שלום!
עדכון מאי באוויר. החודש הצטרפו למאגר יצירות מאת שני יוצרים חדשים: הרומן "בת רוחמה", שתורגם על ידי בלומה ביינאשוויץ (במקור "יאקובינה", מאת שרה הירש, נכתב ב-1897); ומספר שירים מאת צבי אלעזר טלר (1840–1914).
בניגוד לרוב היוצרים בפרויקט, יצירתה של בלומה ביינאשוויץ הגיעה אלינו במקרה, דרך הספריה. הרומן הופיע במקור בספר מאת שרה הירש (ולא מאיר להמן, כפי שסברה בטעות המתרגמת), ותרגומו פורסם בכתב העת הגרמני "דר יזראליט". אין ברשותנו יצירות נוספות או פרטים על אותה מחברת, ואפילו לא שנות חייה. נשמח לקבל כל מידע עליה.

ומה עוד?
מעניין אוצר הפתגמים והמשלים מאת י"ח טביוב. הספר יצא בתרע"ט (1918-19), ומכיל בעיקר פתגמים ואמרות שהיו בשימוש באותה תקופה, אך גם כאלה שלא היו בשימוש והמחבר היה סבור שראוי שיהיו. את הספר מלווה מפתח לפי נושאים. עוד פורסם המחזה "פראנק ובתו" מאת א"ש שטיין, על אודות כת הפראנקיסטים; שני פרקים נוספים ב"ספר הכוזרי" מאת יהודה הלוי בתרגום יהודה אבן תיבון; מאמר מאת אברהם רגלסון על הבלדות של שאול טשרניחובסקי; הרומן "אברהם בן-יוסף" בתרגום שמואל ליב ציטרון, במקור מאת לב לבאנדה; מאמרים ציוניים מאת אלתר דרויאנוב; שירים מגוונים מאת יוסף זליגר, אברהם סולודר, יל"ג ואברהם לוינסון, ועוד!

טעימת החודש – מן הסיפור "בלה הפאננקה" מאת אלתר דרויאנוב.

לא חוה היה שמה, אלא שבעולמי היתה היא האשה הראשונה. כל הרבקות והרחלות, כל ההינדות והבריינות שבעיירתי הקטנה רק רבקות ורחלות, רק הינדות ובריינות היוּ לי. רגע אחד, כי נתקלה עיני בהן, היו, ובו ברגע, בסור עיני מעליהן, חדלו מהיות. שבע פעמים ביום, מדי נתקלה עיני בהן, היו. ושבע פעמים ביום, מדי סוּר עיני מעליהן, חדלו מהיות. דריסת רגל לתוך עולמי הפנימי לא היתה להן; שם לא נודעה היותן אפילוּ רגע. ופתאום, ביום מן הימים, נתקלו עיני בה, כי באה לביתנו, ואחרי צאתה מהבית, אחרי העלמה מנגד עיני – לא חדלה מהיות. כולי מלאתי היותה והלום-אור הייתי כל אותו היום. ומה בכך, שאני הייתי כבן שתים עשרה והיא כבת שלושים? מי אמר שגחלת נפשו של בן שתים-עשרה אינה נדלקת מגחלי עיניה של בת שלושים? –

רוצים לדעת מה פירוש "פַּאנֶנְקָה"? קראו את הסיפור המלא!