מחבר: צוות פרויקט בן-יהודה

  • חדשות ספטמבר 2009: חיים חדשים לוידאל בנבנשת

    שלום לכולם.

    בעדכון ספטמבר שנוסף זה לא כבר למאגר הפרויקט אנו מגישים שירים נוספים משל שלום שבזי, ש"ל גורדון, מ"צ מאנה, ומשה אבן-עזרא, וכן סיפורים ומאמרים מאת א"ש שטיין, אברהם רגלסון, א"ד גורדון, נחום סוקולוב, אלתר דרויאנוב, ש"ל ציטרון, ושמואל צ'רנוביץ.

    לצד אלו, אנו מתברכים בהעלאת חיבורו של מנחם מנדל בוים, הידוע יותר בכינוי מנחם מנדל מקאמיניץ, קורות העיתים לישורון בארץ ישראל, שמתאר את חוויותיו של בוים בעת רעידת האדמה החזקה בצפת ובטבריה, וכן את מעשי האלימות מצד ערבים כלפי היישוב היהודי בגליל בראשית המאה הי"ט.

    ובנוסף, גולת הכותרת של העדכון היא התחלת העלאת שירי המשורר העברי הספרדי וידאל בנבנשת, איש המאה החמש-עשרה, שההדירה מתוך כתבי היד ד"ר תרצה ורדי, ושאותם הואילה ורדי להגיש לנו לשם צירופם למאגר.  פרט לפרסום האקדמי של השירים, בעבודת הדוקטורט של ורדי, לא ראו רוב השירים הללו אור, וקשה מאוד למוצאם, אפילו בספריות אקדמיות.  אנו גאים להעניק חיים חדשים לשירה הזו, באמצעות המהדורה האלקטרונית, הנגישה לכל בחינם, ורואים בכך הגשמה של אחת ממטרות הפרויקט.

    והנה פסקה אחת מתיאורו של בוים את הפרעות:

    ויהי כאשר חזרנו ליתר עמנו אשר החורבה על ההר פגע בנו א' מהשוללים וחרבו שלופה בידו. ויתן החרב על צוואר ר' שלום חייט שהלך אתי ורצה להסיר את ראשו מעליו. ואף שהלך א' מאנשי הקאדי אתנו וצעק עליו אבל לא שמע לו בזה ויתחנן לו ר' שלום לאמר זכר נא שכמה פעמים הייתי תופר לך בגדים והיית אוהב אותי ואיך נהפכת לי לשונא על מה כי מעות אין לי. גם ראה כי זקנתי ואמות על מטתי – ולמה תמיתני. אז רפתה רוחו ממנו. ונלך מאתו. ויהי כאשר באנו לרחוב פוליש. שמענו קול מר צורח "אחינו ב"י הוציאוני מזה". ונלך עד מקום תחנותו. והנה איש שוכב תוך האשפה עד צווארו. ורצינו ליקח אותו משם ראינו שהוא מוכה ברגליו ואינו יכול לילך ואז הלכנו מאתו בחיש ומהר כדי להגיד להרב החסיד איש אלקי רבי אברהם בער שהיה אתנו וישלח כמה אנשים ויביאוהו על החמור. אך בעוד ג' ימים מת בהר עוד כמה וכמה אנשים שהיו אצלינו מתו מפני הפחד והמורא שנפל עליהם ועלינו. וישאלו לנו מה נעשה בס"ת ונספר להם מה שראינו ס"ת קרועים מונחים בראש כל חוצות ושנעשו מהם מנעלים וסינורי הנפחים. והתפלין קרעו והרצועות לקחו מהם לקשור השקים. ומהטליתים עשו אבנטים לגופם וספרי התלמוד קרעום היטב ובכל רחוב ראינו שבאו שם אנשי כפרים עם חמורים ולוקחים הביזה והבגדים וכל כלי היהודים הכל שלחו לבני הכפרים. והשוללים היו עומדים בבתים ושוברים הבתים אולי ימצאו מחבואות של היהודים שהחביאו איש בביתו כסף או זהב. וכאשר מצאו תיבה עם חפצים היו מריבים זה עם זה כי לא יכלו לחלק בזה ע"כ חרבו בתי היהודים עד היסוד בה.


  • סיפור יום הולדת: האדם כְּקֻפָּה

    המתנדבת הותיקה נורית רכס שלחה לנו המלצה על סיפור קצרצר מאת דוד פרישמן, ושמו הקוּפה.  נורית הגישה את הסיפור, מודפס וממוסגר, כמתנת יום הולדת לחברתה.

    הסיפור מופיע תחת הכותרת אגדות בדף יצירות פרישמן במאגר שלנו, והוא קצר מספיק להביאו בשלמותו להלן:

    הקופה

    ביום הולדת אותי היה הדבר, ואני אז בן תשע שנים.  בהיות הבוקר, כאשר רק נפקחו עיני וארא את המתנה אשר נתן לי אבי לזכרון היום ההוא, והנה: קופה קטנה עשויה מתכת לאגור בה כסף ולחשׂוך מיום אל יום.  במכסה הקופה מלמעלה עשוי חריץ, אשר בו תושם מטבעת הכסף לבעבור תיפול אל תוך הקופה, והקופה עשויה תבנית אריה.  את זאת נתן לי אבי, ואולם אמי לא נתנה לי דבר, ורק נשוק נשקה לי, ותספר לי את אחד מסיפוריה.

    התשמע?

    מלאך קטן היה בשמים, מלאך זקונים לאלוהים והוא רך וצעיר, ואלוהים אהבו מאד מאד.  והיה היום, ואלוהים אמר למלאך שעשועיו לאמור: הנה מחר יום הולדת אותך, ואני נכון לתת לך את כל אשר תשאל נפשך: שאל מה אתן לך!

    והמלאך ענה: אם נא מצאתי חן בעיניך, אבי ונתת לי קופה לאגור בה מטבעות, כמשפט הקופות אשר לבני האדם על הארץ.  ואולם בזאת תיפלא הקופה מן הקופות האחרות, כי תעשה אותה בתחבולה על-פי מכונה אשר יכול תוכל להתמלא מאליה ולא תהיה עלי המלאכה למלאותה.

    ושחוק קל נראה על שפתי אלוהים, וישפוק למלאך על כתפיו, ויאמר: אין זאת, ילד שעשועי, כי עצל אתה מעט, ועל כן שאלת למנוע את נפשך מכל מלאכה, עד כי תאמר כי גם קופה תימָלא מאליה, ואולם ראה, נשאתי פניך גם לדבר הזה.

    וממחרת היום, יום הולדת את המלאך, ויתן לו אלוהים את הקופה כאשר שאל, והקופה עשויה חמר ותבניתה תבנית אדם ומראיה כמראה אדם חי אשר על הארץ.  את זה נתן אלוהים למלאכו, ויהי האדם לקופה בידי המלאך.

    והמלאך שם את הקופה בקרן זווית על פני הארץ, ותהי הקופה עומדת על הארץ.  ותהי גם מתהלכת על הארץ, כי כן היה המשפט המכונה אשר עשה לה אלוהים, ותהי מתמלאה הלוך והתמלא מיום אל יום.

    והקופה, הלוא אמרתי לך, היתה עשויה חמר, ותבניתה תבנית אדם, לא נעדר דבר, והיא הולכת ומתמלאה הלוך והתמלא.

    אין דבר אשר לא בא אל תוך הקופה הזאת;  וכן עברו ימים, וכן עברו שנים.

    והמלאך אשר בשמים מביט אל קופתו אשר על הארץ ורואה אותה בהתמלאה ונשמתו חורדת ומרקדת בקרב נפשו מרוב שמחה ועליצות.

    כן עברו שנים הרבה; כן עברו שבעים שנה.

    והקופה היתה מלאה על כל גדותיה, עד אפס מקום עוד.

    ומקץ שבעים שנה התבקעה הקופה מרוב התוכן אשר בה; פור התפוררה פתאום, ושבריה התפרדו – מקץ שבעים שנה.

    והמלאך פוקח את עיניו היטב, למען אשר יְפַקֵּח על התוכן אשר בתוך החרשׂ הנשבר.

    אויה! מה זאת?

    הנה המטבעות מתגוללות ארצה, והמטבעות שונות מאד בערכן: מטבעות מזוייפות, מטבעות עשויות סיגים, מטבעות שווא ושקר, מטבעות תרמית וכחש, מטבעות אשר נמחקה צורתן, מטבעות פסולות, מטבעות אשר אין להן כל ערך, ורק מעט מעט בהן גם מטבעות עוברות לסוחר.

    והמלאך הקטן עומד ורואה, ואחרי-כן הוא פורש ובוכה.

    ואלוהים מנחם אותו ואומר: לא טוב הדבר אשר שאלת להיות לך קופה אשר תתמלא מאליה.  לו פיקחת אתה על קופתך, כי אז היה אוצרך אוצר נבחר.  לשנה הבאה ביום הולדת אותך אתן לך קופה אחרת, ואולם אתה עשה בחוכמתך לפקח עליה היטב.

    ואמי, בספרה לי את הדברים האלה, הוסיפה: בני! מי יתן וביקשת את מלאכך אתה היושב בקרב לבך לפקח על אוצרך אשר בקרבך, והיה באחרית הימים והיה אוצרך טוב ונבחר.


    נתקלתם ביצירה מעניינת, מחכימה או משעשעת? שלחו לנו פסקה מובחרת, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן!

  • עדכון חודש יוני

    שלום לכולם!

    החודש אנו מגישים לציבור יוצר חדש בפרוייקט בן יהודה: שמואל ישראל מולדר (1792–1862). בעדכון יוני שעלה זה עתה פרסמנו את הפואמה שכתב, "ברוריא, בת רב חנינא בן תרדיון", שעוסקת בברוריה אשת רבי מאיר מהתלמוד, שהיתה גדולה בתורה ונפלה קורבן למעשה בגידה מכוער שהביא אותה להתאבד (לפי מסורת אחת).  עוד על ברוריה ועל הפואמה על אודותיה בימים הקרובים, מפי פרופ' זיוה שמיר מאוניברסיטת תל-אביב, שהואילה לכבד אותנו ברשומה פרי עטה ליומן הרשת שלנו.

    גולת הכותרת של העדכון היא ספר הפילוסופיה "כה אמר סרתוסטרא", מאת פרידריך ניטשה, בתרגומו (האגדי, יש אומרים) של דוד פרישמן מ-1914.  אפשר לקרוא עוד על הספר בערך על אודותיו בויקיפדיה העברית.

    ועוד החודש: מִכתבי נחום סוקולוב; המחזה "גבורת שמשון" מאת ר' משה חיים לוצאטו (רמח"ל); ביקורת ספרות אידית מאת אברהם רגלסון; עוד פרק מספר הבדיחה והחידוד מאת דרויאנוב – "עמי ארצות והדיוטות"; דברי אגדה מימי בית ראשון" מאת ברדיצ'בסקי; שיר מתוך עזבונו של ביאליק, ושירים נוספים מאת ר' משה אבן עזרא ויהודה ליב גורדון; מאמרים מאת א"ד גורדון, שמואל צ'רנוביץ, י"ל פרץ, ועוד!

    בסוף החלק הראשון (מבין ארבעה) של "כה אמר זרתוסטרא" (כפי שנהוג לתעתק את השם היום), כותב ניטשה (בתיווכו האדיב של פרישמן):

    וַיְהִי אַחֲרֵי דִבֵּר סָרַתּוּסְטְרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּדֹּם, וַיְהִי כְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד עוֹד אֶת-דְּבָרוֹ הָאַחֲרוֹן. אָז יִשְׁקוֹל בְּיָדוֹ אֶת-הַמַּטֶּה וַיְהִי כְפוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי סְעִיפִים, וַיֹּאמֶר וְקוֹלו- נֶהְפַּךְ ויַהְיִ לְאַחֵר וַיְדַבֵּר לֵאמֹר:  לְבַדִּי אֵלֵךְ עַתָּה, תַּלְמִידַי! וְגַם אַתֶּם לְכוּ נָא לְבַדְּכֶם מִזֶּה וָהָלְאָה! כִּי זֶה חֶפְצִי. 

    אָכֵן יְעַצְתִּיכֶם: לְכוּ נָא מִמֶּנִי וֶהֱיוּ לְמִתְקוֹמְמִים לְסָרַתּוּסְטְרָא! וְעוֹד רַב מִזֶּה: הִכָּלְמוּ בוֹ! אוּלַי רִמָּה אֶתְכֶם.

    שׂוּמָה הִיא עַל הָאִישׁ הֶחָפֵץ דַּעַת, אֲשֶׁר לֹא רַק לְאַהֲבָה אֶת-שׂוֹנְאָיו יוּכַל כִּי אִם גַּם יוּכַל לִשְׂנוֹא אֶת-אֹהֲבָיו.

    רָעָה גוֹמֵל אִישׁ עִם מוֹרוֹ אִם עַד נֵצַח יִהְיֶה לוֹ רַק תַּלְמִיד. מַדּוּעַ זֶה תִירָאוּ לִשְׁלוֹחַ יַד בַּזֵר אֲשֶׁר לִי?

    מְכַבְּדִים אַתֶּם אוֹתִי; אֲבָל מַה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם אֲשֶׁר זֶה-כַּבְּדְּכֶם יִתְעוֹפֵף? הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תַּהֲרֹג אֶתְכֶם אֶבֶן-מַצֵּבָה.

    הִנֵּה אַתֶּם אוֹמְרִים: הֶאֱמַנּוּ בְּסָרַתּוּסְטְרָא? אֲבָל מַה-בֶּצַע בְּסָרַתּוּסְטְרָא? הִנֵּה הֱיִיתֶם לִי לְמַאֲמִינִים: אֲבָל מַה-בֶּצַע בְּכָל-הַמַּאֲמִינִים?

    עוֹד אֶת נַפְשְׁכֶם לֹא בִקַּשְׁתֶם – וּמְצָאתֶם אוֹתִי. הִנֵּה כֵן יַעֲשׂוּ כָל הַמַּאֲמִינִים; וְאוּלָם הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּכָה נָפְלָה כָּל-אֱמוּנָה.

    לָכֵן אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: הִתְאַמְּצוּ כִּי אֹבַד מִכֶּם וְכִי תִמְצְאוּ אֶתְכֶם אַתֶּם, וְרַק אַחֲרֵי כַחְשְׁכֶם בִּי כֻלְכֶם, אָשׁוּב אֲלֵיכֶם.

    אָכֵן אַחַי, בְּעֵינַיִם אֲחֵרוֹת אֲבַקֵּשׁ לִי אָז אֶת הָאוֹבְדִים אֲשֶׁר לִי וּבְאַהֲבָה אַחֶרֶת אֹהַב אָז אֶתְכֶם.

    וְעוֹד גַּם זֹאת תָּבֹא: אֲשֶׁר נִהְיֶה לְרֵעִים וְלִבְנֵי תִקְוָה אַחַת; וְאָז הִנֵּה אֶהְיֶה בְּתוֹכְכֶם בְּפַעַם הַשְּׁלִישִׁית, לְמַעַן אֶחֹג עִמָּכֶם אֶת חַג-הַצָּהֳרַיִם הַגָּדוֹל.

    וְזֶה חַג-הַצָּהֳרַיִם הַגָּדוֹל: אֲשֶׁר יַעֲמוֹד הָאָדָם בִּמְּסִלָּתוֹ בַּתָּוֶךְ בֵּין הַחַיָּה וּבֵין הָאָדָם הָעֶלְיוֹן וְיָחֹג אֶת חַג דַּרְכּוֹ הָעֹלָה לִקְרַאת הָעֶרֶב כְּחוֹגֵג אֶת מִבְחַר תִּקְוָתוֹ הַנִּשָּׂאָה: כִּי הִיא הַדֶּרֶךְ לְבֹקֶר חָדָשׁ.

    וְאָז אֶת נַפְשׁוֹ לְבַדּוֹ יְבָרֵךְ הַשּׁוֹקֵעַ עֵקֶב אֲשֶׁר הָיָה לְעוֹבֵר, וְשֶׁמֶשׁ הַדַּעַת אֲשֶׁר לוֹ תַעֲמוֹד לוֹ כַצָּהֳרָיִם.

    "הִנֵּה מֵתִים כָּל הָאֱלֹהִים: וְעַתָּה אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים כִּי יִחְיֶה הָאָדָם הָעֶלְיוֹן" – הִנֵּה זֶה יִהְיֶה חֶפְצֵנוּ הָאַחֲרוֹן בְּחַג-הַצָּהֳרַיִם הַגָּדוֹל! –

    כֹּה אָמַר סָרַתּוּסְטְרָא.

    הנה כי כן, זרתוסטרא עצמו מורה למי שישמע לו, לדעת מתי לזנוח את עמדת התלמיד, להתנער מן המורה, לפרוש כנפיים ולהתקדם בעצמנו.  תזכורת חשובה לכל מי שלומד, בין אם ממורה בבית-ספר, בין אם מרב, ובין אם מניטשה ומזרתוסטרא שלו.

  • שרת חג ומועד, ונופל…

    עקב הפסקת חשמל במכללת "שנקר", שמארחת בהתנדבות את שרת פרויקט בן-יהודה, האתר היה בלתי-זמין במשך כ-48 שעות.  התקשינו לתקן את התקלה מהר יותר, בגלל המועד והחג.

    עמכם הסליחה.

  • גם אתי אנקרי משתמשת בקנין הציבור

    באתר ynet מופיעה היום פרסומת (במסווה "ראיון") לשיר מתוך אלבום חדש של הזמרת אתי אנקרי, אלבום שכולו ביצועים לשירים מאת ר' יהודה הלוי (ריה"ל), שהלחינה אנקרי.  מעבר לעברית הנהדרת שבשירים הללו, אנקרי תיהנה מיתרון נוסף: היא לא תצטרך לשלם תמלוגים עבור המלים, משום שהן קנין הציבור (נחלת הכלל), וכפי ששירי יהודה הלוי מוגשים לכל דורש בפרויקט בן-יהודה, כך יכולה גם אנקרי להלחינם, לבצעם, ולמכור את ביצועיה בכסף.

    הנה מילות השיר שמוצע (באיכות בינונית בלבד, משום מה) להאזנה בקישורית לעיל:

    בְּכָל‑לִבִּי, אֱמֶת, וּבְכָל‑מְאֹדִי
    אֲהַבְתִּיךָ, וּבִגְלוּיִי וְסוֹדִי.
    שְׁמָךְ נֶגְדִּי – וְאֵיךְ אֵלֵךְ לְבַדִּי?
    וְהוּא דוֹדִי – וְאֵיךְ אֵשֵׁב יְחִידִי?
    וְהוּא נֵרִי – וְאֵיךְ יִדְעַךְ מְאוֹרִי?
    וְאֵיךְ אֶצְעַן? – וְהוּא מִשְׁעָן בְּיָדִי!
    הֱקִלּוּנִי מְתִים, לֹא יָדְעוּ כִּי
    קְלוֹנִי עַל כְּבוֹד שִׁמְךָ כְבוֹדִי.
    מְקוֹר חַיַּי – אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי,
    וְזִמְרָתִי ­– אֲזַמֶּרְךָ בְעוֹדִי!

    אז למה אתם מחכים?  השתמשו גם אתם בקנין הציבור!