כמתנדב נאמן בפרויקט הקלדתי, לפני מספר חדשים, קטעים מ"ספר שבילי עולם", שכתב אברהם מנחם מנדל מור (1815-1868) – בשנת 1863.

הספר מביא את הגיאוגרפיה של ארצות-השפלה באירופה, כפי שהיה מקובל לכתוב ג"ג בשנים ההן: תאור ממצה של כל כפר ועיר, מספר תושביו, מונומנטים בהם, ותעסוקות התושבים. ענין מייגע, וכמעט משעמם, כמו התיאור של כמה כפרים ב"פלאנדערן מזרחית":

"דענזע, על שפת נהר לים, ארבע אלף איש, מעשה שכר ויי"ש, עבוד עורות. שמן שומשמין, גלומי צמר, מטוה פשתן, ומסחר בקמח, עץ, בגדי שש ונרות דונג. עלטרע, כפר גדול, שש אלף איש, מעשה בתי שכר ויי"ש, שמן, צבע תכלת ובורסקי. עווערגעס, עיר קטנה, תשע אלף איש, מעשה שכר, שמן, גלומי צמר, נעלי עץ, מסחר בגדי שש ועצי בנין. מאריאקערקע, כפר, אלף ושש מאות איש, בתי מעשה שכר ויי"ש, דבק, חומץ, נעלי עץ לבון כלי פשתן. מערבעקע, מקום, ארבע אלף איש, לבון כלי בד, מעשה שכר ויי"ש, שמן ונרות דונג, וגלומי צמר. זאמרגעס, שמונה אלף איש, עושי מסחר רב בפשתן, שמן ונעלי עץ". וכו', וכו'.

הקלדתי, וחשבתי לעצמי: ספר כזה מונוטוני – מי קרא בו? את מי הוא ענין בכלל, גם בימים ההם?

סיימתי להקליד, הגהתי, שלחתי לעריכה, ועברתי הלאה..

לאחר מספר חדשים, ואני קורא, להנאתי, את "סיפור פשוט" של עגנון; והנה, בפרק הששי שבספר [עמ' פ"ה בתוך "על כפות המנעול", במהדורת תשכ"ב] מסופר כדלקמן:

"יונה טויבר מבחורי חמד שבעיר היה שבית המדרש הישן היה משתבח בו שיורה הוראה בישראל. אבל כשהלך ללמברג ליטול התרת הוראה ראה שם באכסניא אדם יושב וקורא בספר קטן שבילי עולם שמו, הציץ בו ונתפעל. כמה ערים יש בעולם, כמה ארצות יש בעולם, והוא אפילו שמותיהם לא שמע, ישב וקרא בו עד שכלו לו מעותיו וחזר לעירו, ולא הלך להקביל פני הרב שם ולא ראה את למברג".

כלומר: עגנון, המתאר את עיירת-הולדתו בעשור הראשון של המאה, מעיד על הרושם שעשה אז הספר הגיאוגרפי – שנכתב כחמישים שנה קודם-לכן.

ואני לתומי חשבתי, שאני מקליד ספרון – זוטר ונידח, שאיש לא הכירו!!