בדרך כלל, בסיפורים, תיאורי מזג אוויר אינם מהווים יותר מגורם משני. גורם משני אך חשוב: שכן תיאור מזג אוויר הוא לעיתים אמצעי ספרותי שמאפשר רגע נחוץ של מנוחה מן העלילה, רווח אוויר לנשימה, להירהור, בין סצנה לסצנה. תיאורי מזג אוויר לעיתים גם נוסכים מראש אווירה מסויימת ומשמשים את הכותב אמצעי להשרות על הקורא מצב-רוח שיתאם את אופיה הריגשי של הסצנה. ובכל זאת, משסיים הקורא לקרוא את הסיפור, נדמה שתיאורי מזג האוויר אינם בהכרח נשתלים בזכרונו של הקורא ונחקקים בו באותה מידה שבה נחקקים גורמים דומיננטיים יותר, כגון עלילה.
אך לא כן בסיפור "פלמי" של פרישמן. כאן מזג האויר מתחרה ממש עם הדמות המרכזית של הסיפור – עד כדי שהוא תופס כמעט את המקום המרכזי יותר בסיפור. כאילו הנושא העיקרי, ההשראה העיקרית לכתיבת הסיפור – הוא מזג האוויר – בעוד ששאר גורמי הסיפור מופיעים רק כעילה ותמיכה בו.
קלוש הסיכוי שתיתקלו בתיאורים יפים מאלה בזמן הקרוב. מומלץ ביותר להתרענן בעברית יפיפיה שכזו.
משאר הבחינות איכותו של הסיפור פחותה, לטעמי, בעיקר בשל סנטימנטליות שעברה את מידת הטעם הטוב; ובכל זאת לא נפגם התענוג מהעברית המזהירה:
אמנם רק גן-עדן קטן המקום הזה, חבוי בתוך איזו פנה שוקטת ומחרישה, רחוקה מאדם ועזובה מרגל, ומסביב רק ירוק, ירוק, ירוק: נאות-דשא ירוקים, עצים ירוקים, חורשה ירוקה, ונחל גם הוא אשר מימיו ירוקים, למראה. והאביב אשר במקום הזה רק פלא קטן הוא כֻלו. החמה מראה לה כאִלו יצאה זה עתה בפעם הראשונה מנרתיקה, והיא מביטה, כקטן שנולד, בסקרנות מרובה לתוך עולמו החדש של איזה קדוש-ברוך-הוא חדש. הרוחות הקלות והמנשבות דומות כאִלו צמחו להן זה עתה בפעם הראשונה כנפים, והן חדשות ורכות וענוגות, עד כי ישָׁמע עוד קול רִשרוּשן בנוען. והאביב כבד על הארץ, רובץ על כל שיח ועל כל גבעול ועל הדלי אשר עם הבאר ועל עמודי הטלגרף ועל המרזב אשר עם הגג, ומראה לאביב הזה כאִלו ירד זה עתה בפעם הראשונה מן השמים על הארץ והוא איננו עוד בקי ורגיל במלאכתו, ולכן יפזר את הונו בידים פתוחות באין חשבון ונותן גם לאשר לא שאל ולא דרש. כמו חג נצח פרוש על כל הככר מסביב.