שלום לכולם!

החודש אנו מגישים לציבור יוצר חדש בפרוייקט בן יהודה: שמואל ישראל מולדר (1792–1862). בעדכון יוני שעלה זה עתה פרסמנו את הפואמה שכתב, "ברוריא, בת רב חנינא בן תרדיון", שעוסקת בברוריה אשת רבי מאיר מהתלמוד, שהיתה גדולה בתורה ונפלה קורבן למעשה בגידה מכוער שהביא אותה להתאבד (לפי מסורת אחת).  עוד על ברוריה ועל הפואמה על אודותיה בימים הקרובים, מפי פרופ' זיוה שמיר מאוניברסיטת תל-אביב, שהואילה לכבד אותנו ברשומה פרי עטה ליומן הרשת שלנו.

גולת הכותרת של העדכון היא ספר הפילוסופיה "כה אמר סרתוסטרא", מאת פרידריך ניטשה, בתרגומו (האגדי, יש אומרים) של דוד פרישמן מ-1914.  אפשר לקרוא עוד על הספר בערך על אודותיו בויקיפדיה העברית.

ועוד החודש: מִכתבי נחום סוקולוב; המחזה "גבורת שמשון" מאת ר' משה חיים לוצאטו (רמח"ל); ביקורת ספרות אידית מאת אברהם רגלסון; עוד פרק מספר הבדיחה והחידוד מאת דרויאנוב – "עמי ארצות והדיוטות"; דברי אגדה מימי בית ראשון" מאת ברדיצ'בסקי; שיר מתוך עזבונו של ביאליק, ושירים נוספים מאת ר' משה אבן עזרא ויהודה ליב גורדון; מאמרים מאת א"ד גורדון, שמואל צ'רנוביץ, י"ל פרץ, ועוד!

בסוף החלק הראשון (מבין ארבעה) של "כה אמר זרתוסטרא" (כפי שנהוג לתעתק את השם היום), כותב ניטשה (בתיווכו האדיב של פרישמן):

וַיְהִי אַחֲרֵי דִבֵּר סָרַתּוּסְטְרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּדֹּם, וַיְהִי כְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד עוֹד אֶת-דְּבָרוֹ הָאַחֲרוֹן. אָז יִשְׁקוֹל בְּיָדוֹ אֶת-הַמַּטֶּה וַיְהִי כְפוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי סְעִיפִים, וַיֹּאמֶר וְקוֹלו- נֶהְפַּךְ ויַהְיִ לְאַחֵר וַיְדַבֵּר לֵאמֹר:  לְבַדִּי אֵלֵךְ עַתָּה, תַּלְמִידַי! וְגַם אַתֶּם לְכוּ נָא לְבַדְּכֶם מִזֶּה וָהָלְאָה! כִּי זֶה חֶפְצִי. 

אָכֵן יְעַצְתִּיכֶם: לְכוּ נָא מִמֶּנִי וֶהֱיוּ לְמִתְקוֹמְמִים לְסָרַתּוּסְטְרָא! וְעוֹד רַב מִזֶּה: הִכָּלְמוּ בוֹ! אוּלַי רִמָּה אֶתְכֶם.

שׂוּמָה הִיא עַל הָאִישׁ הֶחָפֵץ דַּעַת, אֲשֶׁר לֹא רַק לְאַהֲבָה אֶת-שׂוֹנְאָיו יוּכַל כִּי אִם גַּם יוּכַל לִשְׂנוֹא אֶת-אֹהֲבָיו.

רָעָה גוֹמֵל אִישׁ עִם מוֹרוֹ אִם עַד נֵצַח יִהְיֶה לוֹ רַק תַּלְמִיד. מַדּוּעַ זֶה תִירָאוּ לִשְׁלוֹחַ יַד בַּזֵר אֲשֶׁר לִי?

מְכַבְּדִים אַתֶּם אוֹתִי; אֲבָל מַה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם אֲשֶׁר זֶה-כַּבְּדְּכֶם יִתְעוֹפֵף? הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תַּהֲרֹג אֶתְכֶם אֶבֶן-מַצֵּבָה.

הִנֵּה אַתֶּם אוֹמְרִים: הֶאֱמַנּוּ בְּסָרַתּוּסְטְרָא? אֲבָל מַה-בֶּצַע בְּסָרַתּוּסְטְרָא? הִנֵּה הֱיִיתֶם לִי לְמַאֲמִינִים: אֲבָל מַה-בֶּצַע בְּכָל-הַמַּאֲמִינִים?

עוֹד אֶת נַפְשְׁכֶם לֹא בִקַּשְׁתֶם – וּמְצָאתֶם אוֹתִי. הִנֵּה כֵן יַעֲשׂוּ כָל הַמַּאֲמִינִים; וְאוּלָם הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּכָה נָפְלָה כָּל-אֱמוּנָה.

לָכֵן אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: הִתְאַמְּצוּ כִּי אֹבַד מִכֶּם וְכִי תִמְצְאוּ אֶתְכֶם אַתֶּם, וְרַק אַחֲרֵי כַחְשְׁכֶם בִּי כֻלְכֶם, אָשׁוּב אֲלֵיכֶם.

אָכֵן אַחַי, בְּעֵינַיִם אֲחֵרוֹת אֲבַקֵּשׁ לִי אָז אֶת הָאוֹבְדִים אֲשֶׁר לִי וּבְאַהֲבָה אַחֶרֶת אֹהַב אָז אֶתְכֶם.

וְעוֹד גַּם זֹאת תָּבֹא: אֲשֶׁר נִהְיֶה לְרֵעִים וְלִבְנֵי תִקְוָה אַחַת; וְאָז הִנֵּה אֶהְיֶה בְּתוֹכְכֶם בְּפַעַם הַשְּׁלִישִׁית, לְמַעַן אֶחֹג עִמָּכֶם אֶת חַג-הַצָּהֳרַיִם הַגָּדוֹל.

וְזֶה חַג-הַצָּהֳרַיִם הַגָּדוֹל: אֲשֶׁר יַעֲמוֹד הָאָדָם בִּמְּסִלָּתוֹ בַּתָּוֶךְ בֵּין הַחַיָּה וּבֵין הָאָדָם הָעֶלְיוֹן וְיָחֹג אֶת חַג דַּרְכּוֹ הָעֹלָה לִקְרַאת הָעֶרֶב כְּחוֹגֵג אֶת מִבְחַר תִּקְוָתוֹ הַנִּשָּׂאָה: כִּי הִיא הַדֶּרֶךְ לְבֹקֶר חָדָשׁ.

וְאָז אֶת נַפְשׁוֹ לְבַדּוֹ יְבָרֵךְ הַשּׁוֹקֵעַ עֵקֶב אֲשֶׁר הָיָה לְעוֹבֵר, וְשֶׁמֶשׁ הַדַּעַת אֲשֶׁר לוֹ תַעֲמוֹד לוֹ כַצָּהֳרָיִם.

"הִנֵּה מֵתִים כָּל הָאֱלֹהִים: וְעַתָּה אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים כִּי יִחְיֶה הָאָדָם הָעֶלְיוֹן" – הִנֵּה זֶה יִהְיֶה חֶפְצֵנוּ הָאַחֲרוֹן בְּחַג-הַצָּהֳרַיִם הַגָּדוֹל! –

כֹּה אָמַר סָרַתּוּסְטְרָא.

הנה כי כן, זרתוסטרא עצמו מורה למי שישמע לו, לדעת מתי לזנוח את עמדת התלמיד, להתנער מן המורה, לפרוש כנפיים ולהתקדם בעצמנו.  תזכורת חשובה לכל מי שלומד, בין אם ממורה בבית-ספר, בין אם מרב, ובין אם מניטשה ומזרתוסטרא שלו.