אברהם (אדולף) ביכלר, היסטוריון וחוקר במקצועות של חכמת־ישראל, נולד בפריקופיה, סלובקיה, בי״ח בתשרי תרכ״ח, 18 באוקטובר 1867. היה בן אחותו של אברהם נויבאואר. קיבל חינוך יהודי וכללי ולאחר סיימו לימודיו בבית־ספר תיכון המשיך ללמוד בבודפשט, באוניברסיטה ובבית־המדרש לרבנים שם (היה תלמידם של בנימין זאב בכר ודוד קאופמן). ב־1888 הלך לגרמניה ולמד בבית־המדרש לרבנים בברסלאו (כאן היה תלמידם של ישראל לוי וצבי גרץ) וסיים לימודיו באוניברסיטת לייפציג ב־1890. ב־1891 הוכתר כדוקטור לפילוסופיה על יסוד מחקרו לתולדות טעמי־המקרא (Untersuchungen zur Entstehung und Entwicklung der hebräischen Accente), שנתפרסם בדו״ח של כינוסי האקדמיה הווינאית למדעים. חזר לבודפשט וסיים בה לימודיו בבית־המדרש לרבנים (1892) והוסמך לרבנות.

משם יצא לאנגליה והוסיף להשתלם באוניברסיטה של אוכספורד ובספריה הבודליאנית, בהדרכתו של דודו אברהם נויבאואר ביחוד במקצוע הביבליוגרפיה העברית. כאן פירסם באנגלית את מחקרו על ״קריאת התורה וההפטרות במחזור תלת־שנתי״ (The Reading of the Law and Prophets in a Triennial Cycle). באותה שנה נתמנה פרופסור לספרות התלמודית ולתולדות־ישראל בבית המדרש לרבנים בווינה, שנוסד באותו זמן, ובמשרה זו שימש שלוש־עשרה שנה. בקבצים השנתיים של מוסד זה פירסם ביכלר את חיבוריו Die Priester und der Kultus im Ietzten Jahrzehnt des Jerusalemischen Tempels (״הכהנים ועבודת בית המקדש בעשור האחרון לבית שני״. 1895); Die Tobiaden und die Oniaden im II. Makkabaerbuche und in der verwandten jüd. hellenistischen Literatur (בני טוביה ובני חוניו בספר חשמונאים ב׳ והספרות היהודית ההלניסטית״. 1899); Das Synhedrion in Jerusalem und das grosse Bet-Din in der Quaderkammer des Jerusalemischen Tempels (״הסנהדרין בירושלים ובית־הדין בלשכת הגזית״. 1902); Der galiläische ‘Am-ha-’Arez des zweiten Jahrhunderts (״עם הארץ הגלילי״. 1906).

ב־1906 היה עוזר ראשי למנהל בית־המדרש לרבנים (Jews College) בלונדון מיכאל פרידלנדר, ומ־1909 נתמנה כמנהל המוסד עד פטירתו. פירסומיו בלונדון כללו: The Political and Social Leaders of the Jewish Community of Sepphoris in the Second and Third Centuries (״ראשי הקהלה היהודית בצפורי במאה השניה והשלישית״. 1909), The Economic Conditions of Judea After the Destruction of the Second Temple (״המצב הכלכלי ביהודה לאחר חורבן הבית השני״. 1912), Types of Jewish-Palestinian Piety from 70 B.C.E. to 70 C.E. (״טיפוסים של חסידי ארץ־ישראל משנת 70 לפסה״נ עד שנת 70 לסה״נ״ – על הלל הזקן, החסידים הראשונים, חוני המעגל ועוד. 1922), Studies in Sin and Atonement in the Rabbinic Literature of the First Century (״מחקרים על ׳חטא׳ ו׳כפרה׳ בספרות הרבנית של המאה הראשונה״. 1928) כמו־כן פירסם ביכלר מאמרים הרבה בכתבי־העת לחכמת־ישראל ולמדעי־המזרח וכן בכמה קבצי־יובל וספרי־זכרון לחכמי־ישראל בני־דורו (כגון: ״הערות והארות על המצב הדתי של עבד כנעני במאה שלפני חורבן הבית ולאחריו״ (ספר היובל לגסטר), ״הערות והארות על מצב האשה בספר יהודית״ (ספר היובל לבלוי), ״תולדות ברכת ׳הטוב והמטיב׳ שבברכת המזון ומצב ארץ יהודה אחר השמד״ (ספר זכרון לצ. פ. חיות) ועוד). ביכלר היה מחברי הוועד המפקח של המכון למדעי־היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים.

אברהם ביכלר נפטר בלונדון בא׳ באדר תרצ״ט, 20 בפברואר 1939.

אברהם ביכלר בספריה הלאומית

נכתב על־ידי משה נחום צובל עבור האנציקלופדיה העברית
מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, Jewish Encyclopedia, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона