוּ עניים מאוד בקרקע במולדתנו ועניים בעיקר בקרקע שהיא קנין יהוּדי; את כל החרדה והדאגה שלנו יש לרכז בנקודה זו. אולם לפי שעה עיקר הרעב הוא באמצעים להתישבות. זהוּ היסוד היחידי מארבעת היסודות האלמנטריים שכמעט ואנו חסרים אותו לגמרי. עם גידולנו בארץ פחתוּ והלכו האמצעים להתישבוּת עובדת, תכניתית. בראשית קרן־היסוד רצינו להשיג מהעולם היהוּדי סך 25 מיליון לי“ש, לשם בנין הארץ לתקופת חמש שנים. עברו חמש־עשרה שנה מאז, והנה השגנו רק את החלק החמישי הנכסף, 5 מיליון לא”י, בקירוב. מתוך הסכום הזה הושקעוּ כ־1,5 מיליון לא"י בלבד בהתישבות חקלאית.

הסכוּמים הקטנים האלה יצרו גדולות. נוצר הפלא של החקלאות העברית העובדת הבנוּיה על המשק המעורב, ואשר מגמתו לא שוקי חוץ־לארץ על תנודותיהם הספקולאטיביות ותלותם באחרים, כי אם, קודם כל, אספקה עצמית: מקומית וארצית.

נסללוּ השבילים הראשונים ונכבשו הדרכים הראשונות לחקלאות העברית. נתגלה לנו סוד האדמה ועבודתה. זהו הישג גדול, איכותי, אבל לא בזה בלבד אפשר לכבוש ארץ, לבנות מולדת ולהחיות עם. נדרשת גם כמוּת: אדמה רבה ועובדי־אדמה רבים, היוצרים תוצרת חקלאית לכלכלתם ולכלכלת הארץ כולה. לפי שעה לא השגנו בזה רבות. 12% חקלאות! גם את האחוז הזה לא היינו משיגים לולא עלה ריח תפוח־הזהב באפם של היהוּדים, ויחד אתו גם תקוות רנטה מופרזת. אחרי תקווה זו נמשך הקאפיטאל הפרטי. ומשהחלו רוחות אחרות מנשבות בשוקי תפוחי־הזהב בעולם שוב אין קופצים אצלנו גם על מטעי התפוזים, זה הסוּרוֹגאט לחקלאות השרשית, אשר ברכתה מעצבת דמוּת לעמים ולארצות ומקנה יציבות לחייהם.

קיימת סתירה איומה בין גידול מספרנו הכמותי בארץ לבין חיזוּק כוחנו האיכוּתי, התלוּי בהשתרשותנו באדמה. אם איננו מצליחים להצמיד לקרקע אלפי עובדים מדי שנה, הרי עם ריבוי העליה ילך אחוזנו בחקלאות הלוך ופחות. לפי־שעה המפתח הוא באמצעים הכספיים. בהיעדרם לא נזוּז ולא נתקדם. לעומת הצורך אין האמצעים של קרנותינו הלאומיות מספיקים. הגברת יכלתן של הקרנות וחישוּף דרכים חדשות להתנדבות לאוּמית גדולה לשם בנין הארץ, הנם ויהיו תמיד צו עליון של קיוּמנו הלאוּמי. אבל הגענו לידי כך, שאם גם יתרחש נס ונכפיל או נשלש את ההכנסות, לא יהיה בהן די, כי בינתיים גדל הצורך וגדלו הממַדים. יש הכרח במלווה. מלווה גדול פנימי – יהוּדי או חיצוני. בלעדיו לא נתקדם. את כספי הקרן המיישבת עלינו להפוך למנוף להשגת מלווה. הספקות באפשרות להקים חקלאות עובדת על יסוד הון מלווה, שעודם נשמעים פה ושם, אין להם יסוד. אין לנו ברירה ועלינו להסתגל להתישבות בעזרת הון כזה. כהוכחה תשמש העובדה, כי כמעט כל המשקים שקיבלו בזמנם את ציודם המשקי על־ידי קרן־היסוד הכפילו וגם שילשו את מספר מתישביהם בעזרת מילווה. ומילווה זה ניתן בתנאים גרועים. הרבית היא גבוהה ומגיעה בממוּצע ל־ 7%־8, ותקופת ההלוואה קצרה מאוד. והנה המשקים עומדים בהתחייבויותיהם על אף כל זאת; מכאן אנו למדים, שלו ניתן למשקים הללו מילווה לזמן ארוך, ל־20 שנה, ברבית של 4%, היוּ יכולים לעשות גדולות. הוא הדין במאות ואלפים יחידות משקיות, אשר במשך ימי ההרווחה הספיקו לחסוך ולהתחיל בבנין משק. כל אלה מהווים נושא רציני ואחראי למלווה קולוניזאטורי. מילווה כזה ל־25־30 שנה ברבית של 4%, בצירוף הון עצמי שמקורו בחסכונות אמיתיים ובהשתתפות חלקית של ההון הלאוּמי, נותן באזורים רבים של הארץ בטחון מספיק להצלחה משקית.

וַדאי, עלינו גם להבין, כי נזדקק לגישה אחרת בקביעת מפתחות ההתישבות ותקציבה. אם ‘בשנים כתיקנן’ נאלצו לקמץ בציוּד המתישב מתוך חוסר־אמצעים, אף־על־פי שרק בציוּד מספיק ערובה להצלחתו וליכולתו לסלק את ההלוואה, הרי בהתישבות שתיעשה בהון מלווה ניאלץ לצייד את המתישבים ציוּד הוגן, ובו – בציוּד ההוגן יחד עם תנאי המלווה המתאימים – הערובה לסילוק ההלוואה בזמנה. ויקוים מה שנאמר ‘ומעז יצא מתוק’. כי מרה מדי היא שיטת התישבותינו כיום. בכוחות וקרבנות אדם רבים מדי היא עולה.

ואולי דווקא בשעת הרת־עולם זו, כשאנו עומדים בפני ההכרח לגולל מחדש את הפרשה הציונית לכל רוחב יריעתה, עלינו להעלות על ראש דאגותינו את דבר השגת מילווה גדול להתישבות, כי ביסודו של דבר גם זה נכלל במערכה הפוליטית.

לפני שנתיים, בקירוב, הצליחה הנהלת הסוכנות להשיג בשוק הכספים האנגלי את המלווה הראשון, אם כי לא גדול ביותר. אז נאמר לנו כי זאת היא התחלה בלבד, וכי יש תקווה לדברים גדולים יותר. עלינו לעשות מאמצים עקשניים ובלתי־פוסקים, גם בצינורות פוליטיים, כדי להניע את הגורמים הפינאנסיים לבצע דווקא עכשיו את המילווה הגדול להתישבות.

מאידך, עדיין לא נעשה כמעט כל נסיון להשיג מילווה יהודי בארצות השונות, בין באלה שהוצאת כסף אסורה בהן ובין באלה שעודה מוּתרת. הנסיון הקטן של ‘ניר’ מראה שגלומות כאן אפשרויות גדולות, ועלינו למצוא את הדרכים המתאימות לגיוּס ההון.

יש לעבד תכנית למפעל קולוניזאטורי גדול, אשר יקיף לפחות עשרות אלפים יחידות משקיות. תכנית כזו זקוקה ל־5־6 מיליון לא"י, לפחות.

אך ביצוע תכנית כזו מביא בעקבותיו כוח קניה גדול ועצום. יידרשו כמויות עצומות של חמרים המובאים מחוץ־לארץ: ברזל, צינורות, עצים, מכונות, בהמות־חלב ועוד. הארצות מעונינות מאוד במכירה. יש צורך לבדוק ולחקור באופן יסודי אם אין לגייס הון יהוּדי כמלווה בארצות אשר מהן יובאו החמרים הללו, שישמש תשלום בעד הסחורות באותן הארצות. הדבר נעשה במידת־מה בגרמניה. שמא יש להרחיב את הפעולה גם על ארצות אחרות, לאור הגברת כוח קנייתנו עם המפעל ההתישבותי החדש.

1936