קטגוריה: כללי

  • 79 שנים למותו של המשורר הלאומי

    במלאות 79 שנים למות ביאליק, החל השנה היום, יום שבת, ה- 29 ביוני 2013, התארח אצלנו השבוע שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק, במסגרת מיזם "אנשי רוח ותרבות מקריאים מיצירות פרויקט בן-יהודה". אבנרי בחר להקריא שלושה קטעים של ביאליק הקשורים בעניין היום, ולהלן קישוריות להקלטות הזמינות בערוץ היו-טיוב של הפרויקט

    1 – "דברים אחרונים" – דבריו האחרונים של ביאליק, ערב יציאתו לניתוח שממנו לא שב.

    [embedplusvideo height="281" width="450" editlink="http://bit.ly/126P8xX" standard="http://www.youtube.com/v/WwEVr9gP-Ns?fs=1&hd=1" vars="ytid=WwEVr9gP-Ns&width=450&height=281&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=0&chapters=&notes=" id="ep3319" /]

    2 – "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם" – שיר התוכחה האחרון של המשורר הלאומי.

    [embedplusvideo height="281" width="450" editlink="http://bit.ly/126PggZ" standard="http://www.youtube.com/v/iPXXradeOgs?fs=1&hd=1" vars="ytid=iPXXradeOgs&width=450&height=281&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=0&chapters=&notes=" id="ep2060" /]

    3 – "דרכי התאטרון העברי" – נאומו של ביאליק על התפתחות התיאטרון העברי בכלל ו"הבימה" בפרט.

    [embedplusvideo height="281" width="450" editlink="http://bit.ly/126Pl46" standard="http://www.youtube.com/v/EH9o37CiMNU?fs=1&hd=1" vars="ytid=EH9o37CiMNU&width=450&height=281&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=0&chapters=&notes=" id="ep9614" /]

     כמו כן, זיכה אותנו אבנרי בתעודה נדירה: טיוטה של ביאליק לנאום ההספד שלו על ארלוזורוב, שהשנה מלאו 80 שנה להירצחו. המשפט שנערך בעקבות הרצח, והאווירה העכורה שמסביב לו, מוזכרים בחטף בחתימת דברי ביאליק האחרונים. בתעודה שלפניכם, מזכיר ביאליק בין היתר את התרשמותו מהופעתו של ארלוזורוב בקונגרס ה-17 בבאזל (1931), אשר בעקבותיו כתב ביאליק את שירו "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם".

    טיוטת הספד ארלוזורוב

    פרטים נוספים על הספדו של ביאליק על ארלוזורוב בשתי רשומות נוספות של אבנרי, האחת בעיתון הארץ והשניה בבלוג של רן יגיל.

    ביום ראשון הקרוב (30.6.2013) יתקיים בית ביאליק ערב עיון אשר יעמוד אף הוא בסימן "ביאליק ואמנות הבמה". כולם מוזמנים.

  • רגלסון מרים להנחתה לפרויקט בן יהודה

    כבר הרבה זמן שאני טוענת שאוטודידקטים הם מועמדים טובים יותר לעבודה מאשר סטודנטים שרק יודעים ללמוד מה שהאכילו אותם בכפית. לכן סטודנטים שסיימו תואר באוניברסיטה הפתוחה נחשבים בעיני יותר מאשר סטודנטים שסיימו בציון דומה באוניברסיטה רגילה, על שום כוח ההתמדה ויכולת הלימוד העצמי שהייתה דרושה להם כדי לסיים. כמובן שיש להביא בחשבון שהדברים מתייחסים רק למי שהצליח לסיים – לא כל מי שהתחיל תואר בפתוחה גם סיים – רחוק מכך. נראה לי שבאוניברסיטה הפתוחה אחוז הנושרים גבוה משמעותית מאשר במוסדות האחרים.

    קשה להעביר מסר כזה, ועל אחת כמה וכמה שקשה להעביר את המסר שהשגים וכישורים חשובים יותר מאשר דיפלומות. והנה, אברהם רגלסון עשה את זה כבר בשנת 1960. הוא משבח את האוטודידקטיות ואף מונה גדולי עולם שהיו אוטודידקטיים, על מגוון עיסוקיהם הרשמיים (למשל, הכנת עפרונות). ו"מה פתאום", כדבריו? מתברר שכל המסה בשבח האוטודידקטיות היא רק הרמה להנחתה. רגלסון בא לשכנע בזכות הנגשת ספרות לכל בחינם, בשעות פתיחה שמתאימות לאנשים עובדים.

    החלק העצוב הוא שאף כי כבר בשנת 1960 רגלסון קרא לספריות ענפות חינם בעיר הגדולה תל אביב, בתל אביב של שנת 2013 עדיין יש לשלם תמורת הזכות לעיין בספרים בתחומי הספריות של אוניברסיטת תל אביב. טוב שיש לנו לפחות את פרויקט בן יהודה.

  • קיצור תולדות הקצרנות?

    בסוף ספר המאמרים של דוד בן גוריון "אנחנו ושכנינו", מופיעה ההערה הבאה:

    ההרצאות "אבטונומיה לאומית ויחסי שכנים" (קיא — קל), ו"דרכנו המדינית לאחר המאורעות" (ריב — רלג) נערכו על פי הסטינוגרמה של ח' י. מיימון, הממציא של שיטת סטינוגרפיה עברית.

    ויקיפדיה מכירה את "החבר" יעקב מימון. מעניין לדעת איך נראתה אותה שיטת הקצרנות (סְטֶנוֹגרפיה).  ויקיפדיה יודעת לספר משהו על קצרנות באופן כללי, ואנו אף יוצאים למדים שאין שיטתו של מימון הראשונה בעברית, כפי שיכול להשתמע מדברי דב"ג, אך אין ויקיפדיה יודעת לתאר את שיטתו של מימון, או להציג צילום דף קצרנות כזו.  מי יודע?  מי מכיר?

  • מחזירים אהבות אבודות…

    מדי פעם, נופל בחלקנו העונג לקבל מכתב מאחד הקוראים ביצירות שאנו מגישים לציבור מחדש.  הנה מכתב מן הקוראת ליהי גולדשמיד:

    שלום רב,

    שמחתי והתרגשתי מאד לקבל את הקישור לתרגומים של אברהם רגלסון לסתם סיפורים מאת קיפלינג באתר בן יהודה.

    גדלתי על סתם סיפורים של קיפלינג בתרגומו, ואהבתי את הסיפורים ואת התרגום מאד.
    השפה המיוחדת היתה חלק חשוב מהסיפורים.
    האוירה של האגדה הועברה בעברית העתיקה והעשירה, כמו שלא שמעתי וראיתי בשום תרגום אחר.
    עד היום אני נוהגת לצטט מהסיפורים,
    ומאד התגעגעתי לראות שוב את הטקסט.
    (הספר אבד לי)

    תודה רבה לכם,
    וכל הכבוד על הפרוייקט,
    ועל חלוקת הכתבים עם הציבור הרחב דרך פרוייקט בן יהודה!

    ליהי גולדשמיד

  • אשה מצרית או צ'רקסית — לאחשוורוש לא אכפת

    האם אירועי מגילת אסתר קרו באמת?

    המתנדבת הותיקה נורית רכס ביקשה לשתף אתכם בטיעון שמביא זאב יעבץ בכרך השלישי של חיבורו תולדות ישראל, מפי שלמה יהודה רפפורט (שי"ר):

    רבים מסופרי דורותינו, אשר חזון לבם יקר בעיניהם מכבוד כתבי הקדש, הקלו את דעתם במגלת אסתר, ויערבו את לבבם לאמר, כי כל המאורע המספר בה, בדוי הוא מעקרו, אחרי כי איננו נמצא בספר דה"י הקדמונים לשאר העמים הנראים להם נאמנים יותר מספרי קדשנו.  על הבטול הנמהר וסר הטעם הזה, כבר הרים קולו ראש מבקרי דורותינו, הרה"ג רש"י ראפפאפורט ז"ל לאמר:

    "יש לתמוה על האיש אשר כמשתאה ישאל:  למה לא נמצא דבר מכל הספור הזה בדה"י לעם פרס?  כי מלבד אשר לא היו להם אז סופרים נכונים ומזכירים כל הנעשה, ואין בידנו שום ספר שלם, אשר יכלול כל קורותם בעת ההיא, הנה גם לא נגע דבר זה להם, כ"א לנו.  והמה לא מצאו במסופר במגלה איזה ענין נפלא ומתמיה מצד עצמו וכו'.  כל בני קדם הורגלו בזה, כי מלכם יבחר לו מארמון נשיו, האשה אשר תיטב בעיניו, מבלי להביט על עמה ועל מולדתה;  ועוד גם היום אין איש מהם שם על לב אם המלך הודו או פרס לקח לו אשה מארץ מצרים או מטשירקאסיא, וגם להשמיד עם נכנע ומוזר מארץ אחרת, או להנחם מזה ולהחיותם, אין חדש העת ההיא ובארצות ההן, וכמה אומות נהרגו ונשמדו ויאבד כל זכר למו וכו'"  (בכורי העתים תקפ"ח עמ' 177).

    השתכנעתם?

    ויקיפדיה מוסיפה עוד על הרקע ההסטורי לאירועי מגילת אסתר, אך השאלה נותרת פתוחה.