אִישׁ אִכָּר בִּשְׂדוֹתָיו חָתַר בַּגָּלָל;

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָיַף וַיִּשְׁכַּב לָנוּחַ,

פִּתְאֹם לְעֵינָיו נִרְאָה אִישׁ חָלָל

תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים שֹׁכֵב סָרוּחַ!

וַיַּחְשְׁבֵהוּ הָאִכָּר לְשִׁכּוֹר בְּזֹה-נֶפֶשׁ –

כִּי הִסְכִּין בְּאַרְצוֹ לִרְאוֹת עַד הֵנָּה:

שִׁכּוֹרִים אֲחוּזִים בְּחַבְלֵי הָשֵּׁנָה

בְּכָל-צִנּוֹר שֶׁל שׁוֹפְכִין וּבְכָל-אַגְמֵי-רֶפֶשׁ.

וַיִּגַּשׁ הָאִכָּר לְצַחֵק בַּעֲמִיתוֹ

וְלַתִּיר כַּפְתֹּרָיו כַּמִּנְהָג הַיָּדוּעַ…

וּכְדֶרֶךְ שֶׁנָּהֲגוּ גַּם אִתּוֹ בְּנֵי בְרִיתוֹ,

כִּי הִתְגֹּלֵל בַּצִּנּוֹר בְּרִאשׁוֹן לַשָּׁבֻעַ!..

וַיְהִי בְּגֶשֶׁת הָאִכָּר עָדֵיהוּ

וַיַּרְא כִּי הַשֹּׁכֵב – אִישׁ עִבְרִי הִנֵּהוּ

וּפָנָיו מְלֵאִים חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים!

„הוֹי עֶצֶב נִבְזֶה! – קָרָא בַּחֲמָתוֹ,

כֵּנִים הַדְּבָרִים כִּי בְעָמְּךָ מָשְׁחָתוֹ

כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת חֲדָשִׁים לָרְגָעִים!

הַמְעַט מִכֶּם אָכֹל כָּל-מִינֵי מַמְתָּקִּים

וּשְׁתוֹת בִּימֵי חַגְּכֶם דַּם בְּנֵי הַנֵּכָר –

כִּי עוֹד אֶת-מַעֲשֵׂינוּ אַתֶּם מְחַקִּים

לִשְׁתּוֹת לְשָׁכְרָה יַיִן וָשֵׁכָר?!..

קוּם יְהוּדִי אָרוּר! פֶּן אֶשְׁחָקְךָ כָּאֵפֶר

וּבְקַרְדֻּמִּי אָסִירָה מִמְּךָ הַשִּׁכָּרוֹן…

(הָאִכָּר בְּלִי שֶׂפֶק מֵחֶבְרַת סוּבָארוֹן

הָיָה, אַף כִּי לֹא יָדַע לָשׁוֹן וָסֵפֶר!)

וּבְדַבְּרוֹ – הֵנִּיעַ גּוּף הַגּוֵֹעַ,

אַךְ בַּאֲשֵׁר כָּרַע שָׁם נָפַל בַּשְּׁנִיָּה –

כִּי אֵיכָה זֶה יָבִין שְׂפַת הַמְּנַעְנֵעַ

וְגַרְזֶן מְרַצֵּחַ בּוֹ נָגַע בִּצְדִיָּה!

„הַאֻמְּנָם הוּא מֵת?" – קָרָא בִתְפוּנָה,

הָבָה אֲנָסֶּה עֵצָה בִּתְבוּנָה,

לָדַעַת אִם עוֹד יֵשׁ בְּאַפּוֹ נְשָׁמָה!

וְנוֹצָה מְרַחֶפֶת תָּפַשֹ בְּכַפּוֹ,

וַיְמַהֵר וַיַּנִיחָהּ מִיָּדוֹ אֶל אַפּוֹ;

וַתֶּחֱרַד הַנּוֹצָה וַתִּתַּר מִמְּקוֹמָהּ!…

„חַי הוּא הַנִּבְזֶה!" – קָרָא בְזַעְמוֹ;

אַךְ גֵּווֹ לֹא יָנִיד, רֹאשׁוֹ לֹא יָרִים –

כִּי גַּם בְּשִׁכְרֹנוֹ לוֹ אֹרַח כְּעַמּוֹ:

לְהֹנוֹת וּלְרַמּוֹת חֶבְרַת הָאִכָּרִים!…

וַיּוֹסֶף הָאִכָּר לַעֲמוֹד עַל-דַּעְתּוֹ –

אַךְ פִּתְאֹם קָרָהוּ נֵס מִשָּׁמָיִם:

כִּי נִבְרָא לַנּוֹצָה נִיב שְׂפָתָיִם

נֵס גָּדוֹל מִשֶּׁקָּרָה אֶת-בִּלְעָם בְּשַׁעְתּוֹ!

וַתִּפְתַּח הַנּוֹצָה פִּיהָ וַתִּקְרָא:

הַאֻמְנָם, רֵיקָה, לֹא תֵדַע אֶת-הַפָּסוּק

הֶאָמוּר מְפֹרָשׁ עַל-יַעֲקֹב בְּמִקְרָא:

„יִתֶּנְךָ הַשֵּׁם נִגָּף… וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק?!…"

אִם אַתָּה לֹא יְדַעְתּוֹ יְדָעוֹ אָחִיךָ,

וַיְּמַלֵּא בְיָדָיו שֶׁאָמַרְתָּ בְּפִיךָ:

כִּי רִוָּה מִדָּמוֹ פֹּה אֶת-הָאֲדָמָה.

וְעַתָּה אֲחַוְּךָ סִבַּת תְּנוּעָתִי,

אֶל אַף הֶחָלָל מִיָּדְךָ כִּי בָאתִי –

אַף כִּי בְאַפּוֹ אֵין עוֹד נְשָׁמָה!

בְּכַר יְהוּדִי עָשׁוּק, עָנִי גוֵֹעַ,

שָׁכַנְתִּי אֲנִי נוֹצָה בְּמִטָּה נִשְׁבָּרָה,

עָלַי סָמַךְ רֹאשׁוֹ בִּהְיוֹתוֹ יָגֵעַ,

וְאָנֹכִי מִכְסֵהוּ הָיִיתִי בַּקָּרָה.

וּבָנָיו הַקְּטַנִּים כִּי נֶאֶנְחוּ בְעִצָּבוֹן:

“אָבִינוּ, תֶּן לָחֶם פֶּן נָמוּת כֻּלָּנוּ!”

אֲנִי עִם אַחְיוֹתַי אֶל-בֵּית-נֹשֶה בָאנוּ,

וְשָׁם בִּמְחִיר פְּרֻטוֹת נִתְּנּוּ לָעֵרָבוֹן!…

בַּעֲמַל נַפְשׁוֹ יָגַע הַיְּהוּדִי הַתָּמִים

לִלְחֹם בֶּאֱמוּנָה עִם רֹעַ מַצָּבוֹ.

לֹא שָׁתָה לְשָׁכְרָה, לֹא בָא עִם נַעֲלָמִים –

כִּי יִרְאַת אֵל אֱמֶת הָיְתָה בִלְבָבוֹ!

וְאָנֹכִי הַנּוֹצָה בְּנוּחִי מְרַאֲשוֹתָיו,

לֹא אַחַת רָטַבְתִּי מִזֶּרֶם דִּמְעוֹתָיו

בְּזָכְרוֹ כִּי אֵין-לוֹ לַחַיִּים תּוֹצָאוֹת.

וּבְכָל-זֹאת בֶּעֱנוּתוֹ, בִּהְיוֹת צָרָה קְרוֹבָה,

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו: "גַּם זוּ לְטוֹבָה,

מֵאִתְּךָ אֵל עֶלְיוֹן, לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת!!"

אַךְ פִּתְאֹם וּמְרַצְּחִים גְּדוּדִים יָצָאוּ

לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד עֲנִיִּים מְרוּדִים;

(לָרֶצַח הַזֶּה, שָׁמַעְתִּי, יִקְרָאוּ

אִי-סְדָרִים בָּאָרֶץ אוֹ שְאֵלַת…!)

וּדְרוֹר לַבִּזָּה טַבָּחִים קָרָאוּ

בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ,

וַיָּבֹא קֵץ נוֹרָא לְבֵית בַּעֲלִי אָמֶשׁ:

בִּי אִשְׁתֹּו רָצָחוּ וּכְסָתוֹ קָרָעוּ!

וִילָדָיו הַנְּקִיִּים בְּעֶבְרָה נִצַּחַת,

מִפִּנַּת גַּג אָרְצָה הִשְׁלִיכוּ עַד אַחַד –

אַחֲרֵיהֶם הָשְׁלָכָה הָאֵם הַנִּרְצַחַת,

וּדְמֵיהֶם בְּדָמָהּ הִתְבֹּלְלוּ יַחַד!

וְאָנֹכִי הַנּוֹצָה, סָרָה, זֹעֶפֶת,

בְּרוּחַ אֱלֹהִים הָיִיתִי מְרַחֶפֶת

מִמַּעַל לַמַּשֻּׁאוֹת וּגְוִיּוֹת הַפְּגָרִים!

וָאֶתְנַחֵם לַמִּצְעָר כִּי נִשְׁאַר בַּחַיִּים

אֲדֹנִי, שֶׁהָלַךְ לְעֵת הַצָּהֳרָיִם

לִמְכֹּר מַרְכֻלְתּוֹ בְּאַחַד הַכְּפָרִים!…

הָרוּחַ בִּכְנָפָיו צְרָרַנִי וְעַפְתִּי,

וְעַד כִּסֵּא אֵל-יַעֲקֹב הָיָה בִרְצֹנִי

לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת… אַךְ פִּתְאֹם נֶהְדַּפְתִּי

הֵנָּה בְיָדְךָ וָאַכִּיר אֶת-אֲדֹנִי!!…

אֲדֹנִי הָאֻמְלָל הָהּ, שֹׁכֵב פָּצוּעַ!

עָלָיו אִישׁ אִכָּר נִבְזֶה וְשָׁפֵל,

עוֹד עֹמֵד וּמְחָרֵף בַּעֲלִילוֹת שָׁוְא וְתָפֵל!

וַאֲנִי נוֹצָה קַלָּה אֵיךְ לֹא אָנוּעַ?!…

גַּם שְׁאוֹל מִתַּחַת הֵן תִּרְגַּז לַשָּׁבֶר,

גַּם מָוֶת וַאֲבַדּוֹן יִתְפַּלְּצוּ עַל-הַנְּבָלָה,

גַּם נִירוֹן, גַּם טִיטוּס כִּי יָקוּמוּ מִקָּבֶר,

לָרֶצַח הַזֶּה תֹּאחֲזֵמוֹ חַלְחָלָה!

וְאֵיכָה לֹא תֶחֱרַד נוֹצָה כָמֹנִי?!…

נוּחָה בְשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבְךָ, אֲדֹנִי!

שָׁם גַּם רַעְיָתְךָ בָּעֹלַם הַנְּשָׁמוֹת,

מִתְּמוֹל לָךְ תְּחַכֶּה עִם שְׁלֹשֶת בָּנֶיךָ!

עֲלֵה אִתָּם שָׁמַיְמָה וְאָנֹכִי – אַחֲרֶיךָ;

שָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה לַיְיָ אֵל הַנְּקָמוֹת!…

*

* *

לְסַפֵּר מַה-עָנָה עַל-אֵלֶּה הָאִכָּר,

אֲדַמֶּה כִּי לְמוֹתַר זֹאת תִּהְיֶה כָל עִקָּר –

אַךְ זֹאת עָלַי אֶחְשֹׁב לְמִצְוָה וּלְחוֹבָה,

לְבָרֵךְ הַנּוֹצָה וְלַכִּיר לָהּ טוֹבָה!

כִּי אֵיפֹה בָאָרֶץ עוֹד נוֹצָה כָּמֹהָּ

שֶׁתָּחֹס עַל-עַמִּי הָאֹבֵד בִּמְשׁוֹאָה,

וּתְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת בִּבְכִי וְתַמְרוּרִים,

לְתִתּוֹ לְרַחֲמִים כְּיֶתֶר הַיְצוּרִים?!..

הֵן אֶרְאֶה לַבְּקָרִים נֹצוֹת אֲחֵרוֹת

מַמְטִירוֹת עָלֵינוּ מַבּוּל מֵי-מְרֵרוֹת,

מִכָּל-אַגְמֵי רֶפֶשׁ וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל –

וְהַמַיִּם הַמָּרִים יִהְיוּ לְרַעַל

בְּיַד הַזֵּדוֹנִים לַכְחִיד קִימָנוּ –

מִבִּלְתִּי הִתְבֹּנֵן שֶׁלְּפָנִים גַּם הֵנָּה,

מִטִּפּוֹת הַמָּרָה שֶׁזָּרְקוּ הָהּ בָּנוּ,

הָיוּ הַנְּסִבָּה: כִּי בָאנוּ עַד הֵנָּה!…

וְאֵיךְ זֶה לֹא אֹדֶה לַנּוֹצָה הַנֶּאֱנָחָה? –

תּוֹדָה לָךְ נוֹצָה, תּוֹדָה וּבְרָכָה!!

וּלְכִי לְשָׁלוֹם אֶל שַׁעַר הָרָקִיעַ!

שָׁם סַפְּרִי לַאדֹנָי מַה-קָּרָה אֹתָנוּ,

וְאִמְרִי כִּי גַם עַתָּה אִם יֶחְדַּל מֵהשִׁיעַ –

עוֹד רֶגַע נְפַרְפֵּר – אָבַדְנוּ כֻלָּנוּ!…

מ.מ. דאָליצקי.

מאָסקיוא, צום הרביעי תרמ"ד.