הָאֲדָמָה – אֵם כָּל חַי וְתִתֵּן לְעוֹבְדֶיהָ הַנֶּאֱמָנִים אֶת לַחְמָם. וְכַמָּה יְגִיעוֹת יִיגַע הָאָדָם לְשַׁכְלֵל אֶת אָפְנֵי עֲבוֹדַת־הָאֲדָמָה, מְדוֹרֵי־דּוֹרוֹת יַמְצִיא כָּל מִינֵי מְכוֹנוֹת לְהַעֲמִיק אֶת הַחֲרִישָׁה וּלְפוֹרֵר אֶת הָרְגָבִים – –
וְהִנֵּה יְצִיר פָּעוּט, אֲשֶׁר בָּרֶגֶל נִרְמְסֶנוּ וְנֵשְׂט מֵעָלָיו בְּבוּז נֶפֶשׁ, עוֹסֵק תָּמִיד בַּחֲרִישָׁה וּמַפְלִיא לְתַחֵחַ אֶת הֶעָפָר. הַיְצִיר הַזֶּה הוּא הַשִּׁלְשׁוּל.
הַשִּׁלְשׁוּל שׁוֹכֵן בַּאֲדָמָה וְנַקֵּב יְנַקְּבֶנָּה לְכָל צָד. נָפוֹץ הוּא בְּכָל הָעוֹלָם. בַּמְּקוֹמוֹת הַלַּחִים יִמָּצֵא לָרֹב וּבַמְּקוֹמוֹת הַיְבֵשִׁים, בֵּין סְלָעִים וּבְאַדְמַת טְרָשִׁים, יֵרָאֶה לִפְעָמִים רְחוֹקוֹת.
בְּחֹם הַקַּיִץ יִסְתַּתֵּר עָמֹק בָּאֲדָמָה וְלֹא יַעַזְבֶנָּה. אַחֲרֵי רֶדֶת הַגֶּשֶׁם יָחֵל לְהָגִיחַ וּלְהֵרָאוֹת בְּחֶשְׁכַּת־הַלֵּילוֹת. מַדוּעַ יִשְׂנָא הַשִּׁלְשׁוּל אֶת אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ? הַאֻמְנָם יִירָא לְנַפְשׁוֹ מֵחֲמַת הַטּוֹרְפִים הָרַבִּים? יֵשׁ עוֹד טַעַם לַדָּבָר.
לַשִּׁלְשׁוּל אֵין רֵאוֹת וְהוּא נוֹשֵׁם דֶּרֶךְ עוֹרוֹ הַלָּח. אִם יִיבַשׁ עוֹרוֹ וְחָדָל הַשִּׁלְשׁוּל מִנְשֹׁם וָמֵת.
שָׁרוּי הוּא כָּל יָמָיו בַּחשֶׁךְ, בְּעִמְקֵי־הָאֲדָמָה – וְעֵינַיִם וְאָזְנַיִם לָמָה לוֹ? הֵן תַּכְבֵּדְנָה עָלָיו בְּזָחֳלוֹ בָּאֲדָמָה. חוּשׁ אֶחָד וּמְיֻּחָד יֵשׁ לוֹ, חוּשׁ־הַמִּשּׁוּשׁ, הַנִּמְצָא עַל פְּנֵי עוֹרוֹ.
גּוּפַת הַשִּׁלְשׁוּל בְּנוּיָה טַבָּעוֹת רַבּוֹת. מִכָּל טַבַּעַת, לִשְׁנֵי צִדֵּי הַבֶּטֶן, בּוֹלְטוֹת וּמִזְדַּקְּרוֹת שְׁתֵּי רַגְלַיִם קְטַנְטַנּוֹת־זְעִירוֹת. בָּהֶן יִתְנוֹעֵעַ הַשִּׁלְשׁוּל, יִזְחַל עַל גְחוֹנוֹ.
עוֹרוֹ מְחֻפֶּה שְׁרִירִים דַּקִּים. בִּרְצוֹתוֹ לָלֶכֶת יִשָּׂא תְּחִלָּה אֶת חֶצְיוֹ הַקִּדְמִי, יִמְתְּחֶנּוּ וְיִשְׁלְחֶנּוּ לְפָנִים. הָאֲחוֹרִי יִשָּׁאֵר כְּשֶׁהָיָה. אַחַר יִמְתַּח אֶת חֶצְיוֹ הָאֲחוֹרִי וְיָזוּז קָדִימָה.
כֵּיצַד מְנַקֵּב הַיְצִיר הַזֶּה בָּאֲדָמָה?
בְּרֹאשׁוֹ הַדַּק וְהַחַד הוּא מְקַדֵּחַ, בּוֹקֵעַ וְנוֹקֵב בֵּין גַּרְגְּרֵי הֶעָפָר. צַר הַחוֹר – וּבָא הַשִּׁלְשׁוּל אֶל קִרְבּוֹ, וְהִתְכַּוֵּץ וְהִתְעַבָּה, וְהִתְרַחֵב גַּם הַחוֹר. אִם קָשָׁה הָאֲדָמָה וְהוֹצִיא רִיר וְהִרְטִיבָהּ, וְנֶעֶשְׂתָה נוֹחָה לַחֲפִירָה.
חִתְכוּ נָא אֶת הַשִּׁלְשׁוּל לִשְׁנַיִם וּמְצָאתֶם בּוֹ גַרְגְּרֵי־עָפָר. הוּא לֹא יֹאכַל אֶת הֶעָפָר, כִּי אִם אֶת שְׂרִידַי־הַצְּמָחִים אֲשֶׁר בּוֹ.
אַךְ יוֹדֵעַ הוּא לְהָבִיא אֶת מְזוֹנוֹ גַּם מִמֶּרְחָק!
בַּלַּיְלָה יֵצֵא עַד חֶצְיוֹ, כְּשֶׁחֶצְיוֹ הָאֲחוֹרִי נָעוּץ בְּתוֹךְ הַחוֹר, יִפְנֶה מִסְּבִיבוֹ, יִמְצָא פַּס־עָלֶה כָּמוּשׁ אוֹ גִּבְעוֹל יָבֵשׁ, יִבְלְעֵם וְיוֹרִידֵם דֶּרֶךְ מְעִי־גּוּפוֹ אֶל הַחוֹר. אִם גָּדוֹל הֶעָלֶה וְאָחַז בּוֹ הַשִּׁלְשׁוּל בְּפִיו בְּחָזְקָה וּסְחָבוֹ אֵלָיו. צְמָחִים אֵלֶּה יְמַהֲרוּ לִרְקַב בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה וְהָיוּ לַשִּׁלְשׁוּל לְמַאֲכָל.
לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת מוֹצְאִים אָנוּ בַּשָּׂדֶה אוֹ בַּגַּן, כַּחֲלוֹף לֵיל גְּשָׁמִים עַזִּים, הֲמוֹן שִׁלְשׁוּלִים מֵתִים. הַאֻמְנָם הֵם טָבְעוּ בַּמָּיִם? נִרְאֶה, שֶׁהָיוּ חוֹלִים וְחַלָּשִׁים וְקֵץ חַיֵּיהֶם בָּא…
אֶת חוֹרָיו לֹא יַשְׁאִיר הַשִּׁלְשׁוּל פְּתוּחִים כִּי אִם יִסְתְּמֵם בְּכָל אֲשֶׁר יִמְצָא: גִּבְעוֹלֵי־קַשׁ, גִּזְרֵי־נְיָר, מַחֲטֵי־אֹרֶן.
[ציור – קובץ 71]
צִיּוּר 29 הַשִּׁלְשׁוּל: 1) בִּזְחִילָתוֹ (לְמַעְלָה) 2) בְּבֹאוֹ אֶל הַחוֹר 3) בְּסָחֳבוֹ אִתּוֹ עֲלֵי־צְמָחִים אֶל הַחוֹר.
זְהִירִים הֵם הַשִּׁלְשׁוּלִים וְצַר לָהֶם עַל אוֹצְרוֹת מְזוֹנָם, שֶׁלֹּא יַשְׁחִיתֵם הַגֶּשֶׁם. הֵם אֵינָם אוֹהֲבִים, כַּנִּרְאֶה, “אַמְבַּטִּיָּה תְּמִידִית”, וּבְעִיקָר, נִשְׁמָרִים הֵם לְנַפְשָׁם מִמַּקּוֹרֵי־הָעוֹפוֹת הָעַזִּים…
לְלֹא הוֹעִיל!
בְּשַׂר הַשִּׁלְשׁוּל רַךְ וְטוֹב, אֵין בּוֹ עֶצֶם אַחַת (וְלָכֵן יְחָשֵׁב עַל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים מְחֻסְּרֵי־הַחוּלְיוֹת!) וְרַבִּים הַקּוֹפְצִים עָלָיו וּתְאֵבִים לְאָכְלוֹ. הַזַּרְזִיר, הָעוֹרֵב, הַקִּפּוֹד, גַּם הַתַּרְנְגֹלֶת – כֻּלָּם יְחַפְּשׂוּהוּ, כִּי יֶעֱרַב לְחִכָּם. וּלוּלֵא תַּרְבִּיתוֹ הָיָה נִכְחָד מִכְּבָר מֵעַל פְּנֵי הָעוֹלָם.
הַשִּׁלְשׁוּל יַטִּיל הֲמוֹן בֵּיצִיּוֹת אֲשֶׁר תֵּהָפַכְנָה וְהָיוּ בִּזְמַן קָצָר לְתוֹלָעִים קְטַנִּים.
אֵין עֲרוֹךְ לַשִּׁנּוּיִים הַכַּבִּירִים שֶׁיְּחוֹלֵל יְצִיר זֶה בְּמִבְנֵה הָאֲדָמָה. מִמַּעֲמַקִּים יַעֲלֶה אֶת גַּרְגְּרֵי־הֶעָפָר וְיִשְׁטְחֵם עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע וְאֶת חָמְרֵי־הַצְּמָחִים שֶׁמִּלְּמַעְלָה יְשַׁלְשֵׁל לְעִמְקֵי־הַחוֹרִים. מוּבָן, כִּי בִּרְצוֹתוֹ לִכְנוֹס מָזוֹן יוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ חוֹרוֹ וּבִרְצוֹתוֹ לְהוֹצִיא גְלָלִים יִשְׁלַח אֶת זְנָבוֹ.
דֶּרֶךְ הַחוֹרִים אֲשֶׁר יַחְפֹּר הַשִּׁלְשׁוּל, יָבֹאוּ וְיַחְדְּרוּ לְעִמְקֵי־הָאֲדָמָה הָאֲוִיר, הַחֹם וְהָרְטִיבוּת.
מְעַטִּים הַיְצִירִים הַמּוֹעִילִים כַּשִּׁלְשׁוּל!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.