היום יום הולדת לח"נ ביאליק. אחד משיריו הראשונים הוא אחד האהובים עלי ביותר מבין שיריו; הוא שיר מריר, מוכיח, ואף על פי כן מכיל תיאור נפלא (במובן האמנותי — כלומר איכות החיקוי, המימסיס) של תמונה ביתית, בבית השלישי. בִּתְשׁוּבָתִי שׁוּב לְפָנַי: זָקֵן בָּלֶה, פָּנִים צֹמְקִים וּמְצֹרָרִים, צֵל קַשׁ יָבֵשׁ, נָד כְּעָלֶה, נָד וָנָע עַל-גַּבֵּי סְפָרִים.…

מצאתי הגיג מועיל ביומנו של א"ד גורדון, שכדאי לאזרחים לזכור: כך הם בני האדם, וכך הם הגדולים שלהם.  אכן יודעים הם הגדולים את נפש הקטנים מהם ונוהגים בהם כמנהג הרועה בעדרו.  היעלה על דעתם, כי כל זמן שבני אדם הם עדר, אין הגדול שבהם רועה בני אדם אלא רועה עדר.

גם זה קורה בפרויקט בן-יהודה: לפני יותר משנתיים הקלדתי את קורות העתים לישורון בארץ ישראל, ספר זכרונותיו של מנחם מנדל מקאמיניץ. היום קבלתי טלפון מגברת – רבקה מפתח-תקוה – היא ראתה באתר את 'קורות העתים', והיא נרגשת. אולי אוכל לעזור לה? היא מצאצאי אותו מנחם מנדל, ועוסקת באיסוף תולדות המשפחה. אלי היא פונה כ'מומחה': היו לסבא-רבא-רבא שלה…

מקובל לקרוא את הסיפור ספיח של ביאליק, על הילד והנער שמואליק (היום היינו כותבים שמוליק), כמבטא יסודות עמוקים מנפשו של המחבר עצמו.  ראו, למשל, את התיאור הזה של אופן השתמרות זכרון סביבה ותקופה בנפשו של ילד: כמה תקופות קַיִץ וחֹרף עברו עלי משעה שנגליתי לנפשי בכפר מולדתי עד אותה שעה שיצאנו משם, אני וּבית אבי,…

לא רק אהוד מנור חושב שלמלים בעברית יש כוח מיוחד.  הנה גם על ראובן בריינין מהלכת השפה העברית קסם; ראו כמה הוא מתרגש ממנה, במסה הקטנה הזו: ידידי, אל נשמתך הנני פּונה היום… אשפּוך שיחי לפניך… בשפת נשמתי אדבר אליך. עברית אני כותב אליך, ואני יודע ומרגיש כי כותב אנוכי עברית. הנני קרוב לזיקנה, ואולי…