לִידִידִי הַיָּקָר לֵיאוֹן וֶרְת
אִתְּכֶם הַסְּלִיחָה, יְלָדִִים, עַל כִּי הִקְדַּשְׁתִּי סֵפֶר זֶה לְאָדָם מְבֻגָּר. אַךְ טַעְמִי עִמִּי: אָדָם מְבֻגָּר זֶה הוּא הַטּוֹב בַּיְדִידִים שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעוֹלָם. טַעַם אַחֵר: אָדָם מְבֻגָּר זֶה מְסֻגָּל לְהָבִין הַכֹּל, אֲפִילוּ סְפָרִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לִילָדִים. וְעוֹד עִמִּי טַעַם שְׁלִישִׁי: יְדִידִי הַמְבֻגָּר יוֹשֵׁב בְּצָרְפַת הַכְּבוּשָׁה וְשָׁרוּי בִּמְצוּקַת רָעָב וָקֹר, וְיֵשׁ לְעוֹדְדוֹ וּלְנַחֲמוֹ. אַךְ אִם כָּל הַטְּעָמִים הַלָּלוּ אֵין בָּהֶם כְּדֵי לְהָנִיחַ אֶת הַדַּעַת, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהַקְדִּישׁ אֶת הַסֵּפֶר לְאוֹתוֹ הַיֶּלֶד, שֶׁגָּדַל וְהָיָה לִידִידִי בְּהַגִּיעוֹ לְגִיל הַבַּגְרוּת. כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבֻגָּרִים הָיוּ לְפָנִים יְלָדִים קְטַנִּים, אִם כִּי מְעַטִּים מִבֵּינֵיהֶם זוֹכְרִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. הִנְנִי מְתַקֵּן אֵפוֹא אֶת כְּתָב הַהַקְדָּשָׁה שֶׁלִי:
לִידִידִי לֵיאוֹן וֶרְת
בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יֶלֶד קָטָן
פֶּרֶק רִאשׁוֹן: פַּעַם כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ… 🔗
פַּעם אַחַת, בִּהְיוֹתִי בֶּן שֵׁשׁ, רָאִיתִי תְּמוּנָה מְפֹאֶרֶת בְּסֵפֶר הַמְתָאֵר יַעֲרוֹת-עַד בְּשֵׁם “מַעֲשִׂים שֶׁהָיוּ”. הָיְתָה זוֹ תְּמוּנַת נָחָש-בָּרִיחַ הַבּוֹלֵעַ אֵיזוֹ חַיָּה. וַהֲרֵי הֶעְתֵּק הַצִּיוּר.
בְּאוֹתוֹ סֵפֶר הָיָה כָּתוּב לֵאמֹר: “הַנְּחָשִׁים-הַבָּרִיחִים בּוֹלְעִים אֶת טַרְפָּם בִּשְׁלֵמוּת בְּלִי לִלְעֹס אוֹתוֹ. אַחַר-כָּךְ אֵין הֵם יְכוֹלִים לָזוּז מִמְּקוֹמָם וְהֵם שְׁקוּעִים בְּשֵׁנָה בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשֶׁת יַרְחֵי הָעִכּוּל”.
בַּיָּמִים הָהֵם הִרְבֵּיתִי לְהַרְהֵר בְּחַיֵּי הַהַרְפַּתְקָאוֹת בַּג’וּנְגְל וְהִצְלַחְתִּי בְּעֶזְרַת עִפָּרוֹן צִבְעוֹנִי לְהוֹצִיא מִתַּחַת יָדִי אֶת צִיּוּרִי הָרִאשׁוֹן, הוּא הַצִּיוּר מִסְפָּר א' שֶׁנִּרְאָה כָּךְ לְעֵרֶךְ:
הֶרְאֵיתִי אֶת יְצִירָתִי לִמְבֻגָּרִים וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָם אִם צִיּוּרִי מֵטִיל אֵימָה עֲלֵיהֶם.
הֵם הֵשִׁיבוּ לִי: “כְּלוּם צָרִיךְ אָדָם לִפְחֹד מִפְּנֵי כּוֹבַע?” לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, לֹא הָיְתָה זוֹ צוּרַת כּוֹבַע, אֶלָּא דְמוּתוֹ שֶׁל נָחָש-בָּרִיחַ בְּעַכְּלוֹ פִּיל. לָכֵן צִיַּרְתִּי אֶת קִרְבּוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ-הַבָּרִיחַ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַדָבָר מוּבָן גַּם לִמְבֻגָּרִים. כִּי כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים: תָּמִיד צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לָהֶם הַכֹּל. צִיּוּרִי מִסְפָּר ב' נִרְאָה כָּךְ:
הַמְבֻגָּרִים יָעֲצוּ לִי לִמְשֹׁךְ יָדִי מִצִּיּוּר נְחָשִׁים-בָּרִיחִים מִבִּפְנִים אוֹ מִבַּחוּץ ובִמְקוֹם זֹאת לִשְׁקֹד עַל לִמּוּדֵי הַגֵּיאוֹגְרַפְיָה, דִּבְרֵי-הַיָּמִים, הַחֶשְׁבּוֹן וְהַדִּקְדּוּק. וְכָךְ קָרָה הַדָּבָר כִּי בִּהְיוֹתִי בֶּן שֵׁשׁ וִתַּרְתִּי עַל אֳמָנוּת הַצִּיּוּר שֶׁבָּהּ נָכוֹנוּ לִי עֲתִידוֹת. כִּשְׁלוֹן צִיּוּרַי מִסְפָּר א' וּמִסְפָּר ב' הוּא שֶׁרִפָּה אֶת יָדַי. לְעוֹלָם אֵין הַמְבֻגָּרִים מְבִינִים דָּבָר וַחֲצִי דָבָר בְּשִׂכְלָם הֵם וְקָשֶׁה לַיְלָדִים לְהַסְבִּיר לָהֶם תָּמִיד-תָּמִיד.
נֶאֱלַצְתִּי אֵפוֹא לִבְחֹר לִי מִקְצוֹעַ אַחֵר וְלָמַדְתִּי לְהָטִיס אֲוִירוֹנִים. עָבַרְתִּי בִּיעָף כִּמְעַט בְּכָל חֶלְקֵי הָעוֹלָם וְעָלַי לְהוֹדוֹת כִּי הַגֵּיאוֹגְרַפְיָה אָמְנָם הֵבִיאָה לִי תּוֹעֶלֶת רַבָּה. יָדַעְתִּי לְהַבְחִין בִּן-רֶגַע בֵּין סִין וּבֵין מְדִינַת אֲרִיזוֹנָה שֶׁבְּאַרְצוֹת-הַבְּרִית. זֶה מוֹעִיל לְאָדָם הַתּוֹעֶה בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה.
בְּמֶשֶׁךְ שְׁנוֹת חַיַּי בָּאתִי בְּמַגָּע עִם אֲנָשִׁים רַבִּים וּרְצִינִיִּים. חָיִיתִי שָׁנִים רַבּוֹת בֵּין מְבֻגָּרִים. הִכַּרְתִּים מִקָּרוֹב וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הוֹקַרְתִּים בְּיוֹתֵר.
כָּל פַּעַם שֶׁנִּזְדַּמֵּן לִי מְבֻגָּר שֶׁנִּרְאָה לִי נָאוֹר, הָיִיתִי בּוֹחֵן אוֹתוֹ לְפִי צִיּוּרִי מִסְפָּר א' שֶׁהָיָה שָׁמוּר עִמִּי. בְּדֶרֶך זוֹ בִּקַּשְׁתִּי לְבָרֵר אִם אָמְנָם נָבוֹן הָאִישׁ, אַךְ תְּשׁוּבָה אַחַת הָיְתָה בְּפִיהֶם תָּמִיד: “אֵין זֶה אֶלָּא כּוֹבַע”…
אַחַר הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיִיתִי נִמְנָע מִלְּדַבֵּר עִמּוֹ עַל נְחָשִׁים-בָּרִיחִים, עַל יַעֲרוֹת-עַד אוֹ עַל כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. יוֹרֵד הָיִיתִי לְרָמָתוֹ וּמְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ עַל מִשְׂחַק קְלָפִים, עַל סְפּוֹרְט הַגּוֹלְף, עַל פּוֹלִיטִיקָה וְעַל עֲנִיבוֹת. וְאָז הָיָה אִישׁ-שִׂיחִי הַמְבֻגָּר שָׂמֵחַ מְאֹד עַל כִּי נִזְדַּמֵּן לוֹ לְהִתְוַדַּע לְאָדָם נָבוֹן כָּמוֹנִי.
פֶּרֶק שֵׁנִי: תְּאוּנַת מָטוֹס וּפְגִישָׁה מוּזָרָה בְּלֵב הַמִּדְבָּר 🔗
כָּךְ חָיִיתִי לִי לְבַדִּי לְלֹא אָדָם כְּרוּחִי, שֶׁאֶפְשָׁר לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ כָּרָאוּי, וְכָךְ עָבְרוּ עָלַי הַיָּמִים עַד שֶׁנִּפְגַּע מְטוֹסִי בִּתְאוּנָה בְּמִדְבַּר סַהֲרָה. הַדָּבָר קָרָה לִפְנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים וְזֶה עִקַּר הַמַּעֲשֶׂה: בִּמְנוֹעַ הָאֲוִירוֹן שֶׁלִי חָל קִלְקוּל וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הָיוּ עִמִּי לֹא מְכוֹנַאי וְלֹא נוֹסְעִים, נִסִּיתִי לַעֲשׂוֹת בְּכֹחוֹת עַצְמִי אֶת מְלֶאכֶת הַתִּקּוּן הַקָּשָׁה. הָיְתָה זוֹ בִּשְׁבִילִי שְׁאֵלַת חַיִּים אוֹ מָוֶת, כִּי כַּמּוּת הַמַּיִם שֶׁהָיְתָה בִּרְשׁוּתִי לֹא הָיְתָה מַסְפֶּקֶת אַף לִשְׁבוּעַ יָמִים.
בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן נִרְדַּמְתִּי עַל הַחוֹל בְּמָקוֹם נִדָּח הַמְרֻחָק כְּאֶלֶף מִילִין מֵאֲזוֹרֵי יִשּׁוּב. בּוֹדֵד הָיִיתִי יוֹתֵר מִסַּפָּן שֶׁסְּפִינָתוֹ נִטְרְפָה בְּלֶב-יָם וְהוּא נִשָּׂא עַל גַּבֵּי רַפְסוֹדָה. לָכֵן תּוּכְלוּ לְשַׁעֵר מָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנִי בְּהַגִּיעַ לְאָזְנַי קוֹל דַּק וּמוּזָר שֶׁהֶעִירַנִי מִשְּׁנָתִי עִם שַׁחַר. וְכֹה אָמַר הַקּוֹל:
– אָנָּא… צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה!
– מַה?!
– צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה, בְּבַקָּשָׁה!
קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי כַּהֲמוּם-רַעַם. הִבַּטְתִּי כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה לְפָנַי אִישׁוֹן חָבִיב וּמוּזָר עַד מְאֹד, שֶׁהִסְתַּכֵּל בִּי בְּכֹבֶד-רֹאשׁ. וַהֲרֵי דְמוּת-דְּיוּקָנוֹ הַמֻּצְלַחַת בְּיוֹתֵר, שֶׁצִּיַּרְתִּי כַּעֲבוֹר זְמָן. אֶלָּא שֶׁצִּיּוּרִי זֶה אֵינֶנּוּ מַרְהִיב-עַיִן כִּדְמוּת הָאִישׁ הַקָּט שֶׁנִּצַּב לְפָנַי. וְאֵין זוֹ אַשְׁמָתִי אָנִי. כָּאָמוּר, רִפּוּ הַמְבֻגָּרִים אֶת יָדַי בִּהְיוֹתִי בֶּן שֵׁשׁ וּבְעֶטְיָם וִתַּרְתִּי עַל מִקְצוֹעַ הַצִּיּוּר וְלֹא לָמַדְתִּי לְצַיֵּר דָּבָר זוּלַת נְחָשִׁים-בָּרִיחִים מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים.
בְּעֵינַיִם לְטוּשׁוֹת מֵרֹב תִּמָּהוֹן הִסְתַּכַּלְתִּי בַּדְּמוּת הַמּוּזָרָה שֶׁהוֹפִיעָה לְפָנַי. אַל-נָא תִּשְׁכְּחוּ כִּי אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁרוּי הָיִיתִי בְּלֵב מִדְבָּר, בְּמֶרְחַק אֶלֶף מִילִין מִכָּל מְקוֹם יִשּׁוּב. וּבְכָל זֹאת לֹא נִרְאָה הַבַּרְנַשׁ הַקָּט כְּתוֹעֶה בִּישִׁימוֹן לֹא-דֶרֶךְ, אַף לֹא כְּמִתְעַלֵּף מֵאֲפִיסַת-כֹּחוֹת אוֹ מֵרָעָב, מִצָּמָא אוֹ מִפַּחַד. מַרְאֵהוּ לֹא הָיָה כְּלָל כְּמַרְאֵה יֶלֶד אוֹבֵד בְּלֵב הַשְּׁמָמָה, בְּמֶרְחַק אֶלֶף מִילִין מִכָּל יִשּׁוּב.
כְּשֶׁעָלָה בְּיָדִי סוֹף-סוֹף לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי שָׁאַלְתִּי בִּתְמִיהָה:
– מַה מַּעֲשֶׂיךָ בַּמָּקוֹם הַזֶּה?..
אַךְ הוּא חָזַר בְּנַחַת עַל בַּקָּשָׁתוֹ כִּמְדַבֵּר עַל עִנְיָן נִכְבָּד מְאֹד:
– אָנָּא… צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה!..
בְּעָמְדֵנוּ לִפְנֵי תַּעֲלוּמָה גְדוֹלָה אֵין אָנוּ מְעִזִּים לְגַלּוֹת סַרְבָּנוּת. עִם כָּל הַגִּחוּךְ שֶׁבַּדָּבָר – שֶׁהֲרֵי הָיִיתִי שָׁרוּי אוֹתָהּ שָׁעָה בְּמֶרְחַק אֶלֶף מִילִין מִכָּל מְקוֹם יִשּׁוּב וְצָפוּי לְסַכָּנַת מָוֶת – הוֹצֵאתִי מִכִּיסִי פִּסַּת נְיָר וְעֵט נוֹבֵעַ. אוּלָם נִזְכַּרְתִּי כִּי רֹב זְמַנִּי הֻקְדַּשׁ בְּעִקָּר לְלִמוּדֵי הַגֵּיאוֹגְרַפְיָה, דִּבְרֵי-הַיָּמִים, הַחֶשְׁבּוֹן וְהַדִּקְדּוּק; לָכֵן אָמַרְתִּי לַבַּחוּרוֹן (בִּקְצָת רָגְזָה) כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לְצַיֵּר. אַךְ הוּא עָנָה וְאָמַר:
– אֵין דָּבָר. צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה!
מֵעוֹלָם לֹא צִיַּרְתִּי כְּבָשִׂים, לָכֵן חָזַרְתִּי עַל אֶחָד מִשְּׁנֵי הַצִּיוּרִים, שֶׁהָיוּ שְׁגוּרִים בְּיָדִי, הוּא צִיּוּר הַנָּחָשׁ-הַבָּרִיחַ מִבִּפְנִים. לְתִמְהוֹנִי הָרַב קָרָא הַנַּעַר:
– לֹא וָלֹא! אֵינֶנִּי רוֹצֶה בְּפִיל בְּתוֹךְ נָחָשׁ-בָּרִיחַ. הַנָּחָשׁ-הַבָּרִיחַ הוּא בְּרִיָּה מְסֻכֶּנֶת וְהַפִּיל – כָּבֵד וּמַכְבִּיד. וְאִלּוּ אֶצְלִי הַכֹּל קָטָן מְאֹד. אֲנִי זָקוּק לְכִבְשָׂה, צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה!
צִיַּרְתִּי.
הוּא הִסְתַּכֵּל בַּצִּיּוּר בִּתְשׂוּמֶת-לֵב וְהֵעִיר:
– לֹא! כִּבְשָׂה זוֹ נִרְאֵית חוֹלָה מְאֹד. צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה אַחֶרֶת.
צִיַּרְתִּי שֵׁנִית.
חֲבֵרִי הַקָּט חִיֵּךְ בְּרֹךְ וְאָמַר בְּסַלְחָנוּת:
– עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת כִּי אֵין זוֹ כִּבְשָׂה. זֶהוּ אַיִל. יֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם…
חָזַרְתִּי וְצִיַּרְתִּי מֵחָדָשׁ, אַךְ גַּם צִיּוּרִי זֶה לֹא הֵנִיחַ דַּעְתּוֹ מַמָּשׁ כְּמוֹ הַצִּיּוּרִים הַקּוֹדְמִים.
– כִּבְשָׂה זוֹ זְקֵנָה מִדַּי – אָמַר – רְצוֹנִי בְּכִבְשָׂה שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמִים.
– סַבְלָנוּתִי פָּקְעָה, כִּי רָצִיתִי לְהַתְחִיל בְּהֶקְדֵּם בְּפֵרוּק הַמָּנוֹעַ. לָכֵן צִיַּרְתִּי בְּקַוִּים גַּסִּים אֶת הַצִּיּוּר הַזֶּה וְאָמַרְתִּי:
– זוֹהִי תֵּבָה. הַכִּבְשָׂה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה בָּהּ נִמְצֵאת בְּתוֹךְ הַתֵּבָה. – לְתִמְהוֹנִי אוֹרוּ פָּנָיו שֶׁל מְבַקְּרִי הַצָּעִיר וְהוּא קָרָא בְּשִׂמְחָה:
– סוֹף-סוֹף כִּוַּנְתָּ לִרְצוֹנִי! כְּלוּם סָבוּר אַתָּה, שֶׁכִּבְשָׂה זוֹ זְקוּקָה לְעֵשֶׂב רַב?
– מַדּוּעַ שׁוֹאֵל אַתָּה זֹאת?
– כִּי אֶצְלִי הַכֹּל קָטָן מְאֹד…
– הָעֵשֶׂב יַסְפִּיק לָהּ בְּהֶחְלֵט – אָמַרְתִּי – הֲרֵי נָתַתִּי לְךָ כִּבְשָׂה קְטַנְטֹנֶת.
הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל לַצִּיּוּר וְאָמַר:
– לֹא קְטַנָּה כָּל כָּךְ… רְאֵה, הִיא נִרְדָּמָה!..
וְכָךְ הִתְוַדַּעְתִּי אֶל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
פֶרֶק שְׁלִישִׁי: מֵאַיִן בָּא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן? 🔗
זְמָן רַב עָבַר עַד שֶׁעָלָה בְּיָדִי לְהִוָּדַע מֵאַיִן בָּא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
הוּא הִקִּיפַנִי בִּשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת לְאֵין סְפוֹר; אַךְ הוּא עַצְמוֹ לֹא הִטָּה אֹזֶן לַשְּׁאֵלוֹת שֶׁהִצַּגְתִּי אָנִי. אוּלָם מְעַט-מְעַט נוֹדַע לִי הַכֹּל מִתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁנֶּאֶמְרוּ דֶרֶךְ אַגַּב. בִּרְאוֹתוֹ אֶת אֲוִירוֹנִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה (לֹא אֲנַסֶּה לְצַיֵּר אֶת הַמָּטוֹס, כִּי הַדָּבָר מְסֻבָּךְ מִדַּי בִּשְׁבִילִי) שָׁאַל אוֹתִי:
– מָה הַדָּבָר הַזֶּה?
– אֵין זֶה דָבָר. זֶה טָס. זֶה מָטוֹס. זֶה הַמָּטוֹס שֶׁלִּי.
לֹא בְּלִי שֶׁמֶץ גַּאֲוָה סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לָטוּס.
אָז קָרָא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בִּתְמִיהָה:
– מָה? נָפַלְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם?
– כֵּן, – עָנִיתִי בַּעֲנָוָה.
זוֹהִי תְּמוּנַת הַנָּסִיךְ הַמֻּצְלַחַת בְּיוֹתֵר שֶׁעָלָה בְּיָדִי לְצַיְּרָהּ לְיָמִים
– אָכֵן מוּזָר הַדָּבָר!.. – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְנָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק מְצַלְצֵל, שֶׁהִרְגִּיזַנִי מְאֹד, כִּי דוֹרֵשׁ אֲנִי שֶׁיִּתְיַחֲסוּ לְצָרוֹתַי בָּרְצִינוּת הָרְאוּיָה.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוֹסִיף וְאָמַר:
– אִם כֵּן, גַּם אַתָּה יָרַדְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם! אֵיזֶהוּ הַכּוֹכָב מִמֶּנּוּ בָּאתָ?
אוֹתוֹ רֶגַע נִצְנְצָה בְּלִבִּי מַחֲשָׁבָה, שֶׁהִבְהִירָה בְּמִקְצָת אֶת תַּעֲלוּמַת הוֹפָעָתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן:
– בָּאתָ אֵפוֹא מִכּוֹכָב אַחֵר? – שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בְּמַפְתִּיעַ.
אַךְ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא הֱשִׁיבַנִי דָבָר, אֶלָא נִעְנַע רֹאשׁוֹ בְּנַחַת בְּלִי לִגְרֹע עַיִן מֵהַמָּטוֹס. לְבַסּוֹף הֵעִיר:
– מוּבָן שֶׁבִּכְלִי זֶה לֹא יָכֹלְתָּ לָבוֹא מִמֶּרְחָק רַב בְּיוֹתֵר…
הוּא נִשְׁתַּקַּע בְּהִרְהוּרֵי-חֲלוֹם בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה. אַחַר הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַכִּבְשָׂה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנִּי וְהִתְחִיל מִסְתַּכֵּל בְּאוֹצָר זֶה שֶׁנָפַל בְּחֶלְקוֹ.
תּוּכְלוּ לְשַׁעֵר מָה רַבָּה הָיְתָה סַקְרָנוּתִי לְאַחַר שֶׁהוּא גִלָּה לִי טֶפַח בְּעִנְיַן “הַכּוֹכָבִים הָאֲחֵרִים”. הִשְׁתַּדַּלְתִּי אֵפוֹא לְהַצִּיל מִפִּיו עוֹד פְּרָטִים בְּנִדּוֹן זֶה:
– אֵי מִזֶּה בָּאתָ, קְטַנִּי? הֵיכָן זֶה “אֶצְלְךָ”? לְאָן רוֹצֶה אַתָּה לְהָבִיא אֶת כִּבְשָׂתִי?
הוּא שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים, אַחַר הֵשִׁיב לִי:
– טוֹבָה הַקֻּפְסָה שֶׁנָּתַתָּ לִי, כִּי בַּלַּיְלָה תּוּכַל הַכִּבְשָׂה לָלוּן בָּהּ.
– וַדַּאי. וְאִם תִּהְיֶה יֶלֶד טוֹב, אֶתֵּן לְךָ חֶבֶל וְיָתֵד לְמַעַן תּוּכַל לִקְשֹׁר אֶת כִּבְשָׂתְךָ בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם.
נִרְאָה כִּי הַצָּעָתִי זוֹ הִדְהִימָה אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן:
– לִקְשֹׁר אוֹתָהּ? אֵיזֶה רַעְיוֹן מוּזָר!
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן עַל הַכּוֹכָבִית «ב-612»
– אִם לֹא תִּקְשֹׁר אוֹתָהּ – אָמַרְתִּי – תָּעֹה תִּתְעֶה וְתֹאבַד.
שׁוּב פָּרַץ צְחוֹק מְצַלְצֵל מִפִּי יְדִידִי הַקָּטָן:
– אַךְ לְאָן תֵּלֵךְ, לְפִי דַעְתְּךָ?
– הִיא תֵּלֵךְ בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ. נְכֹחָה תֵּלֵךְ…
– אֵין דָּבָר – הֵעִיר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּכֹבֶד-רֹאשׁ – עַל כּוֹכָבִי הַכֹּל קָטָן כָּל כָּךְ!
אַחַר הוֹסִיף וְאָמַר, וְנִימַת עֶצֶב נִשְׁמְעָה בְּקוֹלוֹ:
– הַצוֹעֵד נִכְחוֹ לֹא יַרְחִיק לֶכֶת…
פֶּרֶק רְבִיעִי: הַמְבֻגָּרִים מִתְעַלְּמִים מִדְּבָרִים חֲשׁוּבִים 🔗
וְכָךְ נוֹדַע לִי עוֹד דָּבָר חָשׁוּב עַד מְאֹד: כּוֹכַב מוֹצָאוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא הָיָה גָדוֹל מִבַּיִת רָגִיל!
אָמְנָם דָּבָר זֶה לֹא הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַפְתִּיעֵנִי בְּיוֹתֵר. יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי מִלְּבַד כּוֹכְבֵי-הַלֶּכֶת הַגְּדוֹלִים, כְּגוֹן הָאָרֶץ, צֶדֶק, מַאְדִּים וְנֹגַהּ הַיְדוּעִים בִּשְׁמוֹתֵיהֶם, יֵשׁ מֵאוֹת כּוֹכָבִים אֲחֵרִים, מֵהֶם קְטַנִּים כָּל כָּךְ שֶׁאֵין לְהַבְחִין בָּהֶם בְּקַלּוּת אַף בְּעֶזְרַת טֶלֶסְקוֹפּ. כְּשֶׁאַחַד הַתּוֹכְנִים מְגַלֶּה כּוֹכָב כָּזֶה, אֵין הוּא קוֹרֵא לוֹ בְּשֵׁם אֶלָּא מְסַמְּנוֹ בְּמִסְפָּר, לְמָשָׁל: “כּוֹכָבִית 325”.
יֵשׁ לִי יְסוֹד לְשַׁעֵר כִּי הַכּוֹכָב שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוּא הַכּוֹכָבִית הַיְדוּעָה בְּסִמָּן “בּ-612”. כּוֹכָבִית זוֹ רָאוּ בְּטֶלֶסְקוֹפּ רַק פַּעַם אַחַת בִּלְבַד. אַסְטרוֹנוֹם תֻּרְכִּי הוּא שֶׁגִּלָּה אוֹתָהּ בִּשְׁנַת 1909.
הַתּוֹכֵן הַתֻּרְכִּי הוֹפִיעַ בִּוְעִידָה בֵּינְלְאֻמִּית לְאַסְטְרוֹנוֹמִיָּה וְהוֹכִיחַ אֶת דְּבַר תַּגְלִיתוֹ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים. אַךְ אִישׁ לֹא הֶאֱמִין לוֹ בִּגְלַל לְבוּשׁוֹ הַמּוּזָר.
כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים…
לְמַזָּלָהּ שֶׁל הַכּוֹכָבִית “בּ-612” קָם בְּתֻרְכִּיָּה מֹושֵׁל תַּקִּיף, שֶׁפָּקַד עַל בְּנֵי עַמּוֹ לְהָמִיר אֶת בִּגְדֵיהֶם בִּלְבוּשׁ אֵירוֹפִּי, אַף הִכְרִיז כִּי כָּל הָעוֹבֵר עַל חֹק זֶה אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית. בִּשְׁנַת 1920 חָזַר הַתּוֹכֵן וְהוֹכִיחַ אֶת דְּבַר תַּגְלִיתוֹ. הַפַּעַם הוֹפִיעַ בַּחֲלִיפָה אֵירוֹפִּית הֲדוּרָה מְאֹד וְהַכֹּל קִבְּלוּ אֶת דַּעְתּוֹ.
אִם סִפַּרְתִּי לָכֶם אֶת הַפְּרָטִים עַל אוֹדוֹת הַכּוֹכבִית “בּ-612” אַף גִּלִּיתִי לָכֶם אֶת מִסְפָּרָה הַסִּדּוּרִי, לֹא עָשִׂיתִי זֹאת אֶלָּא בִּגְלַל הַמְבֻגָּרִים הַלָּלוּ. כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים הַחוֹבְבִים סְפָרוֹת וּמִסְפָּרִים. אִם סַחְתָּ לָהֶם עַל חֲבֵרְךָ הֶחָדָשׁ, לְעוֹלָם לֹא יְבַקְשׁוּ לָדַעַת אֶת עִקָּרֵי הַדְּבָרִים וְלֹא יִשְׁאֲלוּ: “מַה טִּיבוֹ שֶׁל חָבֵר זֶה? הַאִם קוֹלוֹ עָרֵב לָאֹזֶן? אֵילוּ מִשְׂחָקִים חֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר? הַאִם הוּא מְאַסֵּף פַּרְפָּרִים?” וְרַק זֹאת יְבַקְשׁוּ לָדַעַת: “בֶּן כַּמָּה הוּא? כַּמָּה אַחִים לוֹ? מַה מִּשְׁקָלוֹ? כַּמָּה מִשְׂתַּכֵּר אָבִיו?” הֵם סְבוּרִים כִּי רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֶת הָאִישׁ וְלַעֲמֹד עַל טִיבוֹ.
אִם תְּסַפְּרוּ לִמְבֻגָּרִים: “רָאִיתִי בַּיִת נָאֶה בָּנוּי לְבֵנִים אֲדַמְדַּמּוֹת; בְּחַלּוֹנוֹתָיו פִּרְחֵי גֵרָנִיּוֹן וְיוֹנִים שׁוֹכְנוֹת עַל גַּגּוֹ” – לֹא יוּכְלוּ הַמְבֻגָּרִים לְתָאֵר לְעַצְמָם אֶת הַבַּיִת. הֵם לֹא יִתְפְּסוּ אֶת הָעִנְיָן אֶלָּא אִם כֵּן תֹּאמְרוּ לָהֶם: “רָאִיתִי בַּיִת שֶׁמְּחִירוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לִירָה”. רַק אָז יִקְרְאוּ בְּהִתְפָּעֲלוּת: “מַה יָפֶה בַּיִת זֶה!..”
בְּדוֹמֶה לָזֶה אִם תֹּאמְרוּ לָהֶם: “הָרְאָיָה לְכָךְ שֶׁהַנָּסִיךְ הַקָּטָן הָיָה חַי וְקַיָּם, וְלֹא מָשָׁל הָיָה, הִיא הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא הָיָה חָבִיב וְחָמוּד, אָהַב לְצַחֵק וּבִקֵּשׁ לוֹ כִּבְשָׂה. אִם מִישֶׁהוּ רוֹצֶה בְּכִבְשָׂה, מַשְׁמָע שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם”. אִם תֹּאמְרוּ לָהֶם, כְּלוּם יֵרְדוּ לְסוֹף דַּעְתְּכֶם? הַלֹא יְשַׁרְבְּבוּ כִּתְפֵיהֶם וְיִתְיַחֲסוּ אֲלֵיכֶם כְּאֶל תִּינוֹקוֹת! מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם תֹּאמְרוּ לָהֶם: “הוּא בָּא מִכּוֹכָבִית בּ-612”. דָּבָר כָּזֶה יִתְקַבֵּל עַל דַּעְתָּם וְלֹא יוֹסִיפוּ לְהַטְרִידְכֶם בִּשְׁאֵלוֹתֵיהֶם הַמּוּזָרוֹת.
כָּךְ טִיבָם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים, וְאֵין לָדוּן אוֹתָם לְכַף חוֹבָה. עַל כֵּן חַיָּבִים הַיְלָדִים לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּסַלְחָנוּת וּבְאֹרֶךְ-רוּחַ, כִּי אָנוּ, הַמְּבִינִים אֶת סוֹד הַחַיִּים, אֵינֶנוּ מְיַחֲסִים לַמִּסְפָּרִים חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה.
רוֹצֶה הָיִיתִי לִפְתֹחַ מַעֲשֶׂה זֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּתְחִילִים סִפּוּרֵי אַגָּדוֹת וְלֵאמֹר: “הָיֹה הָיָה נָסִיךְ קָטָן, אֲשֶׁר שָׁכַן עַל כּוֹכָב שֶׁלֹּא הָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּהַרְבֵּה וְהוּא נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ לְיָדִיד…” וְאָז הָיוּ הַדְּבָרִים נִרְאִים יוֹתֵר לְאֵלֶּה הַמְּבִינִים אֶת פֵּשֶׁר הַחַיִּים. אֵינִי רוֹצֶה כִּי יִקְרְאוּ אֶת סִפְרִי זֶה בְּקַלּוּת-רֹאשׁ, כִּי מַעֲלֶה אֲנִי זִכְרוֹנוֹת אֵלֶּה מִתּוֹךְ רִגְשׁוֹת צַעַר. שֵׁשׁ שָׁנִים עָבְרוּ עָלַי מֵאָז הָלַךְ לוֹ יְדִידִי הַקָּטָן עִם כִּבְשָׂתוֹ. וְאִם מְנַסֶּה אָנֹכִי לְתָאֲרוֹ כָּאן, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח מִלִּבִּי. אֵין לְךָ דָּבָר מְצַעֵר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְשַׁלֵּחַ יָדִיד, כִּי לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לְרֵעַ.
אִם אֶשְׁכָּחֶנוּ, חָלִילָה, עָלוּל אֲנִי לְהִדַּמוֹת לַמְבֻגָּרִים, שֶׁאֵינָם מִתְעַנְיְנִים בְּדָבָר זוּלַת מִסְפָּרִים. לְשֵׁם כָּךְ קָנִיתִי לִי קֻפְסַת-צְבָעִים וּמַעֲרֶכֶת עֶפְרוֹנוֹת. קָשֶׁה הַדָּבָר בְּגִילִי לְהַתְחִיל שׁוּב בְּצִיּוּר, מֵאַחַר שֶׁלֹא עָסַקְתִּי בָּזֹאת וְלֹא צִיַּרְתִּי דָבָר מֵאָז הֱיוֹתִי בֶּן שֵׁשׁ, זוּלַת נְחָשִׁים-בָּרִיחִים מבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים. אֶשְׁתַּדֵּל לְהַעֲלוֹת אֶת הַדְּמֻיּוֹת בְּנֶאֱמָנוּת כְּכָל הָאֶפְשָׁר, אוּלָם אֵינִי בָּטוּחַ כְּלָל אִם יַעֲלֶה הַדָּבָר בְּיָדִי. יֵשׁ צִיּוּר הָעולֶה יָפֶה וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מַצְלִיחַ. אֵינִי בָּטוּחַ גַּם בְּתֵאוּר קוֹמָתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן: פַּעַם הוּא נִרְאֶה גָּבֹהַּ מִדַּי וּפַעַם קָטָן יֶתֶר עַל הַמִּדָּה. כֵּן יֵשׁ לִי סְפֵקוֹת גַּם בְּנוֹגֵעַ לְצֶבַע לְבוּשׁוֹ. עַל כֵּן אֲנַסֶּה כְּמֵיטַב יְכָלְתִּי וְאִם אֶשְׁגֶּה בְּאֵילוּ פְּרָטִים חֲשׁוּבִים – אִתְּכֶם הַסְּלִיחָה.
יְדִידִי הַקָּטָן לֹא הִסְבִּיר לִי דָבָר. אוּלַי חָשַׁב בְּלִבּוֹ כִּי לֹא שׁוֹנֶה אֲנִי מִמֶּנּוּ. אַךְ, לְדַאֲבוֹנִי, אֵינֶנִּי מְסֻגָּל לִרְאוֹת כְּבָשִׂים מִבַּעַד לְדָפְנוֹתֵיהֶן שֶׁל תֵּבוֹת. יִתָּכֵן שֶׁדּוֹמֶה אֲנִי בְּמִקְצָת לַמְבֻגָּרִים – וַדַּאי זָקַנְתִּי.
פֶּרֶק חֲמִישִׁי: יְלָדִים, הִזָּהֲרוּ מֵעֲצֵי בַּאוֹבַּבּ! 🔗
יוֹם יוֹם נוֹדְעָה לִי חֲדָשָׁה עַל אוֹדוֹת כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, עַל הַפְלָגָתוֹ מִשָּׁם וְעַל מַסָּעוֹ. הַדְּבָרִים נִתְגַּלּוּ לִי מְעַט-מְעַט וּבְהֶסַּח-הַדַּעַת. וְכָךְ נוֹדַע לִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עַל מַכַּת עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבַ.
גַּם דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי בִּזְכוּת הַכִּבְשָׂה, כִּי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן שְׁאָלַנִי לְפֶתַע, כַּאֲחוּז סְפֵקוֹת חֲמוּרִים:
הַאִם נָכוֹן הַדָּבָר כִּי הַכְּבָשִׂים אוֹכְלִים שִׂיחִים קְטַנִּים?
כֵּן, נָכוֹן.
– אִם כֵּן, נָחָה דַעְתִּי!
לֹא הֲבִינוֹתִי מַדוּעַ כֹּה חָשׁוּב הַדָּבָר שֶׁהַכְּבָשִׂים יֹאכְלוּ שִׂיחִים קְטַנִּים. אוּלָם הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוֹסִיף וְאָמַר:
אִם כֵּן, אוֹכְלִים הֵם גַּם עֲצֵי בַּאוֹבַּבּ?
הִסְבַּרְתִּי לוֹ כִּי עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ אֵינָם שִׂיחִים קְטַנִּים, אֶלָּא עֵצִים גְּדוֹלִים כְּמִבְצָרִים. גַּם עֵדֶר פִּילִים לֹא יוּכַל לְבַּאוֹבַּבּ אֶחָד.
עִנְיַן עֵדֶר הַפִּילִים הִצְחִיק אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְהוּא אָמַר:
הָיִינוּ צְרִיכִים לְהַעֲמִיד אוֹתָם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה…
אַחַר הֵעִיר בְּטוּב-דַּעַת:
עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ קְטַנִּים הָיוּ לִפְנֵי שֶׁנַּעֲשׂוּ גְדוֹלִים.
נָכוֹן בְּהֶחְלֵט! – אָמַרְתִּי – אוּלָם מַדּוּעַ רוֹצֶה אַתָּה שֶׁהַכְּבָשִים יֹאכְלוּ אֶת עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ הַקְּטַנִּים?
כָּכָה זֶה! – הֵשִׁיב, כִּמְדַבֵּר עַל עִנְיָן הַמוּבָן מֵאֵלָיו. נֶאֱלַצְתִּי לְאַמֵּץ אֶת כָּל כֹּח שִׂכְלִי כְּדֵי לְהַבְהִיר לְעַצְמִי אֶת הַבְּעָיָה הַזֹּאת.
– וְאָמְנָם נוֹדַע לִי כִּי עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, בְּדוֹמֶה לְיֶתֶר הַכּוֹכָבִים, מְצוּיִים עֲשָׂבִים טוֹבִים וְעֲשָׂבִים שׁוֹטִים. לָכֵן יֵשׁ זְרָעִים טוֹבִים שֶׁל עֲשָׂבִים טוֹבִים וּזְרָעִים רָעִים שֶל עֲשָׂבִים שׁוֹטִים. אוּלָם זְרָעִים אֵלֶּה סְמוּיִים מִן הָעַיִן. נָמִים הֵם בְּחֶבְיוֹן הָאֲדָמָה עַד שֶׁעוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ.
אָז יִתְמַתַּח מְעַט-מְעַט אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ, כְּחוֹשֵשׁ, אַחַר יַעֲלֶה, וְהִנֵּה לְפָנֵינוּ נֶבֶט רַךְ וְנֶחְמָד לְמַרְאֶה. אִם נֶבֶט שֶל צְנוֹנִית אוֹ שֶׁל וֶרֶד הוּא, אֶפְשָׁר לְהַנִּיחַ לוֹ שֶׁיִּגְדַל כִּרְצוֹנוֹ. אַךְ אִם צֶמַח שׁוֹטֶה הוּא – יֵשׁ לְעָקְרוֹ מִיָּד עִם בַּצְבְּצוֹ מִן הָאֲדָמָה.
עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן מְצוּיִים הָיוּ זְרָעִים רָעִים וְנוֹרָאִים – זַרְעֵי בַּאוֹבַּבּ. לְעוֹלָם לֹא תִּפָּטֵר מֵעֲצֵי בַּאוֹבַּבּ אִם לֹא תַעַקְרֵם בְּעוֹדָם בְּאִבָּם. הֵם פּוֹרְצִים וּפוֹשְׁטִים עַל פְּנֵי הַכּוֹכָב וְנוֹקְבִים אוֹתוֹ בְּשָׁרְשֵׁיהֶם. וְאִם הַכּוֹכָב קָטָן מִדַּי עֲלוּלִים הֵם לְבַקְּעוֹ לַחֲלוּטִין.
– זוֹהִי שְׁאֵלַת סֵדֶר וּמִשְׁטָר – סָח לִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן כַּעֲבֹר זְמַן-מָה. – בַּבֹּקֶר, לְאַחַר שֶׁאַתָּה מִתְרַחֵץ וּמִתְלַבֵּשׁ, עָלֶיךָ לִדְאֹג גַּם לְנִקָּיוֹן בַּכּוֹכָב שֶׁלְּךָ, לִשְקֹד עַל עֲקִירַת שְׁתִילֵי הַבַּאוֹבַּבּ מִשָּׁעָה שֶׁאֶפְשָר לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם וּבֵין שִׂיחֵי הַשּׁוֹשַׁנִּים, הַדּוֹמִים לָהֶם מְאֹד בְּרֵאשִׁית צְמִיחָתָם. זוֹהִי מְלָאכָה מְשַׁעְמֶמֶת לְמַדַּי, אַךְ קַלָּה מְאֹד.
יוֹם אֶחָד אָמַר לִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן:
– מִן הָרָאוּי שֶׁתָּכִין צִיּוּר יָפֶה כְּדֵי שֶׁיוּכְלוּ הַיְלָדִים בְּאַרְצְךָ לְהָבִין זֹאת יָפֶה. הַדָּבָר יָבִיא לָהֶם תּוֹעֶלֶת אִם יֵצְאוּ לְמַסָּעוֹת בְּיוֹם מִן הַיָּמִים. לְעִתִּים – הוֹסִיף הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֵין בְּכָךְ רַע כַּאֲשֶׁר דּוֹחִים עֲבוֹדָה לְיוֹם אַחֵר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן, כְּשֶהַדְּבָרִים אֲמוּרִים בַּעֲצֵי בַּאוֹבַּבּ; כָּל דְּחִיָּה עֲלוּלָה לְהָבִיא שׁוֹאָה. רָאִיתִי כּוֹכָב בּוֹ שׁוֹכֵן עַצְלָן מֻפְלָג. הוּא הִזְנִיחַ שְׁלשָׁה שִׂיחִים קְטַנִּים…
צִיַּרְתִּי אוֹתוֹ כּוֹכָב לְפִי הוֹרָאוֹתָיו שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינִי אוֹהֵב לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל מַטִּיף וּמוֹכִיחַ. אַךְ מַכַּת עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ אֵינָהּ יְדוּעָה לָרַבִּים, וְהַסַּכָּנָה הַנִּשְקֶפֶת לְמִי שֶנִּקְלַע לְאַחַת הַכּוֹכָבִיּוֹת, גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁהַפַּעַם עָלַי לָצֵאת מִגִּדְרִי וּלְהַזְהִירְכֶם בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל הַזְהָרָה: “יְלָדִים, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִפְּנֵי עֲצֵי בַּאוֹבַּבּ!”
עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ
יְדִידַי הִתְעַלְּמוּ כָּמוֹנִי בְּמֶשֶׁךְ זְמָן רַב מִקִּיּוּמָה שֶל סַכָּנָה זוֹ וּכְדֵי לְהַזְהִירָם מִפָּנֶיהָ טָרַחְתִּי כָּל כָּךְ בַּהֲכָנַת צִיּוּר זֶה. אִם יִלְמְדוּ לֶקַח, עֲמָלִי לֹא הָיָה לַשָּׁוְא.
וְאִם תִּשְׁאָלוּנִי: מַדּוּעַ אֵין בְּסֵפֶר זֶה עוֹד צִיּוּרִים נֶהְדָּרִים כְּצִיּוּר עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ? – אָשִׁיב לָכֶם בְּפַשְׁטוּת: נִסִּיתִי גַּם נִסִּיתִי, אַךְ הַצִּיּוּרִים הָאֲחֵרִים לֹא עָלוּ יָפֶה. אוּלָם שָׁעָה שֶׁצִּיַּרְתִּי אֶת עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ, חַשְׁתִּי שֶׁהָעִנְיָן דָּחוּף בְּיוֹתֵר.
פֶּרֶק שִׁשִּׁי: יָפָה שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ לְלֵב עָצוּב 🔗
אֲהָהּ, נְסִיכִי הַקָּטָן! מְעַט-מְעַט עָמַדְתִּי עַל סוֹד חַיֶּיךָ הַנּוּגִים. לֹא מָצָאתָ לְךָ עֹנֶג אַחֵר מֵאֲשֶׁר נֹעַם שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ. פְּרָט חָדָשׁ זֶה נוֹדַע לִי בְּבָקְרוֹ שֶׁל הַיּוֹם הָרְבִיעִי, שָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי:
– שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ חֲבִיבוֹת עָלַי מְאֹד. הָבָה נִתְבּוֹנֵן לִשְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ!..
– אוּלָם עָלֵינוּ לְהַמְתִּין – אָמַרְתִּי.
– לְהַמְתִּין לְמָה?
– לְהַמְתִין עַד שֶׁתַּגִּיעַ שְׁעַת הַשְּׁקִיעָה.
תְּחִלָּה הֻפְתַּע מְאֹד, אַחַר הִצְטַחֵק וְאָמַר:
– נִדְמֶה לִי כָּל הַזְּמָן כִּי עוֹדֶנִּי בְּבֵיתִי!
– הַכֹּל יוֹדְעִים כִּי בְּהַגִּיעַ שְעַת צָהֳרַיִם בְּאַרְצוֹת-הַבְּרִית, שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּצָרְפַת. יְכוֹלִים הָיִינוּ לַחֲזוֹת בִּשְׁקִיעָה זוֹ אִלּוּ הִגַּעְנוּ לְצָרְפַת בְּמֶשֶׁךְ דַּקָּה אַחַת. לְדַאֲבוֹנֵנוּ, צָרְפַת רְחוֹקָה מִדַּי. אַךְ עַל כּוֹכָבְךָ הַקָּטָן יָכֹלְתָּ עַתָּה לְהָזִיז אֶת כִּסְאֲךָ כַּמָּה צְעָדִים כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת דִּמְדּוּמֵי הַשְּׁקִיעָה כָּל שָׁעָה שֶׁתִּרְצֶה בְּכָךְ…
– יוֹם אֶחָד – סִפֵּר לִי – רָאִיתִי אֶת שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע פְּעָמִים!
אַחַר הוֹסִיף וְאָמַר:
– אַתָּה יוֹדֵעַ… טוֹב לִרְאוֹת אֶת שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁהִנְּךָ עָצוּב מְאֹד…
– וּבְכֵן, הָיִיתָ עָצוּב מְאֹד אוֹתוֹ יוֹם שֶבּוֹ רָאִיתָ אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שְׁקִיעוֹת?
אוּלָם הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הֶחֱרִישׁ וְלֹא הֱשִׁיבַנִי דָבָר.
פֶּרֶק שְׁבִיעִי: אַשְׁרֵי הָאוֹהֵב פֶּרַח אֶחָד וְיָחִיד 🔗
בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי נוֹדַע לִי – גַּם הַפַּעַם הוֹדוֹת לַכִּבְשָׂה – סוֹד חַיָּיו שֶל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן. הוּא שְׁאָלַנִי לְפֶתַע פִּתְאֹם, לְלֹא כָּל הַקְדָּמוֹת, כְּאִלּוּ הָיְתָה שְׁאֵלָתוֹ פְּרִי הִרְהוּרִים מְמֻשָּׁכִים:
– כִּבְשָׂה הָאוֹכֶלֶת שִיחִים קְטַנִּים כְּלוּם אוֹכֶלֶת הִיא גַּם פְּרָחִים?
– כִּבְשָׂה – עָנִיתִי – אוֹכֶלֶת כָּל דָּבָר הַמִּזְדַּמֵּן לָהּ בְּדַרְכָּהּ.
– וַאֲפִילוּ פְּרָחִים בַּעֲלֵי חוֹחִים?
– כֵּן, אֲפִילוּ פְּרָחִים בַּעֲלֵי חוֹחִים.
– וּלְמָה מְשַׁמְּשִׁים הַחוֹחִים?
לֹא יָדַעְתִּי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָתוֹ. אוֹתָה שָׁעָה טָרַחְתִּי לְחַלֵּץ בֹּרֶג בִּמְנוֹעַ הָאֲוִירוֹן שֶׁנִּתְהַדֵּק יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, שָׁרוּי הָיִיתִי בִּדְאָגָה רַבָּה: הַקִּלְקוּל בָּאֲוִירוֹן נִרְאָה לִי כָּעֵת חָמוּר מְאֹד וּמֵי הַשְּתִיָּה שֶׁנּוֹתְרוּ עִמִּי אָזְלוּ וְהָלְכוּ בִּמְהִירוּת מַבְהִילָה.
– מַה צֹּרֶךְ בַּחוֹחִים?
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא נָהַג לַחְדֹּל מִשְּׁאֵלָה שֶׁהִצִּיג עַד אִם זָכָה לִתְשׁוּבָה. הַקִּלְקוּל בַּמָּנוֹעַ הִרְגִּיזַנִי מְאֹד וּכְדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה אָמַרְתִּי:
– אֵין כָּל תּוֹעֶלֶת בַּחוֹחִים. הַפְּרָחִים מְגַדְּלִים אוֹתָם אַךְ וְרַק כְּדֵי לְהַכְעִיס!
– בֶּאֱמֶת?
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן שָׁתַק רֶגַע, אַחַר הֵטִיחַ כְּלַפַּי דְּבָרִים שֶׁהָיָה בָּהֶם מִשּׁוּם תַּרְעֹמֶת:
– אֵינֶנִּי מַאֲמִין לְךָ! הַפְּרָחִים תְּמִימִים וְחַסְרֵי-יֶשַׁע. מְבַקְשִׁים לְהָגֵן עַל עַצְמָם בְּמֵיטַב יְכָלְתָּם וּסְבוּרִים כִּי הֵם מְטִילִים אֵימָה בְּחוֹחֵיהֶם…
לֹא הֲשִׁיבוֹתִי דָבָר. אוֹתוֹ רֶגַע אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “אִם מוֹט זֶה לֹא יִסַּב, אֶעֶקְרֶנוּ בְּפַטִּישׁ”.
אוּלָם הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הִסִּיחַ שׁוּב אֶת דַּעְתִּי מֵהָעִנְיָן הַמַּטְרִיד.
– הַאֻמְנָם סָבוּר אַתָּה כִּי הַפְּרָחִים?..
– לֹא וָלֹא! – קָרָאתִי – אֵינִי סָבוּר וְלֹא כְּלוּם. אָמַרְתִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה. הֲרֵינִי עָסוּק כָּעֵת בְּעִנְיָנִים רְצִינִיִּים.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הֵצִיץ בִּי כְּמֻכֵּה תִּמָּהוֹן.
– עִנְיָנִים רְצִינִיִּים!
הוּא הִסְתַּכֵּל בִּי בְּעָמְדִי כָּפוּף עַל הַמָּנוֹעַ, שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו מִין חֵפֶץ מְכֹעָר בְּתַכְלִית, בְּיָדַי הַפַּטִּישׁ וְאֶצְבְּעוֹתַי שְׁחוֹרוֹת מִשֶּׁמֶן הַסִּיכָה.
– אַתָּה מְדַבֵּר מַמַשׁ כְּמוֹ הַמְבֻגָּרִים! – הֵעִיר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
הִתְבַּיַּשְׁתִּי בְּמִקְצָת. אַךְ הוּא הוֹסִיף קָשׁוֹת:
– אַתָּה מְעַרְבֵּב אֶת הַדְּבָרִים, אַתָּה מְבַלְבֵּל הַכֹּל!..
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן רַָגַז מְאֹד. הוּא נִעֵר אֶת תַּלְתַּלָּיו הַזְּהֻבִּים וְאָמַר:
– מַכִּיר אֲנִי כּוֹכָב, שָׁם שׁוֹכֵן אָדָם שֶׁפָּנָיו מְכֻרְכָּמִים. אִישׁ זֶה לֹא הֵרִיחַ פֶּרַח מִיָּמָיו. מֵעוֹדוֹ לֹא הִסְתַּכֵּל בְּכוֹכָב, אַף לֹא אָהַב אָדָם מֵעוֹלָם. מִיָּמָיו לֹא עָשָׂה דָבָר זוּלַת חִבּוּר מִסְפָּרִים. בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם הוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר כָּמוֹךָ: "אָנֹכִי אָדָם רְצִינִי! “אָנֹכִי אָדָם רְצִינִי!” וּבְאָמְרוֹ כֵּן הוּא מִתְנַפֵּחַ מֵרֹב גַּאֲוָה. אַךְ יְצוּר זֶה אֵינֶנּוּ אָדָם – זוֹהִי פִּטְרִיָּה!
– מָה?!..
– פִּטְרִיָּה!
פְּנֵי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הֶחֱוִירוּ מִזַּעַם.
– הַפְּרָחִים מְגַדְּלִים חוֹחִים זֶה מִילְיוֹנִים בַּשָּׁנִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אוֹכְלִים הַכְּבָשִׂים אֶת הַפְּרָחִים זֶה מִילְיוֹנֵי שָׁנִים. כְּלוּם אֵין זֶה עִנְיָן רְצִינִי לַחְקֹר וּלְבָרֵר לָמָּה וּמַדּוּעַ מִתְאַמְּצִים הַפְּרָחִים כָּל כָּךְ לְגַדֵּל חוֹחִים, שֶׁאֵינָם מוֹעִילִים לָהֶם כְּלָל? וְהַמִּלְחָמָה הַנְּטוּשָׁה בֵּין הַכְּבָשִׂים וּבֵין הַפְּרָחִים כְּלוּם אֵינֶנָּה עִנְיָן חָשׁוּב? הַאֵין זֶה דָּבָר רְצִינִי וְחָשׁוּב שִׁבְעָתַיִם מֵחֶשְׁבּוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדוֹן שָׁמֵן וַאֲדֹם-פַּרְצוּף? וְאִם מַכִּיר אָנֹכִי פֶּרַח שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ בָּעוֹלָם וְהוּא גָדֵל אַךְ וְרַק עַל כּוֹכָבִי שֶׁלִּי – פֶּרַח שֶׁכִּבְשָׂה קְטַנָּה יְכוֹלָה לְכַלּוֹתוֹ בִּנְגִיסָה אַחַת, בְּלִי לְהַרְגִּישׁ כְּלָל מָה הִיא עוֹשָׂה – כְּלוּם אֵין זֶה עִנְיָן נִכְבָּד בְּעֵינֶיךָ?
פָּנָיו הֶאְדִּימוּ וְהוּא הוֹסִיף וְאָמַר:
– אִם מִישֶׁהוּ אוֹהֵב פֶּרַח אֶחָד וְיָחִיד, שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ בְּכָל מִילְיוֹנֵי הַכּוֹכָבִים, הֲרֵיהוּ מְאֻשָּׁר אַף בְּהִסְתַּכְּלוֹ בַּכּוֹכָבִים, כִּי יָכוֹל הוּא לֵאמֹר בְּלִבּוֹ: “אֵי-שָׁם נִמְצָא הַפֶּרַח שֶׁלִּי…” אַךְ אִם יֹאכַל הַכֶּבֶשׂ אֶת הַפֶּרַח הֲלֹא יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ דָעַךְ לְפֶתַע אוֹרָם שֶׁל כָּל הַכּוֹכָבִים… וּכְלוּם זֶה עִנְיָן שֶׁל מַה בְּכָךְ בְּעֵינֶיךָ?!
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא יָכֹל לְהַמְשִׁיךְ דְּבָרָיו, כִּי דִמְעוֹתָיו שָׂמוּ מַחֲנָק לִגְרוֹנוֹ.
הַלַּיְלָה יָרַד. הִשְׁמַטְתִּי אֶת כְּלֵי עֲבוֹדָתִי לָאָרֶץ. מָה עֵרֶךְ לְפַטִּישִׁי וּמַה חֲשִׁיבוּת לַמּוֹט שֶׁנִּתְקַע בַּמָּנוֹעַ, לַצָמָא אוֹ לַמָּוֶת, אִם עַל אַחַד הַכּוֹכָבִים, כּוֹכַב-הַלֶּכֶת שֶׁלִּי, הָאָרֶץ, שָׁרוּי נָסִיךְ קָטָן הַזָּקוּק לְנֶחָמָה? נָטַלְתִּי אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתַי, אִמַּצְתִּיו אֶל לִבִּי וְאָמַרְתִּי: “הַפֶּרַח הָאָהוּב עָלֶיךָ אֵינוֹ בְּסַכָּנָה. צַיֵּר אֲצַיֵּר מַחְסוֹם לַחְסֹם אֶת פִּי כִּבְשָׂתְךָ… גַּם רֶשֶת אֲצַיֵּר לְהָגֵן עַל הַפֶּרַח שֶׁלְּךָ… אֲנִי…”
לֹא יָדַעְתִּי מָה אַגִּיד לוֹ עוֹד. נָבוֹךְ הָיִיתִי וְאוֹבֵד עֵצוֹת. לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לָגֶשֶׁת וְכֵיצַד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו… כִּי מְחוֹז-הַדְּמָעוֹת נֶעְלָם וּמִסְתּוֹרִי כָּל כָּךְ!
פֶּרֶק שְׁמִינִי: הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְהַשּׁוֹשַׁנָּה הַמְפֻנֶּקֶת 🔗
עַד מְהֵרָה עָמַדְתִּי עַל טִיבוֹ שֶׁל פֶּרַח זֶה. הַפְּרָחִים הַמְּצוּיִים עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הָיוּ פְּשׁוּטִים מְאֹד, וְלָהֶם רַק מַחֲרֹזֶת אַחַת שֶׁל עֲלֵי כּוֹתֶרֶת. פְּרָחִים אֵלֶּה לֹא תָּפְשׂוּ מָקוֹם רַב וְלֹא הִפְרִיעוּ לְאִישׁ. בְּבֹקֶר לֹא עָבוֹת הָיוּ מוֹפִיעִים בֵּינוֹת לַדֶּשֶׁא וְהָיוּ נוֹבְלִים עִם עֶרֶב. יוֹם אֶחָד צָץ פֶּרַח חָדָשׁ מִזֶּרַע שֶׁנִּשָּא בָּרוּחַ וְהִגִּיעַ מִמָּקוֹם בִּלְתִּי יָדוּעַ. הַנָּסִיךְ הַקָּטָן נָתַן עֵינוֹ עַל צִיץ זֶה, שֶׁלֹא הָיָה דוֹמֶה לַפְּרָחִים הָאֲחֵרִים הַמְּצוּיִים עַל כּוֹכָבוֹ. מִי יוֹדֵעַ – שֶׁמָּא זֶה זַן חָדָש שֶׁל עֵץ בַּאוֹבַּבּ?
כַּעֲבֹר זְמַן-מָה חָדַל הַשִּׂיחַ לִגְדֹּל וְהִתְכּוֹנֵן לְהַפְרִיחַ נִצָּה. בִּרְאוֹת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן אֶת הַפֶּקַע הַגָּדוֹל הֵבִין כִּי דְבַר-מָה נִפְלָא עָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת מִתּוֹכוֹ. אוּלָם הַנִּצָּה הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתָאָהּ הַיָּרֹק הוֹסִיפָה לְהִכּוֹן לִקְרַאת הוֹפָעָה בִּמְלֹא הֲדָרָהּ וְיִפְעָתָהּ. הִיא בָּחֲרָה אֶת צְבָעֶיהָ בְּהַקְפָּדָה יְתֵרָה, הִתְלַבְּשָׁה לְאִטָּהּ, צֵרְפָה וְהִתְאִימָה אֶת עֲלֵי כּוֹתַרְתָּה אֶחָד לְאֶחָד. הִיא לֹא רָצְתָה לָצֵאת לְאֲוִירוֹ שֶׁל עוֹלָם פְּרוּעָה וּמְקֻמֶּטֶת כְּפִרְחֵי הַכַּלָּנִית הַפְּשׁוּטִים. כִּי עַז הָיָה רְצוֹנָהּ לְהוֹפִיעַ בְּכָל הַדְרַת יָפְיָהּ. אָכֵן, גַּנְדְּרָנִית הָיְתָה נִצָּה זוֹ עַד מְאֹד! אֵין פֶּלֶא אֵפוֹא, כִּי הִתְקַשְּׁטוּתָה הַנִּסְתֶּרֶת נִמְשְׁכָה יָמִים רַבִּים.
יוֹם אֶחָד, עִם הָנֵץ הַחַמָּה, הוֹפִיעָה נִצַּת הַשּׁוֹשַׁנָּה. לְאַחַר שֶׁעָמְלָה וְטָרְחָה בִּשְׁקִידָה רַבָּה פִּהֲקָה וְאָמְרָה:
– אַה! זֶה עַתָּה הִתְעוֹרַרְתִּי… סְלִיחָה… עוֹדֶנִי פְּרוּעָה לְגַמְרֵי…
אוּלָם הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא יָכֹל לִכְבּשׁ אֶת רִגְשׁוֹת הִתְפָּעֲלוּתוֹ:
– מַה יָּפִית!
– הַאֵין זֹאת? – עָנְתָה הַשּׁוֹשַׁנָּה בְּנַחַת – גַּם נוֹלַדְתִּי בְּהִוָּלֵד הַחַמָּה…
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הֵבִין מִיָּד כִּי הַנִּצָּה אֵינָהּ עַנְוְתָנִית בְּיוֹתֵר; אוּלָם הָיָה בָּה כְּדֵי לְעוֹרֵר הִתְפָּעֲלוּת!
– סְבוּרַתְנִי כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁל פַּת שַׁחֲרִית – אָמְרָה הַשּׁוֹשַׁנָּה וְהוֹסִיפָה בְּחִפָּזוֹן:
– הוֹאֶל-נָא לִדְאֹג לִי…
דְּבָרֶיהָ הֵבִיאוּ אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בִּמְבוּכָה. הוּא נָתַן מַיִם בְּמַזְלֵף וְהִתְחִיל מְטַפֵּל בָּהּ.
עַד מְהֵרָה הִתְחִילָה הַשּׁוֹשַׁנָּה גּוֹרֶמֶת לוֹ צַעַר בְּתַפְנוּקֵי גַנְדְּרָנוּתָהּ.
יוֹם אֶחָד, לְמָשָׁל, סָחָה לוֹ בְּדַבְּרָה עַל אַרְבַּעַת חוֹחֶיהָ:
– יָבוֹאוּ נָא הַנְּמֵרִים בַּעֲלֵי הַצִּפָּרְנַיִם הַחַדּוֹת!
– עַל כּוֹכָבִי אֵין שׁוּם נְמֵרִים – קָרָא הַנָּסִיךְ הַקָטָן – וְכַיָּדוּעַ, אֵין הַנְּמֵרִים אוֹכְלִים עֲשָׂבִים.
– אֵינֶנִּי עֵשֶב – הֵעִירָה הַשּׁוֹשַׁנָהּ בְּנַחַת.
– סִלְחִי נָא לִי…
אֵינֶנִּי פּוֹחֶדֶת מִפְּנֵי נְמֵרִים כְּלָל וּכְלָל – הוֹסִיפָה הַשּׁוֹשַׁנָּה – אוּלָם סוֹלֶדֶת אֲנִי מִפְּנֵי רוּחוֹת-פְּרָצִים. שֶׁמָּא יֵשׁ לְךָ פַּרְגּוֹד בִּשְׁבִילִי?
– סְלִידָה מִפְּנֵי רוּחוֹת-פְּרָצִים! הֲרֵי זֶה עֵסֶק בִּישׁ לְגַבֵּי צֶמַח – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּלִבּוֹ: אָכֵן מוּזָר וּמְשֻׁנֶּה הַפֶּרַח הַזֶּה…
– בַּלַּיְלָה תְּכַסֶּה אוֹתִי בְּפַעֲמוֹן-זְכוּכִית –
אָמְרָה הַשּׁוֹשַׁנָּה – כָּאן שׂוֹרֵר קֹר נוֹרָא. הַסִּדּוּרִים אֵינָם נוֹחִים פֹּה. בַּמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאתִי…
דְּבָרֶיהָ נִפְסְקוּ לְפֶתַע. הִיא הִגִּיעָה לְכָאן בְּצוּרַת זֵרָעוֹן וְלֹא יְכוֹלָה הָיְתָה אֵפוֹא לָדַעַת עַל הַמִּתְרַחֵשׁ בְּעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים.
הַשּׁוֹשַׁנָּה נִכְלְמָה עַל שֶׁנִּתְפְּסָה בְּשֶׁקֶר תָּמִים שֶׁאֵין לוֹ רַגְלַיִם. הִיא הִשְׁתַּעֲלָה פַּעֲמַיִם, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כְּאוֹמֶרֶת לְהָטִיל עָלָיו אֶת הָאָשָׁם.
– וּמָה עִם הַפַּרְגּוֹד? – שָׁאֲלָה.
– הָיָה בְּדַעְתִּי לָצֵאת וּלְבַקְשׁוֹ, אוּלָם הִמְתַּנְתִּי שֶׁתְּכַלִּי דְבָרַיִךְ… הִיא הִתְאַמְּצָה לְהִשְׁתַּעֵל עוֹד פַּעַם כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לִידֵי נְקִיפַת-לֵב.
עַד מְהֵרָה נִתְאַכְזֵב בָּה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, עַל אַף כַּוָּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת שֶׁנָּבְעוּ מִתּוֹךְ רִגְשׁוֹת אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ. הוּא קִבֵּל בִּרְצִינוּת דְּבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ וְלָכֵן הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.
– מוּטָב הָיָה לִי לֹא לָשִׂים לֵב לִדְבָרֶיהָ – גִּלָּה לְפָנַי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן אֶת לִבּוֹ בְּאַחַד הַיָּמִים – כִּי אֵין לָתֵת אֵמוּן בְּדִבְרֵי הַפְּרָחִים. יֵשׁ לִהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְלִשְׁאֹף אֶת רֵיחָם וְתוּ לֹא. רֵיחָה הַנָּעִים שֶׁל הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִּי מִלֵּא אֶת כָּל חֲלַל כּוֹכָבִי, אַךְ לֹא הִשְׂכַּלְתִּי לְהִתְעַנֵּג עַל בְּשָׂמֶיהָ. הַמַּעֲשֶׂה בַּצִּפָּרְנַיִם הִרְגִּיזַנִי מְאֹד, בִּמְקוֹם לְעוֹרֵר בְּלִבִּי רִגְשׁוֹת חֶמְלָה וָחֶסֶד…
וְהַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוֹסִיף לְגַלּוֹת לִבּוֹ לְפָנַי:
– אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הֲבִינוֹתִי אֶת הַדְּבָרִים כָּרָאוּי! חַיָּב הָיִיתִי לָדוּן אוֹתָהּ לְפִי מַעֲשֶׂיהָ, וְלֹא רַק לְפִי דְבָרֶיהָ. הִיא הֶאֱצִילָה עָלַי מִזִּיו מַרְאֶהָ וּמֵרֵיחָהּ הַטּוֹב. בִּמְקוֹם לִבְרֹחַ מִפָּנֶיהָ חַיָּב הָיִיתִי לְהָבִין לְלִבָּה וְלָחוּשׁ אֶת אַהֲבָתָה מִבַּעַד לְתַחְבּוּלוֹתֶיהָ הַתְּמִימוֹת… הֵן הַפְּרָחִים מְלֵאִים סְתִירוֹת וַהֲפַכְפָּכוּת כָּל כָּךְ! הָיִיתִי צָעִיר מִכְּדֵי לָדַעַת אֵיךְ לֶאֱהֹב אוֹתָה…
פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: הַנָּסִיךְ הַקָּטָן יוֹצֵא לְמַסְעוֹתָיו 🔗
מְשַׁעֵר אֲנִי, כִּי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן נֶעֱזַר בְּלַהֲקַת עוֹפוֹת-בָּר נוֹדְדִים לְשֵׁם בְּרִיחָה מִכּוֹכַב-הַלֶּכֶת שֶׁלּוֹ. לִפְנֵי צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ בִּקֵּשׁ לְהַשְׁאִיר אֶת כּוֹכָבוֹ נָקִי וּמְסֻדָּר. בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר שָׁקַד לִגְרֹף כָּרָאוּי אֶת לוֹעָם שֶל שְׁנֵי הָרֵי-הַגַּעַשׁ הַפְּעִילִים אֲשֶׁר לוֹ. הוּא הָיָה נֶעֱזָר בָּהֶם לְבִשּׁוּל אֲרֻחַת-הַבֹּקֶר. הָיָה לוֹ גַּם הַר-גַּעַשׁ כָּבוּי. “מוּטָב לִנְהֹג זְהִירוּת!” הָיָה אוֹמֵר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן גָּרַף גַּם אֶת לוֹעַ הַר-הַגַּעַשׁ הַדּוֹמֵם. הָרֵי-גַעַשׁ שֶׁנֻּקּוּ כַּהֲלָכָה בּוֹעֲרִים לְאַט וּבְסֵדֶר, לְלֹא הִתְפָּרְצֻיּוֹת-פִּתְאֹם, הַמַּזְכִּירוֹת אֶת לַהֲבוֹת הָאֵשׁ הָעוֹלוֹת מִתּוֹךְ אֲרֻבּוֹת מְסֻתָּמוֹת. נִרְאֶה כִּי אָנוּ, הַדָּרִים עַל הָאָרֶץ, קְטַנִים מִכְּדֵי לְגָרֵף וּלְנַקֵּז אֶת לוֹעַ הָרֵי-הַגַּעַשׁ שֶׁלָּנוּ. מִשּׁוּם כָּךְ הֵם גוֹרְמִים לָנוּ הֲמוֹן צָרוֹת צְרוּרוֹת.
בְּרוּחַ נְכֵאָה בְּמִקְצָת נִכֵּשׁ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן אֶת אַחֲרוֹנֵי הַנְּבָטִים שֶׁל עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ. כְּסָבוּר הָיָה כִּי לְעוֹלָם לֹא יַחֲזֹר אֶל כּוֹכָבוֹ. אַךְ כָּל הָעֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ בָּהֶן הֻרְגַּל יָקְרוּ בְּעֵינָיו שִׁבְעָתַיִם בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר אַחֲרוֹן. שָׁעָה שֶׁהִשְׁקָה אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה וְעָמַד לְכַסּוֹתָהּ בְּמִכְסֵה-הַזְּכוּכִית הִרְגִּישׁ לְפֶתַע בִּדְמָעוֹת הָעוֹלוֹת בְּעֵינָיו.
בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר שָׁקַד לִגְרֹף כָּרָאוּי אֶת לוֹעָם שֶל הָרֵי-הַגַּעַשׁ הַפְּעִילִים
– שָׁלוֹם! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
אַךְ הִיא לֹא הֱשִׁיבַתּוּ דָבָר.
– שָׁלוֹם! – חָזַר וְאָמַר.
הַשּׁוֹשַׁנָּה נִשְׁתָּעֲלָה, אַךְ לֹא מֵחֲמַת צַנֶּנֶת.
– הִתְנַהַגְתִּי כְּטִפְּשָׁה – אָמְרָה לוֹ לְבַסּוֹף – וַהֲרֵינִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחָתְךָ. הִשְׁתַּדֵּל-נָא לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר וְטוֹב-לֵב!..
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן תָּמַהּ עַל דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה, שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּנֹעַם וּבְנַחַת, לְלֹא תּוֹכֵחָה וּתְלוּנָה כָּלְשֶׁהִי[.] הוּא נִצַּב דּוֹמֵם, נָבוֹךְ וְנִדְהָם, וּמִכְסֵה-הַזְּכוּכִית עוֹדֶנּוּ מוּרָם בְּיָדוֹ.
– אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ, כַּמּוּבָן, – אָמְרָה לוֹ הַשּׁוֹשַׁנָּה – וְאַשְׁמָתִי הִיא שֶׁהַדָּבָר לֹא נוֹדַע לְךָ. אֵין זֶה חָשׁוּב כְּלָל וּכְלָל. אַךְ גַּם אַתָּה נָהַגְתָּ בְּחֹסֶר-בִּינָה כָּמוֹנִי. הִשְׁתַּדֵּל-נָא לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר… הַנַּח אֶת הַמִּכְסֶה הַזֶּה, כִּי אֵין לִי עוֹד חֵפֶץ בּוֹ.
– אֲבָל הָרוּחַ – – –
– אֵינֶנִּי מְצֻנֶּנֶת כָּל כָּךְ… אַדְרַבָּא, אֲוִיר הַלַּיְלָה הַצּוֹנֵן יִהְיֶה לִי לְמַרְפֵּא. אֲנִי פֶּרַח.
– וְאֵימַת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת – – –
– עָלַי לִסְבֹּל אֶת קִרְבָתָם שֶׁל שְׁנַיִם-שְׁלשָׁה זְחָלִים אִם רְצוֹנִי לְהַכִּיר פַּרְפָּרִים. אוֹמְרִים שֶׁהֵם יָפִים לְהַפְלִיא. וּמִי עוֹד יִפְקֹד אוֹתִי? אַתָּה תִּהְיֶה רָחוֹק מִכָּאן… וַאֲשֶׁר לַחַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֵינֶנִּי יְרֵאָה אוֹתָן כְּלָל וּכְלָל. הֵן גַּם לִי צִפָּרְנַיִם.
הִיא חָשְׂפָה בִּתְמִימוּת אֶת אַרְבַּעַת חוֹחֶיהָ, אַחַר הוֹסִיפָה וְאָמְרָה:
– אַל תּוֹסִיף עוֹד לְהִתְמַהְמֵהַּ, כִּי הַדָּבָר מְעוֹרֵר אֶת חֲמָתִי! הֶחְלַטְתָּ לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן – קוּם וְלֶךְ-לְךָ אֵפוֹא!
הִיא הֵאִיצָה בּוֹ מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצְתָה שֶׁהַנָּסִיךְ הַקָּטָן יִרְאֶה אוֹתָה בְּבִכְיָהּ. אָכֵן, הָיְתָה זוֹ שׁוֹשַׁנָּה גַּאַוְתָנִית…
פֶּרֶק עֲשִׂירִי: כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַבּוֹדֵד 🔗
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הִגִּיעַ לְאֵזוֹר הַכּוֹכָבִיּוֹת “326”, “327”, “328”, “329” וּ- “330”. הוּא הִתְחִיל מְסַיֵּר בָּהֶן כְּדֵי לְהַרְחִיב אֶת דַּעְתּוֹ וְלִמְצֹא עִנְיָן חָדָשׁ לַעֲנוֹת בּוֹ.
עַל הַכּוֹכָב הָרִאשׁוֹן בִּקְבוּצַת כּוֹכָבִים קְטַנִּים אֵלֶּה שָׁכַן מֶלֶךְ זָקֵן. הוּא הָיָה לָבוּשׁ שָׁנִי וּפַרְוַת-מְלָכִים וְיָשַׁב עַל כֵּס-מַלְכוּתוֹ הַפָּשׁוּט וּמְפֹאָר כְּאֶחָד.
– הֶאָח! – קָרָא הַמֶּלֶךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן –הִנֵּה נָתִין אֶחָד!
– אֵיכָה הִכִּירַנִי הַמֶּלֶךְ אִם לֹא רָאַנִי מֵעוֹלָם? – תָּמַהּ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן. הוּא לֹא יָדַע עֲדַיִן כִּי הָעוֹלָם פָּשׁוּט לְמַדַּי בְּעֵינֵי הַמְּלָכִים הָרוֹאִים אֶת כָּל בְּנֵי-הָאָדָם כִּנְתִינִים הַכְּפוּפִים לָהֶם.
– קְרַב אֵלַי לְמַעַן אֶרְאֶה אוֹתְךָ הֵיטֵב! – אָמַר הַמֶּלֶךְ, שֶׁדַּעְתּוֹ הָיְתָה זְחוּחָה עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה סוֹף-סוֹף לִמְלֹךְ עַל מִישֶׁהוּ.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הֵעִיף עֵינָיו כְּדֵי לִמְצֹא לוֹ מְקוֹם יְשִׁיבָה וּמְנוּחָה מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ. אַךְ פַּרְוָתוֹ הַמְפֹאֶרֶת שֶׁל הַמֶּלֶךְ כִּסְּתָה אֶת פְּנֵי הַכֹּוכָב עַד אֶפֶס מָקוֹם. לָכֵן נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ וּפִהֵק מֵרֹב עֲיֵפוּת.
– אֵין זֶה מִן הַנִּמּוּס לְפַהֵק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ – אָמַר הוֹד מַלְכוּתוֹ – וַהֲרֵינִי אוֹסֵר עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן!
– לֹא אוּכַל לְהִתְאַפֵּק – עָנָה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בִּמְבוּכָה – עָבַרְתִּי דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְלֹא עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי…
אִם כֵּן – אָמַר הַמֶּלֶךְ – פּוֹקְדָנִי עָלֶיךָ לְפַהֵק! זֶה שָׁנִים רַבּוֹת לֹא רָאִיתִי אָדָם מְפַהֵק, לָכֵן מוֹצֵא אֲנִי עִנְיָן רַב בְּפִהוּקים. פַּהֵק אֵפוֹא שֵׁנִית. זוֹהִי פְּקֻדָּה!
– פְּקֻדָּתְךָ מְטִילָה עָלַי אֵימָה… לֹא אוּכַל עוֹד… – מִלְמֵל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וּפָנָיו הֶאְדִּימוּ מֵרֹב מְבוּכָה.
– אִם כֵּן – אַמר הַמֶּלֶךְ – הִנְנִי פּוֹקֵד עָלֶיךָ עִתִּים לְפַהֵק וְעִתִּים לְ…
הַמֶּלֶךְ גִּמְגֵּם בְּמִקְצָת וּפָנָיו הִבִּיעוּ רָגְזָה, כִּי הוּא תָּבַע שֶׁיַחְלְקוּ לוֹ כָּבוֹד וְלֹא סָבַל כִּי יַמְרוּ אֶת פִּיו. אַךְ כֵּיוָן שֶׁהָיָה טוֹב-לֵב וְנוֹחַ לַבְּרִיּוֹת הִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לָתֵת רַק פְּקֻדּוֹת הַמִתְקַבְּלוֹת עַל הַדַּעַת.
– לוּ פָּקַדְתִּי עַל אַחַד הָאַלּוּפִים – הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר – לֵיהָפֵךְ לְעוֹף-יָם, וְאִלּוּ הִמְרָה הָאַלּוּף אֶת פִּי, הָיָה זֶה לֹא בְּאַשְׁמָתוֹ, כִּי אִם בְּאַשְׁמָתִי אָנִי.
– אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן דֶּרֶךְ יִרְאַת-כָּבוֹד, – אוּלַי יַרְשֶׁה לִי לָשֶׁבֶת?..
– פּוֹקְדָנִי עָלֶיךָ כִּי תֵשֵב מִיָּד! – אָמַר הַמֶּלֶךְ וְאָסַף בִּגְאוֹן-מַלְכוּת אֶת כְּנַף פַּרְוָתוֹ הַמְפֹאֶרֶת.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן תָּמַהּ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: כּוֹכָב זֶה קָטָן-קְטַנְטַן. עַל מָה אֵפוֹא מוֹשֵׁל מֶלֶךְ זֶה?
– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן –יִסְלַח-נָא לִי אִם אַצִּיג לוֹ שְׁאֵלָה…
– פּוֹקְדָנִי עָלֶיךָ כִּי תִשְׁאַל שְׁאֵלָתְךָ! – נֶחְפַּז הַמֶּלֶךְ לַעֲנוֹת.
– יֹאמַר-נָא לִי, הַמֶּלֶךְ, עַל מָה הוּא מוֹלֵךְ?
– עַל הַכֹּל! – עָנָה הַמֶּלֶךְ בְּפַשְׁטוּת גְּמוּרָה.
– עַל הַכֹּל?
בִּתְנוּעָה קַלָּה הִצְבִּיעַ הַמֶּלֶךְ עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁלּוֹ, עַל כּוֹכְבֵי-הַלֶּכֶת הָאֲחֵרִים, עַל כָּל הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת.
– עַל כָּל אֵלֶּה? – תָּמַהּ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– כֵּן, עַל כָּל אֵלֶּה! – הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ.
כִּי הוּא הָיָה לֹא רַק מוֹשֵׁל בְּכִפָּה, אֶלָּא גַּם שַׁלִּיט עוֹלָמִי.
– וְהַכּוֹכָבִים סָרִים לְמִשְׁמַעְתֶּךָ?
– בְּוַדַּאי! – אָמַר הַמֶּלֶךְ – הֵם מְצַיְּתִים לִי וּמְמַלְאִים מִיָּד אַחַר פְּקֻדּוֹתַי. אֵינֶנִּי סוֹבֵל חֹסֶר-מִשְׁמָעַת!
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הִתְפָּעֵל מֵעָצְמַת-שִׁלְטוֹן זוֹ. אִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ שִׁלְטוֹן כָּזֶה, יָכוֹל הָיָה לַחֲזוֹת בִּשְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ לֹא אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם, כִּי אִם שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם פַּעַם, וְאוּלַי מֵאָה, וַאֲפִילוּ מָאתַיִם פַּעַם, וְזֹאת בְּלֹא לְהָזִיז אֶת כֵּסוֹ מִמְּקוֹמוֹ!
הוּא הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ בְּזָכְרוֹ אֶת כּוֹכָבוֹ הַקָּט, הֶעָזוּב. אַחַר הֵעֵז לְבַקֵּשׁ אֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד:
– הִנְנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה… אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יְצַוֶּה-נָא לַשֶּׁמֶשׁ כִּי תִשְׁקַע…
– לוּ צִוִּיתִי עַל אֶחָד מֵאַלּוּפַי לִדְאוֹת כְּפַרְפַּר מִפֶּרַח לְפֶרַח, לְחַבֵּר מַחֲזֵה-תּוּגָה אוֹ לֵהָפֵךְ לְעוֹף-הַיָּם, וְאִלּוּ נִמְנַע אוֹתוֹ אַלּוּף מִלְּמַלֵּא אַחַר פְּקֻדָּתִי – בְּמִי מִשְּׁנֵינוּ יִהְיֶה הָאָשָׁם, – שָאַל הַמֶּלֶךְ – בָּאַלּוּף אוֹ בִּי?
– בְּךָ! – הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ בְּתֹקֶף.
– נָכוֹן! – קָרָא הַמֶּלֶךְ – יֵשׁ לִדְרשׁ מִכָּל אָדָם רַק מַה שֶׁיָדוֹ מַגַּעַת לַעֲשׂוֹת. רַק עַל יְסוֹדוֹת הַתְּבוּנָה יִכּוֹן הַשִּׁלְטוֹן. אִם תְּצַוֶּה עַל בְּנֵי עַמְּךָ לְהָטִיל עַצְמָם הַיָּמָּה – יָקוּמוּ וְיִתְמָרְדוּ. רַשַּׁאי אָנֹכִי לִדְרשׁ מִשְׁמַעַת, מִשּׁוּם שֶׁפְּקֻדּוֹתַי מִתְקַבְּלוֹת עַל הַדַּעַת.
– וּשְׁקִיעַת-הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי? – הִזְכִּיר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן. כֵּיוָן שֶׁהָיָה זֶה מַצִּיג שְׁאֵלָה שׁוּב לֹא הָיָה מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה.
– רָאֹה תִּרְאֶה אֶת הַשְּׁקִיעָה אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ, וְאָנֹכִי אֶדְרֹשׁ זֹאת בְּכָל תֹּקֶף. אַךְ בְּהֶתְאֵם לְחָכְמַת-הַמִּמְשָׁל שֶׁלִּי רְצוֹנִי לְהַמְתִּין עַד שֶיִּהְיוּ הַתְּנָאִים נוֹחִים לְכָךְ.
– אֵימָתַי יָקוּם הַדָּבָר? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
הַמֶּלֶךְ הֵצִיץ בְּכֶרֶךְ עָבֶה, לוּחַ-הָעִתִּים, וְאָמַר:
– הַדָּבָר יִהְיֶה בְּקָרוֹב… בְּשָׁעָה… עוֹד הָעֶרֶב, סָמוּךְ לְשָׁעָה 7.40. וְאָז תִּרְאֶה בְּמוֹ עֵינֶיךָ אֵיךְ מְצַיְּתִים לִי וּמְמַלְאִים אַחַר פְּקֻדּוֹתַי!
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן חָזַר וּפִהֵק. הוּא הִצְטַעֵר עַל שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא הֶחְמִיץ הַפַּעַם, וּכְבָר הִתְחִיל מִשְׁתַּעְמֵם בְּמִקְצָת.
– מַה לִּי כָּאן – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – הִנְנִי וְאַמְשִׁיךְ בְּדַרְכִּי!
– אַל תֵּלֵךְ מִכָּאן! – אָמַר הַמֶּלֶךְ שֶׁדַּעְתּוֹ זָחָה עָלָיו לְאַחַר שֶׁזָּכָה לְנָתִין – אַל תֵּלֵךְ וְהִנְנִי לְמַנּוֹתְךָ לְשָׂר!
– אֵיזֶה שָׂר?
– שַׂר… שַׂר-הַמִּשְׁפָּטִים!
– הֲרֵי אֵין כָּאן אָדָם שֶׁאֶפְשָׁר לְשָׁפְטוֹ!..
– הַדָּבָר אֵינוֹ יָדוּעַ לִי – אָמַר הַמֶּלֶךְ – כִּי לֹא סִיַּרְתִּי עֲדַיִן בְּכָל רַחֲבֵי מַמְלַכְתִּי. הֲרֵינִי זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. אֵין כָּאן מָקוֹם לְמֶרְכָּבָה, וְאֵין בְּכֹחִי לָלֶכֶת בָּרֶגֶל…
– כְּבָר רָאִיתִי אֶל-נָכוֹן – קָרָא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּהַעִיפוֹ עַיִן לְעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכּוֹכָב – כִּי גַם שָׁם אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה…
אִם כֵּן – אָמַר הַמֶּלֶךְ – שָׁפֹט תִּשְׁפֹּט אֶת עַצְמְךָ, וְאֵין לְךָ דָּבָר קָשֶׁה מִזֶּה! לָדוּן אֶת עַצְמְךָ קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם מִלָּדוּן אֶת הַזּוּלָת. אִם תַּשְׂכִּיל לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמְךָ כָּרָאוּי, תִּהְיֶה זוֹ הוֹכָחָה חוֹתֶכֶת כִּי אָמְנָם חָכָם וְנָבוֹן אַתָּה.
– אָמְנָם כֵּן – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אַךְ זֹאת אוּכַל לַעֲשׂוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְאֵין לִי צֹרֶךְ לָגוּר דַּוְקָא עַל כּוֹכָב זֶה…
– הְמ… הְמ… – אָמַר הַמֶּלֶךְ – סְבוּרָנִי כִּי אֵי-שָׁם, עַל כּוֹכָבִי, שׁוֹכֵן עַכְבָּר זָקֵן. הִנְנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ בַּלֵּילוֹת. תּוּכַל אֵפוֹא לִשְׁפֹּט אֶת הָעַכְבָּר הַזֶּה. כְּפַעַם בְּפַעַם תּוּכַל לָדוּן אוֹתוֹ לְמִיתָה, וְכָךְ יִהְיוּ חַיָּיו תְּלוּיִים בְּמִשְׁפַּט-הַצֶדֶק שֶׁלְּךָ. אוּלָם בְּכָל פַּעַם תִּצְטָרֵךְ לָתֵת לוֹ חֲנִינָה: יֵשׁ לִנְהֹג בּוֹ בְּמִדַּת הַחִסָּכוֹן, כִּי הוּא הָעַכְבָּר הַיָּחִיד הַנִּמְצָא בִּרְשׁוּתֵנוּ.
– אֵּינֶנִּי אוֹהֵב לָדוּן לְמִיתָה – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – וּסְבוּרָנִי כִּי עָלַי לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכִּי.
– לֹא! – אָמַר הַמֶּלֶךְ.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הָיָה מוּכָן לַדֶּרֶךְ, אַךְ לֹא רָצָה לְצַעֵר אֶת הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן. הוּא פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר:
– אִם אָמְנָם רוֹצֶה הוֹד מַלְכוּתוֹ, כִּי יְדַיְּקוּ בְּמִלּוּי פְּקֻדּוֹתָיו, עָלָיו לָתֵת לִי פְּקֻדָּה הַמִּתְקַבֶּלֶת עַל הַדַּעַת. לְמָשָׁל: לְצַוּוֹת עָלַי שֶׁאֶסְתַּלֵּק מִכָּאן בְּטֶרֶם תַּחֲלֹף דַּקָּה אַחַת. דּוֹמֶנִי כִּי הַתְּנָאִים נוֹחִים לְכָךְ…
הַמֶּלֶךְ לֹא הֱשִׁיבוֹ דָבָר. תְּחִלָּה הִסֵּס הַנָּסִיךְ הַקָּטָן; אַחַר נֶאֱנַח, נִפְרַד מֵהַמֶּלֶךְ וְיָצָא לְדַרְכּוֹ…
– אַתָּה תִּהְיֶה שַׁגְרִירִי בְּחוּץ-לָאָרֶץ! – קָרָא הַמֶּלֶךְ וְכֻלּוֹ אוֹמֵר הַדְרַת-מַלְכוּת.
“מַה מּוּזָרִים הֵם דַּרְכֵי הַמְבֻגָּרִים”, הִרְהֵר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּהַמְשִׁיכוֹ אֶת מַסָּעוֹ.
פֶּרֶק אַחַד-עָשָׂר: כּוֹכָבוֹ שֶׁל הָרַבְרְבָן 🔗
עַל הַכּוֹכָב הַשֵּׁנִי שָׁכַן רַבְרְבָן.
– הֶאָח! – קָרָא הָרַבְרְבָן בִּרְאוֹתוֹ מֵרָחוֹק אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֶחָד מִמַּעֲרִיצַי הוּא, הַבָּא לְהֵרָאוֹת אֶת פָּנָי!
כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל גַּאַוְתָנִים, הַסְּבוּרִים כִּי כָּל אָדָם חַיָּב לַחֲלֹק לָהֶם כָּבוֹד.
– בֹּקֶר טוֹב! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אָכֵן, מוּזָרָה הַמִּגְבַּעַת שֶׁאַתָּה חוֹבֵש לְרֹאשְׁךָ.
– זוֹהִי מִגְבַּעַת מְיֻחֶדֶת לְהַצְדָּעוֹת – הִסְבִּיר הָרַבְרְבָן – וַהֲרֵינִי מֵרִים אוֹתָה שָׁעָה שֶׁחֲבֵרַי מְקַבְּלִים אֶת פָּנַי בִּתְשׁוּאוֹת וּמוֹחֲאִים כַּפַּיִם לִכְבוֹדִי. אַךְ לְדַאֲבוֹנִי, אֵין אִישׁ עוֹבֵר בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
– הַאֻמְנָם? – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, שֶׁלֹּא יָרַד לְסוֹף דַּעְתּוֹ.
– הַךְ כַּף אֶל כָּף! – אָמַר הָרַבְרְבָן.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן עָשָׂה כִּדְבָרָיו וְהָרַבְרְבָן הֵשִׁיב לוֹ בַּעֲנָוָה בַּהֲרִימוֹ אֶת מִגְבַּעְתּוֹ קִמְעָה.
“דָּבָר זֶה מְשַׁעֲשֵׁעַ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַבִּקּוּר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ” – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּלִבּוֹ. הוּא הִתְחִיל שׁוּב מוֹחֵא כַּפַּיִם וְהָרַבְרְבָן חָזַר וְהִצְדִּיעַ בַּהֲרִימוֹ אֶת מִגְבַּעְתּוֹ.
לְאַחַר חָמֵשׁ דַּקּוֹת נִלְאָה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן מִן הַחַדְגּוֹנִיּוּת בְּתַרְגִּילִים אֵלֶּה. הַמִּשְׂחָק הֶחָדָשׁ נִרְאָה לוֹ מְשַׁעְמֵם לְמַדַּי.
– מַה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהַחֲזִיר אֶת הַמִּגְבַּעַת לִמְקוֹמָהּ? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
אַךְ הָרַבְרְבָן לֹא שָׁמַע אֶת הַשְּׁאֵלָה. כָּךְ דַּרְכָּם שֶל בַּעֲלֵי גַאֲוָה, שֶׁאֵינָם מַטִּים אֹזֶן אֶלָּא לְדִבְרֵי שֶׁבַח.
– הַאֻמְנָם הִנְּךָ מַעֲרִיץ אוֹתִי מְאֹד? – שָׁאַל הָרַבְרְבָן.
– מַה זֶּה “מַעֲרִיץ”? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, שֶׁהִנְנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינֶיךָ הָאָדָם הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר, הֶהָדוּר בְּיוֹתֵר, הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר וְהַמַּשְׂכִּיל בְּיוֹתֵר עַל הַכּוֹכָב הַזֶּה.
– הֵן אַתָּה הָאָדָם הַיָּחִיד הַשּׁוֹכֵן עַל כּוֹכָב זֶה! – תָּמַהּ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אַף עַל פִּי כֵן, הַעֲרִיצֵנִי-נָא! – בִּקֵּשׁ הָרַבְרְבָן.
– הִנְנִי מַעֲרִיץ אוֹתְךָ – עָנָה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּמָשְׁכוֹ כְּתֵפָיו בִּתְמִיהָה – אַךְ מַה חֵפֶץ מָצָאתָ בְּכָל אֵלֶּה?
“אָכֵן, מוּזָרִים הַמְבֻגָּרִים הַלָּלוּ!” אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן אֶל לִבּוֹ כְּשֶׁהוּא נִפְנֶה לְדַרְכּוֹ.
פֶּרֶק שְׁנֵים-עָשָׂר: כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַשִּׁכּוֹר 🔗
עַל הַכּוֹכָב הַשְּׁלִישִׁי גָּר שִׁכּוֹר. כָּאן שָׁהָה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן שָׁעָה קַלָּה בִּלְבַד, אַךְ בִּקּוּר זֶה דִּכְדֵּךְ אֶת רוּחוֹ מְאֹד.
מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בִּרְאוֹתוֹ כִּי הַשִּׁכּוֹר יוֹשֵב לוֹ דוּמָם לִפְנֵי מַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה שֶׁל בַּקְבּוּקֵי יַיִן רֵיקִים וּבַקְבּוּקִים מְלֵאִים.
– אֲנִי שׁוֹתֶה – הֵשִׁיב הַשִּׁכּוֹר קְדוֹרַנִּית.
– וְלָמָה הִנְּךָ שׁוֹתֶה? – הוֹסִיף הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לִשְׁאֹל.
– אֲנִי שׁוֹתֶה כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ – עָנָה הַשִּׁכּוֹר.
– מַה לִּשְׁכֹּחַ? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל הַשִּׁכּוֹר.
– לִשְׁכֹּחַ חֶרְפָּתִי – הוֹדָה הַשִּׁכּוֹר וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ.
– וְחֶרְפָּתְךָ מַהִי? – חֲקָרוֹ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲזֹר לוֹ.
– חֶרְפַּת הַשְּׁתִיָּה! – הִפְטִיר הַשִּׁכּוֹר וְנִשְׁתַּתֵּק כָּלִיל.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ, וְלִבּוֹ נָבוֹךְ מְאֹד.
“אָכֵן מוּזָרִים הַמְבֻגָּרִים… מוּזָרִים מְאֹד!” אָמַר בְּלִבּוֹ בְּצֵאתוֹ לְדַרְכּוֹ.
פֶּרֶק שְׁלֹשָׁה-עָשָׂר: כּוֹכַב מְגוּרָיו שֶׁל אִישׁ-הָעֲסָקִים 🔗
הַכּוֹכָב הָרְבִיעִי הָיָה כּוֹכָבוֹ שֶׁל אִישׁ-עֲסָקִים. אִישׁ זֶה הָיָה שָׁקוּעַ בַּעֲסָקָיו כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִילוּ לֹא הֵרִים רֹאשׁוֹ בְּהוֹפִיעַ לְפָנָיו הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– בֹּקֶר טוֹב! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – הַסִּגָרִיָּה שֶׁלְךָ כָּבְתָה!
– שָׁלשׁ וְעוֹד שְׁתַּיִם – חָמֵשׁ. חָמֵשׁ וָשֶׁבַע –שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה. שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וְעוֹד שָׁלשׁ –חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה. בֹּקֶר טוֹב! חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה וְעוֹד שֶׁבַע – עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וְעוֹד שֵׁשׁ – עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה. אֵין לִי פְּנָאי לְהַצִּיתָהּ שֵנִית! עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ וְעוֹד חָמֵשׁ – שְׁלשִׁים וְאַחַת. אוּף!.. וּבְכֵן, בְּסַךְ הַכֹּל – חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן, שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלשִׁים וְאֶחָד!..
– חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן מָה? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– הָהּ? עוֹדְךָ כָּאן? חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן… אֵינִי יוֹדֵעַ מָה… אֲנִי עָסוּק כָּל כָּךְ! אֲנִי אִישׁ מַעֲשִׂי וְאֵינֶנִּי מִתְמַכֵּר לְדִבְרֵי-הֶבֶל. שְׁתַּיִם וְחָמֵשׁ – שֶׁבַע…
– חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן מָה? – חָזַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן שֶׁדַּעְתּוֹ לֹא נָחָה עַד אִם קִבֵּל תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלוֹתָיו.
אִישׁ-הָעֲסָקִים הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְאָמַר:
– זֶה חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע שָׁנִים יוֹשֵב אָנֹכִי עַל כּוֹכָב זֶה, וּבְמֶשֶךְ כָּל הַזְּמָן לֹא הִפְרִיעוּנִי אֶלָּא שָׁלשׁ פְּעָמִים בִּלְבַד. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, לִפְנֵי עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים, נִקְלְעָה לְכָאן אֵיזוֹ חִפּוּשִׁית מְשֻׁנָּה: הִיא זִמְזְמָה בְּקוֹל מַחֲרִישׁ וּבִלְבְּלָה אוֹתִי כָּל כָּךְ, שֶאַרְבַּע שְׁגִיאוֹת נָפְלוּ בְּחֶשְׁבּוֹנִי. בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, לִפְנֵי אַחַת-עֶשְׂרֶה שָׁנָה, תְּקָפַתְנִי מַחֲלַת הַשִּׁגָּרוֹן. אֵינֶנִּי מַסְפִּיק לַעֲסֹק בְּהִתְעַמְּלוּת. אֵין לִי פְּנַאי לָלֶכֶת בָּטֵל –אֲנִי אִישׁ מַעֲשִׂי. וְכָעֵת הַהַפְרָעָה הַשְּׁלִישִׁית!.. וּבְכֵן, אָמַרְתִּי: חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן…
– מִילְיוֹן מָה?
אִישׁ-הָעֲסָקִים הֵבִין כִּי לֹא יוּנַח לוֹ אִם לֹא יָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה. הוּא אָמַר:
– מִילְיוֹן דְּבָרִים זְעַרְעָרִים הַמּוֹפִיעִים לְעִתִּים בַּשָּׁמַיִם.
– זְבוּבִים?
– לֹא! דְּבָרִים זְעִירִים וּמַזְהִירִים.
– דְּבוֹרִים?
– לֹא וָלֹא! דְּבָרִים נוֹצְצִים כַּזָּהָב הַמְעוֹרְרִים חֲלוֹמוֹת וַהֲזָיוֹת בְּלִבָּם שֶׁל הוֹלְכֵי-בָּטֵל. אוּלָם אָנֹכִי אִישׁ מַעֲשִׂי, וְאֵין שַׁעְתִּי פְּנוּיָה לַחֲלוֹמוֹת-שָׁוְא!
– כַּוָּנָתְךָ אֵפוֹא לַכּוֹכָבִים?
– הוּא הַדָּבָר: כּוֹכָבִים.
– וְכִי מַה תַּעֲשֶׂה בַּחֲמֵש מֵאוֹת מִילְיוֹן כּוֹכָבִים?
– חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן, שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלשִׁים וְאֶחָד! וַאֲנִי אִישׁ מַעֲשִי וְאוֹהֵב דִּיּוּק!
– וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּכּוֹכָבִים הַלָּלוּ?
– מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בָּהֶם?
– כֵּן?
– אֵינִי עוֹשֶׂה מְאוּמָה. אֲנִי מַחֲזִיק בָּהֶם.
– אַתָּה מַחֲזִיק בַּכּוֹכָבִים?!
– כֵּן.
– כְּבָר רָאִיתִי מֶלֶךְ, אֲשֶׁר…
– הַמְּלָכִים אֵינָם מַחֲזִיקִים בִּמְאוּם. הֵם רַק “מוֹלְכִים”, וַהֲרֵי זֶה דָבָר שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי.
– וּמַה בֶּצַע לְךָ, שֶׁאַתָּה מַחֲזִיק בַּכּוֹכָבִים?
– אֲנִי מַחֲזִיק בָּהֶם כְּדֵי לִהְיוֹת עָשִיר.
– וּמַה בֶּצַע לְךָ בְּעשֶׁר?
– כְּדֵי לִקְנוֹת לִי עוֹד כּוֹכָבִים, אִם יִתְגַּלּוּ אֵי-פַּעַם.
“אִישׁ זֶה, אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּלִבּוֹ, דּוֹמֶה בְּמַחְשְבוֹתָיו לְאוֹתוֹ שִׁכּוֹר שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּדַרְכִּי”.
וְאַף עַל פִּי כֵן הוֹסִיף וְשָׁאַל:
– כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִרְכּשׁ כּוֹכָבִים?
– וְכִי לְמִי הֵם שַׁיָּכִים?! – קָרָא הַסּוֹחֵר בְּכַעַס.
– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ… אֵינָם שַׁיָּכִים לְאִישׁ.
– אִם כֵּן, שֶׁלִּי הֵם, מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר חָשַׁב עַל כָּךְ!
– הַאִם דַּי בְּכָךְ?
– בְּוַדַּאי! אִם מָצָאתָ יַהֲלֹם שֶׁאֵין לוֹ בְּעָלִים, הֲרֵיהוּ שֶלְּךָ.
מָצָאתָ אִי שֶׁאֵין לוֹ בְּעָלִים – שֶׁלְּךָ הוּא. וְהוּא הַדִּין כְּשֶׁאַתָּה הוֹגֶה רַעְיוֹן שֶׁאִישׁ לֹא הָגָה לְפָנֶיךָ; אַתָּה קוֹנֶה לְךָ זְכֻיּוֹת עָלָיו, כִּי לְךָ הוּא. וְאָנֹכִי –כָּל הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ שֶׁלִּי הֵם, כִּי אִישׁ לֹא הִקְדִּימַנִי וְלֹא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לְרָכְשָׁם לְעַצְמוֹ.
אָמְנָם כֵּן – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אוּלָם מָה אַתָּה עוֹשֶה בְּכוֹכָבִים אֵלֶּה?
– אֲנִי מְנַהֵל אֶת מֶשֶׁק הַכּוֹכָבִים – הֵשִׁיב אִישׁ-הָעֲסָקִים – מוֹנֶה אֲנִי מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים וְחוֹזֵר וְסוֹפְרָם. וְאֵין הַדָּבָר קַל כָּל כָּךְ. אוּלָם אֵינֶנִּי נִרְתָּע, אִישׁ חָרוּץ אָנֹכִי!
דַּעְתּוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא נָחָה עָלָיו עֲדַיִן. הוּא הוֹסִיף וְאָמַר:
– אִם יֵשׁ לִי סוּדָר, יָכוֹל אֲנִי לַעֲטֹף בּוֹ אֶת צַוָּארִי וּלְשֵׂאתוֹ עִמִּי. וְאִם יֵשׁ לִי פֶּרַח, הֲרֵינִי יָכוֹל לְקָטְפוֹ וּלְקַחְתּוֹ עִמִּי. אַךְ כְּלוּם יָכוֹל אַתָּה לְלַקֵּט כּוֹכָבִים?!
– לֹא, אוּלָם יֵשׁ בִּיכָלְתִּי לְהַפְקִידָם בַּבַּנְק.
– מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?
– פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, שֶׁאֲנִי רוֹשֵם עַל פִּסַּת נְיָר אֶת מִסְפַּר כּוֹכָבַי, אַחַר כָּךְ הִנְנִי שָׂם אֶת הַפֶּתֶק בַּמְּגֵרָה וְנוֹעֵל אוֹתָהּ בַּמַּפְתֵּחַ.
– וְזֶה הַכֹּל?
– כֵּן, וְזֶה מַסְפִּיק! – עָנָה אִישׁ-הַמִּסְחָר.
“עִנְיָן זֶה, הִרְהֵר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, מְשַעֲשֵׁעַ לְמַדַּי, וְיֵשׁ בּוֹ אֲפִילוּ מִן הַפִּיּוּט. אַךְ אֵין זֶה מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת”.
בְּעִנְיָנִים חֲשׁוּבִים וּרְצִינִיִים הָיוּ לוֹ לַנָּסִיךְ הַקָּטָן הַשְׁקָפוֹת שׁוֹנוֹת מֵהַשְׁקָפוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים.
אַחַר הוֹסִיף וְאָמַר:
– יֵשׁ לִי פֶּרַח, שֶׁאֲנִי מַשְׁקֶה אוֹתוֹ יוֹם-יוֹם, וְיֵשׁ לִי שְׁלשָׁה הָרֵי-גַעַשׁ, שֶׁאֲנִי מְכַבְּדָם שָׁבוּעַ-שָׁבוּעַ; וַאֲנִי גוֹרֵף גַּם אֶת לוֹעוֹ שֶׁל הַר-הַגַּעַשׁ הַכָּבוּי, עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא. הָרֵי-הַגַּעַשׁ וְהַפֶּרַח שֶׁלִּי רוֹאִים בְּרָכָה בְּכָךְ שֶׁהֵם שַׁיָּכִים לִי. אוּלָם אַתָּה אֵינְךָ מוֹעִיל לַכּוֹכָבִים וְלֹא כְּלוּם…
אִישׁ-הָעֲסָקִים פָּעַר אֶת פִּיו, אַךְ לֹא מָצָא מַעֲנֶה לִדְבָרִים אֵלֶּה.
“אָכֵן, בְּרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת מְבֻגָּרִים אֵלֶּה!” אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּלִבּוֹ וַיִּפֶן לְדַרְכּוֹ.
פֶּרֶק אַרְבָּעָה-עָשָׂר: אֵצֶל מַדְלִיק-הַפַּנָּסִים 🔗
הַכּוֹכָב הַחֲמִישִי הָיָה מוּזָר מְאֹד. הוּא הָיָה הַקָּטָן בְּכוֹכְבֵי-הַלֶּכֶת. הָיָה בּוֹ מָקוֹם רַק לְפַנַּס-רְחוֹב אֶחָד וְלָאִישׁ הַמְמֻנֶּה עַל הַדְלָקָתוֹ. הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא יָכֹל לְהָבִין לָמָּה דְרוּשִׁים פַּנַּס-רְחוֹב וּמַדְלִיק-פַּנָּסִים, אֵי-שָׁם בַּשָּׁמַיִם, עַל כּוֹכָב קָטָן שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם יִשּׁוּב וַאֲפִילוּ לֹא בַּיִת אֶחָד. אַךְ הוּא אָמַר בְּלִבּוֹ:
“אֶפְשָׁר שֶׁאָדָם זֶה מְגֻחָךְ. אַךְ הוּא פָּחוֹת מְגֻחָךְ מֵהַמֶּלֶךְ, מֵהָרַבְרְבָן, מֵאִישׁ-הָעֲסָקִים וּמֵהַשִּׁכּוֹר, כִּי לַעֲבוֹדָתוֹ לַפָּחוֹת יֵשׁ טַעַם. כְּשֶׁהוּא מַדְלִיק אֶת הַפַּנַּס כְּאִלּוּ מֵבִיא הוּא לָעוֹלָם עוֹד כּוֹכָב אֶחָד, אוֹ עוֹד פֶּרַח. וּבְכַבּוֹתוֹ אֶת הַפַּנָּס, דּוֹמֶה כִּי הַפֶּרַח נִרְדָּם, אוֹ הַכּוֹכָב שׁוֹקֵעַ בִּתְנוּמָה. מְלָאכָה נָאָה הִיא זוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִיא נָאָה הֲרֵיהִי גַם מוֹעִילָה בֶאֱמֶת”.
«עוֹסֵק אֲנִי בְּמִקְצוֹע אָיֹם»
מִשֶׁדָּרְכוּ רַגְלָיו עַל הַכּוֹכָב בֵּרֵךְ אֶת הָאִישׁ לְשָׁלוֹם בְּכָבוֹד וּבְדֶרֶךְ-אֶרֶץ:
– בֹּקֶר טוֹב, אֲדוֹנִי! מַדּוּעַ כִּבִּיתָ אֶת פַּנָּסְךָ?
– פְּקֻדָּה הִיא – עָנָה הָאִישׁ – בֹּקֶר טוֹב!
– מַהִי פְּקֻדָּה זוֹ?
– הַפְּקֻדָּה הִיא לְכַבּוֹת אֶת פַּנָּסִי. עֶרֶב טוֹב! –אָמַר וְהִדְלִיק אֶת הַפַּנָּס מֵחָדָשׁ.
– וּמַדוּעַ הִדְלַקְתָּ אֶת פַּנָּסְךָ שֵׁנִית?
– פְּקֻדָּה הִיא – הֵשִׁיב הָאִישׁ.
– אֵינֶנִי מֵבִין – קָרָא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אֵין כָּאן מַה לְּהָבִין. פְּקֻדָּה הִיא פְּקֻדָּה. בֹּקֶר טוֹב! – אָמַר הָאִישׁ וְכִבָּה אֶת הַפַּנָּס. אַחַר נִגֵּב אֶת מִצְחוֹ בְּמִמְחָטָה עֲשׂוּיָה מִשְׁבָּצוֹת אֲדֻמּוֹת וְהוֹסִיף:
– עוֹסֵק אֲנִי בְּמִקְצוֹעַ אָיֹם. לְפָנִים הָיְתָה זוֹ עֲבוֹדָה הוֹגֶנֶת. נוֹהֵג הָיִיתִי לְכַבּוֹת אֶת הַפַּנָּס עִם בֹּקֶר וּלְהַדְלִיקוֹ בֵּין הָעַרְבַּיִם. הָיָה לִי פְּנַאי לָנוּחַ בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם וְלִישֹׁן בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה…
– כְּלוּם חָל שִׁנּוּי בַּהוֹרָאוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לְךָ?
– הַצַּרָה הִיא שֶׁהַהוֹרָאוֹת לֹא נִשְׁתַּנּוּ! – הֵשִׁיב הַמַּדְלִיק – וְאִלּוּ מְהִירוּת סִבּוּבוֹ שֶׁל הַכּוֹכָב גָּדְלָה וְהָלְכָה מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, אַךְ הַהוֹרָאוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לִי לֹא שֻׁנּוּ כְּלָל!
– וּבְכֵן? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– וּבְכֵן, כָּעֵת עוֹשֶה הַכּוֹכָב סִבּוּב שָׁלֵם בְּדַּקָּה, וְאֵין לִי פְּנַאי לְהִנָּפֵשׁ וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ אֲפִילוּ כְּדֵי שְׁנִיָּה אַחַת. אֲנִי מַדְלִיק אֶת הַפַּנָּס וּמְכַבֶּה אוֹתוֹ אַחַת לְדַקָּה!
– אָכֵן, מוּזָר הַדָּבָר, – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – עַל כּוֹכָבְךָ זֶה אֵין הַיְמָמָה נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא דַקָּה אַחַת בִּלְבַד.
– אֵין זֶה מוּזָר כָּל עִקָּר, – טָעַן הַמַּדְלִיק – הִנֵּה עָבַר חֹדֶשׁ תָּמִים מֵאָז פָּתַחְנוּ בַּשִּׂיחָה.
– חֹדֶשׁ תָּמִים?!
– כִּי כֵן, חֹדֶשׁ יָמִים. שְׁלשִׁים דַּקּוֹת – שְׁלשִׁים יוֹם. עֶרֶב טוֹב! – אָמַר הָאִישׁ וְהִדְלִיק אֶת הַפַּנָּס.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הִסְתַּכֵּל בַּמַּדְלִיק וּבְלִבּוֹ נִתְעוֹרְרוּ רִגְשׁוֹת חִבָּה לְאִישׁ זֶה הַנֶאֱמָן לְתַפְקִידוֹ כָּל כָּךְ. אָז נִזְכַּר בְּאוֹתָן שְקִיעוֹת-שֶׁמֶשׁ עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁאוֹתָן בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת בַּהֲזִיזוֹ אֶת כִּסְאוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם. עַתָּה הִשְׁתּוֹקֵק לַעֲזֹר לִידִידוֹ הֶחָדָשׁ.
– יוֹדֵעַ אַתָּה – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – יָכוֹל אֲנִי לָעוּץ לְךָ עֵצָה, כֵּיצַד לָנוּחַ לִכְשֶׁתִּרְצֶה בְּכָךְ.
– אֲנִי רוֹצֶה בְּכָךְ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה – קָרָא הַמַּדְלִיק.
אָכֵן, יָכוֹל אָדָם לִהְיוֹת עָצֵל מִטִּבְעוֹ וְנֶאֱמָן בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוֹסִיף וְאָמַר:
– כּוֹכָבְךָ קָטָן כָּל כָּךְ, שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַקִּיפוֹ בְּשָׁלשׁ פְּסִיעוֹת בִּלְבַד. אֵינְךָ צָרִיךְ אֶלָּא לִצְעֹד לְאִטְּךָ כְּדֵי לְהִמָּצֵא תָּמִיד בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. לִכְשֶׁתִּרְצֶה לְהִנָּפֵשׁ תִּצְעַד לְאַט, וְהַיּוֹם יֶאֱרַךְ כִּרְצוֹנְךָ וּכְאַוַּת-נַפְשְׁךָ…
– אֵין זֶה מְסַפְּקֵנִי בְּיוֹתֵר – אָמַר הַמַּדְלִיק – כִּי אֵין דָּבָר הֶחָבִיב עָלַי מִן הַשֵּׁנָה.
– אֵין לְךָ מַזָּל! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אֵין מַזָּל… בֹּקֶר טוֹב! – אָמַר הַמַּדְלִיק וְכִבָּה אֶת הַפַּנָּס.
“מֻבְטְחָנִי, הִרְהֵר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּהַמְשִׁיכוֹ בְּמַסָּעוֹ, כִּי כָּל הָאֲחֵרִים, – הַמֶּלֶךְ, הָרַבְרְבָן, הַשַׁתְיָן וְאִישׁ-הָעֲסָקִים, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ לְאָדָם זֶה. אַךְ הוּא הַיָּחִיד מִכֻּלָּם שֶׁאֵינוֹ מְגֻחָךְ בְּעֵינַי; אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהוּא עוֹשֶה אֶת מְלַאכְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לְהָפִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ”.
הוּא נֶאֱנַח בְּצַעַר וְהִרְהֵר:
“זֶהוּ הָאִישׁ הַיָּחִיד בֵּין מַכָּרַי הַחֲדָשִׁים שֶׁעִמּוֹ יָכֹלְתִּי לְהִתְיַדֵּד. אוּלָם כּוֹכָבוֹ קָטָן מִדַּי וְאֵין בּוֹ מָקוֹם לִשְׁנַיִם…”
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא הֵעֵז לְהוֹדוֹת בְּלִבּוֹ, שֶׁהוּא מִצְטָעֵר בְּעִקָּר עַל עָזְבוֹ כּוֹכָב שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בְּאֶלֶף אַרְבַּע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים שְׁקִיעוֹת-שֶׁמֶשׁ בִּימָמָה!
פֶּרֶק חֲמִשָּׁה-עָשָׂר: הַגֵּיאוֹגְרָף 🔗
כּוֹכַב-הַלֶּכֶת הַשִּׁשִּׁי הָיָה גָדוֹל פִּי עֲשָׂרָה מֵהַכּוֹכָב הַקּוֹדֵם. שָׁם יָשַׁב זָקֵן, שֶׁעָסַק בִּכְתִיבַת סְפָרִים עָבִים.
– הֶאָח! – קָרָא הַזָּקֵן בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – הִנֵּה חוֹקֵר-אֲרָצוֹת הוֹלֵךְ וּבָא!
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן יָשַׁב לוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וְנָשַׁם בִּכְבֵדוּת, עָיֵף וְיָגֵעַ מִמַּסְעוֹתָיו.
– אֵי מִזֶּה בָּאתָ? – שָׁאַל הַזָּקֵן.
– מַהוּ אוֹתוֹ סֵפֶר עָבֶה? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן –וּמַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן?
– אֲנִי גֵּיאוֹגְרָף – אָמַר הַזָּקֵן.
– מַה זֶּה גֵיאוֹגְרָף?
– גֵּיאוֹגְרָף הוּא מְלֻמָּד הַיּוֹדֵעַ הֵיכָן נִמְצָאִים כָּל הַנְּהָרוֹת, הַיַּמִּים, הֶעָרִים, הֶהָרִים וְהַמִּדְבָּרוֹת.
– זֶה מְעַנְיֵן מְאֹד! הִנֵּה סוֹף-סוֹף מִקְצוֹעַ הָגוּן! – קָרָא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְהֵעִיף מָבָּט עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַגֵּיאוֹגְרָף. מִיָּמָיו לֹא רָאָה כּוֹכַב-לֶכֶת מְפֹאָר כָּל כָּךְ.
– אָכֵן יָפֶה כּוֹכָבְךָ! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – הֲיֵשׁ בּוֹ אוֹקְיָנוֹסִים?
– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ – אָמַר הַגֵּיאוֹגְרָף.
– הַאִם יֵשׁ כָּאן הָרִים? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ – הֵשִׁיב הַגֵּיאוֹגְרָף.
– וּנְהָרוֹת, מִדְבָּרוֹת? – הוֹסִיף הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לִשְׁאֹל מִתּוֹךְ רִגְשׁוֹת אַכְזָבָה.
– גַּם זֹאת לֹא אֵדַע – עָנָה הַגֵּיאוֹגְרָף.
– הֵן אַתָּה גֵיאוֹגְרָף? – תָּמַהּ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אָמְנָם כֵּן – הֵשִׁיב הַגֵּיאוֹגְרָף – אוּלָם אֵינֶנִּי תַּיָּר חוֹקֵר-אֲרָצוֹת. אֵין עַל כּוֹכָבִי אַף תַּיָּר אֶחָד. לֹא הַגֵּיאוֹגְרָף הוּא הַיּוֹצֵא לָשׁוּט בָּאָרֶץ וְלַעֲרֹךְ אֶת חֶשְׁבּוֹן הֶעָרִים וְהַנְּהָרוֹת, הֶהָרִים וְהַיַּמִּים, הָאוֹקְיָנוֹסִים וְהַמִּדְבָּרוֹת. כִּי הַגֵּיאוֹגְרָף הוּא אָדָם חָשׁוּב מִכְּדֵי לְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם. הוּא אֵינוֹ עוֹזֵב אֶת שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה שֶׁלוֹ. אַךְ הוּא מְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַחוֹקְרִים, מַצִּיג לָהֶם שְׁאֵלוֹת וְרוֹשֵׁם אֶת דִּבְרֵי זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם. וְאִם זִכְרוֹנוֹתָיו שֶׁל אַחַד הַתַּיָּרִים נִרְאִים מְעַנְיְנִים בְּעֵינֵי הַגֵּיאוֹגְרָף, הוּא נוֹתֵן הוֹרָאָה לַחְקֹר וְלִדְרשׁ אִם אוֹתוֹ תַּיָּר אָדָם הָגוּן הוּא וּבֶן-סֶמֶךְ.
– כָּל כָּךְ לָמָּה? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– מִשּׁוּם שֶׁחוֹקֵר הַנִּכְשָׁל בְּשֶׁקֶר עָלוּל לְהָמִיט שׁוֹאָה עַל סִפְרֵי הַגֵּיאוֹגְרָפִיָּה. וְהוּא הַדִּין בְּחוֹקֵר הַמַּרְבֶּה לִשְׁתּוֹת יֶתֶר עַל הַמִּדָּה.
– מַדּוּעַ? – הוֹסִיף הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לִשְׁאֹל.
– מִשּׁוּם שֶׁאֲנָשִׁים שִׁכּוֹרִים רוֹאִים הַכֹּל כָּפוּל. וְכָךְ עָלוּל הַגֵּיאוֹגְרָף לִרְשֹׁם שְנֵי הָרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא הַר אֶחָד.
– מַכִּיר אֲנִי אָדָם שֶׁלֹּא יִצְלַח לְתַפְקִיד זֶה – הֵעִיר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– יִתָּכֵן. לְאַחַר שֶׁמִּתְבָּרֵר כִּי הַחוֹקֵר הוּא אָדָם הָגוּן וּמְהֵימָן עוֹרְכִים חֲקִירָה וּדְרִישָׁה בְּנוֹגֵעַ לְתַגְלִיתוֹ.
– הַאִם הוֹלְכִים לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם?
– לֹא. דָּבָר זֶה קָשֶׁה וּמְסֻבָּךְ מִדַּי. אוּלָם הַחוֹקֵר נִדְרָשׁ לְהָבִיא הוֹכָחוֹת לְתַגְלִיתוֹ. אִם הוּא גִלָּה, לְמָשָׁל, הַר גָּדוֹל, – דּוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ לְהָבִיא מִשָּׁם גּוּשֵׁי-אֶבֶן גְּדוֹלִים.
פִּתְאֹם נִתְרַגֵּשׁ הַגֵּיאוֹגְרָף וְקָרָא:
– הֲרֵי בָּאתָ מִמֶּרְחַקִּים! אַתָּה תַּיָּר! אִם כֵּן תְּתָאֵר לְפָנַי אֶת כּוֹכַב-הַלֶּכֶת שֶׁלְּךָ!
הוּא פָּתַח אֶת סִפְרוֹ הַגָּדוֹל וְחִדֵד אֶת עֶפְרוֹנוֹ. כַּיָּדוּעַ רוֹשְׁמִים אֶת דִּבְרֵי הַתַּיָּרִים תְּחִלָּה בְּעִפָּרוֹן וְרַק לְאַחַר הֲבִיאָם הוֹכָחוֹת מַעְתִּיקִים אֶת דִּבְרֵיהֶם בִּדְיוֹ.
– וּבְכֵן? – שָׁאַל הַגֵּיאוֹגְרָף.
– כּוֹכָבִי אֵינֶנּוּ מְעַנְיֵן בְּיוֹתֵר, הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, כִּי הוּא קָטָן מְאֹד. יֵשׁ לִי שְׁלשָׁה הָרֵי-גַעַשׁ, בָּהֶם שְׁנַיִם פְּעִילִים וְאֶחָד כָּבוּי. אַךְ אֵין לָדַעַת מַה יֵלֶד יוֹם.
– אֵין לָדַעַת אֶל-נָכוֹן – אָמַר הַגֵּיאוֹגְרָף.
– וְיֵשׁ לִי גַם פֶּרַח – הוֹסִיף הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אֵין אָנוּ נוֹהֲגִים לִרְשֹׁם פְּרָחִים – אָמַר הַגֵּיאוֹגְרָף.
– מַדּוּעַ? הֵן זֶה הַדָּבָר הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר!
– אֵינֶנּוּ רוֹשְׁמִים פְּרָחִים מִשּׁוּם שֶׁהֵם בְּנֵי-חֲלוֹף.
– מַה פֵּרוּשׁ “בְּנֵי-חֲלוֹף”?
– סִפְרֵי הַגֵּיאוֹגְרָפְיָּה – הִסְבִּיר הַזָּקֵן – הֵם סְפָרִים רְצִינִיִּים בְּיוֹתֵר, וְאֵינָם מִתְיַשְּׁנִים לְעוֹלָם. אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד יִקְרֶה כִּי הַר יְשַׁנֶּה אֶת מְקוֹמוֹ, וְאוֹקְיָנוֹס יִתְרוֹקֵן מִמֵּימָיו. אֵין אָנוּ כּוֹתְבִים אֶלָא עַל דְּבָרִים הַקַּיָּמִים לָעַד.
– אוּלָם, הָרֵי-הַגַּעַשׁ הַכְּבוּיִים – טָעַן הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – עֲלוּלִים לְהִתְעוֹרֵר לִפְעֻלָּה. אַךְ מַה זֶּה “בְּנֵי-חֲלוֹף”?
– אַחַת הִיא לָנוּ אִם הָרֵי-הַגַּעַשׁ כָּבוּ אוֹ נִתְעוֹרְרוּ, – אָמַר הַגֵּיאוֹגְרָף – הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּעֵינֵינוּ הוּא הָהָר גוּפוֹ. הָהָר אֵינֶנּוּ מִשְׁתַּנֶּה.
– אַךְ מַה פֵּרוּשׁ “בְּנֵי-חֲלוֹף”? – הִקְשָׁה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, שֶׁלֹא פָּסַח עַל שׁוּם שְׁאֵלָה שֶׁהִטְרִידָה אוֹתוֹ.
– פֵּרוּשׁוֹ: “דְּבָרִים הַצְּפוּיִים לְכִלָּיוֹן חָרוּץ”.
– הַאִם הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִי צְפוּיָה לְכִלָּיוֹן חָרוּץ?
– בְּוַדַּאי.
– שׁוֹשַׁנָּתִי בַּת-חֲלוֹף הִיא – הִרְהֵר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – וְאֵין לָהּ אֶלָּא אַרְבָּעָה חוֹחִים לְהִתְגּוֹנֵן בָּהֶם מִפְּנֵי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! וַאֲנִי עֲזַבְתִּיהָ לְנַפְשָׁהּ, בּוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה!..
לִבּוֹ הִתְחִיל נוֹקְפוֹ. אַךְ עַד מְהֵרָה הִתְאוֹשֵׁשׁ וְשָׁאַל:
– לְאָן תִּיעָצֵנִי לִנְסֹעַ, וְהֵיכָן לְבַקֵּר?
– אֶל כּוֹכַב-הַלֶּכֶת אֶרֶץ – עָנָה הַגֵּיאוֹגְרָף וְהוֹסִיף: – כּוֹכָב זֶה זָכָה לְשֵׁם טוֹב…
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן יָצָא לַדֶּרֶךּ כְּשֶׁהוּא הוֹגֶה בַּשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלּוֹ.
פֶּרֶק שִׁשָּׁה-עָשָׂר: כּוֹכַב-הַלֶּכֶת שֶׁשְּׁמוֹ אֶרֶץ 🔗
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הִגִּיעַ אֶל כּוֹכַב-הַלֶּכֶת הַשְּׁבִיעִי –הָאָרֶץ.
הָאָרֶץ אֵינֶנָּה סְתָם כּוֹכַב-לֶכֶת! יֵשׁ בָּהּ מֵאָה וְאַחַד-עָשָׂר מְלָכִים (לְרַבּוֹת מַלְכֵי הַכּוּשִׁים), שִׁבְעַת אֲלָפִים גֵּיאוֹגְרָפִים, תְּשַׁע מֵאוֹת אֶלֶף סוֹחֲרִים וְאַנְשֵׁי-עֲסָקִים, שִׁבְעָה מִילְיוֹנִים וְחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף שִׁכּוֹרִים, שְׁלשׁ מֵאוֹת וְאַחַד-עָשָׂר מִילְיוֹן רַבְרְבָנִים, כְּלוֹמַר: קָרוֹב לִשְׁנֵי מִילְיַרְד אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים.
לְמַעַן יִהְיֶה לָכֶם מֻשָּׂג עַל גָּדְלָהּ וּמְמַדֶּיהָ שֶׁל הָאָרֶץ אֲגַלֶּה לָכֶם, כִּי לִפְנֵי הַמְצָאַת הַמָּאוֹר הַחַשְׁמַלִּי שׁוּמָה הָיָה לְהַעֲסִיק, בְּכָל שֵׁשׁ הַיַּבָּשׁוֹת, חַיִל עָצוּם בֶּן אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם אֶלֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַחַד-עָשָׂר אִישׁ לְהַדְלָקַת פַּנָּסֵי הָרְחוֹבוֹת.
הָיָה זֶה מַחֲזֶה נֶהְדָּר בְּעֵינֵי הַמִּסְתַּכֵּל מִמֶּרְחַק-מָה. תְּנוּעוֹת הַצָּבָא הֶעָצוּם הַזֶּה הָיוּ סְדוּרוֹת וַעֲרוּכוֹת כִּתְנוּעוֹתֵיהֶן שֶׁל לַהֲקוֹת-הַמָּחוֹל בְּהַצָּגַת אוֹפֵּרָה. תְּחִלָּה הָיוּ מוֹפִיעִים מַדְלִיקֵי-הַפַּנָּסִים בִּנְיוּ-זֵילַנְד וּבְאוֹסְטְרָלִיָּה; הֵם הָיוּ מַדְלִיקִים אֶת פַּנָּסֵיהֶם וְהוֹלְכִים לִישֹׁן. אַחֲרֵיהֶם נִכְנְסוּ לִמְחוֹל-הָאוּרִים מַדְלִיקֵי-הַפַּנָּסִים בְּסִין וּבְסִיבִּיר; כְּתֹם הוֹפָעָתָם הָיוּ גַם הֵם נֶעְלָמִים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. אָז בָּא תוֹרָם שֶל הַמַּדְלִיקִים בְּרוּסְיָה וּבְהֹדּוּ. אַחֲרֵיהֶם הוֹפִיעוּ הַמַּדְלִיקִים בְּאַפְרִיקָה וּבְאֵרוֹפָּה. אַחַר כָּךְ – מַדְלִיקֵי אֲמֵרִיקָה הַדְּרוֹמִית. וּלְבַסּוֹף – מַדְלִיקֵי הַפַּנָּסִים בַּאֲמֵרִיקָה הַצְפוֹנִית. מֵעוֹלָם לֹא טָעוּ בְּסִדְרֵי הוֹפָעָתָם עַל הַבָּמָה. הָיָה זֶה מַחֲזֶה עָצוּם!
כָּל אֵלֶה הָיוּ מְמַלְאִים אֶת תַּפְקִידָם פַּעֲמַיִם בִּימָמָה. רַק הָאִישׁ הַמַּדְלִיק אֶת הַפַּנָּס הַיָּחִיד שֶׁבַּקֹּטֶב הַצְּפוֹנִי, וְכֵן חֲבֵרוֹ הַמְמֻנֶּה עַל הַפַּנָּס הַיָּחִיד בַּקֹּטֶב הַדְּרוֹמִי, – רַק שְׁנֵי אֵלֶּה רָאוּ חַיִּים קַלִּים וְנוֹחִים, לְלֹא דְאָגָה וְעָמָל: הֵם עָשׂוּ עֲבוֹדָתָם רַק שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה.
פֶּרֶק שִׁבְעָה-עָשָׂר: הַפְּגִישָׁה עִם הַנָּחָשׁ 🔗
הָאוֹמֵר לַחֲמֹד לָצוֹן יֵשׁ וְיִסְטֶה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. אַף אֲנִי לֹא דִיַּקְתִּי כָּרָאוּי בְּסַפְּרִי לָכֶם עַל מַדְלִיקֵי-הַפַּנָּסִים. וְכָךְ עָלוּל אֲנִי לְהַטְעוֹת אֶת אֵלֶּה שֶׁאֵינָם מַכִּירִים אֶת כּוֹכַב-הַלֶּכֶת שֶׁלָּנוּ.
מִין הָאָדָם תּוֹפֵס מָקוֹם מְצֻמְצָם מְאֹד עַל פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ. מִסְפָּרָם שֶׁל אוֹכְלוֹסֵי הָעוֹלָם מַגִּיעַ לִשְׁנֵי מִילְיַרְד נֶפֶשׁ. אִלּוּ נִתְקַהֲלוּ כֻּלָּם וְעָמְדוּ צְפוּפִים קְצָת, כְּמוֹ בַּאֲסֵפַת-עָם גְּדוֹלָה, כִּי אָז הָיוּ כֻּלָּם עֲשׂוּיִים לְהִתְכַּנֵּס בְּנָקֵל בְּכִכָּר שֶׁאָרְכָּהּ עֶשְׂרִים מִיל וְרָחְבָּה עֶשְׂרִים מִיל. אֶפְשָׁר הָיָה לְכַנֵּס אֶת הָאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ עַל הַקָּטָן שֶׁבְּאִיֵּי הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט.
מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי דְבָרִים אֵלֶּה לֹא יִתְקַבְּלוּ עַל דַּעְתָּם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים, כֵּיוָן שֶׁהַלָּלוּ מְתָאֲרִים לְעַצְמָם שֶׁהֵם תּוֹפְסִים מָקוֹם רַב וְנִכְבָּד כְּבַּאוֹבַּבִּים אֵלֶּה. עוּצוּ לָהֶם אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן בְּעַצְמָם. הַדָּבָר יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, כִּי אֵין לְךָ דָּבָר הֶחָבִיב עֲלֵיהֶם כְּחֶשְׁבּוֹנוֹת וּמִסְפָּרִים. אַךְ אַתֶּם, יְלָדִים, אַל תְּבַזְבְּזוּ אֶת שְׁעַתְכֶם עַל חֶשְׁבּוֹן-סְרָק זֶה, שֶׁהֲרֵי אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי.
כְּשֶׁהִגִּיעַ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן אֶל כַּדוּר-הָאָרֶץ הִתְפַּלֵּא מְאֹד, שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה נֶפֶשׁ חַיָּה. הוּא הִתְחִיל חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נִקְלַע בְּטָעוּת לְכוֹכָב אַחֵר, אַךְ לְפֶתַע רָאָה דָבָר הַדּוֹמֶה לְטַבַּעַת חֲוַרְוֶרֶת, כְּעֵין הַיָּרֵחַ, מַחֲלִיק עַל פְּנֵי הַחוֹל.
– עֶרֶב טוֹב! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בִּזְהִירוּת.
– עֶרֶב טוֹב! – עָנָה הַנָּחָשׁ.
– לְאֵיזֶה כּוֹכָב נִקְלַעְתִּי? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אֶל הָאָרֶץ, – הֵשִׁיב הַנָּחָשׁ – רַגְלֶיךָ דּוֹרְכוֹת עַל יַבֶּשֶׁת אַפְרִיקָה.
– אַהּ!.. אִם כֵּן, אֵין בְּנֵי-אָדָם עַל הָאָרֶץ?
– כָּאן מִדְבָּר, – הִסְבִּיר הַנָּחָשׁ – וְאֵין בְּנֵי-אָדָם יוֹשְׁבִים בְּמִדְבָּרוֹת. גְּדוֹלָה הָאָרֶץ וְרַחֲבַת-יָדַיִם.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן יָשַׁב לוֹ עַל אֶבֶן, נָשָׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר:
– תָּאֵב אֲנִי לָדַעַת אִם הַכּוֹכָבִים מוּאָרִים לְמַעַן יוּכַל כָּל אָדָם לַחֲזֹר וְלִמְצֹא אֶת כּוֹכָבוֹ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים. רְאֵה-נָא אֶת כּוֹכָבִי שֶׁלִּי! הוּא נִמְצָא בְּדִיּוּק מֵעָלֵינוּ… אַךְ מָה רָחוֹק הוּא מֵאִתָּנוּ!
– כּוֹכָב יָפֶה לְךָ – אָמַר הַנָּחָשׁ – מָה הֱבִיאֲךָ הֲלֹם?
– נָפְלָה אִי-הֲבָנָה בֵּינִי וּבֵין שׁוֹשָׁנָּה… עָנָה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
שְׁנֵיהֶם נִשְׁתַּתְּקוּ.
הֵיכָן בְּנֵי-הָאָדָם? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֲנִי מַרְגִּישׁ עַצְמִי בּוֹדֵד בְּמִדְבָּר זֶה…
– אֶפְשָׁר לָחוּשׁ בְּדִידוּת גַּם בְּקֶרֶב בְּנֵי-הָאָדָם, –אָמַר הַנָּחָשׁ.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הִסְתַּכֵּל בּוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה וְאָמַר:
– בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה אַתָּה, גּוּפְךָ דָּקִיק כְּזֶרֶת…
– אוּלָם רַב כֹּחִי אַף מֵאֶצְבָּעוֹ שֶׁל מֶלֶךְ! – אָמַר הַנָּחָשׁ.
– אֵינְךָ חָזָק בְּיוֹתֵר – הֵעִיר הַנָּסִיךְ בְּחִיּוּךְ – הֲרֵי אֵין לְךָ רַגְלַיִם וְאֵינְךָ יָכוֹל לַהֲלֹךְ…
– יָכוֹל אֲנִי לְהוֹבִילְךָ הַרְחֵק מִכָּל אֲשֶׁר תַּסִּיעֲךָ אֳנִיָּה, – אָמַר הַנָּחָשׁ וְכָרַךְ עַצְמוֹ עַל אַרְכֻּבַּת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן כְּעֶכֶס עָשׂוּי זָהָב.
– אִם אֵגַּע בָּאָדָם – הוֹסִיף הַנָחָשׁ – אֲשִׁיבֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר מִמֶּנָּה לֻקַּח. אוּלָם אַתָּה בַּר-לֵבָב וּבָאתָ מִכּוֹכָב…
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן שָׁתַק וְלֹא הֵשִׁיב דָבָר.
« בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה אַתָּה, גּוּפְךָ דָּקִיק כְּזֶרֶת »…
– צַר לִי עָלֶיךָ – אָמַר הַנָּחָשׁ – כִּי חַלָּשׁ אַתָּה וַחֲסַר-יֶשַׁע בְּאֶרֶץ זוֹ, שֶׁאֲבָנֶיהָ שַׁחַם. עָזֹר אֶעֱזֹר לְךָ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, אִם יִתְקְפוּ עָלֶיךָ גַעְגּוּעֶיךָ אֶל כּוֹכָבְךָ שֶׁאָבַד… אוּכַל…
– אָכֵן, יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתְּךָ – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אַךְ לָמָּה זֶה תְּדַבֵּר תָּמִיד בִּלְשׁוֹן חִידוֹת?
– הִנְנִי פּוֹתֵר אֶת כֻּלָּן… – הֵשִׁיב הַנָּחָשׁ.
שְׁנֵיהֶם נִשְׁתַּתְּקוּ.
פֶּרֶק שְׁמוֹנֶה-עָשָׂר: פֶּרַח בּוֹדֵד בַּמִּדְבָּר 🔗
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן עָבַר בַּמִּדְבָּר וְלֹא פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ אֶלָּא פֶּרַח יָחִיד בַּעַל שְׁלשָׁה עֲלֵי כּוֹתֶרֶת, פֶּרַח דַּל וְעָלוּב.
– שָׁלוֹם! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– שָׁלוֹם! – הֵשִׁיב הַפֶּרַח.
– הֵיכָן בְּנֵי-הָאָדָם? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בַּאֲדִיבוּת.
הַפֶּרַח רָאָה פַּעַם שַׁיָּרָה שֶׁעָבְרָה בַּמִּדְבָּר.
– בְּנֵי-הָאָדָם? – שָׁאַל הַפֶּרַח, – סְבוּרָנִי, כִּי מִסְפָּרָם אֵינוֹ עוֹלֶה עַל שִׁשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה. רָאִיתִי אוֹתָם לִפְנֵי שָׁנִים. אַךְ מִי יוֹדֵעַ הֵיכָן לְמָצְאָם? הֵם חוֹלְפִים עִם הָרוּחַ. אֵין לָהֶם שָׁרָשִׁים וְדָבָר זֶה מַכְבִּיד עֲלֵיהֶם מְאֹד.
– שָׁלוֹם! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– שָׁלוֹם! – עָנָה הַפֶּרַח.
פֶּרֶק תִּשְׁעָה-עָשָׂר: הַהֵד 🔗
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן טִפֵּס וְעָלָה עַל הַר נִשָּׂא. הוּא לֹא הִכִּיר עַד כֹּה אֶלָּא אֶת שְׁלשֶׁת הָרֵי-הַגַּעַשׁ שֶׁעַל כּוֹכָבוֹ, שֶׁקּוֹמָתָם מַגַּעַת עַד לְבִרְכָּיו. הַר-הַגַּעַשׁ הַכָּבוּי שִׁמֵּש לוֹ שְׁרַפְרַף.
– מֵעַל רֹאשׁ הָהָר הָרָם וְהַנִּשָּׂא הַזֶּה – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּלִבּוֹ – אוּכַל לִרְאוֹת בִּסְקִירָה אַחַת אֶת הָאָרֶץ כֻּלָּה וְכָל יוֹשְבֵי-בָהּ…
אַךְ הוּא לֹא רָאָה דָבָר זוּלַת רָאשֵׁי סְלָעִים חַדִּים וּשְׁנוּנִים.
– שָׁלוֹם! קָרָא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– שָׁלוֹם!.. שָׁלוֹם!.. שָׁלוֹם!.. עָנָה הַהֵד.
– מִי אַתָּה? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– מִי אַתָּה?.. מִי אַתָּה?.. מִי אַתָּה?.. – עָנָה הַהֵד.
– הֱיוּ-נָא יְדִידַי! אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֲנִי בּוֹדֵד…
– אֲנִי בּוֹדֵד… אֲנִי בּוֹדֵד… אֲנִי בּוֹדֵד… – עָנָה הַהֵד.
– מַה מּוּזָר הַכּוֹכָב הַזֶּה! – הִרְהֵר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֶרֶץ צְחִיחָה וּמְלֵחָה, שֶׁכֻּלָּהּ טְרָשִׁים וְחַדּוּדִים! וְּבֵנֵי-אָדָם אֵלֶּה כֹּחַ-דִּמְיוֹנָם לָקוּי: הֵם חוֹזְרִים עַל כָּל מַה שֶּׁאוֹמְרִים לָהֶם… וְאִלּוּ עַל כּוֹכָבִי הָיְתָה לִי שׁוֹשַׁנָּה: הִיא דִבְּרָה תָּמִיד רִאשׁוֹנָה…
פֶּרֶק עֶשְׂרִים: בְּגַן הַשּׁוֹשַׁנִּים 🔗
זְמָן רַב הָלַךְ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בֵּין חוֹלוֹת, סְלָעִים וּשְׁלָגִים עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבַסּוֹף לְדֶרֶךְ רְחָבָה. כָּל הַדְּרָכִים מוֹלִיכוֹת אֶל בְּנֵי-הָאָדָם.
– שָׁלוֹם! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
הוּא עָמַד לִפְנֵי גַן שׁוֹשַׁנִּים בְּעֶצֶם פְּרִיחָתוֹ.
– שָׁלוֹם! – עָנוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הִסְתַּכֵּל בָּהֶן. הֵן הָיוּ דוֹמוֹת לַפֶּרַח שֶׁלּוֹ.
– מִי אַתֶּן? – שָׁאַל בְּתִמָּהוֹן.
– אָנוּ שׁוֹשַׁנִּים, – עָנוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים.
אַהּ! – קָרָא הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
הוּא הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ עֶצֶב רַב. הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלוֹ סָחָה לוֹ כִּי הִיא אַחַת וִיחִידָה בְּמִינָהּ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְהִנֵּה מָצָא כָּאן, בְּגַן אֶחָד בִּלְבַד, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שׁוֹשַׁנִּים, שֶׁכֻּלָּן דּוֹמוֹת אִשָּׁה לִרְעוּתָהּ!..
– הִיא הָיְתָה מִצְטָעֶרֶת מְאֹד – הִרְהֵר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, – אִלּוּ רָאֲתָה אֶת כָּל אֵלֶּה… וַדַּאי הָיְתָה מִשְׁתָּעֶלֶת וּמַעֲמִידָה פָּנִים כְּנוֹטָה לָמוּת, כְּדֵי לֹא לְהֵרָאוֹת מְגֻחֶכֶת בְּעֵינַי. וְאָז הָיִיתִי אָנוּס לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּדוֹאֵג לִשְׁלוֹמָהּ, שֶׁאִם לֹא כֵּן הָיְתָה מֵתָה בֶּאֱמֶת כְּדֵי לְהַשְׁפִּיל גַּם אֶת כְּבוֹדִי אֲנִי…
אַחַר הוֹסִיף וְאָמַר בְּלִבּוֹ:
אֶרֶץ צְחִיחָה וּמְלֵחָה שֶׁכֻּלָּה טְרָשִׁים וְחַדּוּדִים
– הַאֲמֵן הֶאֱמַנְתִּי כִּי עָשִׁיר אָנֹכִי בְּפֶרַח יְחִיד-סְגֻלָּה שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם; וְהִנֵּה רָאִיתִי כִּי אֵין זוֹ אֶלָּא שׁוֹשַׁנָּה פְּשׁוּטָה וּשְׁכִיחָה. הִיא וּשְׁלשֶׁת הָרֵי-הַגַּעַשׁ אֲשֶׁר לִי הַמַּגִּיעִים בְּקוֹמָתָם לְבִרְכַּי, וְאֲשֶׁר אֶחָד מֵהֶם כָּבָה אוּלַי לְעוֹלָם – אֵלֶּה בִּלְבַד אֵין בָּהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹתֵנִי נָסִיךְ גָּדוֹל וְרָם-מַעְלָה…
הוּא כָּבַשׁ פָּנָיו בַּדֶּשֶׁא וְגָעָה בִּבְכִי.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד: נְאוּם הַשּׁוּעָל עַל הַיְדִידוּת וְעַל דְּבָרִים שֶׁבַּלֵב 🔗
אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹפִיעַ הַשּׁוּעָל.
– שָׁלוֹם! – אָמַר הַשּׁוּעָל.
– שָׁלוֹם! – הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְהִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ, אַךְ לֹא רָאָה דָבָר.
– אֲנִי כָּאן, – אָמַר הַקּוֹל – תַּחַת עֵץ הַתַּפּוּחַ…
– מִי אַתָּה? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אַתָּה חָמוּד!
– אֲנִי שׁוּעָל – עָנָה הַשּׁוּעָל.
– בֹּא לְשַׂחֵק עִמִּי, – בִּקֵּשׁ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֲנִי עָצוּב כָּל כָּךְ…
– לֹא אוּכַל לְשַׂחֵק אִתְּךָ, – אָמַר הַשּׁוּעָל – כִּי אֵינֶנִּי מְאֻלָּף.
– אַהּ, סְלִיחָה! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, הִרְהֵר רֶגַע וְשָׁאַל:
– מַה זֶּה “מְאֻלָּף”?
– אֵינְךָ מִבְּנֵי הַמָּקוֹם? – שָׁאַל הַשּׁוּעָל – וּמַה תְּבַקֵּשׁ כָּאן?
– אֶת בְּנֵי-הָאָדָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ, – עָנָה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אַךְ מַה זֶּה “מְאֻלָּף”?
– לִבְנֵי-הָאָדָם יֵשׁ רוֹבִים! – אָמַר הַשּׁוּעָל – הֵם עוֹרְכִים צַיִד, וְהֲרֵי זֶה עֵסֶק בִּישׁ. הֵם עוֹסְקִים גַּם בְּגִדּוּל תַּרְנְגוֹלוֹת. זֶה כָּל עִסְקָם וְעִנְיָנָם. הִנְךָ מְבַקֵּשׁ תַּרְנְגוֹלוֹת?
– לֹא, – הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, – אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִי יְדִידִים. אַךְ מַה פֵּרוּשׁ “לְאַלֵּף”?
– זֶהוּ עִנְיָן שֶׁהִזְנִיחוּהוּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, – הִסְבִּיר הַשּׁוּעָל – וּפֵרוּשׁוֹ: לִקְשֹׁר קְשָׁרִים…
– לִקְשֹׁר קְשָׁרִים?
– אֱמֶת, נָכוֹן הַדָּבָר, – עָנָה הַשׁוּעָל – בְּעֵינַי הִנְּךָ עֲדַיִן נַעַר קָטָן, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹנֶה מִמֵּאָה אֶלֶף נְעָרִים קְטַנִּים אֲחֵרִים; אֵין לִי צֹרֶךְ בְּךָ. אַף אַתָּה אֵינְךָ זָקוּק לִי: בְּעֵינֶיךָ אַתָּה אֵינֶנִּי אֶלָּא שׁוּעָל הַדּוֹמֶה לְמֵאָה אֶלֶף שׁוּעָלִים אֲחֵרִים. אַךְ אִם תְּאַלְּפֵנִי נִהְיֶה זְקוּקִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ: אַתָּה תִּהְיֶה בִּשְׁבִילִי אֶחָד וְיָחִיד בָּעוֹלָם, וְאַף אֲנִי אֶהְיֶה בְּעֵינֶיךָ אֶחָד וְיָחִיד בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ…
– יוֹרֵד אֲנִי לְסוֹף דַּעְתְּךָ, – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, –יֶשְנָהּ שׁוֹשַׁנָּה… כִּמְדֻמֶּנִי שֶׁהִיא אִלְּפָה אוֹתִי…
– יִתָּכֵן, – אָמַר הַשּׁוּעָל – שֶׁהֲרֵי עַל פְּנֵי הָאָרֶץ רוֹאִים דְּבָרִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים…
– אֲבָל אֵין זֶה עַל פְּנֵי הָאָרֶץ! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
פְּנֵי הַשּׁוּעָל הִבִּיעוּ תִּמָּהוֹן וְסַקְרָנוּת:
– עַל כּוֹכָב אַחֵר?
– כֵּן.
– הַאִם יֵשׁ צַיָּדִים עַל אוֹתוֹ כּוֹכָב?
– לֹא.
– אָכֵן, מְעַנְיֵן הַדָּבָר! – קָרָא הַשּׁוּעַל – וְיֵשׁ שָׁם תַּרְנְגוֹלוֹת?
– לֹא.
אֵין לְךָ דָּבָר שָׁלֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה! – נֶאֱנַח הַשּׁוּעָל, אַךְ עַד-מְהֵרָה חָזַר לְמַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה וְאָמַר: – חַיַּי חַדְגּוֹנִיִּים מְאֹד. אֲנִי צָד תַּרְנְגוֹלוֹת וּבְנֵי-הָאָדָם מְבַקְשִׁים לָצוּד אוֹתִי. כָּל הַתַּרְנְגוֹלוֹת דּוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ וְכָל בְּנֵי הָאָדָם דּוֹמִים זֶה לָזֶה. עַל כֵּן חַיַּי מְשַׁעְמְמִים כֹּה. אַךְ אִם תְּאַלְּפֵנִי, יֵאוֹרוּ חַיַּי כְּאִלּוּ זָרְחָה לִי הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹ אָז אַכִּיר אֶת קוֹל פְּעָמֶיךָ וְאֵדַע לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם וּבֵין כָּל הַצְּעָדִים הָאֲחֵרִים. צַעֲדֵיהֶם שֶׁל הָאֲחֵרִים מַבְרִיחִים אוֹתִי אֶל מְחִלּוֹת הֶעָפָר. וְאִלּוּ צְעָדֶיךָ אַתָּה יִהְיוּ בְּאָזְנַי כְּקוֹל נְגִינָה אֲשֶׁר תָּעִיר אוֹתִי לָצֵאת מִמַּחֲשַׁכֵּי מְאוּרָתִי. שׁוּר! הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת שְׂדוֹת הַקָּמָה הַמִּשְׂתָּרְעִים שָׁם? אֵינִי אוֹכֵל לֶחֶם. עַל כֵּן אֵין לִי חֵפֶץ בְּדָגָן, אַף לֹא עִנְיָן בִּשְדוֹת-בָּר. וַהֲרֵי זֶה דָבָר מְצַעֵר! אַךְ שְׂעָרְךָ כְּעֵין הַזָּהָב. מַה טוֹב יִהְיֶה חֶלְקִי לִכְשֶׁתְּאַלֵּף אוֹתִי! זָכֹר אֶזְכֹּר אוֹתְךָ בִּרְאוֹתִי אֶת הַשִּבֳּלִים הַזְּהֻבּוֹת, וְרִשְׁרוּשׁ הָרוּחַ בַּקָּמָה יֶעֱרַב לְאָזְנַי מְאֹד…
הַשּׁוּעָל נִשְׁתַּתֵּק וּבְמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה לֹא גָרַע עֵינָיו מֵהַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אָנָּא… אַלְפֵנִי-נָא! – הִתְחַנֵּן הַשּׁוּעָל לְפָנָיו.
– בְּחֵפֶץ-לֵב, – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אַךְ אֵין זְמַנִּי פָּנוּי בְּיוֹתֵר. אָץ לִי הַדֶּרֶךְ. עָלַי לִמְצֹא לִי יְדִידִים וּלְהָבִין דְּבָרִים הַרְבֵּה.
– אֵין אַתָּה מֵבִין אֶלָּא מַה שֶּׁהִנְּךָ מְאַלֵּף, – הִמְשִׁיךְ הַשּׁוּעָל, – אֵין שְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי-הָאָדָם פְּנוּיָה עוֹד לַהֲבָנַת עִנְיָנִים כָּלְשֶׁהֵם. הֵם קוֹנִים אֵצֶל הַסּוֹחֲרִים דְּבָרִים מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים. וְכֵיוָן שֶׁאֵין בָּעוֹלָם שׁוּם בֵּית-מִסְחָר לִידִידוּת, אֵין עוֹד לִבְנֵי-הָאָדָם שׁוּם רֵעִים וִידִידִים. אִם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בְּיָדִיד – אַלְּפֵנִי-נָא אַלֵּף!
– אִם כֵּן, – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָלַי לַעֲשׂוֹת?
– לְשֵׁם כָּךְ – הֵשִיב הַשּׁוּעָל – עָלֶיךָ לְגַלּוֹת סַבְלָנוּת וְאֹרֶך-רוּחַ. תְחִלָּה תֵּשֵׁב לְךָ בְּמֶרְחַק-מָה מִמֶּנִּי, כָּךְ, עַל הַדֶּשֶׁא. אֲנִי אָצִיץ בְּךָ וְאַתָּה תֵּשֵׁב דּוּמָם וְלֹא תֹּאמַר דָּבָר. כִּי הַדִּבּוּר הוּא מְקוֹר כָּל אִי-הֲבָנָה. אַךְ כָּל יוֹם תּוּכַל לָשֶׁבֶת קָרוֹב יוֹתֵר אֵלַי…
«אִם תָּשׁוּב, לְמָשָׁל, בַּשָׁעָה הָרְבִיעִית אַחַר הַצָּהֳרַיִם, אַתְחִיל לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר בַּשָׁעָה הַשְׁלִישִׁית»
לְמָחֳרַת הַיוֹם חָזַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְנִפְגַּש עִם הַשּׁוּעָל. הַלָּה פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר:
– מוּטָב לָשׁוּב יוֹם-יוֹם בְּאוֹתָה שָׁעָה. אִם תָּשׁוּב, לְמָשָׁל, בַּשָּׁעָה הָרְבִיעִית אַחַר הַצָּהֳרַיִם, אַתְחִיל לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר עוֹד בַּשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית. כְּכָל שֶׁתִּקְרַב שְׁעַת הַפְּגִישָׁה אַרְגִּישׁ עַצְמִי מְאֻשָׁר יוֹתֵר. וּבְהַגִּיעַ הַשָּׁעָה הָרְבִיעִית אַתְחִיל לְהִתְרַגֵּשׁ וְלִדְאֹג. אָז אֵדַע לָרִאשׁוֹנָה אֶת מְחִיר הָאֹשֶׁר! אַךְ אִם תָּבוֹא בְּכָל שָׁעָה שֶׁתִּהְיֶה, לֹא אֵדַע לְעוֹלָם אֵימָתַי עָלַי לְהִתְכּוֹנֵן בְּלִבִּי… כִּי גַם בְּעִנְיָן זֶה יָפֶה כֹּחָם שֶׁל טְקָסִים קְבוּעִים.
– מַה זֶה “טֶקֶס”? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– גַּם זֶה מִן הַדְּבָרִים שֶׁהֻזְנְחוּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, – עָנָה הַשּׁוּעָל – וְהֲרֵי זֶהוּ מַעֲשֶׂה הַמַּבְדִּיל יוֹם אֶחָד מִכָּל יֶתֶר הַיָּמִים וּמְיַחֵד שָׁעָה אַחַת מִכָּל הַשָּׁעוֹת הָאֲחֵרוֹת. הֲרֵי לְמָשָׁל, טֶקֶס הַמְקֻבָּל אֵצֶל צַיָּדַי: כָּל יוֹם חֲמִישִׁי בַּשָּׁבוּעַ נוֹהֲגִים הֵם לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת עִם נַעֲרוֹת הַכְּפָר. לָכֵן הַיּוֹם הַחֲמִישִי הוּא בִּשְׁבִילִי יוֹם שֶׁכֻלּוֹ טוֹב! כִּי אוֹתוֹ יוֹם יָכוֹל אֲנִי לְהַרְחִיק לְטַיֵּל עַד הַכֶּרֶם. אִלּוּ רָקְדוּ הַצַּיָּדִים בְּכָל שָׁעָה שֶׁהִיא, כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, הָיוּ כָּל הַיָּמִים דּוֹמִים זֶה לָזֶה וּלְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי זוֹכֶה לְיוֹם חֻפְשָׁה וּמַרְגּוֹעַ.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן אִלֵּף אֶת הַשּׁוּעָל. אַךְ הִנֵּה הִגִּיעָה שְׁעַת הַפְּרֵידָה…
– אֲהָה! – קָרָא הַשּׁוּעָל – בָּכֹה אֶבְכֶּה אִם תַּעַזְבֵנִי…
– בְּךָ הָאָשָׁם, – אָמַר הַנָסִיךְ הַקָּטָן – כִּי לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי כְּלָל לְהָרַע לְךָ; אַתָּה בִּקַּשְׁתַּנִי כִּי אֲאַלֵּף אוֹתְךָ…
– אֱמֶת. נָכוֹן הַדָּבָר – הוֹדָה הַשּׁוּעָל.
– אַךְ כָּעֵת בָּכֹה תִּבְכֶּה! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אָכֵן… – הֵשִׁיב הַשּוּעָל.
– אִם כֵּן, אַתָּה נִמְצָא מַפְסִיד!
– לֹא, אֲנִי נִמְצָא נִשְׂכָּר בִּגְלַל עֵין הַזָּהָב אֲשֶׁר לַשִּׁבָּלִים… – אָמַר הַשּׁוּעָל וְהוֹסִיף:
– לֵךְ לַחֲזוֹת שֵׁנִית בַּשּׁוֹשַׁנִּים, אוֹ אָז תִּוָּכַח לָדַעַת כִּי הַשּׁוֹשַׁנָּה אֲשֶׁר לְךָ אַחַת וִיחִידָה הִנָּהּ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וּכְשֶׁתָּבוֹא לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי, אַגִּישׁ לְךָ מִנְחָה נָאָה – סוֹד אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הָלַךְ לַחֲזוֹת שֵׁנִית בַּשּוֹשַׁנִים.
– אֵינְכֶן דּוֹמוֹת לַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִי כָּל עִקָּר! – אָמַר לָהֶן הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֵינְכֶן עֲדַיִִן אֶלָּא סְתָם שׁוֹשַׁנִּים. אִישׁ לֹא אִלֵּף אֶתְכֶן, – גַּם לֹא אֻלַּף עַל יְדֵיכֶן. דוֹמוֹת אַתֶּן לְשׁוּעָלִי, שָׁעָה שֶׁפְּגַשְׁתִּיו לָרִאשׁוֹנָה; אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה שׁוּעָלִי שׁוֹנֶה כָּל עִקָר מִמֵּאָה אֶלֶף שׁוּעָלִים אֲחֵרִים. אוּלָם מֵאָז הָיָה לִידִידִי הֲרֵיהוּ אֶחָד וְיָחִיד בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ.
דְּבָרָיו אֵלֶּה הֵבִיאוּ אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים בִּמְבוּכָה.
– הִנְּכֶן יָפוֹת, אַךְ רֵיקָנִיּוֹת, – הוֹסִיף וְאָמַר – וּכְלוּם כְּדַאי לְהַקְרִיב אֶת הַחַיִים לְמַעַנְכֶן? בְּעֵינֵי הַזָּר הָעוֹבֵר לְתֻמּוֹ אֵין הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶלִי שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת מִכֶּן. אוּלָם בְּעֵינַי אֲנִי הֲרֵיהִי חֲשׁוּבָה מִכֻּלְּכֶן, כִּי רַק אוֹתָהּ הִשְׁקֵיתִי יוֹם-יוֹם; רַק אוֹתָהּ שַׂמְתִּי תַּחַת פַּעֲמוֹן-זְכוּכִית, אַף שַׂכּוֹתִי עָלֶיהָ בְּפַרְגּוֹד מִפְּנֵי הָרוּחוֹת הָעַזּוֹת. רַק לְמַעֲנָהּ הָרַגְתִּי אֶת הַזְּחָלִים (חוּץ מִשְּׁנַיִם-שְׁלשָׁה, שֶׁהִשְׁאַרְתִּים בַּחַיִּים לְמַעַן יִהְיוּ לְפַרְפָּרִים); רַק לְקוֹלָהּ הֶאֱזַנְתִּי שָׁעָה שֶׁקָּבְלָה אוֹ הִתְפָּאֲרָה, וּלְעִתִּים אַף בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱרִישָׁה, שֶׁהֲרֵי זוֹ הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶלִּי…
הוּא כָּבַשׁ פָּנָיו בַּדֶּשֶׁא וְגָעָה בִּבְכִי
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן חָזַר אֶל הַשּׁוּעָל.
שָׁלוֹם עָלֶיךָ! – אָמַר כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַפְּרִידָה.
– בָּרוּךְ תִּהְיֶה בְּצֵאתְךָ! – עָנָה הַשּׁוּעָל – הִנֵּה סוֹדִי וְהוּא פָּשׁוּט מְאֹד: אֵין לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים הֵיטֵב אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד. כִּי הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בֶּאֱמֶת סָמוּי מִן הָעַיִן.
– כָּל דָּבָר חָשׁוּב סָמוּי מִן הָעַיִן – חָזַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְמַעַן יֵחָרֵת בְּלִבּוֹ.
– הַזְּמָן שֶׁהִקְדַּשְׁתָּ לְשׁוֹשַׁנָּתְךָ הוּא הַמְשַוֶּה לָהּ חֲשִׁיבוּת כֹּה רַבָּה – אָמַר הַשּׁוּעָל.
– הַזְּמָן שֶׁהִקְדַּשְׁתִי לַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִּי… חָזַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְמַעַן שַׁנֵּן אֶת הַדָּבָר הֵיטֵב.
– בְּנֵי-הָאָדָם שָׁכְחוּ אֱמֶת זוֹ, – הוֹסִיף הַשּׁוּעָל –אוּלָם עָלֶיךָ לִזְכֹּר אֶת הַדָּבָר תָּמִיד. כִּי לְעוֹלָם עָרֵב אָדָם לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁהוּא מְאַלְּפוֹ. עָרֵב אַתָּה לִשְׁלוֹם שׁוֹשַׁנָּה שֶׁלְךָ…
– אֲנִי עָרֵב לִשְׁלוֹם שׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִּי… – חַזר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְמַעַן יֵחָרֵת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם: כַּוַּן הָרַכֶּבֶת 🔗
– שָׁלוֹם עָלֶיךָ! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– שָלוֹם! – הֵשִׁיב פְּקִיד הַמְּסִלָּה הַמְכַוֵּן אֶת תְּנוּעַת הָרַכָּבוֹת.
– מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– אֲנִי מְכַנֵּס אֶת הַנּוֹסְעִים בִּקְבוּצוֹת שֶׁל אֶלֶף אִישׁ, – אָמַר פְּקִיד הַמְּסִלָּה – וְאַחַר אֲנִי מְכַוֵּן אֶת הָרַכָבוֹת הַמַּסִּיעוֹת אוֹתָם, עִתִּים יָמִינָה וְעִתִּים שְׂמֹאלָה.
אוֹתָהּ שָׁעָה חָלְפָה עַל פְּנֵיהֶם בְּקוֹל הֲמֻלָּה גְדוֹלָה, כְּרַעַם מִתְגַּלְגֵל, שֶׁהִרְעִיד אֶת תָּא הַכַּוָּן; הָרַכֶּבֶת הַמְּהִירָה, שֶׁהָיְתָה מוּאֶרֶת בְּשֶׁפַע אוֹרוֹת.
– אָץ לָהֶם הַדֶּרֶךְ, – הֵעִיר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן. – לְאָן פְּנֵיהֶם מוּעָדוֹת וּמָה הֵם מְבַקְשִׁים?
– אֲפִילוּ נָהַג הַקַּטָּר אֵינוֹ יוֹדֵעַ זֹאת – הֵשִיב הַכַּוָּן.
וְעוֹד רַכֶּבֶת מְהִירָה, מוּאֶרֶת וּמְטַרְטֶרֶת, עָבְרָה בְּסָמוּךְ לָהֶם וּפָנֶיהָ לַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ.
– הֲכִי כְּבָר חוֹזְרִים הֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ? – תָּמַהּ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
– הַלָּלוּ נוֹסְעִים אֲחֵרִים הֵם – הִסְבִּיר פְּקִיד הַמְּסִלָּה – הֵם מִתְחַלְּפִים.
– הֲכִי לֹא הָיוּ שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם בִּמְקוֹם הִמָּצְאָם?
– לְעוֹלָם אֵין אָדָם שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בִּמְקוֹם הִמָּצְאוֹ – אָמַר פְּקִיד הַמְסִלָּה.
וְהִנֵּה עָבְרָה בְּרַעַם-גַּלְגַּלִים רַכֶּבֶת מְהִירָה שְלִישִית, כֻּלָּהּ שׁוֹפַעַת אוֹר.
– כְּלוּם רוֹדְפִים אֵלֶה אַחַר הַנּוֹסְעִים הָרִאשׁוֹנִים? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
אֵין הֵם רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם וְאֵינָם מְבַקְשִׁים וְלֹא כְּלוּם – הֵשִיב פְּקִיד הַמְּסִלָּה – הֵם מְנַמְנְמִים בְּתָאֵיהֶם אוֹ יוֹשְׁבִים וּמְפַהֲקִים. רַק הַיְלָדִים מוֹעֲכִים אֶת חָטְמֵיהֶם בְּהִצָּמְדָם אֶל שִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹנוֹת…
רַק הַיְלָדִים יוֹדְעִים אֶל-נָכוֹן מָה הֵם מְבַקְשִׁים, – הֵעִיר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, – הֵם מַפְסִידִים מִזְּמַנָּם בְּטַפְּלָם בְּבֻבָּה עֲשׂוּיָה סְמַרְטוּטִים; הִיא נַעֲשֵׂית חֲשׁוּבָה מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם וְאִם מוֹצִיאִים אוֹתָהּ מִידֵיהֶם הֲרֵי הֵם בּוֹכִים…
אֵכן, בְּנֵי-מַזָּל הֵם! – אָמַר הַכַּוָּן.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה: מוֹכֵר הַגְּלוּלוֹת הַמְרַוּוֹת 🔗
שָׁלוֹם! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
שָׁלוֹם! – הֵשִׁיב הָרוֹכֵל.
רוֹכֵל זֶה עָסַק בִּמְכִירַת גְּלוּלוֹת מְשֻׁבָּחוֹת הַמְרַוּוֹת אֶת הַצִּמָּאוֹן. כָּל הַבּוֹלֵעַ גְּלוּלָה אַחַת לְשָׁבוּעַ אֵינוֹ זָקוּק עוֹד לִשְׁתִיָּה.
לָמָה אַתָּה מוֹכֵר זֹאת? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
גְּלוּלוֹת אֵלֶּה – הִסְבִּיר הָרוֹכֵל – מְאַפְשְׁרוֹת חִסָּכוֹן נִכָּר בַּזְּמָן. הַמֻּמְחִים חָשְׁבוּ וּמָצְאוּ כִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ אֶפְשָׁר לַחֲסֹךְ חֲמִשִּׁים וְשָׁלשׁ דַּקּוֹת בַּשָּׁבוּעַ.
וְכִי מָה עוֹשִׂים בַּחֲמִשִּׁים וְשָׁלשׁ דַּקּוֹת אֵלֶּה?
יָכוֹל אַתָּה לַעֲשׂוֹת בָּהֶן כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ…
כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּלִבּוֹ – אִלוּ הָיוּ לִי חֲמִשִים וְשָׁלשׁ דַּקּוֹת פְּנוּיוֹת, הָיִיתִי הוֹלֵךְ לִי בְּנַחַת אֶל הַמַּעְיָן…
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים סְמוּיִים מִן הָעַיִן… 🔗
הָיָה זֶה הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי לִתְאוּנָתִי בַּמִּדְבָּר. שָׁתִיתִי אֶת טִפַּת הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָיְתָה עִמִּי שָׁעָה שֶׁהִקְשַׁבְתִּי לַסִּפּוּר עַל רוֹכֵל הַגְּלוּלוֹת.
– יָפִים וּמְעַנְיְנִים זִכְרוֹנוֹתֶיךָ אֵלֶּה, – אָמַרְתִּי לַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אַךְ לֹא עָלָה בְּיָדִי עֲדַיִן לְתַקֵּן אֶת מְטוֹסִי. אֵין לִי אַף טִפַּת מַיִם אַחַת; אַף אֲנִי הָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי אִלּוּ יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת בְּנַחַת אֶל מַעְיַן מַיִם חַיִּים!
יְדִידִי הַשּׁוּעָל… – פָּתַח הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְאָמַר.
קְטִינָא חָבִיב, אֵין הַלֵּב נָתוּן עוֹד לַשּׁוּעָל!
מַדּוּעַ?
מִשּׁוּם שֶׁעוֹמְדִים אָנוּ לִגְווֹעַ בַּצָּמָא…
כַּנִּרְאֶה לֹא יָרַד הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְסוֹף דַּעְתִּי. הוּא הוֹסִיף וְאָמַר:
– אַשְרֵי הָאִישׁ שֶׁמָּצָא לוֹ יָדִיד, אַף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָמוּת. הִנְנִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי מֵאַחַר שֶׁמָּצָאתִי לִי שׁוּעָל יָדִיד…
“אֵין הוּא מֵבִין סַכָּנָה מַהִי – אָמַרְתִּי בְּלִבִּי – כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה רָעֵב אוֹ צָמֵא. אֵין הוּא זָקוּק אֶלָּא לִמְעַט אוֹר שֶׁמֶשׁ…”
אַךְ הוּא הֵצִיץ בְּפָנַי וְאָמַר כְּמֵשִׁיב עַל הִרְהוּרַי אֵלֶּה:
אַף אֲנִי צָמֵא… הָבָה נֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ בְּאֵר…
פָּנַי הִבִּיעוּ חֹסֶר-יֶשַׁע, כִּי אִוֶּלֶת הִיא לְבַקֵּשׁ בְּאֵר מַיִם בֵּין שִׁמְמוֹת הַמִּדְבָּר הֶעָצוּם. וְאַף עַל פִּי כֵן יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ.
לְאַחַר שֶׁהָלַכְנוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּינוּ, יָרַד עָלֵינוּ הַלַּיְלָה וְהַכּוֹכָבִים הִתְחִילוּ מַגִּיהִים אוֹרָם. הֵם נִתְגַּלּוּ לְעֵינַי כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹם, כִּי מֵחֲמַת הַצָּמָא תְּקָפַתְנִי קַדַּחַת קַלָּה. דִּבְרֵי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הִדְהֲדוּ בְּלִבִּי.
וּבְכֵן – שָׁאַלְתִּי – הֲגַם אַתָּה צָמֵא?
אַךְ הוּא לֹא עָנָה עַל שְׁאֵלָתִי וְרַק אָמַר:
דּוֹמֶה כִּי הַמַּיִם יָפִים גַּם לַלֵּב…
לֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתּוֹ; אוּלָם נִשְׁתַּתַּקְתִּי מִשּׁוּם שֶׁיָּדַעְתִּי הֵיטֵב כִּי אֵין לְהַטְרִידוֹ בִּשְׁאֵלוֹת.
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הָיָה עָיֵף. הוּא יָשַׁב לְהִנָּפֵשׁ. יָשַׁבְתִּי עַל יָדוֹ. הוּא הֶחֱרִישׁ, אַחַר פָּתַח וְאָמַר:
יָפִים הֵם הַכּוֹכָבִים בִּזְכוּתוֹ שֶׁל פֶּרַח, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה לָעַיִן…
אָמְנָם כֵּן – עָנִיתִי וּבְלִי לְהוֹסִיף דָּבָר הִסְתַּכַּלְתִּי בְּקִפְלֵי הַחוֹל הַמַּבְהִיקִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ.
יָפֶה הוּא הַמִּדְבָּר… – הוֹסִיף הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
צָדַק הַנָּסִיךְ הַקָּטָן. תָּמִיד אָהַבְתִּי אֶת הַמִּדְבָּר. אַתָּה יוֹשֵׁב לְךָ עַל גִּבְעַת חוֹל. אֵינְךָ רוֹאֶה דָבָר וְאֵינְךָ שׁוֹמֵעַ דָבָר. וְאַף עַל פִי כֵן מַשֶּׁהוּ טָמִיר קוֹרֵן וּמֵאִיר בַּדְּמָמָה…
סוֹד יָפְיוֹ שֶׁל הַמִּדְבָּר – הֵעִיר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – שֶׁהוּא צוֹפֵן אֵי-שָׁם בְּחֻבּוֹ מְקוֹר מַיִם חַיִּים…
לְפֶתַע פִּתְאֹם עָמַדְתִּי עַל סוֹד אוֹתוֹ זֹהַר טָמִיר הַמְבַצְבֵּץ וּמְנַצְנֵץ מִתּוֹךְ הַחוֹל. בִּהְיוֹתִי יֶלֶד קָטָן גַּרְתִּי בְּבַיִת יָשָׁן-נוֹשָׁן, שֶׁלְפִי הָאַגָּדָה הֻטְמַן בּוֹ אוֹצָר. אָמְנָם אִישׁ לֹא מָצָא אֶת מְקוֹם הַמַּטְמוֹן וְאוּלַי אַף לֹא בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹתוֹ. אוּלָם הָיָה אֵיזֶה קֶסֶם בְּהַרְגָּשָה זוֹ, כִּי בְּבֵיתִי צָפוּן סוֹד גָּדוֹל וְנִפְלָא…
אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, – פָּנִיתִי אֶל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – כִּי הַדָּבָר הַמְשַׁוֶּה יֹפִי לַבַּיִת, לַכּוֹכָבִים אוֹ לַמִּדְבָּר, הוּא מַשֶּׁהוּ הַסָּמוּי מִן הָעַיִן!
שָׂמֵחַ אֲנִי – עָנַנִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – שֶׁדַּעְתְּךָ כְּדַעַת שׁוּעָלִי.
כֵּיוָן שֶׁהַנָּסִיךְ הַקָּטָן נִרְדַּם בֵּינָתַיִם, נְטַלְתִּיו בִּזְרוֹעוֹתַי וְהִמְשַׁכְתִּי דַרְכִּי. הָיִיתִי נִרְגָּשׁ מְאֹד. דּוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא בִּזְרוֹעוֹתַי אוֹצָר יָקָר וְעָדִין. כְּסָבוּר הָיִיתִי אוֹתָהּ שָׁעָה כִּי אֵין חֵפֶץ שָׁבִיר מִמֶּנּוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת. הֵצַצְּתִּי לְאוֹר הַיָּרֵחַ בְּמִצְחוֹ הַחִוֵּר, בְּעַפְעַפָּיו הָעֲצוּמִים, בִּקְוֻצּוֹתָיו הָרוֹטְטוֹת בָּרוּחַ, וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: מַה שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת אֵינוֹ אֶלָּא קְלִפָּה; כִּי הָעִקָּר סָמוּי מִן הָעָיִן…
בִּרְאוֹתִי בַּת-שְׂחוֹק, שֶׁהִצְטַיְּרָה עַל שִׂפְתוֹתָיו הַפְּשׂוּקוֹת, הִרְהַרְתִּי שׁוּב: "הַדָּבָר הַנּוֹגֵעַ עַד לִבִּי בְּנָּסִיךְ קָּטָן זֶה הַנָּם בִּזְרוֹעוֹתַי הִיא נֶאֱמָנוּתוֹ וּמְסִירוּתוֹ לַפֶּרַח, הִיא דְמוּת הַשּׁוֹשַׁנָּה הַקּוֹרֶנֶת בּוֹ, כְּשַׁלְהֶבֶת בַּמְּנוֹרָה, אַף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שָׁקוּעַ בַּשֵּׁנָה…
אוֹתָהּ שָׁעָה נִרְאָה לִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן חַלָּשׁ וְשָׁבִיר שִׁבְעָתַיִם. הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי: יֵשׁ לִשְׁמֹר הֵיטֵב עַל הַמְּנוֹרוֹת, כִּי כָּל מַשַּׁב רוּחַ עָלוּל לְכַבּוֹתָן…
וּבְעוֹד אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדַרְכִּי גִלִּיתִי אֶת הַבְּאֵר, כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר.
הוּא הִצְטַחֵק, נָגַע בַּחֶבֶל וְהִפְעִיל אֶת הַגַּלְגַּל
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה: עֲלִי בְּאֵר! 🔗
בְּנֵי-הָאָדָם – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – נִתְקָעִים בְּתוֹךְ רַכָּבוֹת מְהִירוֹת; אַךְ כֵּיוָן שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים עוֹד מַה יְבַקְשׁוּ, הֲרֵי הֵם מִתְרַגְּשִׁים וְחוֹזְרִים כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ, הָלֹךְ וְחָזֹר חֲלִילָה…
אַחַר הוֹסִיף וְאָמַר:
– לֹא כְּדַאי הַדָּבָר…
הַבְּאֵר שֶׁאֵלֶיהָ הִגַּעְנוּ לֹא הָיְתָּה דוֹמָה כְּלָל לַבְּאֵרוֹת הַמְּצוּיוֹת בְּמִדְבַּר סַהֲרָה. בְּאֵרוֹת סַהֲרָה אֵינָן אֶלָּא חוֹרִים שֶׁנֶּחְפְּרוּ בַחוֹל, וְאִלּוּ הַבְּאֵר שֶׁמָּצָאנוּ הָיְתָה דוֹמָה לִבְאֵר כַּפְרִית. כֵּיוָן שֶלֹּא הָיָה שׁוּם כְּפָר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִנְנִי חוֹלֵם בְהָקִיץ.
מוּזָר הַדָּבָר, – אָמַרְתִּי לַנָּסִיךְ הַקָּטָן – הַכֹּל מוּכָן וּמְזֻמָּן: הַגַּלְגַּל, הַדְּלִי וְהַחֶבֶל…
הוּא הִצְטַחֵק, נָגַע בַּחֶבֶל וְהִפְעִיל אֶת הַגַּלְגַּל. הַגַּלְגַּל חָרַק עַל צִירוֹ כְּשַׁבְשֶׁבֶת יְשָׁנָה, לְאַחַר שֶׁהָרוּחַ שָׁכְכָה מִכְּבָר.
הֲשָׁמַעְתָּ? –אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן –הַעִירוֹנוּ אֶת הַבְּאֵר מִשְּנָתָה וְהִיא פָּתְחָה אֶת פִּיהָ בְּשִיר…
לֹא רָצִיתִי שֶׁהוּא יִתְאַמֵּץ יֶתֶר עַל הַמִּדָה וְאָמַרְתִּי:
הַדְּלִי כָּבֵד מִכְּפִי כֹּחוֹתֶיךָ. אֲנִי אֶעֱלֶנּוּ.
הֶעֱלֵיתִי אֶת הַדְּלִי לְאַט וְהֶעֱמַדְתִּי אוֹתוֹ בְּבִטְחָה עַל שְׂפַת הַבְּאֵר. עוֹד הִדְהֲדָה בְּאָזְנַי זִמְרַת הַגַּלְגַּל הַסּוֹבֵב עַל צִירוֹ, וְעַל פְּנֵי הַמַּיִם הָרוֹטְטִים עֲדַיִן רָאִיתִי אֶת רֶטֶט הַשֶּׁמֶשׁ.
הִנְנִי צָמֵא לְמַיִם אֵלֶּה – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – הַשְׁקֵנִי-נָא!..
אָז הֲבִינוֹתִי הֵיטֵב מַה בִּקֵּשׁ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.
הֲרִימוֹתִי אֶת הַדְּלִי וְהִגַּשְׁתִּיו אֶל שְׂפָתָיו. הוּא שָׁתָה וְעֵינָיו הָיוּ עֲצוּמוֹת. הַמַּיִם הָיוּ מְתוּקִים וּמְשִׁיבֵי-נֶפֶשׁ כְּשִׁקּוּי-חָג. וְאָכֵן לֹא הָיוּ אֵלֶּה מַיִּם רְגִילִים: הֵם נָבְעוּ מִן הַמַּסָּע תַּחַת כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, מִשִּׁירַת הַגַּלְגַּל שֶעַל פִּי הַבְּאֵר וּמִמַּאֲמַץ זְרוֹעוֹתַי. הֵם נָעֲמוּ לַלֵּב כְּדוֹרוֹן. אוֹרוֹת הֶחָג, צְלִילֵי הָעוּגָב וְסֵבֶר הַפָּנִים הַיָּפוֹת, – כָּל אֵלֶּה הֶאֱצִילוּ מֵאוֹרָם עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהָיִיתִי מְקַבֵּל בִּהְיוֹתִי יֶלֶד קָטָן.
בְּנֵי-הָאָדָם הַיּוֹשְׁבִים עַל כּוֹכָבְךָ זֶה, – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – מְגַדְּלִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שׁוֹשַׁנִּים בְּגַן אֶחָד… וְאֵינָם מוֹצְאִים אֶת מְבֻקָּשָׁם…
כֵּן, הֲשִׁיבוֹתִי – אֵין הֵם מוֹצְאִים אֶת מְבֻקָּשָׁם…
וַהֲרֵי יָכְלוּ לִמְצֹא אֶת מְבֻקָּשָׁם בְּשׁוֹשַׁנָּה אַחַת וִיחִידָה, אוֹ בִּמְעַט מַיִם…
אָמְנָם כֵּן, – עָנִיתִי לוֹ.
והַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוֹסִיף וְאָמַר:
אַךְ הָעֵינַיִם סוּמוֹת הֵן. אֵין לִרְאוֹת אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד…
שָׁתִיתִי מִן הַמַּיִם וְנָשַׁמְתִּי לָרְוָחָה. צֶבַע הַחוֹל בְּהָנֵץ הַחַמָּה הוּא כְּעֵין הַדְּבַשׁ. צֶבַע זֶה עָשׂוּי הָיָה לִגְרֹם לִי קוֹרַת-רוּחַ רַבָּה. מַדּוּעַ אֵפוֹא נִגְזַר עָלַי לְהִתְעַצֵּב אֶל לִבִּי?..
עָלֶיךָ לְקַיֵּם הַבְטָחָתְךָ! – לָחַש לִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, שֶׁיָּשַׁב שֵׁנִית עַל יָדִי.
אֵיזוֹ הַבְטָחָה?
הֲלֹא יָדַעְתָּ… מַחְסוֹם לְפִי כִּבְשָׂתִי… הֲרֵינִי עָרֵב לִשְׁלוֹם אוֹתָהּ שׁוֹשַׁנָּה!
הוֹצֵאתִי מִכִּיסִי אֶת תַּרְשִׁימֵי צִיּוּרַי. הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הֵצִיץ בָּהֶם וְאָמַר בְּבַת-צְחוֹק:
הַבַּאוֹבַּבִּים שֶׁלְךָ דוֹמִים קְצָת לִכְרוּבִיּוֹת…
אַה! – אָמַרְתִּי בְּצַעַר, כִּי עִקַּר גַּאֲוָתִי הָיָה עַל הַבַּאוֹבַּבִּים.
הַשּׁוּעָל שֶׁצִּיַּרְתָּ אָזְנָיו דוֹמוֹת קְצָת לְקַרְנַיִם… וְהֵן אֲרֻכּוֹת מִדַּי – הוֹסִיף הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְהִצְטַחֵק שֵׁנִית.
«וְעַתָּה לֶךְ לְךָ לְשָלוֹם!.. כִּי בִּרְצוֹנִי לָרֶדֶת מֵהַחוֹמָה»
אֵינְךָ נוֹהֵג בְּישֶׁר, נְסִיכִי הַקָּט, – אָמַרְתִּי – הֲרֵי לֹא לָמַדְתִּי לְצַיֵּר דָבָר, זוּלַת נְחָשִׁים בָּרִיחִים מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים.
אֵין דָּבָר, אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – הַיְלָדִים יָבִינוּ.
צִיַּרְתִּי בְּעֶפְרוֹנִי מַחְסוֹם לַכִּבְשָה, אַךְ לִבִּי הִתְחַמֵּץ בְּמָסְרִי לוֹ אֶת הַצִּיּוּר. אָמַרְתִּי:
יֵשׁ לְךָ תָּכְנִיּוֹת שֶׁאֵינָן יְדוּעוֹת לִי…
אַךְ הוּא לֹא הֱשִׁיבַנִי דָבָר, וְרַק אָמַר:
הֲיָדַעְתָּ?… מָחָר תִּמָּלֵא שָׁנָה לְרִדְתִּי עַל הָאָרֶץ…
נָפַלְתִּי בְּקִרְבַת מָקוֹם מִכָּאן… – הוֹסִיף לְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה וּפָנָיו הִסְמִיקוּ.
וְשׁוּב הִרְגַּשְׁתִּי צַעַר מְשֻׁנֶּה, בְּלֹא לָדַעַת אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר. לְבַסּוֹף שָׁאַלְתִּי:
– וּבְכֵן, לֹא הָיָה זֶה מִקְרֶה שֶׁאוֹתוֹ בֹּקֶר בּוֹ הִתְוַדַּעְתִּי אֵלֶיךָ, לִפְנֵי שְׁמוֹנָה יָמִים, הָיִיתָ מְהַלֵּךְ לְבַדְּךָ בְּמֶרְחַק אֶלֶף מִילִין מִכָּל יִשּׁוּב? הַאִם חָזַרְתָּ אוֹתָהּ שָׁעָה לִמְקוֹם צְנִיחָתְךָ עַל הָאָרֶץ?
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הִסְמִיק שֵׁנִית.
הוֹסַפְתִּי לִשְׁאֹל מִתּוֹךְ הִסּוּס:
– שֶׁמָּא חָזַרְתָּ לְרֶגֶל יוֹם-הַשָּׁנָה?..
וְשׁוּב הִסְמִיק הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. מֵעוֹלָם לֹא הֵשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹת שֶׁהֻצְּגוּ לוֹ: אַךְ כָּל הַמַּסְמִיק כְּאִלּוּ הוּא מֵשִׁיב “כֵּן”, הַאֵין זֹאת?
–אֲהָהּ! – אָמַרְתִּי – חוֹשְׁשָׁנִי…
אַךְ הוּא עָנָה וְאָמַר:
– כָּעֵת עָלֶיךָ לַעֲבֹד. עָלֶיךָ לָשׁוּב אֶל מְטוֹסְךָ. אֲחַכֶּה לְךָ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שׁוּבָה אֵלַי מָחָר בָּעֶרֶב…
אוּלָם דְּבָרָיו אֵלֶּה לֹא הִרְגִּיעוּנִי. זָכַרְתִּי אֶת פָּרָשַׁת הַשּוּעָל. מִי שֶׁמַנִּיחַ כִּי יְאַלְּפוּהוּ סוֹפוֹ לְהַזִּיל דְּמָעוֹת…
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה: הַפְּרִידָה 🔗
לְיַד הַבְּאֵר הָיְתָה חוֹמַת-אֶבֶן הֲרוּסָה בְּחֶלְקָהּ. לְמָחֳרָת, עִם עֶרֶב, בְּשׁוּבִי מֵעֲבוֹדָתִי, רָאִיתִי מֵרָחוֹק אֶת נְסִיכִי הַקָּט יוֹשֵׁב עַל הַחוֹמָה וְרַגְלָיו שְׁמוּטוֹת מַטָּה. וְהִנֵּה הִגִּיעוּ לְאָזְנַי דְּבָרָיו אֵלֶּה:
– וּבְכֵן, אֵינְךָ זוֹכֵר? לֹא זֶה הַמָּקוֹם!
כְּסָבוּר הָיִיתִי כִּי קוֹל אַחֵר הֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, שֶׁהוֹסִיף וְאָמַר:
– כֵּן, כֵּן! הַיּוֹם הוּא הַיּוֹם, בְּלִי סָפֵק, אַךְ לֹא זֶה הַמָּקוֹם…
הוֹסַפְתִּי לָלֶכֶת לְעֵבֶר הַחוֹמָה. כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא רָאִיתִי אֶת אִישׁ-שִׂיחוֹ, אַף לֹא שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ. אַךְ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוֹסִיף וְאָמַר:
–…כַּמוּבָן, תּוּכַל לִרְאוֹת הֵיכָן מַתְחִילוֹת עִקְּבוֹתַי בַּחוֹל. עָלֶיךָ לְהַמְתִּין לְשׁוּבִי. הָיֹה אֶהְיֶה שָׁם הַלַּיְלָה…
הִתְקָרַבְתִּי אֶל הַחוֹמָה כְּדֵי עֶשְׂרִים צַעַד בִּלְבַד, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא רָאִיתִי עֲדַיִן אֶל מִי פָּנָה הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּדַבְּרוֹ. הוּא נִשְׁתַּתֵּק לְרֵגַע, אַחַר הוֹסִיף וְשָׁאַל:
– הֲיֵשׁ לְךָ אֶרֶס טוֹב? הַאִם אַתָּה בָּטוּחַ, כִּי לֹא תִּגְרֹם לִי סֵבֶל מְמֻשָּׁךְ?
עָמַדְתִּי מִלֶּכֶת. לִבִּי הִתְחַמֵּץ בְּקִרְבִּי, אִם כִּי לֹא תָּפַסְתִּי עֲדַיִן אֶת פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים הַלָּלוּ.
– וְעַתָּה לֶךְ לְךָ לְשָׁלוֹם! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – כִּי בִּרְצוֹנִי לָרֶדֶת שׁוּב מֵהַחוֹמָה.
הוֹרַדְתִּי עֵינַי לָאָרֶץ וְנִתַרְתִּי מִמְּקוֹמִי בְּבֶהָלָה. לְרַגְלֵי הַחוֹמָה הִזְדַּקֵּר לְעֵבֶר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן אֶחָד מֵאוֹתָם נְחָשִׁים צְהֻבִּים הָעֲלוּלִים לְהָמִית אָדָם תּוֹךְ שְׁלשִׁים שְׁנִיּוֹת!
פִשְׁפַּשְׁתִּי בְּכִיסִי כְּדֵי לִשְׁלֹף אֶת אֶקְדָּחִי וְצָעַדְתִּי צַעַד קָדִימָה; אַךְ לְקוֹל הָרַעַשׁ צָנַח הַנָּחָשׁ עַל הַחוֹל כְּסִילוֹן מַיִם הַנִּפְסָק מְעַט-מְעַט, וּבְלִי חִפָּזוֹן יָתֵר שֵׂרֵךְ דַּרְכּוֹ בֵּין-הָאֲבָנִים וְנֶעֱלַם בְּאִוְשָׁה קַלָּה כִּנְקִישַׁת מַתֶּכֶת רַכָּה.
נִגַּשְׁתִּי אֶל הַחוֹמָה וְהִסְפַּקְתִּי לִתְפֹּס אֶת נְסִיכִי הַקָּט בִּזְרוֹעוֹתַי. פָּנָיו הָיוּ חִוְרִים כַּשֶּׁלֶג.
– מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר הַזֶּה? – קָרָאתִי – כָּעֵת שִׂיחַ וְשִׂיג לְךָ עִם נְחָשִׁים!
הִתַּרְתִּי אֶת סוּדָרוֹ הַזָּהֹב, שֶׁהָיָה כָּרוּךְ עַל צַוָּארוֹ תָּמִיד: הִרְטַבְתִּי אֶת רַקּוֹתָיו וְנָתַתִּי מְעַט מַיִם בְּפִיו. לֹא הֵעַזְתִּי לְהַטְרִידוֹ בִּשְׁאֵלוֹת נוֹסָפוֹת. הוּא הֵצִיץ בִּי בְּכֹבֶד-רֹאשׁ וְלִפֵּף אֶת צַוָּארִי בִּזְרוֹעוֹתָיו. חַשְׁתִּי אֶת דְּפִיקוֹת לִבּוֹ הַהוֹלֵם כְּלִבָּה שֶׁל צִפּוֹר גּוֹסֶסֶת, שֶׁנִּפְגְּעָה בְּכַדּוּר הַצַּיָּד…
– הִנְנִי שָׂמֵחַ עַל כִּי גִלִּיתָ אֶת סִבַּת הַקִּלְקוּל בִּמְטוֹסְךָ – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – וְכָעֵת תּוּכַל סוֹף-סוֹף לָשׁוּב לְבֵיתֶךָ…
– אֵיךְ נוֹדַע לְךָ הַדָּבָר? – שָׁאַלְתִּי בִּתְמִיהָה. עָמַדְתִּי לְסַפֵּר לוֹ כִּי עֲבוֹדָתִי הִצְלִיחָה בְּיָדִי יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהֵעַזְתִּי לְקַוּוֹת. הוּא לֹא עָנָה עַל שְׁאֵלָתִי; אוּלָם הֵעִיר:
– אַף אֲנִי עוֹמֵד לָשׁוּב הַיּוֹם לִמְקוֹמִי…
אַחַר הוֹסִיף וְאָמַר בְּעֶצֶב:
– זֶה רָחוֹק יוֹתֵר… וְקָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם…
לִבִּי אָמַר לִי כִּי עוֹמֵד לְהִתְרַחֵשׁ דָּבָר יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל. חִבַּקְתִּיו בִּזְרוֹעוֹתַי כְּחַבֵּק תִּינוֹק, אַךְ אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נִדְמֶה לִי כִי הוּא שׁוֹקֵעַ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה וְיָדַי קָצְרוּ מֵעֲצֹר בּוֹ…
פָּנָיו הִבִּיעוּ רְצִינוּת וְעֵינָיו כְּאִלּוּ נִתְעוּ לְמֶרְחַקִּים.
– יֵשׁ לִי כִּבְשָׂתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לִי – אָמַר לִי – וְגַם הַתֵּבָה בִּשְׁבִיל הַכִּבְשָׂה. וְיֵשׁ לִי מַחְסוֹם עֲבוֹרָהּ…
הוּא פָּנָה אֵלַי בְּחִיּוּךְ שֶׁהָיָה בּוֹ מִן הַצַּעַר.
הִמְתַּנְתִּי שָׁעָה אֲרֻכָּה. הִרְגַּשְׁתִּי כִּי רוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו מְעַט-מְעַט. לְבַסּוֹף אָמַרְתִּי:
– נִבְהַלְתָּ, כַּנִרְאֶה, מַחְמַדִי הַקָּט…
לֹא הָיָה סָפֵק בְּכָךְ כִּי תָּקַף אוֹתוֹ פַּחַד. אַךְ הוּא הִצְטַחֵק חֶרֶשׁ וְאָמַר:
– הָעֶרֶב נָכוֹן לִי פַּחַד גָּדוֹל יוֹתֵר…
וְשׁוּב נִתְחַמֵּץ לִבִּי כְּחוֹזֶה פֻּרְעָנוּת שֶׁאֵין לַהֲשִׁיבָהּ. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַשְׁלִים עִם הָרַעְיוֹן כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד לְעוֹלָם לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל צְחוֹקוֹ הֶעָרֵב לְאָזְנַי כִּצְלִילֵי מַיִם חַיִּים הַמְפַכִּים בְּלֵב הַמִּדְבָּר.
– נְסִיכִי הַקָּט, תָּאֵב אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל צְחוֹקְךָ שֵׁנִית… אַךְ הוּא אָמַר לִי:
– הַלַּיְלָה תִּמָּלֵא שָׁנָה… כּוֹכָבִי יִמָּצֵא בְּדִיּוּק מֵעַל לַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו נִקְלַעְתִּי לִפְנֵי שָׁנָה…
– שְׁמָעֵנִי קְטִינָא! הֲלֹא כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בַּנָּחָשׁ, בַּמִּפְגָּשׁ וּבַכּוֹכָב אֵינוֹ אֶלָּא חֲלוֹם רַע…
הוּא לֹא הֵשִׁיב עַל דְּבָרַי וְרַק אָמַר:
– הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בֶּאֱמֶת אֵינוֹ נִרְאֶה לָעַיִן…
– אָמְנָם כֵּן…
– דוֹמֶה הַדָּבָר לְעִנְיַן הַפֶּרַח. אִם אוֹהֵב אַתָּה שׁוֹשַׁנָּה הַנִּמְצֵאת עַל כּוֹכָב – מַה טוֹב וּמַה נָּעִים לְהִסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם עִם לַיְלָה! כָּל הַכּוֹכָבִים מְכֻסִּים פְּרָחִים מַרְהִיבֵי-עַיִן…
– כֵּן…
– וְהוּא הַדִּין בַּמַּיִם. הַמַּיִם שֶׁהִשְׁקֵיתָ אוֹתִי הָיוּ לִי כְּמַנְגִּינָה עֲרֵבָה בִּגְלַל הַגַּלְגַּל וְהַחֶבֶל… הֲלֹא תִּזְכֹּר מַה טוֹבוּ הַמַּיִם הַלָּלוּ…
– אָמְנָם כֵּן…
– בַּלַיְלָה תִּשָּׂא עֵינֶיךָ אֶל עַל וְתִסְתַּכֵּל בַּכּוֹכָבִים. אֶצְלִי הַכֹּל קָטָן מִדַּי וְלֹא אוּכַל לְהַרְאוֹת לְךָ הֵיכָן נִמְצָא כּוֹכָבִי שֶׁלִּי. מוּטָב שֶׁכָּךְ הַדָּבָר. כּוֹכָבִי שֶׁלִּי יִהְיֶה בְעֵינֶיךָ כְּאַחַד הַכּוֹכָבִים; לָכֵן תִּשְׂמַח לַחֲזוֹת בְּכָל כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם… כֻּלָּם יִהְיוּ לְךָ כִּידִידִים הַחֲבִיבִים עָלֶיךָ. וְרוֹצֶה אֲנִי לָתֵת לְךָ שַׁי…
הוּא הִצְטַחֵק שֵׁנִית.
– אַה, קְטִינָא, נְסִיכִי הַקָּט, מָה אֹהַב לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל צְחוֹקְךָ זֶה!
זֶהוּ הַשַּׁי שֶׁלִי… יִהְיֶה זֶה כְּעִנְיַן הַמַּיִם…
– מָה רְצוֹנְךָ לוֹמַר?
– לִבְנֵי-אָדָם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אַךְ הֵם רוֹאִים אוֹתָם אִישׁ אִישׁ בְּצוּרָה אַחֶרֶת. לָאֵלֶּה הַיּוֹצְאִים לְמַסָּעוֹת יְשַׁמְּשׁוּ הַכּוֹכָבִים מוֹרֵי-דֶרֶךְ. וְאִלּוּ בְּעֵינֵי הָאֲחֵרִים אֵין הֵם אֶלָּא אוּרִים זְעִירִים. הַמְלֻמָּדִים יִרְאוּ אוֹתָם כִּבְעָיוֹת מַדָּעִיּוֹת בִּלְבַד. הַסּוֹחֵר שֶלִּי הֶעֱרִיכָם כְּאוֹצְרוֹת זָהָב. כָּל הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ דוֹמְמִים. אוּלָם אַתָּה תִּזְכֶּה לְכוֹכָבִים שֶׁלֹא נָפְלוּ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם…
– לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?
– כִּי תִּסְתַּכֵּל בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה שָׁעָה שֶׁאָדוּר עַל אַחַד הַכּוֹכָבִים וְאַשְׁמִיעַ אֶת צְחוֹקִי מִשָּׁם – דַּמֵּה תְּדַמֶּה בְּנַפְשְׁךָ, כִּי הַצְחוֹק בָּא מִכָּל הַכּוֹכָבִים כֻּלָּם. יִהְיוּ לְךָ אֵפוֹא כּוֹכָבִים הַיּוֹדְעִים לִצְחֹק!
וְשׁוּב צָחַק הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְאָמַר:
– וְכַאֲשֶׁר יוּנַח לְךָ מִצַּעַרְךָ (שֶׁהֲרֵי תָּמִיד יִמְצָא אָדָם נְחָמָה לְנַפְשׁוֹ), שָׂמֹחַ תִּשְׂמַח עַל כִּי נִפְגַּשְׁתָּ בִּי וְהִתְוַדַּעְתָּ אֵלַי. לְעוֹלָם תִּהְיֶה יְדִידִי וְתִשְׁתּוֹקֵק לִצְחֹק עִמָּדִי. תִּפְתַּח לְעִתִּים אֶת חַלּוֹנְךָ לְשֵם הֲנָאָה… וִידִידֶיךָ יִתְמְהוּ מְאֹד בִּרְאוֹתָם שֶׁאַתָּה צוֹחֵק כְּשֶעֵינֶיךָ נְשׂוּאוֹת אֶל עָל. אָז תִפְנֶה אֲלֵיהֶם וְתֹאמַר: “אָכֵן, הַכּוֹכָבִים מַצְחִיקִים אוֹתִי תָּמִיד!” וְהֵם יַחְשְבוּ כִּי אֵינְךָ שָׁפוּי בְּדַעְתְּךָ. זוֹ תִּהְיֶה אֵפוֹא הֲלָצָה אַכְזָרִית מִצִּדִּי…
הוּא צָחַק וְהוֹסִיף:
– יִהְיֶה זֶה כְּאִלּוּ נָתַתִּי לְךָ תּוֹעֲפוֹת פַּעֲמוֹנִים קְטַנִים הַיּוֹדְעִים לִצְחֹק…
וְשׁוּב צָחַק, אַךְ עַד מְהֵרָה הִרְצִינוּ פָּנָיו שֵׁנִית:
– אַל תָּבוֹא הַלַּיְלָה… הֲלֹא יָדַעְתָּ…
– לֹא אֶעֱזָבְךָ! – קָרָאתִי.
– אֶהְיֶה כְּאָדָם סוֹבֵל… אֵרָאֶה קְצָת כְּמִי שֶׁנּוֹטֶה לָמוּת… כָּךְ הוּא הַדָּבָר. אַל-נָא תָּבוֹא לַחֲזוֹת בְמַרְאֶה זֶה, לֹא כְּדַאי…
– לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ!
אוּלָם פָּנָיו הִבִּיעוּ דְאָגָה:
– הִנְנִי אוֹמֵר לְךָ זֹאת… גַּם בִּגְלַל הַנָּחָשׁ. אַל יַכִּישׁ אוֹתְךָ… הַנְחָשִׁים רָעִים וּמֻשְׁחָתִים מִטִּבְעָם. וְזֶה עָלוּל לְהַכִּישְׁךָ לַהֲנָאָתוֹ…
– לֹא אֶעֱזָבְךָ!
דּוֹמֶה כִּי דְבַר-מָה הֵפִיג אֶת חַשְׁשׁוֹתָיו וְהוּא אָמַר:
– אָמְנָם כֵּן, אֵין לַנְּחָשִׁים אֶרֶס כְּדֵי נְשִׁיכָה שְׁנִיָּה…
אוֹתוֹ לַיְלָה לֹא רְאִיתִיו בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ. הוּא חָמַק-עָבַר חֶרֶשׁ. כְּשֶׁעָלָה בְּיָדִי לְהַדְבִּיקוֹ רְאִיתִיו צוֹעֵד בִּמְהִירוּת כְּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶר לְפָנָיו. וְרַק זֹאת אָמַר לִי:
– אַה! אַתָּה כָּאן…
הוּא תָּפַס אֶת יָדִי, אוּלָם חַשְׁשׁוֹתָיו הֵצִיקוּ לוֹ עֲדַיִן:
– הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת בְּבוֹאֲךָ הֵנָּה. הַדָּבָר יִגְרֹם לְךָ צַעַר. אֵרָאֶה כְּמֵת, אַךְ דָּבָר זֶה לֹא יְהֵא נָכוֹן…
שָׁתַקְתִּי.
– הֲלֹא תָּבִין, – אָמַר – הַמָּקוֹם מְרֻחָק מִדַּי. לֹא אוּכַל לָשֵׂאת גּוּפִי זֶה עִמָּדִי. כָּבֵד הוּא מִדַּי…
הוֹסַפְתִּי לִשְׁתֹּק.
– הִיא תִּהְיֶה כִּקְלִפָּה יְשָׁנָה וַעֲזוּבָה. קְלִפּוֹת יְשָׁנוֹת אֵין בָּהֶן כְּדֵי לִגְרֹם צַעַר…
הֶחֱרַשְׁתִּי.
רוּחוֹ נָפְלָה קְצָת בְּקִרְבּוֹ, אַךְ הוּא הִתְאַזֵּר עוֹז וְאָמַר:
– יִהְיֶה זֶה יָפֶה מְאֹד. גַּם אֲנִי אֶסְתַּכֵּל בַּכּוֹכָבִים. כָּל הַכּוֹכָבִים יִהְיוּ כִּבְאֵרוֹת שֶׁגַּלְגַלֵּיהֶן הֶעֱלוּ חֲלוּדָה. כָּל הַכּוֹכָבִים כֻּלָּם יַשְׁקוּנִי מַיִם חַיִּים…
לֹא אָמַרְתִּי דָבָר.
– זֶה יִהְיֶה מְשַׁעֲשֵׁעַ כָּל כָּךְ! לְךָ יִהְיוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן פַּעֲמוֹנִים קְטַנִּים, וְלִי יִהְיוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן מַעְיְנוֹת מַיִם…
אַף הוּא נִשְׁתַּתֵּק, מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹכֶה…
– הִנֵּה, שָׁם. הַנַּח לִי לִפְסֹעַ פְּסִיעָה לְבַדִּי…
הוּא יָשַׁב תַּחְתָּיו מִשּוּם שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּפַחַד. אַחַר הוֹסִיף וְאָמַר:
– הֲתֵדַע… הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִי… אֲנִי עָרֵב לִשְׁלוֹמָה. הִיא כֹּה חַלָּשָׁה! הִיא כֹּה תְּמִימָה! וְאֵין לָהּ אֶלָּא אַרְבָּעָה קוֹצִים שֶׁל מַה-בְּכָךְ כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן בָּהֶם מִפְּנֵי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ…
יָשַׁבְתִּי עַל הָאָרֶץ מִשּׁוּם שֶׁלֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לַעֲמֹד עַל רַגְלַי. וְהוּא אָמַר:
–הִנֵּה… וַחֲסַל…
הוּא הִסֵּס קִמְעָה, אַחַר קָם עַל רַגְלָיו וּפָסַע פְּסִיעָה אַחַת. לֹא יָכֹלְתִּי לָמוּשׁ מִמְּקוֹמִי.
רַק בָּזָק צָהֹב נִרְאָה סָמוּךְ לְאַרְכּוּבָתוֹ. רֶגַע נִצַּב בְּלִי נוֹעַ. הוּא לֹא צָעַק. הוּא נָפַל חֶרֶשׁ כַּאֲשֶׁר יִפּוֹל הָאִילָן, וְקוֹל נְפִילָתוֹ לֹא נִשְׁמַע בִּגְלַל הַחוֹל הָרַךְ…
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה: סוֹף דָּבָר 🔗
שֵׁשׁ שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז… בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ לֹא סִפַּרְתִי מַעֲשֶׂה זֶה לְאִישׁ. חֲבֵרַי, שֶׁקִבְּלוּ אֶת פָּנַי בְּשׁוּבִי, שָׂמְחוּ לִרְאוֹתֵנִי חַי וְשָׁלֵם. שָׁרוּי הָיִיתִי בְּעֶצֶב, אוּלָם אָמַרְתִּי לָהֶם: “זֶה מִפְּנֵי הָעֲיֵפוּת”.
הוּא נָפַל חֶרֶשׁ כַּאֲשֶׁר יִפּוֹל הָאִילָן, וְקוֹל נְפִילָתוֹ לֹא נִשְׁמַע בִּגְלַל הַחוֹל הָרַךְ…
בִּרְבוֹת הַיָּמִים פָּג צַעֲרִי בְּמִקְצָת, כְּלוֹמַר… לֹא לְגַמְרֵי. אוּלָם יוֹדֵעַ אֲנִי אֶל נָכוֹן כִּי הוּא חָזַר אֶל כּוֹכָבוֹ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מָצָאתִי אֶת גּוּפָתוֹ לְמָחֳרַת הַיּוֹם, עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר. גּוּפוֹ לֹא הָיָה כָּבֵד בְּיוֹתֵר…
אוֹהֵב אֲנִי לְהַאֲזִין עִם לַיְלָה לְקוֹל הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם, הַדּוֹמֶה לְצִלְצוּלָם שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן פַּעֲמוֹנִים קְטַנִּים…
וְהִנֵּה קָרָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא יֵאָמֵן: שָׁעָה שֶׁצִּיַּרְתִּי אֶת הַמַּחְסוֹם בִּשְׁבִיל כִּבְשַׂת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, שָׁכַחְתִּי לְצָרֵף אֵלָיו אֶת רְצוּעַת הָעוֹר! הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא יוּכַל אֵפוֹא לִבְלוֹם אֶת פִּי כִּבְשָׂתוֹ. וַהֲרֵינִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי: מָה הִתְרַחֵשׁ עַל כּוֹכָבוֹ? שֶמָּא אָכְלָה הַכִּבְשָׂה אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה?..
עִתִּים אֲנִי אוֹמֵר בְּלִבִּי: “לֹא יִתָּכֵן! הֵן הַנָּסִיךְ הַקָּטָן שׁוֹקֵד לְכַסּוֹת אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה עֶרֶב עֶרֶב בְּמִכְסֵה-הַזְכוּכִית אֲשֶׁר לָהּ, וְעֵינוֹ פְּקוּחָה עַל כִּבְשָׂתוֹ…” בְּחָשְׁבִי כֵּן הֲרֵינִי מְאֻשָּׁר וְכָל הַכּוֹכָבִים מְחַיְכִים אֵלַי חֶרֶשׁ.
אַךְ עִתִּים אֲנִי מְהַרְהֵר וְאוֹמֵר לְעַצְמִי: “יֵשׁ שָׁעָה שֶׁל פִּזּוּר-הַנֶּפֶשׁ, אֶפְשָׁר שֶהַנָּסִיךְ שָׁכַח בְּאַחַד הָעֲרָבִים לְכַסּוֹת אֶת הַשּׁוֹשַׁנָה בְּפַעֲמוֹן-הַזְּכוּכִית, אוֹ שֶׁהַכִּבְשָׂה יָצְאָה חֶרֶשׁ בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה…”
אָז יִהְיֶה קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים בְּאָזְנַי כְּקוֹל בְּכִי וָדֶמַע!..
כָּאן עוֹמְדִים אֲנוּ אֵפוֹא לִפְנֵי תַּעֲלוּמָה גְדוֹלָה. גַּם בְּעֵינֵיכֶם, אַתֶֶם הָאוֹהֲבִים אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן כָּמוֹנִי, לֹא יִהְיוּ פְּנֵי הָעוֹלָם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם אִם אֵי-שָׁם תָּקוּם כִּבְשָׂה בִּלְתִּי מֻכֶּרֶת לָנוּ וְתֹאכַל שׁוֹשַׁנָה עֲנֻגָּה וְחַסְרַת-יֶשַׁע…
שְׂאוּ נָא עֵינֵיכֶם אֶל הַשָּׁמַיִם וְשַׁאֲלוּ אֶת עַצְמְכֶם: הַאִם אָכְלָה הַכִּבְשָׂה אֶת הַשּׁוֹשַׁנָה, כֵּן אוֹ לֹא?
שַׁאֲלוּ נָא שְׁאֵלָה זוֹ וּרְאִיתֶם מִיָּד כֵּיצַד הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה מֵעִקָּרוֹ…
שׁוּם אָדָם מְבֻגָּר לֹא יָבִין לְעוֹלָם כִּי לְעִנְיָן זֶה נוֹדַעַת חֲשִׁיבוּת כֹּה רַבָּה!
נוֹף זֶה הוּא בְּעֵינַי הַנּוֹף הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר וְגַם הֶעָצוּב בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ. זֶהוּ אוֹתוֹ נוֹף הַמְתֹאָר בָּעַמּוּד הַקּוֹדֵם, אוּלָם צִיַּרְתִּיו שֵׁנִית לְמַעַן תִּתְבּוֹנְנוּ בֹּו כָּרָאוּי. כִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה הוֹפִיעַ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. וּמִכָּאן נֶעְלַם.
הִסְתַּכְּלוּ בְּנוֹף זֶה יָפֶה יָפֶה לְמַעַן תַּכִּירוּהוּ בְּנָקֵל אִם תֵּצְאוּ בְּאַחַד הַיָּמִים לְמַסָּע עַל פְּנֵי מִדְבְּרוֹת אַפְרִיקָה. אִם תִּזְדַּמְּנוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אָנָּא, אַל תֵּחָפְזוּ לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכְּכֶם: הַמְתִּינוּ נָא שָעָה קַלָּה תַּחַת אוֹתוֹ כּוֹכָב! וְהָיָה אִם יוֹפִיעַ לִפְנֵיכֶם יֶלֶד, שֶׁפָּנָיו שׂוֹחֲקוֹת וּשְׂעָרוֹ זָהָב, וְהוּא אֵינוֹ עוֹנֶה עַל שְׁאֵלוֹת, וִידַעְתֶּם נְכוֹנָה מִיהוּ אוֹתוֹ יֶלֶד פִּלְאִי. וְאָז עֲשׂוּ נָא חֶסֶד עִמָּדִי לְמַעַן יָפוּג צַעֲרִי וְרָוַח לִי: כִּתְבוּ לִי מִיָּד כִּי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן חָזַר אֵלֵינוּ…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.