החכם יוסף הלוי במאמרו על שמות ערי ארץ ישראל בספר ירושלם להרא"מ לונץ (כרך ג') כתב דעתו על השם ירושלם כי מרכב הוא מהמלים ירו-שלם, ומלת ירוּ היא קצור ממלת ירוע, עתיד קל לשרש רוע, וטעמו יריע, לאמר: האל שלם יריע ויגבר על אויביו. ומביא ראיה לסברתו כי העין תפול לפעמים להקל על המבטא מהשם זרבבל המקוצר מן זרוע-בבל.

בדבר השם ירושלם נוכל עוד להסכים לסברתו, ונוכל להביא ראיה עוד יותר ברורה ונראה לעין, והיא כי בין השמות החרותים על המצבות בתדמֹר נמצא בפרוש גם השם: יריע-בל ¹. גם השם שמואל יוכל להיות לראיה לחסרון העין כי (לפי דעת גזניוס) מקוּצר הוא מן שמוע-אל. אבל בדבר השם זרבבל יראה כל מבין כי איננו קצור ממלות זרוע-בבל, כי אין טעם לאמר על איש כי זרוע הוא בבבל. והסברא הנכונה היא לדעתנו כי קצור הוא מהמלות זרוּי-בבל לאמר: מאלה אשר זרו ואשר הגלו בבלה. וראיה לדבר כי בשרש זרה ישתמשו כל הנביאים אשר היו בימי זרבבל או בדור שלפניו על גלות בבל ².

ענין השם הזה העירני לחקור על יתר שמות הפרט המרכבים ממלה על משקל פעוּ ומלה אחרת.

ובראשונה עלי להעיר הערות אחדות להשמות האלה בכלל:

א) ברבים משמות הפרט בעברית השתקעו שרשים אשר לא בא זכרם בתנ"ך בפעלים או בתארים, ובזה נשכח גם באוּרם, ולא נוכל לדעתו עתה רק בחקרנו על אודות השרשים האלה בשפות בני-שם האחרות. ובבארנו אותם נזכה להשיב לשפתנו אחדים מנדחי שרשיה.

ב) המשקל פְעוּ בשמות הפרט הוא המשקל פְעוּל בפעל נל“ה (גְלוּי עינים) והיוד נשמטה להקל על המבטא. בערבית יבוא משקל פעול בנל”ה ג“כ ע”מ פָעוּ והוי"ו האחרונה בדגש, מה שלא יוכל היות בעברית שהאות האחרונה שבמלה לא תקבל דגש, והשנוי הזה שביניהן הוא תולדות ההבדל הגדול שבין שתי השפות האלה, שבערבית כמעט כל אות אחרונה שבמלה היא בתנועה, ובעברית כמעט כל אות אחרונה שבמלה היא בלי תנועה.

ג) המשקל פְעוּ ופְעִי שוים בהוראתם, בהיותם שניהם משקל הפעול לנל"ה (וכן: שָׁלוּחַ, שָׁלִיחַ), וגם משקל פְעוֹ בחולם הוראתו הוראת הפעול. הנה גם בערבית דומים שני המשקלים פָעוּל ופָעִיל בהוראתם.

ד) שמות רבים שהיו מרכבים מעיקרם עם שם משמות ה' נשמט מהם שם ה' לאהבת הקצור, ונשאר רק המשקל: פְעוּ (רְעוּ) או פְעוֹ (חֲזוֹ) או פְעִי (צְפִי).

ועתה אבוא לבאור השמות:

אֲדוֹ-רָם, שׁרשׁ אדה בערבית הוראתו: שִׁלֵּם. ורם הוא בעיקרו שם משמות אלהי הכנענים (ע' במאמרו הנ“ל של ר”י הלוי בבאור השׁם שׁכם). ויהיה השם הזה דומה בהוראתו להשמות: שַׁלּוּם, מְשֻׁלָּם, או שְׁלֻמִּי-אֵל. – מלת רָם נמצאת עוד בשמות הפרט האלה: אב-רם, אבי-רם, אחי-רם (והקצור: חי-רם), אדוני-רם. וכנגדם השמות: אבִ-יה, אבי-אל, אחִ-יה, אדונ-יה.

אֲדוֹ-רַיִם. הוראתו כהוראת אדו-רם, וע“ד משקל רַיִם במקום רם, ע' במאמר הנ”ל בדברו על שנוי משׁקל שָׁלֵם למשׁקל שָׁלַיִם במלת ירושלם.

בְתוּ-אֵל. השם בָּתִי בערבית הוראתו: מרבה לשׁבח. והשׁם הזה דומה בהוראתו להשׁם: מהלל-אל. – ויוכל היות כי שׁם העיר בתול הוא קצור מהשׁם הזה. וכן אנו מוצאים עוד שׁמות שׁיוכל היות כי באה בם אות למד במקום מלת אל, חמול=חמואל. מיכל=מיכאל, חמוטל=חמוט-אל ³.

גאוּ-אֵל, כמו גאוּי-אל, וידמה להוראתו לגדל-יה.

דָּנִיֵ-אל. השׁרש דנה בערבית הוראתו קרב. ובאור השׁם הזה הוא: האישׁ אשׁר יקריבהו ה' אליו (ע' במדבר ט"ז 5), והדגשׁ שׁביוד מורה כי הוא מנל“ה לא מנחי ע”י כאשׁר יחשׁב גזניוס.

דְעוּ-אֵל. אם לא נאמר כי מלת דְעוּ היא משׁרשׁ ידע צווי לרבים (כמו: ראו-בן), נוכל לאמר כי הוא הפעול משׁרשׁ דעה, והוראתו כהוראת דָעִי בערבית, לאמר: הילד המקובל לבֵן (fils adoptif)⁴, ויהיה השׁם הזה דומה בהוראתו להשׁם בנ-יה.

הֲדוֹ-רָם. השׁם הָדִי בערבית הוראתו: נתון במתנה. וידמה השׁם הזה בהוראתו להשׁם נתנ-יה.

זְרֻ-בֶּבל. ע' למעלה.

חֲזוֹ. קצור מן חֲזוּי-אל, ודומה בענינו להשם חזה-אל.

חַמּוּ-אֵל. שׁרשׁ חמה בערבית הוראתו: הגין. ובאור השׁם הזה הוא: האישׁ אשׁר יגן האל עליו, וידמה בהוראתו להשׁם מחס-יה. משׁקל השם הזה (שׁבו דגשׁ ופתח לפניו במקום קמץ) הוא משׁקל השׁמות זַכּוּר ושַׁלּוּם.

חַנִּי-אֵל. שׁרשׁ חנה בערבית הוראתו: חמל, וידמה בהוראתו להשם חָמוּל שהוא אולי קצור מן חמו-אל. – וגם בשם הזה בא הדגש והפתח לפניו במקום הקמץ.

יְזִי-אֵל. הוראת שׁרשׁ יזה בערבית: סמך, שׁען, והיה באור השׁם: הנשׁען על ה'.

יְעוּ-אֵל או יְעִי-אֵל. הוראת שרש יעה בערבית: שמר. ובאור השם הזה: האיש אשר ה' ישמרהו. וידמה בהוראתו להשׁם: שׁמר-יה.

יְרוּ-אֵל, וכן יְרִ-יָּה. אם נחזיק בסברת החכם הלוי הנ"ל יהיה גם השׁם הזה קצור מהמלים: יְרוּעַ-אֵל. ואם לא, אז נוכל לאמר כי הוא משׁקל פעול מהשׁרשׁ ירה. ובאורו או מהוראת בנין הפעיל (הוֹרָה) בעברית, לאמר: האישׁ אשׁר ה' יורהו בדרך הטוב, וידמה בהוראתו להשׁם: מהדי הערבי. או כי יהיה באורו מהוראת שרש ירה בערבית שׁהוא: הסתיר. ובאורו: האישׁ אשׁר יסתירהו האל. וידמה בהוראתו להשם: סְתוּר, שׁהוא קצור מסתור-אל.

יְרֻ-בַּעַל או יְרֻ-בֶּשֶׁת. שׁני השׁמות האלה הדומים בהוראתם (כי בשׁת הוא כנוי לבעל) שׁונים במשׁקלם מכל השׁמות מהמין הזה, כי באו בקבוץ ודגשׁ חזק אחריו. סבת הדבר היא כי הם קצור מהמלים: ירוב-בעל, ירוב-בשׁת, והבית שׁנשׁארה היא במקום שׁתים וידגשוה והתנועה שׁלפניה קטְנה. וזה גם טעם משקל השם זר-בּבל, כי עיקרו היה זָרוּי-בבבל ונשׁמטה בית אחת ודגשׁ הושם בבית שאחריה.

יְרוּ-שָׁא. עַל הוראת ירו כבר דברנו, ושָׂא הוא שם אלוה מאלהי הארמים, הנה שמו נזכר בשמות החרותים על קברי תדמר הנזכר.

נְמוּ-אֵל. הוראת שׁרֶשׁ נמה בערבית (בשם הפועל) היא: הֻצָּל. ובאור השם: האיש אשר הצילו ה'.

עֲדִי-אֵל וכְןֵ עֲדַ-יָּה. הוראת השרש עדה בערבית בבנין הפעיל הוא: הושיע, עזר. ובאורו: האיש אשר עזרהו האל. וידמה בהוראתו להשם: עזר-אל.

עֲזְי-אֵל. הוראת שׁרשׁ עזה בערבית היא: נחם, ובאור השׁם הוא: האישׁ אשׁר נחמהו האל. וכן גם דעת גזניוס. וידמה בהוראתו להשם נחום ונחמיה.

פְּנוּ-אֵל וכן פְנִי-אֵל. הוראתו: האישׁ אשׁר האל פונה אליו.

צְפוֹ, כמו: חֲזוֹ. האיש אשר עיני ה' צופיות אליו.

פְּתוּ-אֵל, הוראת שׁרשׁ פתה היא: הרחיב, ובאורו: האישׁ אשׁר הרחיב לו האל (ע' בראשׁית כ"ו 22).

צְרוּ-יָהּ. הוראת שׁרשׁ צרה בערבית היא: שׁמר, וידמה להשׁם יעו-אל.

רְאוּ-בֵן. רְאוּ-מָה. מלת ראו היא בלי תפונה צווי לרבים משׁרשׁ ראה.

רְעוּ וכן רְעוּ-אֵל. אם נאמר כי הוא מהוראת שׁרשׁ רעה בעברית יהיה באורו: האישׁ אשׁר ירעהו האל, כדברי דוד: ה' רוֹעי, ואם הוראתו היא אחת מהוראות שרש רעה בערבית יהיה באורו: האיש אשר האל שם עינו לטובה עליו, וידמה להשם מַרְעִי בערבית.

שְׁבוּ-אֵל: שְׁבוּי-אֵל.

שְׁפוֹ, קצור מהשׁם שְׁפוּי-אֵל, הוראת שרש שפה בערבית היא: רִפָּא. ויהיה באורו: האיש אשר רפאהו האל. וידמה להשם רפא-אֵל.

דוד יֶלין.