גְּוִיָּתָהּ הַגְּדוֹלָה, הַמְסֻרְבֶּלֶת שְׁרִירִים עָבִים, יַרְאוּ עַל כֹּחָהּ הָרָב. בְּיִחוּד רַבִּים וּגְדוֹלִים שְׁרִירֵי־עָרְפָּהּ.

הַפָּרָה הִיא חַיַּת־מִרְעֶה, הַנִּמְצֵאת תָּמִיד בַּשָּׂדֶה אוֹ בָּאֲפָר. גְּוִיָּתָהּ הַכְּבֵדָה נִשְׁעֶנֶת עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם קְצָרוֹת וַחֲזָקוֹת. רַגְלֶיהָ תָּעֵדְנָה כִּי הִיא אֵינֶנָּהּ יוֹדַעַת לָרוּץ. הִלּוּכָהּ בְּשֶׁקֶט וּבְנָחַת. בִּשְׁעַת־רָגְזָה תִּקְפֹּץ וְתָרוּץ בְּבֶהָלָה וְכַעֲבוֹר רִגְעֵי־מִסְפָּר תִּשְׁקֹט וְתֵלֵךְ לְאַט לְאָט. הַפָּרָה הוֹלֶכֶת בְּרָאשֵׁי־שְׁתֵּי־אֶצְבָּעוֹת, הַנְּעוּלוֹת פְּרָסוֹת קַרְנִיּוֹת קָשׁוֹת. מַפְרִיסַת־פַּרְסָה הִיא.

הִלּוּכָהּ הָאִטִּי תָּלוּי גַּם בְּדֶרֶךְ אֲכִילָתָהּ. אוֹכֶלֶת־צְמָחִים הִיא וְעָלֶיהָ לַעֲמוֹד כָּל הַיּוֹם לִתְלוֹשׁ עֵשֶׂב. נִרְאֶה הַדָּבָר, שֶׁגַּם בִּימֵי־קְדוּמִים, בִּהְיוֹתָהּ עוֹד עֲזוּבָה לְנַפְשָׁהּ, בְּאֵין חֲסוּת־הָאָדָם עָלֶיהָ, לֹא מִהֲרָה הַפָּרָה לָרוּץ וָלֹא נִסְּתָה לִבְרוֹחַ מִפְּנֵי אוֹיְבֶיהָ, כִּי בָּטְחָה בְּכֹחָהּ.

[ציּוּר 32 – קובץ 84]

כְּלֵי־נִשְׁקָהּ – כְּפִי שֶׁנִּרְאֶה גַם כַּיּוֹם בְּמִלְחֶמֶת־הַשְּׁוָרִים – הֲלֹא הֵן קַרְנֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת, הַכְּפוּפוֹת וְהַנְּבוּבוֹת.

אִם נְנַסֵּר בְּמַשּׂוֹר אַחַת הַקַּרְנַיִם וְרָאִינוּ בָּהּ שְׁנֵי חֲלָקִים: מִבִּפְנִים יִמָּצֵא הַזִּיז, הַצּוֹמֵחַ וּבוֹלֵט מִתּוֹךְ עֶצֶם־הַמֵּצַח, וְעָלָיו נָתוּן הַנַּרְתִּיק הֶעָשׂוּי חֹמֶר קַרְנִי, שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲשׂוּיָה גַם הַפַּרְסָה. חֹמֶר זֶה שָׁקוּף הוּא, יֵרַךְ בַּמַּיִם וְיֵחָתֵךְ בְּסַכִּין.

בְּקַרְנֶיהָ מוּעֶדֶת הַפָּרָה, בְּעֶזְרַת שְׁרִירַי־עָרְפָּהּ הַחֲזָקִים, לִנְגֹּחַ בְּעֹז, עַד כְּדֵי לְהָמִית. גַּם בְּרַגְלֶיהָ תִּבְעַט בְּאוֹיְבָהּ הַקָּרֵב אֵלֶיהָ מֵאָחוֹר.

בִּכְלֵי־נִשְׁקָהּ אַלָּה תִּשְׁתַּמֵּשׁ הַפָּרָה נֶגֶד אוֹיְבֶיהָ הַגְּדוֹלִים. אַךְ אוֹיְבִים קְטַנִּים יֵשׁ לָהּ, הַמִּתְנַפְּלִים עָלֶיהָ הֲמוֹנֵי־הֲמוֹנִים וּמְצִיקִים לָהּ עַד מְאֹד. אוֹיְבֶיהָ אֵלֶּה הֵם הַזְּבוּבִים וְהַקְּרָדוֹת הַשּׁוֹנִים.

הַקְּרָדוֹת מְטִילוֹת עַל־פְּנֵי עֲטִינֵי־הַפָּרָה אֶת בֵּצֵיהֶן, וּמֵהֶן מִתְפַּתְּחוֹת קְרָדוֹת קְטַנּוֹת הַיּוֹנְקוֹת אֶת חֲלֵב־הַפָּרָה וְגוֹרְמוֹת לָהּ כְּאֵב רָב. וְאֵיךְ תִּלָּחֵם בָּהֶם? תְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ, תְּנַעֲנֵעַ אֶת עוֹרָהּ, אֶת אָזְנֶיהָ וְהִבְרִיחָתָם.

מִכָּל חוּשֵׁי־הַפָּרָה מְפֻתָּח חוּשׁ־הָרֵיחַ. נְחִירֶיהָ רְחָבוֹת וּרְטֻבּוֹת תָּמִיד וְלָכֵן תַּבְחִין הֵיטֵב בֵּין עֵשֶׂב טוֹב וָרָע. אָזְנֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת תַּרְאֶינָה כִּי גַם חוּשׁ־שְׁמִיעָתָהּ חַד וָטוֹב.

נִסְתַּכֵּל בַּפָּרָה בִּרְעוֹתָהּ.

בִּלְשׁוֹנָהּ הָאֲרֻכָּה וְהַמְחֻסְפֶּסֶת תִּלְפֹּת אֶת הָעֵשֶׂב חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת וּתְבִיאֵן אֶל פִּיהָ.

אֶת הָעֵשֶׂב הִיא קוֹטֶפֶת וְאֵינָהּ חוֹתֶכֶת, כִּי רַק בְּלִסְתָּהּ הַתַּחְתּוֹנָה יֵשׁ לָהּ שְׁמוֹנֶה שִׁנַּיִם חוֹתְכוֹת אֲרֻכּוֹת וַעֲקֻמּוֹת. בַּלֶּסֶת הָעֶלְיוֹנָה חֲסֵרוֹת הַחוֹתְכוֹת.

וְאֵיךְ תִּקְטֹף אֶת הָעֵשֶׂב? מְהַדֶּקֶת הִיא אֶת שִׁנֵּי הַלֶּסֶת הַתַּחְתּוֹנָה אֶל הָעֶלְיוֹנָה, מַטָּה אֶת רֹאשָׁהּ בְּחָזְקָה לְפָנִים וְלַצְּדָדִים – וְהַמַּאֲכָל בְּפִיהָ.

רַב הָעֵשֶׂב אֲשֶׁר תִּקְטֹף וְאֵין לָהּ הַסִּפֵּק לְלָעֳסוֹ הֵיטֵב, וּבָלְעָה אוֹתוֹ אֶל בֵּית־הַכּוֹסוֹת, הוּא הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן מִקֵּבָתָהּ, וּמִמֶּנּוּ – אַחַר זְמַן־מָה – אֶל הַהַמְסֵס, הַמָּלֵא קְמָטִים רַבִּים כְּרֶשֶׁת. אַחֲרֵי־אָכְלָהּ דַּיָּה תִּרְבַּץ לָנוּחַ. אָז יַעֲלֶה הַמָּזוֹן מִן הַקֵּבָה וְיָשׁוּב אֶל פִּיהָ גּוּשִׁים גּוּשִׁים. מַעֲלָה גֵרָה הִיא.

[ציּוּר 33 – קובץ 86]

הַוֶּשֶׁט……….הַהַמְסֵס בֵּית הַכּוֹסוֹת……….הַכָּרֶס הַפְּנִימִי….הַקֵּבָה הָאֲמִתִּית

לְאַט־לְאַט תִּלְעַס אֶת מְזוֹנָהּ, בַּהֲנִיעָהּ בְּלִי הֶרֶף אֶת לִסְתָּהּ הַתַּחְתּוֹנָה יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה. נִטְחָן הַמָּזוֹן וְהוֹרִידַתּוּ אֶל הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי מִקֵּבָתָהּ – הוּא הַכָּרֶס הַפְּנִימִי שֶׁכְּתָלָיו מְקֻפָּלִים בְּצוּרַת עָלִים. בַּחֵלֶק הָרְבִיעִי – הַקֵּבָה הָאֲמִתִּית – נִגְמָר הָעִכּוּל.

מְעֵי־הַפָּרָה, כִּמְעֵי כָּל אוֹכְלֵי־הַצְּמָחִים, אֲרֻכִּים מְאֹד, פִּי עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מֵאֹרֶךְ כָּל גּוּפָהּ.

הַמָּזוֹן הַמְעֻכָּל יִשְׁתַּנֶּה בְּגוּף הַפָּרָה וְהָיָה לְדָם, חָלָב וּבָשָׂר.

הָעוֹרְקִים הַמּוֹלִיכִים אֶת הַדָּם יִתְפַּשְּׁטוּ בְּכָל הַגְּוִיָּה וְיִתְאַחֲדוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, הוּא הַלֵּב. הַדָּם הַלָּבָן יִשְׁטֹף בְּעוֹרְקֵי־הֶחָלָב הַנִּמְצָאִים בַּחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַגְּוִיָּה וְהַמִּתְאַחֲדִים בַּכָּחָל¹.

הַפָּרָה תֵּלֵד אַחַת בַּשָּׁנָה וְתֵינִיק אֶת עֶגְלָהּ בַּחֲלָבָהּ. בִּמְלֹאת לָעֵגֶל שִׁשָּׁה חֲדָשִׁים תִּצְמַחְנָה לוֹ קַרְנָיִם.

פָּרַת־הַבַּיִת מוֹצָאָהּ מִשּׁוֹר־הַבָּר, אֲשֶׁר שָׁכַן בִּימֵי קֶדֶם בְּיַעֲרוֹת־אַרְצֵנוּ. פָּרַת־הַבָּר מַסְפִּיקָה חָלָב רַק לְעֶגְלָהּ דֵי סִפְקוֹ. נִגְמַל הָעֵגֶל וְחָדַל הֶחָלָב בַּעֲטִינֵי אִמּוֹ. בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת רַבִּים טִפַּח וְרִבָּה אוֹתָהּ הָאָדָם, הָיָה שׁוֹמֵר עָלֶיהָ, מַאֲכִילָהּ וּמַשְׁקָהּ, וְכֵן פִּתַּח מִמֶּנָּה וְהֵקִים גְּזָעִים שׁוֹנִים.

חֵלֶף טִפּוּלוֹ מְשִׁיבָה לוֹ הַפָּרָה כִּגְמוּלוֹ: שֶׁפַע־חָלָב, מָזוֹן טוֹב וּמַבְרִיא לְכָל בְּנֵי־בֵיתוֹ.