- ביטוח־לאומי — בראשית המאה העשרים זו היתה מושה הוכשטיין: הגיעו אליה מכל קצוות העיר ידיעות על צורך בעזרה מיידית. של כסף, בגדים, כלכלה וטיפול רפואי עד הבית.
- בעלת הפרדס העברי הראשון בא"י, שרה איטה פלמן: ביצועיסטית עקשנית ולוחמת (כנראה הפרדס של שנת תרמ"ד התמלא במגדלים היום).
- כשה"מזגן" לא פעל בחדשי החורף, היתה זו דבורה השחורה, היפה והנאוה שמכרה פחמים לבעלי־היכולת ויותר מכך, חִלְקָה לדלי־האמצעים – מתן־בסתר של פחמים להסקה, ללא הבדל דת, גזע ומין.
- דמי־לידה: ה"פאשידורה" (מספניולית : תמיכה ליולדות עניות), יוסדה בשנת תרי"ט ע"י הברונית בהטי רוטהשילד: אשר הפקידה קרן בבנק, שהיתה מיועדת אך ורק ליולדות עניות.
- הפקת החתונות, לחסרי האמצעים: הדודה שרה לאה, ארגנה בהתנדבות, הכל־בכל־מכל ואפילו לְהָקָת־מתופפים שתשמח את המוזמנים.
- מחויבות אישית: ביזמת פורטונה די בכר, מנהלת בית־הספר לבנות, חניכותיה תפרו וציידו את מוסדות הבריאות בירושלים מכלי־מיטה ועד בגדים עליונים ותחתונים.
- חסרי דיור והכנסות: אצל פעשא פייגל קרמר מצאו את מחסורם. ו"מכונת הכביסה" שלהם היתה הכובסת מרים מזרחי.
- הרעבים קיבלו את מזונם מסִירֵיהָ של בלומה קפלן, עוד טרם ישבו בני ביתה לשולחן.
- אגודת "עזרת נשים": ידיהן בּכָּל וכספן מתרומות.
תקופה ארוכה וקשה, עוני משׁוועַ, רעב ומצוקה־קיומית ליוּו את תושבי הארץ שאמונתם ועקשנותם ניצחה את יְאוּשָׁם. וזאת בעזרת יוזמה־נשית שתרומתן היום־יומית למען הקהילה, הייתה להן צו חיים.
לו הייתי מחזאית־בימאית, היו תמונות מ־10 חוברות בנות ציון וירושלים (בקרוב במאגר) של פנחס גרייבסקי מוצגות על הבמה.
תגובה אחת על “האדרת נשים ויוזמה־נשית בראשית המאה ה־20: פֵּרוּרִים לְהמחשָׁה”
אכן, הנשים הללו מעוררות השראה. החיים שלהן היו קשים פי כמה וכמה מהחיים שלנו היום.
הספר של גרייבסקי מתעד עשרות רבות של נשים כאלו, שעל רובן לא שמענו כלל. לאחר שהכתבים יעלו במלואם לאתר הפרויקט, לפחות נוכל להתגאות שבזכותנו שמן יונצח, ויונגש לציבור הרחב.