הרופא אפרים לוצאטו נהג להשתעשע בחיבור שירה עברית.  בין היתר, חיבר סונֶטה נאה בשם "הרופא הנופל שדוד ברשת האהבה": יַלְדָה יָפָה אַחַת וּמְאֹד אֹהֶבֶת בָּאָה בֵיתָה רוֹפֵא מָזוֹר לָקַחַת, לֵאמֹר, כִּי זֶה יָמִים נַפְשָׁהּ כֹּאֶבֶת, אַף בַּלֵּילוֹת רָחַק מִמֶּנָּה נַחַת. עוֹד הַשֵּׁגָל הַזֹּאת אֶצְלוֹ נִצֶּבֶת, שָׁלַח יָדוֹ לַחְקֹר אִם יֵשׁ קַדַּחַת; וַתִּצַּת בִּלְבָבוֹ פִתְאֹם שַׁלְהֶבֶת,…

ישראל בלקינד מספר בזכרונותיו על הסופרים שהוא וחבריו קראו בנעוריהם: על כל בני הנעורים חביבים מאד הספרים של שני סופרים אמריקאים, מיין-ריד ופנימור קופר, שכתבו על חיי החלוצים באמריקה בעת אשר היתה כמעט שוממה ויושביה מעטים. השפעת הספרים האלה על הצעירים היתה כל כך גדולה, עד כי זוכר אנכי כי תלמיד הגימנסיה אשר בה למדתי…

בספר זכרונותיו בנתיב הביל"ויים, מספר ישראל בלקינד: צריך לזכור כי המערבים הראשונים אשר באו במספר חשוב בזמן האחרון לארץ-ישראל היו אמריקאים, אשר באו בשנת ה'תרכ"ו במספר מאה וחמישים נפש וייסדו את המושבה הסמוכה ליפו (עתה היא בתוך העיר), אשר אנחנו קוראים לה "מושבה גרמנית", מפני כי יושביה גרמנים [טמפלרים]. אבל הערבים קוראים לה עד עתה מושבה אמריקאית.…

בזכות אברהם רגלסון, שמגיש כה יפה את זלמן שניאור וטעימות משירתו, נוכחתי עד כמה רומאנטי (במובן הזרם האמנותי) סגנונו של שניאור: נגני נא.  ויהי ניחוֹח האתרוגים נוזל מקמטי-שמלותיך; ועסיס-רימונים ושרף תאנים-כחולות יקפאו על שפה זו המתוּקה. רגלסון מציג לנו קטעי שירה שניאורית נוטפת חושניות וגם כזו המתיזה כוחניות וזעם – זעם כלפי גברים, כלפי נשים,…

הסופר והמבקר שרגא פייבל פרנקל פרסם את כתביו תחת שם העט בר טוֹביה, ואנו עומדים לחנוך את אגף בר טוביה במאגר שלנו בחודש פברואר הקרוב.  בינתיים, טעימה מסגנונו על קצה המזלג כבר מצויה במאגר שלנו, בתוך רשימה של זלמן אפשטיין בשם "מילקוטי".  אפשטיין כותב כך: כמה גדול כחה של אמרה תוכנית וכשרונית:  יש כי הרעיון…