מחבר: צוות פרויקט בן-יהודה

  • אוסף עצום של ספרים ביידיש זמין לציבור ברשת

    לא פעם שאלו אותנו אם נוסיף גם יצירות ביידיש למאגר פרויקט בן-יהודה.  התשובה שלילית — מייסדי הפרויקט אינם דוברי יידיש, והחלטנו בשלב מוקדם להגביל את הפרויקט ליצירה העברית בלבד (ודוק: גם תרגומים לעברית הם יצירה עברית), ולהשאיר את הקמת מאגר מקביל ביידיש ככפפה שאחרים יצטרכו להרים.

    אנו שמחים שבשנים האחרונות אירע רנסאנס קטן בהתעניינות בשפה ובספרות היידיש, בישראל וגם בחו"ל.  אחד הגורמים המשמעותיים ברנסאנס הזה הוא האמריקאי ארון לנסקי, שכיתת את רגליו מבוידעם לבוידעם, והציל עשרות אלפי ספרי יידיש מכליה פיזית.  הוא כתב ספר על חוויותיו בשם Outwitting History, שתורגם בשנת 2005 לעברית, בשם נגד כיוון ההיסטוריה.

    אותו לנסקי הקים את "המרכז הלאומי לספרי יידיש" (כשהלאום המדובר הוא זה של ארה"ב) במדינת מסאצ'וסטס, והמרכז הזה, שבניגוד לפרויקט בן-יהודה מעסיק אנשים בשכר, מעמיד עתה לרשות הציבור באתר האינטרנט שלו יותר מ-10,000 ספרים ביידיש

    המאגר הזה מכיל גם כתבים שמוגנים בזכויות יוצרים, שמובאים ככל הנראה ברשות המו"לים, או תוך איזשהו הסכם, ובכל אופן פועלים תחת חוק זכויות יוצרים האמריקאי (השונה מזה הישראלי).  את יצחק בשביס זינגר אמנם לא תוכלו למצוא שם, משום שכתביו עודם מודפסים (גם אם לא ביידיש, בד"כ), אך לא מעט יוצרים אחרים מיוצגים שם יפה.  ביניהם, למשל, זכרונות יחזקאל קוטיק, שתרגומם העברי (כרך א' מתוך שני כרכים) מוגש בפרויקט בן-יהודה (באדיבות המתרגמים).

  • פב"י בתקשורת

    החודש העברנו את עמוד ההתייחסויות לפרוייקט בתקשורת מאתר הבית של פרויקט בן-יהודה ליומן הרשת. אפשר למצוא אותו כאן.

    בתיק התקשורת נמצאים כל הריאיונות, ההודעות לעיתונות והכתבות שנכתבו עלינו עד כה. מעבר לכתבות שקישרנו אליהן ביומן הרשת החודש (על העלאת כתבי דרויאנוב), העלינו מאז תחילת השנה ל"תיק התקשורת" גם ריאיון עם אסף ברטוב שנערך בידי דייויד סטרומברג מהעיתון ג'רוזלם פוסט [באנגלית] מה-22 לינואר 2009, וכן ריאיון רדיופוני בתכנית "עוד מעט שבת" של ענת דולב ברשת ב' של קול ישראל, שנערך בתאריך 9 לינואר 2009.

    קריאה והאזנה מהנה!

  • עדכון חודש דצמבר

    שלום לכולם,
    עדכון חודש דצמבר באויר!

    החודש נוספו למאגר שלושה יוצרים חדשים – שלמה רובין (הספירות בחכמת הקבלה), אברהם לוינסון (תרגום מאמרים מאת אברהם אידלסון אודות סוציאליזם ולאומיות יהודית) ואפרים לוצאטו (שירה).

    ובנוסף: שירה ומאמרים אודות ספרות מאת אברהם רגלסון; שירת יהודה ליב גורדון ושמואל ליב גורדון; מאמרים מאת יוסף ריבלין על יהודי רוסיה וירושלים; ביקורות סיפורת מאת י. ח. ברנר; מאמרים על איחוד "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה" מאת יוסף אהרונוביץ', ומאמרים מאת משה בילינסון על הפוליטיקה הגרמנית בשנות ה-30.

    והרי טעימה מהעדכון: קטע מתוך נאום קבלת פרס ביאליק לספרות יפה, שהוענק לסופר אברהם רגלסון ב-1972. במקום נאום תודות סטנדרטי, רגלסון מציג מספר עצות לכותבי שירה, או כדבריו: "מצוות לעושי-שיר, הן-הן ההוראות שאני משננן לעצמי ולצעירים ממני."

    פקח חושיך לספוג את התפארת והפלא של ארץ ושמיים ואשר בם, שהם עד-מתחדשים, עד-רעננים, ואין קצֶה לתמורותיהם. ובכן, תהא שירתך מעולפת ברכת-נהנין על המציאות במטבעות-לשון בידיך יצוקות.

    קרא דרור לדמיונך לצייר במלים רחשי אמיתות נאצלות שמעבר לקליטת החושים. בעבור זה ניתנה לאדם בינה ודעת, שיעמוד על קשרי-הוויה המאגדים תופעות שונות ונתוקות למו מערכה הרמונית, ויהא שואף לחדור אל צפונות וּמכוּסוֹת. מה שאינטואיציה פיוטית מגלמת ביום זה ביריעוֹת מיתוס ואגדה, מחר-מחרתיים ינסחהוּ המדע במַשׁוויות ותיאוריות המוּעמדוֹת להתבּחן במדידה וניסוי עדי הפעלה בחיי-המעשה. וחזון-דמיון לאחרית-הימים נעשה כוח יוצר-עתידוֹת בהיסטוריה; מי כעמנו יודע זאת.

    ראשית כתיבת-שירה – באהבת-שירה, בהצטמדוּת מתוך חשק ליצירות פייטים קודמים. הווי מידבק בגדולי משוררי-הדורות, לרבות דורך אתה. שרֵה וחיה בהם, התרווה מהם, ואל תחשוש פן בשל-כך יבוּלע לעצמיותך. אדרבה, השרייה באלה תשים בידך כלים אשר יסייעוך בטיפוח וַלדוֹת-נשמתך בייחודם, במקוריותם.

    זכור גם זאת: כל מלה שבלשון – גיווניה, פשטיה ורמזיה, דיני-סמיכוּיוֹתיה ואפשרויות שיבוציה בפסוקים, כל הללו הרי הם ינוּקים מכלל-שימושיה ביצירות דור ודור.

    הדברים אמורים לגבי כל לשון שהיא – פשיטא ביחס לעברית שלנו, שכל רבדי-תקופותיה, מפרשיות בראשית ועד החיוניים שבכתבי-ימינו, פתוחים לפני כל יהודי יודע-ספר, ואפילו אינו למדן מופלג או חוקר-עמוקות. אין בלשוננו ניב או צליל שאבד עליו כלח. אמן-יוצר כי יצטרך לו יעלהו ממַטמוֹרוֹ ויזרח אור.

    אין מלה שהיא יפה לעצמה או כעורה לעצמה. אימתי היא יפה באמת? כשהיא יפה – כלומר, כשרה ויאה – לתפקידה, למה שהיא מזומנת להגיד, לתאר, לבשר.

    הקטע המלא כאן.

  • אלי הירש על שלמה אִבְּן גַּבִּירוֹל

    בטור השירה שלו בידיעות אחרונות מתאריך 24 באוקטובר 2008, כתב אלי הירש ביקורת על ספר שירה עכשווי כלשהו, שהתייחס לשירה העברית בספרד בימי-הביניים.  הירש התלונן על דלות הספר העכשווי לעומת המופת של שירת ימיה"ב, וכך כתב על שלמה אבן גבירול:

    בואו נדבר על אבן גבירול.  הוא ידוע בתולדות השירה העברית כמי שהשכיל להעניק ביטוי חריף לרגשות מרים במיוחד — ליגון כבד, מה שמכונה בימינו 'דיכאון', שמלווה בבוז עמוק לעולם ובגאווה שאין לה גבול.  בשיריו (כמו ב'ניחר בקוראי גרוני' שקטע ממנו מצורף לרשימה) הוא שב ומסביר שאחד המקורות ליגונו הוא הפער בין חוכמתו לטיפשותם של בני דורו.  הוא מרחף בשחקים והם, במקום להללו, בזים לו.  מדבריו אפשר ללמוד שאלה הן דווקא מעלותיו, ובכלל זה כשרונו כמשורר, שגוזרות עליו בדידות, קונות לו אויבים ונוטלות ממנו שמחה.  שיריו הם עדות נוקבת לקללה שמשוררים רבים סובלים ממנה — לדינמיקה המאנית-דיפרסיבית, הדו קוטבית, של עולמם החווייתי: כגובה נסיקתם עומק נחיתתם.

    הדינמיקה הזאת נפוצה מאוד, יש בה גם צד נלעג, וקשה לומר שהיא מייחדת את אבן גבירול.  מה שהופך אותה למרשימה כל כך דווקא אצלו זה כשרונו העצום כמשורר — האיזון בין אופיים הפראי והאלים של רגשותיו לבין המשמעת הפיוטית והיצירתיות הלשונית שלו.  ברבים משיריו הוא גם מצליח ליצור מין רושם כפול, מתעתע — מצד אחד של נאום שמושמע בפני רבים, מצד שני של הרהור פרטי שבו הוא שופך את מרי ליבו בפני עצמו או אלוהיו.  מצד אחד רטוריקה שנונה של התפארות ותוכחה, מצד שני ליריקה מעודנת של נפש שמתחבטת בכלובה.  השילוב הזה אפקטיבי מאוד, ובזכותו אבן גבירול הוא אחד המשוררים העבריים הנערצים ביותר.

    עד כאן הערותיו המחכימות של הירש, והן תירוץ מצוין להיזכר בשיר ניחר בקוראי גרוני מאת שלמה אבן גבירול בשלמותו (בטור בעיתון ניתנו רק 22 טורים, החל מהטור "עם נמאסו לי אבותם"), מתוך מאגר פרויקט בן-יהודה:

    נִחַר בְּקָרְאִי גְּרוֹנִי,
    דָּבַק לְחִכִּי לְשׁוֹנִי,
    הָיָה לְבָבִי סְחַרְחַר
    מֵרֹב כְּאֵבִי וְאוֹנִי,
    גָּדַל יְגוֹנִי וְחָדַל
    מִתֵּת תְּנוּמָה לְעֵינִי.
    כַּמָּה אֲיַחֵל וְכַמָּה
    יִבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ חֲרוֹנִי?
    אֶל מִי אֲדַבֵּר וְאָעִיד
    וּלְמִי אֲסַפֵּר יְגוֹנִי?
    לוּ יֵשׁ מְנַחֵם מְרַחֵם
    עָלַי וְיֹאחֵז יְמִינִי,
    אֶשְׁפֹּךְ לְבָבִי לְפָנָיו,
    אַגִּיד קְצֵה עִצְּבוֹנִי:
    אוּלַי, בְּזָכְרִי יְגוֹנִי
    אֶשְׁקֹט מְעַט מִשְּׁאוֹנִי.
    שׁוֹאֵל שְֹלוֹמִי, קְרַב נָא
    וּשְׁמַע כְּמוֹ יָם הֲמוֹנִי!
    אִם יֵשׁ לְבָבְךָ כְּשָׁמִיר –
    יֵרַךְ לְרֹב דִּרְאוֹנִי.
    אַיךְ תַּחֲשֹב כִּי אֲנִי חַי
    עַל דַּעְתְּךָ דַּאֲבוֹנִי?
    הַמְעַט הֱיוֹתִי בְּתוֹךְ עָם
    יַחְשֹׁב שְׂמָאלוֹ יְמָנִי?
    נִקְבָּר – אֲבָל לֹא בְמִדְבָּר,
    נִכְאָב, בְּלִי אַם וְלֹא אָב,
    צָעִיר וְיָחִיד וְעָנִי,
    נִפְרָד בְּלִי אָח, וְאֵין לִי
    רֵעַ לְבַד רַעֲיוֹנִי.
    אֶמְסֹך בּדָמִי דְמָעַי,
    אֶמְזֹג דְּמָעַי בְּיֵינִי,
    אֶצְמָא לְרֵעַ וְאֶכְלֶה
    טֶרֶם כְּלוֹת צִמְּאוֹנִי –
    כְּאִלּוּ שְׁחָקִים וְחֵילָם
    בֵּין תַּאֲוָתִי וּבֵינִי!
    נֶחְשָב כְּמוֹ גֵר וְתוֹשָׁב
    יוֹשֵׁב בְּשֶׁבֶת יְעֵנִי
    בֵּין כָּל פְּתַלְתֹּל וְסָכָל –
    לִבּוֹ כְּלֵב תַּחְכְּמֹנִי.
    זֶה יַשְׁקְךָ רֹאשׁ פְּתָנִים,
    זֶה יַחֲלִיק רֹאשׁ וְיָנִי,
    יָשִׂים אָרְבּוֹ בְּקִרְבּוֹ,
    יֹאמַר לְךָ: "בִּי אֲדוֹנִי".
    עַם – נִמְאֲסוּ לִי אֲבוֹתָם
    מִהְיוֹת כְּלָבִים לְצֹאנִי,
    לֹא יַאֲדִימוּ פְנֵיהֶם –
    כִּי אִם צְבָעוּם בְּשָׁנִי!
    בִּשֵׂאת מְשָׁלַי יְרִיבוּן
    עִמִּי כְּמוֹ עִם יְוָנִי:
    "דַּבֵּר שְׂפַת-עָם וְנִשְׁמַע,
    כִּי זֶה לְשׁוֹן אַשְׁקְלוֹנִי!"
    עַתָּה אֲדִקֵּם כְּמוֹ טִיט,
    כִּי קִלְּשׁוֹנִי לְשׁוֹנִי.
    אִם אָזְנְכֶם הִיא עֲרֵלָה –
    מַה יַּעֲשֶׂה פַעֲמוֹנִי?
    לֹא יוּכְלוּ צַוְּארֵיכֶם
    לָשֵׂאת זְהַב שַׂהֲרוֹנִי.
    לוּ פָעֲרוּ הַפְּתָאיִם
    פִּיהֶם  לְמַלְקוֹשׁ עֲנָנִי,
    נָטַף בְּשָׂמִי עֲלֵיהֶם –
    בֹּשֶׂם עֲנַן קִנְּמוֹנִי.
    אוֹי לַתְּבוּנָה וְאוֹי לִי,
    כּי גוֹי כְּמוֹ זֶה שְׁכֵנִי!
    דַּעַת אֱלֹהִים יְשִׂימוּן
    כָּאוֹב וְכַיִּדְּעוֹנִי.
    עַל זֹאת אֲיֵלִיל וְאֶסְפֹּד
    אָשִׁית בְּמוֹ שַׂק מְלוֹנִי,
    אָכֹף כְּאַגְמוֹן וְאָצוּם
    שֵּנִי חֲמִישִׁי וְשֵׁנִי.
    מַה זֶה אֲיַחֵל אֲנִי עוֹד
    אוֹ מַה יְּהִי בִטְּחוֹנִי?
    עֵינִי בְתֵבֵל תְּשׁוֹטֵט –
    לֹא תֶחֱזֶה בָּהּ רְצוֹנִי!
    תִּיקַר תְּמוּתָה בְעֵינִי,
    תֵּקַל אֲדָמָה בְּאָזְנִי.
    אִם יֵשְׁטְ לִבִּי לְדַרְכָּהּ
    לִטְמֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי –
    יָשֹׁב עֲמָלִי בְרֹאשִׁי,
    יֵרֵד בְּחֵיקִי זְדוֹנִי.
    נַפְשִׁי כְּבוֹדָהּ תְּמָאֵן,
    כִּי עִם כְּבוֹדָהּ קְלוֹנִי!
    לֹא אֶעֱלֹז בָּהּ לְעוֹלָם,
    לֹא יַעֲלֹז בָּהּ גְּאוֹנִי –
    לוּ קָרְאוּ לִי בְּנֵי-עָשׁ
    "סוּרָה שְׁבָה-פֹּה, פְּלוֹנִי!"
    כִּי הָיְתּה הָאֲדָמָה כָּעֹל עֲלֵי צַוְּרוֹנִי.
    מַה לִי אֲנִי עוֹד בְּתֵבֵל
    לוּלֵי שְׂאֵת עִוְּרוֹנִי?
    נַפְשִׁי בְּמוֹתִי תְרַנֵּן,
    לוּ מָצְאָה צוּר מְעוֹנִי.
    אָקוּץ בְּחַיַּי וְאֶמְאַס
    לִהְיוֹת בְּשָׂרִי מְכוֹנִי,
    כִּי יוֹם שְׂשׂוֹנִי – אֲסוֹנִי
    וּבְיוֹם אֲסוֹנִי – שְׂשׂוֹנִי.
    אִיגַע לְהָבִין וְאֵדַע
    כִּכְלוֹת בְּשָׂרִי וְאוֹנִי,
    כִּי סוֹף אֲנָחָה – הֲנָחָה
    וְעֵקֶב רְזוֹנִי – מְזוֹנִי.
    אֶדְרֹשׁ בְּעוֹדִי, אֲחַפֵּשׂ
    כְּמִצְוַת שְׁלֹמֹה זְקֵנִי:
    אוּלַי מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת
    יְגַלֶּה תְבוּנָה לְעֵינִי,
    כִּי הִיא מְנָתִי לְבַדָּהּ
    מִכָּל עֲמָלִי וְהוֹנִי.
    (נכתב בשנת 1038)

    ראו גם הערך שלמה אבן גבירול בויקיפדיה העברית.


    אנחנו מעוניינים לפרסם יצירות אשר אתם מעוניינים לקרוא. כתבו לנו על אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.