לֹא זָרִים אָנוּ פֹּה, אַף לֹא חֲלָשִׁים

בֵּין צְלָבִים וּמִסְגָּדִים;

וְזֶה הַדָּם עַל סַף עִיר קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים –

לֹא דַם עֲבָדִים,

יוֹצְאִים אֶל חֲסָדִים.

וְזֶה הַדָּם, הַנִּזְרָק עַל הַכְּרָמִים

עִם עַצְמוֹת מֵתִים

יְחַיּוּ אֶשְׁכּוֹל גֶּפֶן לְסוֹף הַיָּמִים,

וּבַפַּרְדֵּסִים

יְדַשְּׁנוּ זֵיתִים.

וְשָׁלְמָה בְּרִית יְרוּשָׁלַיִם הָעַתִּיקָה

עִם הַחֲדָשָׁה:

כִּי לֹא אֲבַק־מַסֹּרֶת רַךְ נַמְתִּיקָה,

וְלֹא אֶל סִמְלֵי הַמּוֹרָשָׁה

נִשְׁתַחֲוֶה מֵהַקְדָּשָׁה.

אֲשֶׁר כָּל עֵץ, שֶׁעַתָּה אַךְ שָׁתַלְנוּ,

וְיָתֵד זוֹ וּלְבֵנָה שֶׁהִנַּחְנוּ

בְּמִבְחַר דַּם כַּיוֹם הַזֶּה הִטְבַּלְנוּ,

הִטְבַּלְנוּ – וּבֵרַכְנוּ

זְבָחִים שֶׁזָּבַחְנוּ.

הַחֲרִישָׁה, עָם, הַחֲרִישִׁי, הֶחָרָבָה,

לִבְשִׁי אַדְנוּת, אֶרֶץ כֻּלָּה,

יִתְקַדֵּשׁ כָּל הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר־שָׁבַע

וְהַמּוֹשָׁבוֹת מִקּוֹסְטִינָה עַד מְתוּלָה

בְּדַם הַגְּאוּלָה.

וְאָז, בַּחֲצוֹב חֲלוּצֵי־עָם בִּשְׂדֵה הַקְּבָרוֹת

בִּמְקוֹם חָצוֹב בֶּהָרִים,

יִשָּׁמַע קוֹל מַקֶּבֶת: טִירוֹת נֶהֱדָרוֹת

אֶבְנֶה, וּמִבְצָרִים

מִן הַקְּבָרִים.

הפועל הצעיר, תרפ"א

אָהַבְתִּי אֶת הָעוֹלָם, וְהוּא הַיּוֹם עוֹלָמִי:

שַׁדַּי, יֵשׁוּ וְהַמֻּשְׁלָמִי,

מֵעוֹלָם לֹא הִתַּרְתֶּם דָּמִי,

לֹא, לֹא, אַף לֹא מֵאָז, אַף לֹא בְּיָמַי

סֶלָה.

אַשּׁוּר, מוֹאָב, רוֹמָא – אִם הֵם תַּלְיָנַי?

וּבְטֶרֶם נֻפַּץ כִּנוֹר לֹא קְצַצְתֶּם אֶת אַלְיוֹנַי,

וּבְעוֹד עַל גַּג מִקְדָּשִׁי דּוֹמִים כָּל בְּנֵי יוֹנַי, –

לֹא סְחַפְתֶּם בָּנַי

בָּבֶלָה.

וְאַיָּם זִקְנֵי עַמִּי, וְיַקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם,

שֶׁשָּׁמְרוּ עַל הַיְרֻשָּׁה – אַיָּם!

יִשְׁתַּלְהֵב נָא מַאֲוַיִּי עִם מַאֲוַיָּם,

כִּי אֶרֶץ קְטַנָּה יֵשׁ, שֶׁסִּינַי וְתוֹרָתוֹ־חַיִּים

לְפֶה לָהּ.

וְיֵאָמֵר נָא בַּמְּדִינוֹת, אִם יִשָׁאֵל וְאִם לֹא יִשָּׁאֵל:

לִי אֶרֶץ קְטַנָּה יֵשׁ וְעוֹד: גַּם לִי, גַּם לָהּ אֵל,

וְאֶל שֶׁנַּפְשׁוֹ עָיְפָה מֵהִגָּאֵל,

וְאֶל כָּל גַּיְא מֵעַל הַרְרֵי יִשְׂרָאֵל –

אֶרְאֶלָהּ.

אָנוּ – מִזֶּרַע משֶׁה אָנוּ, מֵחוֹצְבֵי לוּחוֹת חַיִּים,

אֲשֶׁר בַּלֵּב נַשְׁקִיעֵם וּבַדָּם נְשַׁבְּצֵם;

וְאִם כְּאָז הֱיִיתֶם – נְנַפְּצֵם לֹֹא אֶל סְלָעִים, אֶל בּוֹגְדֵי עָם נְנַפְּצֵם.

אָנוּ – מִזֶּרַע דָוִד אָנוּ, מִמַּלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל,

אַלְיוֹנֵי־יָד נְקַצֵּץ מִשִּׁיר אֶת שִׁירַת בָּבֶל;

הַאֵין מִדָּוִד זֶרַע,

אֲשֶׁר אֶת אַחְאָב נַמְלִיךְ, אוֹ נֹאהַב אֶת אִיזָבֶל?

אָנוּ – מִבְּנֵי עֲקִיבָא אָנוּ, וּמַסְרְקוֹת הַבַּרְזֶל

לֹא יַעֲבִידוּנוּ אֶל הַבָּעַל;

מִתּוֹךְ עִנּוּיֵי מָוֶת מִתּוֹךְ עֲנַן מִזְבְּחוֹת

נְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בִּקְרִיאַת: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל!”

לזכרון נאומו שנשא בבית הלורדים בלונדון להגנת “הבית הלאומי”

הָאִישׁ הַמּוּרָם, שֶׁכָּבַשְׁתָּ לֵב יִשְׂרָאֵל כְּעַמְּךָ – אֶת הַיַּמִּים

וַאֲשֶׁר רוֹמַמְתָּ שֵׁם בְּרִיטַנְיָה הָאַדִּירָה

בִּגְאוֹן מִפְעָלְךָ, כְּמוֹ שֶׁרוֹמְמָהוּ נֵס לָעַמִּים

וִילְיַם שֶׁכְּסְפִּיר בִּגְאוֹן הַשִּׁירָה,

שְׁמַע אֶת דְבָרַי לְךָ בִּשְׁמִי וּבְשֵׁם כָּל אַחַי, אִמִּי וְאָבִי,

אֲשֶׁר מֵרוּסְיָה וּמִפּוֹלִין ומִתְּפוּצוֹת כָּל הַגּוֹלָה

לַיְלָה, לַיְלָה כָּמְהָה נַפְשָׁם אֶל הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי

לְבַכּוֹת אֶת עֱנוּת הָעָם הַגְּדוֹלָה,

שְׁמַע:

הֶחֱזַרְתָּ לִי הַגְּזֵלָה וּכְבוֹד הַחַיִּים

וַתִּטַּע בִּי הַתִּקְוָה לִבְנוֹת בַּיִת לַאֲדוֹנָי וּבֵיתִי;

כִּי מַה לִּי כָּל הַיְקוּם, אִם יְרוּשָׁלַיִם שְׁמָמָה,

וּמַה לִּי כָּל הַחַי, אִם נֶגְדִּי מוּטָל מֵתִי.

וּרְאֵה:

עִם תְּחִיַּת יְרוּשָׁלַיִם חָרְבוֹת עוֹלָם תִּבָּנֶּינָה

וְעִם פְּרִיחַת גַּנִּי כְּגַן הָעֵדֶן יִפְרַח לִי הָעוֹלָם;

כִּי מַה הַבְּשׂוֹרָה תַּחַת הַשָּׁמַיִם, שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אֵינֶנָּה

וּמַה הַתִּקְווֹת, אִם לֹא שֶׁל נְבִיאַי וְהֵדֵי קוֹלָם.

וּבְטַח:

לֹא עַם עֲקִיבָא הוּא שֶׁיַּדְבִּיר צֶדֶק תַּחְתָּיו

וְלֹא עַם משֶׁה יַעֲשֹׁק דָּל וְיִקַּח מֶנּוּ עָבִיט;

כִּי חַי הַגֵּר עִם עַם יִשְׂרָאֵל יַחְדַּיו

וְשָׁר כָּל לֵב עִם שִׁירַת מַלְכִּי דָוִד.

וְדַע:

אֲנִי וְעַמִּי שָׂבַעְנוּ עֶבְרָה וְכָל עֳנִי וּמְרוּדִים,

וּצְרוּפִים אָנוּ מִגְּמוֹל לָרָשָׁע רֶשַׁע תַּחַת רֶשַׁע,

נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בְּשֵׁם כָּל עַם הַיְּהוּדִים

וּבְשֵׁם פַּיְטָנוֹ, הַמְקוֹנֵן וְהַמְזַמֵּר יֶשַׁע.

וּזְכוֹר:

בַּעֲלוֹת הַיּוֹם כִּי יָבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ –

וְנִקְרֵאתָ יְרוּשָׁלַיְמָה, אַתָּה – סֵמֶל עַמְּךָ הַנִּשָּׂא,

לִפְתֹּחַ נֶגְדּוֹ שַׁעַר וּלְהוֹצִיא הַבָּרִיחַ;

כִּי כַּיּוֹם הַזֶּה גְּאוּלַת עַמִּי כָּרְתָה עִמְּךָ בְּרִיתָהּ.

עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נִשְׁאַרְתָּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

בִּפְרֹץ הַדִּמְדּוּמִים;

מִבֵּין הַגַּרְדֻּמִּים

אָחִיךָ הַצָּעִיר מִמֶּךָּ בֵּרַכְתָּ בְּבִרְכַּת עֲלִיָּה.

הַאֻמְנָם מַזָּלְךָ שֶׁגָּרַם, כִּי תִּשְׁתֶּה עַד תֻּמָּהּ

קֻבַּעַת הַיְגוֹנִים?

וּבְיוֹם שֶׁל הַבּוֹנִים –

הַטּוֹב בַּבַּנָּאִים מִתְעַנֶּה עַל חָרְבוֹת הָאֻמָּה.

וּבְכָךְ זְכַרְתִּיךָ, יְדִידִי הַנָּעִים,

בַּדֶרֶךְ יְרוּשָׁלַיְמָה;

הִבַּטְתִּי שָׁמַיְמָה

וָאֶרְאֶה אֶת דְּמוּתְךָ נְטוּעָה עַל מְרוֹמֵי הַסְּלָעִים.

וְאָז גַּם זְכַרְתִּיךָ בִּרְאוֹתִי אֶת שִׁכְבוֹת הָאֶבֶן

בֶּהָרִים הַתְּלוּלִים;

הִרְגַּשְׁתִּי בְּמִבְנֵה פְּסוּקֶיךָ, בְּכֻלָּם, בְּכֻלָּם

בְּשִׁירֵי הָאוֹר וְהַחשֶׁךְ, וָאֵדַע וָאָבֶן.

כִּי בַּאֲשֶׁר אֶפְנֶה – שָׁם אַבְנְךָ קְבוּעָה,

אוֹ חוֹר כְּמִסְגֶּרֶת

מַשְׁחִירָה בְּקִיר וְעוֹמֶדֶת;

הַכְנִיסוּ אֶל תּוֹכִי הָאֶבֶן הַטּוֹבָה, בַּשִּׁבְיָה הַשְּׁבוּיָה,

וְאַתָּה, שֶׁבְּעַרְבֵי טִיּוּלִים חֲרִישִׁים

וּבִימֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת

חָצַבְתָּ צִוּוּי הָעֲבוֹדָה עַל בְּנֵי הַגָּלֻיּוֹת –

הַבִּיטָה בַּכְּבִישִׁים.

הַבִּיטָה בַּחֲצֹב בְּלֵב הָרִים מַדְרֵגָה מַדְרֵגָה,

שְׁמַע שִׁיר הַמַּקָּבֶת;

הֵם הֵמָּה הַמְהַפְּכִים כָּל מִדְבָּר לְאֶרֶץ נוֹשָׁבֶת –

צֶאֱצָאֵי דוֹר מִדְבָּר וּפְלִיטִים מֵעִיר הַהֲרֵגָה.

וְרָאִיתָ כָּל אֵלֶּה כִּי אָז הִתְנַחַמְתָּ,

אֲשֶׁר לֹא אֶל חִנָּם

תִּכַּנְתָּ גֵּיהִנֹּם –

בֹּא בְּיַאלִיק, אֵלֵינוּ, וְנַחְתָּ וְקַמְתָּ.

הארץ, 1923

(שיר לכבוד “יום הסופר והאמן לקרן הקיימת”)

הוֹי בָּחוּר מִמּוֹשְׁבוֹת יִזְרְעֶאל,

לָךְ קָשֶׁה לְיַבֵּשׁ וּלְסַקֵּל,

הוֹי בָּחוּר מִמּוֹשְׁבוֹת יִזְרְעֶאל,

אַל תִּפֹּל,

שָׂא בְּעֹל

וְיַחֵל.

חֲרוּכִים גַּם סְחוּפִים הַשָּׂדוֹת,

אֵין מִרְעֶה לַפָּרוֹת, לַפְּרָדוֹת,

הוֹי בָּחוּר…

אִם אֵחַר גַּם יוֹרֶה, אַף מַלְקוֹשׁ –

שׁוּב עֲמוֹל וַהֲפוֹךְ וַחֲרוֹשׁ,

הוֹי בָּחוּר…

אַדְמָתְךָ גַּם קְטַנָּה, גּם כְּחוּשָׁה,

אֵין זְרִיעָה לַחֶלְקָה הַחֲרוּשָׁה,

הוֹי בָּחוּר…

אֵין מַחֲסֶה מֵרוּחוֹת וְשָׁרָב,

אַךְ קָצִיר עוֹד מְעַט וְקָרֵב,

הוֹי בָּחוּר מִמּוֹשְׁבוֹת יִזְרְעֶאל,

אַל תִּפֹּל,

שָׂא בְּעֹל

וְיַחֵל.

מענית, קובץ סופרי ארץ־ישראל

ירושלים, ל“ג בעומר תרפ”ו

(לַחוֹצְבִים וְלַסַּתָּתִים)

שִׁמְעוּ, שִׁמְעוּ הָרַי, הָרִים,

לֹא זֶה הַקּוֹל מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:

וְאִם שְׁיַר אֵשׁ לָכֶם בַּמִּסְתָּרִים

וּבְנִבְלַתְכֶם – עַכֶּבֶת דָּם,

הַקּוֹל יָרִים אֶתְכֶם יָרִים

הַקּוֹל הָעַז, הֶחָם.

כִּי עַד עַתָּה בְּקוֹל דְּמָמָה

לָכֶם אֶגַּשׁ וּבִכְרִיעָה וּבִנְפִילָה,

אֲשֶׁר אָבִי צִוָּה, כִּי אֵין כָּאֲדָמָה

הַזֹּאת לְתַחֲנוּנִים וְלִתְפִלָּה –

וְאַתֶּם צְחִיחִים וְאַתֶּם שְׁמָמָה

וְאַתֶּם – הָרֵי סְקִילָה.

לְפִיכָךְ

יָדִי חִדְּשָׁה לָכֶם עַתָּה כֵּלִים,

אִם לֹא תְּפִלַּת כְּרוּבִים – קְשִׁי־עָרְפְּכֶם יִקַּח

מוּסַר סַמָּאֵלִים.

יֻגַּשׁ הָהָר לִסְדָן, לִצְבָת, לְפִי חָח

וְאֶל חוּד הַשֵּׁן וְהַצִּפֹּרֶן הַזּוֹלְלִים!

וְהַפַּטִּישׁ

לָכֶם אֲצַּו וְאַבְקַת שְׂרֵפָה

וְעוֹד יַד אִישׁ

תֹּאחַז בַּמַּעֲרָצָה וּבַמַּעֲרֵפָה,

וְהָרֵךְ קַשְׁיוּת אַרְצוֹ וְהַתִּישׁ,

וְעָרֹף כֵּפָהּ!

וַיְהִי אַךְ שָׂם תִּינוֹק שְׁנֵי גַּרְגְּרִים

מֵאֲבַק שְׂרֵפָה בִּסְדַק הַכֵּף,

וְהִנֵּה הִנָּם מִתְפּוֹצְצִים, מִדַּרְדְּרִים;

אוֹ בַּחוּרָה תּאמַר לִבְחִיר הַלֵּב:

עֲקוֹר לִי סֶלַע זֶה בָּחוּר אַמִּיץ שְׁרִירִים –

וְהוּא יַעֲקֹר, וְאַף יְכַתֵּף.

הארץ, 1923.

נוסח ראשון של השיר ‘במחצבה’

בְּכוֹס עָנְיֵךְ, מוֹלֶדֶת,

בְּכָר טָבַל פִּתּוֹ

כָּל מִי אֲשֶׁר נִסָּה עֲלוֹת וָרֶדֶת

בִּסְלָעַיִךְ – וּמַחֲרַשְׁתּוֹ אִתּוֹ.

כָּל מִי אֲשֶׁר נִסָּה לִסְחוֹב רַגְלִי קוֹרָה וָקֶרֶשׁ

לְבֶדֶק צְרִיף אוֹ רֶפֶת בַּקְּבוּצָה,

וְשֶׁמִּקַּרְנוֹת הָעָם קִבֵּל לִירָה וָגֶרֶשׁ

לְהַשְׁקָאָה עַל פִּי תָּכְנִית קְצוּצָה.

כָּל מִי שֶׁמִּפִּתֵּךְ וּמִמִּלְחֵךְ

טָעַם עַל כָּל שֻׁלְחָן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה,

וַיְהִי לַחְמוֹ מָתוֹק וּמַר לַחֵךְ

עִם זֶמֶר “עַם יִשְׂרָאֵל חַי” בַּאֲפֵלָה.

אַךְ כְּבָר הֻגַּד לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל תְּפוּצוֹת:

חָדְלָה זִמְרָה מִיִּשְׂרָאֵל, חָלְפָה עִתָּהּ,

בָּגַר הָאִישׁ, בָּגְרוּ קְבוּצוֹת

וְכָל הָאֵשׁ שֻׁקְּעָה בִּשְׂדוֹת הַפּוֹל וְהַחִטָּה.

וּמַה הַפֵֶּלֶא, חָמֵשׁ שָׁנִים יִבּוּשׁ, סִקּוּל וַחֲרִישָׁה

שִׁכְּחוּ שִׂמְחָה לְהַעֲמִיק יָגוֹן כְּהַעֲמִיק הַמַּעֲנִית,

וְעוֹד בִּשְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּחוּר לְבַחוּרָה שָׁלַח “דְּרִישָׁה”

לָבוֹא לָשֶׁבֶת יַחְדָּו בְּתַעֲנִית.

מענית, תרפ"ו

בְּקוֹלוֹן הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית

נִקַּשְׁתִי גַּם פֹּה וְגַם שָׁם – בָּרָקוּב בָּאֵיתָן.

נִקַּשְׁתִּי בָּרְגָבִים שֶׁמִּתַּחַת לַמַּעְדֵּר.

בַּחוֹל הַתָּחוּחַ וּבְמַפֹּלֶת־גָּדֵר,

בָּעִיר הַחֲדָשָׁה וּבָעִיר הַקִּבְרִית,

בָּעֵנָב, בָּרִמּוֹן וּבְכָל חוֹר אֵי־נָחָשׁ וְאֵי־תָּן.

נִקַּשְׁתִּי וְצִוִּיתִי:

עֲנוּנִי,

יֵשׁ קוּנְכָה הַפְּתוּחָה לְיָם וּלְיַבָּשָׁה,

לְהֶמְיַת הַבְּרוֹשִׁים, לִנְבִיטַת עֲדָשָׁה,

יֵשׁ אָדָם הַמַּתְהִים וּמְנַשֵּׁר, הַמְקוֹנֵן וּמְזַמֵּר

עִם הַנּוֹף הַפִּלְאִי, הַיָּשֵׁן וְגַם עֵר,

יֵשׁ אִיּוֹב לִקְלָלָה, וְדָוִד – לִתְהִלִּים,

כִּי קָנִיתִי אַרְבַּע הָרוּחוֹת וְהֵם גַּם קָנוּנִי.

וְאוֹי וְהֶאָח, כִּי נַעֲנֵיתִי בְּרָצוֹן וְגַם לֹא בְּרָצוֹן:

בִּי גָחִים חַמְסִינִים מִמִּדְבַּר הָעֲרָב,

בִּי שִׁבֹּלֶת־קָמָה תְּפַלֵּל לֵאלֹהֵי הַשָּׁרָב,

אֲנִי נוֹשֵׁךְ כְּעַקְרָב וְנָשׁוּךְ מֵעַקְרָב,

אֲנִי עִם כָּל גֹּרֶן כָּחוּשׁ וְעִם כּוֹשֶׁלֶת בַּצֹּאן,

וְכֻלִּי – בַּחוֹלוֹת, בַּבְּקָעוֹת, בַּצּוּרִים.

בְּקוֹלוֹן הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית

אֵי נִקַּשְׁתִי, מָלֵאתִי הֵדִים,

סָפַגְתִּי בְּשׂוֹרוֹת מִכָּל הַיְסוֹדוֹת.

הוֹי, שִׁירִי הַנֶּאֱמָן, הַאֻמְנָם אֵין עוֹד אוֹת?

הוֹי, אַרְצִי הָעֲנִיָּה־הָעֲשִׁירָה,

כִּי נָפַחְתְּ בִּי רוּחוֹת וְגַם אֵשׁ וְגָפְרִית –

וָאֶפַּח בָּךְ שִׁירָה.

הוֹי, סַלְעִי וּשְׁחִינִי וְכַרְמִי – וִהְיִיתֶם עֵדִים.

הארץ, תרפ"ו

(נוסח ראשון של השיר ‘בְּקוֹלוֹן הַזִּמְרָה הָעִבְרִית’)

הֲפַכְתָּנוּ אֶל מוּל עָרְפֵּנוּ,ָ

אֶל הָעַיִן

שֶׁבַּקַּדְמוּת,

וַתִּכְפֵּנוּ:

הַמְצִיאוּנִי כְּהֶרֶף עַיִן,

אוֹ – מוּת.

וַתְּשַׁטְּחֵנוּ אַחַר כָּךְ

בְּרַחֲמֵי אָב

בָּזֶה מִדְבַּר הַחוֹל

לִמְצוֹץ חִיּוּת

גַּם לָנוּ וְלַטָּף –

מִשְּׁכוֹל.

כִּי עַד שׂבַע הֶאֱכַלְתָּנוּ

מִפְּרִי כָּל טוֹב

וְרַע –

וַתַּחְבִּיקֵנוּ גֻּלְגֹּלֶת צוּק

כְּמוֹ אִשָּׁה

אֶת בְּנָהּ בְּכוֹרָהּ.

הִפְרַדְנוּךָ אֱלֹהִים לַחֱלָקֶיךָ

בִּפְסָק־הָעֶשֶׁת,

וְאַתָּה שַׁלֵּם לִי חוֹב

בִּדְמוּת עֶגְלָה

חוֹרֶשֶׁת

אוֹ יַרְבּוּז צָהֹב.

וְכִי, אֲהָהּ, תִּגְזֹר נַפָּצְךָ שׁוּב

אֶל עֹרֶף סֶלַע

אוֹ לְמֶצַח הַיַּרְבּוּז –

אָנָה תַּטְרִידֵנוּ

שַׂר הָרַחֲמִים,

שַׂר־אוֹן, שַׂר בּוּז?

דבר, תרפ"ו

נְשָׁקַתְנִי שְׁכִינָה רַכָּה וּנְשָׁקַנִי שַׂר הַתֹּפֶת.

נְשִׁיקוֹת שְׁתַּיִם צָרְבוּ מִצְחִי,

וְזוֹ וְזוֹ עָשׂוּנִי נִצְחִי,

סִמָּנַי הֵם. הַחוֹתָם שֶּׁבַּטֹּפֶס.

וְיֵשׁ בְּכָל יְהוּדִי קְצָת מֵחַיֵּי משֶׁה

וְיֵשׁ בְּכָל יְהוּדִי קְצָת מִן הַיֵּשׁוּעַ;

הַגּוֹרָל נֶחְתַּךְ, הַמַּסְמֵר כְּבָר תָּקוּעַ,

נִתְלָה בֵּן – הֲנִצְּלָה קְהִלָּה קְדוֹשָׁה?

וְלָמָּה תֶהֱמֶה הַר הַזֵּיתִים וְהֹר הֶהָרִים?

שֶׁמֶשׁ אַחַת תְּנַשֵּׁק שְׁנֵי הַקְּבָרִים,

אֶרֶץ יֵשׁ וּבָהּ מִקְדָּשִׁים וְגַרְדֻּמִּים;

עַמִּי הֶעֱמִיד נְבִיאִים, עַמִּי נְבִיאִים הָרַג,

עַמִּי תִּקֵּן עֻלִּים, עַמִּי עֻלִּים פָּרַק,

עִם תְּחוּם יִשְׂרָאֵל גּוֹבְלִים כָּל הַתְּחוּמִים.

כתובים, תרפ"ז

יֵשׁ עוֹד אֶחָד

עָשׂוּי בְּצַלְמִי, זֶה בֶּן־זוּגִי;

וְהוּא מִחוּצָה לִי, וְאַף בִּפְנִים חוּגִי,

וְזֶה אֶת זֶה נֶאֱהַב, וְזֶה מִזֶּה נִפְחָד.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר מִקְּהַל רֵעִים פִּתְאֹם

הַהוּא נִבָּט אֵלַי שָׁקֵט,

וְאוֹת אַחִים בֵּינֵינוּ מְרַקֵּד

וְצֵל בְּצֵל יַבִּיט וּתְהוֹם בִּתְהוֹם.

אַךְ יֵשׁ אֶל תּוֹךְ חַדְרִי יְזַנֵּק וְנִצָּב

וְעַל עֵינִי עֵינָיו, וְעַל חִצַּי חִצָּיו,

“הָשֵׁב גְּזֵלַת צַלְמִי” – יְצַו לִי צָו;

וְאָז בִּהְיוֹת אֲנִי לְבַדִּי עִמּוֹ

אֲנַשֵּׁק צִלִּי בְּטֶרֶם אַהֲדִימוֹ –

אַחַר יוּשָׁב פִּגְרוֹ אֶל חֵיק אִמִּי־אִמּוֹ.

כתובים, תרפ”ז

אָסַפְתִּי סְחַר יָגוֹן מֵעָם וְעָם

וְרַב חוֹבֵל אֲנִי, מַפְלִיג עַל צִי יָגוֹן;

מִיָּם סוֹעֵר אוֹתַתִּי אֶל חוֹפִים:

עִזְרוּנִי נָא מְעַט חָתוֹר וְעַד עָגוֹן.

וְאַל תֹּאמְרוּ: כָּבֵד סַחֲרִי מֵהֲכִילוֹ צִיִּי,

כִּי לֹא אַשְׁלִיךְ גַּם צְרוֹר לְתוֹךְ הַיָּם;

אֲנִי אָבִיא מִטְעַן צִיִּי אֶל חוֹף חֶפְצִי –

אוֹ אֶצְלֹל עִמּוֹ בַּתְּהוֹם.

כתובים, תרפ"ט

אָסַפְתִּי אֶת פְּזוּרַי מֵעָם וָעָם,

כִּי רַב חוֹבֵל אֲנִי, מַפְלִיג עַל צִי יָגוֹן;

מִיָּם סוֹעֵר אוֹתַתִּי אֶל חוֹפִים:

עִזְרוּנִי נָא מְעַט חָתוֹר וְעַד עָגוֹן.

בְּעֶצֶם יוֹם אֲנִי רוֹצֶה לִגְעוֹת בִּבְכִי,

לָגֹל הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה מֵעַל נִבְכִי,

זֶה נֵבֶךְ הַדְּמָעוֹת הַגּוֹעֲשׁוֹת,

נִקְווּ לַלֵּב מִכָּל יַמִּים וְיַבָּשׁוֹת.

אֶבְכֶּה מוּל כָּל תַּפּוּחַ וְאֶשְׁכּוֹל

וְכֹבֶד דִּמְעָתִי עִם כָּבְדְכֶם אֶשְׁקֹל,

מַה יִּכְבַּד מִמָּה;

הַפְּרִי אוֹ הַדִּמְעָה.

וְקוֹם תָּקוּמִי, אֶרֶץ, עִם בִּכְיִי

וּבְדִמְעוֹתַי תִּחְיִי, תִּחְיִי, תִּחְְיִי.

(נוסח נוסף של השיר ‘אָסַפְתִּי סְחַר יָגוֹן’, הכולל גם את השיר ‘קוֹם תָּקוּמִי’)

"הַיָּם רָגַע כָּחוֹל־תָּכוֹל

וּמֵימָיו – רְאִי מְלֻטָּשׁ;

הָיָה רָצוֹן לָחוּל מָחוֹל

לִקְרַאת חַיֵּי עוֹלָם חָדָשׁ.

"בַּלֵּיל הָיָה הַיָּם קוֹדֵר,

אַךְ שְׁבִיל יָרֵחַ בּוֹ הִכְסִיף;

הוֹ, לוּ אֵדַע, שֶׁבְּנִי עוֹד עֵר –

רַגְלִי אָרוּץ עַד תֵּל־אָבִיב!

"וּבְהַגִּיעַ יוֹם שִׁשִּׁי –

שֻׁלְחָן עָרַכְתִּי לִי כַּדָּת;

וּבְמִסְגֶּרֶת אֶשְׁנַבִּי

שִׁבַּצְתִּי שְׁתֵּי לַבּוֹת שַׁבָּת".

מאזניים, תרצ"ב

¹

וְשַׁבֵּחַ תָּמִיד אֶת הַמֵּת

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הַחַי;

וְעַכְשָׁיו יְשֻׁבַּח קָרְבַּן־עֵט

בְּפִי אַחְיוֹתַי וְאַחַי…

בְּחַיָּיו לֹא הִרְבּוּ בְּשִׁבְחוֹ,

אֶנְחָתוֹ צָלְלָה בְּלִי הֵדִים;

וְעַכְשָׁיו שֶׁ“טָבֹחַ טָבְחוּ” –

קוֹשְׁרִים לוֹ כִּתְרֵי מִסְפֵּדִים.

בְּחַיָּיו הִתְהַלֵּךְ כְּבוֹדֵד,

בְּמוֹתוֹ – מָה רַבִּים מַסְפִּידָיו!

בְּקִבְרוֹ עִם עַצְמוֹ מִסְתּוֹדֵד:

"הָאֱמֶת, שֶׁכָּל עַיִן תִּדְאַב?

"בְּחַיַּי לֹא שִׁבַּחְתֶּם אוֹתִי

"וְלָמָּה תִּבְכּוּ עַל גָּדִישׁ?

"סְפָרַי – הֵם יִבְכּוּ עַל מוֹתִי,

“סְפָרַי – הֵם יֹאמְרוּ הַ’קַּדִּישׁ'…”

הארץ, 8.7.32

עניבות

יהודה קרני

מתוך המחזור ‘עניבות’, שכונס בחלקו ב“שעריך, מולדת” תחת הכותרת ‘כושלים’, נדפס בכתובים, תרצ"ג. כאן מובאים קטע הפתיחה וכן פרק שלא נכנסו ל’כושלים'.

הַסְבָּרָה

יהודה קרני

אֲנִי קָשׁוּר עִם כָּל גּוֹרָל

וְדַם כָּל נֶפֶשׁ אֲקַדֵּשׁ;

אֲנִי – הַפְּרָט, אֲנִי – הַכְּלָל

וְכָל הַיֵּשׁ.

עֲנִיבוֹת ב'

יהודה קרני

שְׁלשִׁים שָׁנָה תָּלָה עָלָיו הַחֶבֶל

עִם עֲנִיבָה;

שְׁלשִׁים שָׁנָה טִפֵּס צִלּוֹ שֶׁל הֶבֶל

שְׁלִיבָה, שְׁלִיבָה,

שְׁלשִׁים שָׁנָה קִוָּה.

שְׁלשִׁים שָׁנָה רָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּכָל שְׁמָנִים

עִדֵּן צַוָּאר

בְּעוֹד מֹהוֹ הָיָה כְּבֶן שְׁמוֹנִים,

וְכָל אֲשֶׁר רָאָה – צָבָר

בִּתְהוֹם עֵינָיו וּפַרְצוּפוֹ הָלַךְ וְחָוָר.

שְׁלשִׁים שָׁנָה חָלַם,

אָהַב, שָׂנֵא, שָׁתָה…

וּבִיחִידוּת, אוֹ עִם קְהַל עָם,

וְעַל סִפּוּן סְפִינָה וְגַם בִּפְנִים הַתָּא

צָחַק וְלֵאלֹהָיו חָטָא.

וּבִשְׁלשִׁים וְאַחַת הוּא בָּא לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו,

וּבְכִיסוֹ –

כָּל נַפְתּוּלָיו, וּבְמֹחוֹ – כָּל עֲבוֹתָיו

וּבַלַּיְלָה לְאוֹר לְבָנָה, חָדַר מִבֵּין סִדְקֵי תְּרִיסוֹ,

נִכְנַס וְטִפֵּס וְתָלָה עַצְמוֹ בְּבֵית…

בֵּינִי וּבֵין הָעִיר

יהודה קרני

בֵּינִי וּבֵין עִירִי

דְּבַר־מָה, אֵינוֹ נִרְאֶה, מַפְרִיד,

וְהוּא זֶה, שֶׁמְּרַצֵּחַ אֶת שִׁירִי

אוֹ מַפְרִיץ מִמֶּנּוּ אֵשׁ גָּפְרִית;

סְדַק־מָה רָחְבּוֹ כְּשַׂעֲרָה

וּמִתְרַחֵב עַד לְפִתְחָהּ שֶׁל תְּהוֹם;

וְזֹאת הַתְּהוֹם, אֲשֶׁר בֵּין צַעֲרִי לְצַעֲרָהּ

כְּמוֹ בֵּין שִׂמְחוֹתֵינוּ בְּעֶצֶם יוֹם.

וַאֲהָהּ, אָמַרְתִּי לְהַשְׁלִים עִם הֶהָמוֹן

וּלְהַפְעֵם לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב

שָׁלוֹם כְּמוֹ מִפַּעֲמוֹן –

אַךְ לַשַּׁוְא.

ספר השנה של ארץ־ישראל לשנת תרצ"ד

הִתְרַגְּעוּת

יהודה קרני

אִם יֵשׁ אֵי־שָׁם רָחוֹק

נָוֶה קָטָן, שָׁקֵט

וְלוֹ גְזוֹזְטְרָא שֶׁל עֵץ

וְעַל יָדָהּ שָׁקֵד,

אִם יֵשׁ אֵי־שָׁם רָחוֹק,

וְלוּ מְאוֹת פַּרְסָה,

סַבְתָּא, לְנֶכְדָּתָהּ

תָּשִׁיר עוֹד שִׁיר עַרְשָׂהּ –

כִּי אָז אָעוּף לְשָׁם

בְּאַחַד הָעֲרָבִים

וְשָׁם נִמְנֶה יַחְדָּו

מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים.

ספר השנה של ארץ־ישראל לשנת תרצ"ד

שֵׁב וָדֹם

יהודה קרני

שֵׁב וָדֹֹם, כִּי אַךְ לַשָּׁוְא דְּבָרִים

הַמְלַבִּים דְּוָיִים;

הַדִּבּוּר – כַּסַּעַר עַל הָרִים,

הַשְּׁתִיקָה – כְּרוּחַ צַח עֲלֵי שְׁפָיִים.

ספר השנה של ארץ־ישראל לשנת תרצ"ה