ספר קטן אך מלא ברכה
לבתי ספר ולבתי משפחה
ציורי כַּסְפַּרִי

הָעֵז הִתְפַּלְאָה: ״לֹא אוּכַל אָבִין,

מֵאַיִן בָּא לִי הַתֵּאָבוֹן?

הָיִיתִי בָאָחוּ כָּל הַיוֹם

וְלֹא יָכֹלְתִּי מֵעֶשְׂבּוֹ טְעֹם.

וְעַתָּה מַה – זֶה הָיָה לִי?

אֲנִי אוֹכֶלֶת בְּכָל פִּי!״

פִּתְאֹם קָרְאָה הָעֵז: ״אָבִינָה!

הֵן זֹאת עָשְׂתָה הַמַנְגִינָה.

הָעֵשֶׂב מָתוֹק, הָעֵשֶׂב טָלוּל,

כִּי אֶשְׁמַע בְּאָכְלִי קוֹל הֶחָלִיל״.

הוֹ כַּמָה יְפִיתֶן וּנְעַמְתֶּן, הַיוֹנִים!

עֲמֹדְנָה, תַּמוֹתַי, נַקֵרְנָה זֵרְעוֹנִים.

הָרִיר אָמְנָם נוֹזֵל וּלְשׁוֹנִי הִיא שְׁלוּחָה,

אַךְ אַתֶּן עֲמֹדְנָה וֶאֱכֹלְנָה בִמְנוּחָה.

בְּחֵפֶץ־לֵב גָדוֹל וּבְרָצוֹן מְאֹד כַּבִּיר

אֶת עַצְמוֹתֵיכֶן הָיִיתִי מְשַׁבֵּר,

וְהָיִיתִי בוֹלֵעַ, כְּשֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק,

אֶתְכֶן עַל בְּשַׂרְכֶן וְדִמְכֶן הַמָתוֹק.

אַךְ זֶה אֲדוֹנֵנוּ – הוֹי צוּקָה, הוֹי צָרָה:

אוֹתוֹ וְשׁוֹטוֹ אֲנִי כָכָה יָרֵא!

אֶפְרֹחַ קָטָן קָרָא

בְּבֶהָלָה אֶל הַפָּרָה:

״זְהִירוּת! זְהִירוּת! פָּרָה שְׁמֵנָה,

רַגְלֵךְ תִּגַע בִּי וְאֵינִי״.

הַפָּרָה עָמְדָה תְּמֵהָה, זְהִירָה.

וְאוּלָם אֶת הָעוֹף לֹא תִרְאֶה:

קָטָן הוּא מְאֹד וְרַךְ הוּא –

וַדַאי צִיץ הוּא, צִיץ הָאָחוּ.

אַחַת רַק לֹא תוּכַל הָבִין:

מֵאַיִן קוֹל לַצִיץ הַלָבָן?

״הֲתֵדַע מִי אָנִי? אֲנִי הָאַיָל,

לֹא נוֹפֵל אֲנִי מִמְךָ, בֶּן־חַיִל!

צָעִיר אֲנִי מְאֹד וּבַעַל־קוֹמָה,

אֶת רֹאשִׁי אָנֹכִי נוֹשֵׂא רוֹמָה.

צַוָארִי נָטוּי, וְרַגְלַי הַלָלוּ –

אֵל, רַגְלַי הַדַקוֹת – כֹּה קַלוּ, כֹּה קַלוּ!

אֲנִי רָץ כַּחֵץ, כָּעוֹף אֲרַחֵפָה –

אַךְ אַל־נָא תַעֲלֶה וְתֵשֵׁב עַל כְּתֵפִי!

אֲנִי רַךְ בְּיוֹתֵר, כֹּחוֹתַי לֹא רַבּוּ –

אֲנִי עָנֹג כָּמוֹךָ, אַל תֵּשֵׁב עַל גַבִּי!״

קָשֶׁה, קָשֶׁה לַחֲמוֹר־גָרֶם

רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה הָרִים.

אַךְ נָשָׂאתִי עָל אֶת רֹאשִׁי –

וְאַף כִּי עָלָה לִי בְקשִׁי.

וּרְאוּ גַם רְאוּ: כְּאָדָם מַמָשׁ

בִּפְרִי הָעֵץ הַטוֹב אֶשְׁתַּמֵשׁ.

רַק נַפְשִׁי שָׁלֵו לֹא יוֹדַעַת –

אוּלַי זֶהוּ עֵץ הַדַעַת:

כָּל יְצוּרַי בִּי נִבְהָלִים –

עוֹד אוּכַל לַחְכֹּם חַס וְשָׁלוֹם!

אָכֵן יְפִיתֶן, יְפִיתֶן, אַחְיוֹתַי,

אַךְ לֹא יְפִיתֶן, בַּרְוָזוֹת, כְּמוֹתִי.

זוּ רַגְלִי הַדַקָה,

זוּ עֵינִי הָרַכָּה,

וְכֻלִי אֲנִי יְרַקְרַקָה!

בְּרֶדֶת הָעֶרֶב בֹּאֶנָה־נָא הֵנָה,

אָנֹכִי אֶת קוֹלִי בְשִׁירִים אֶתֵּנָה;

מִמֵימֵי הַבִּצָה

אָנֹכִי מְצִיצָה

וְשִׁירִי הֶעָרֵב מְפַכֶּה.

אָמְנָם פַּחְדָנִיוֹת אָנוּ, אַרְנָבוֹת,

עֵינֵינוּ חֲרֵדוֹת וְרַכִּים הַלְבָבוֹת!

מִקוֹל עָלֶה נִדָף בְּשָׂרֵנוּ זֶה סוֹמֵר.

רַגְלֵינוּ נְשַׁוֶה וְנָנוּס בְּלֹא אֹמֶר.

עוֹף כִּי יְעוֹפֵף, צַרְצוֹרִים מְנַתְּרִים,

אֲנַחְנוּ בֵין עִשְׂבֵּי הַשָׂדֶה מִסְתַּתְּרִים.

וְאוּלָם מִיָדֵךְ הַטוֹבָה, יַקִירָה,

נֹאכַל יְרָקוֹת וּמְאוּמָה לֹא נִירָא!

שָׁלוֹם לָךְ, אָחִי! רְאֵה: גַם אָנֹכִי

מוֹשֵׁךְ בְּעֻלִי, כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ.

כָּמוֹךָ כֵּן גָרַם לִי זֶה מַזָלִי

לִמְשׁוֹךְ וְלִמְשׁוֹךְ בְּעֹל הָעֲגָלָה.

רְאֵה אַף רְאֵה אֶת הָאִישׁ בָּהּ הִשְׂתָּרַע –

אַתָּה רַק תָּבִין מַה נַפְשִׁי לִי מָרָה,

מַה־קָשִׁים הֵם חַיַי, מַה־קָשִׁים וּמְאוּסִים!

מַה־מַר גוֹרָלֵנוּ, זֶה גוֹרַל הַסוּסִים!

אֲנִי כְבָר אָכַלְתִּי, שָׂבַעְתִּי – גַם־אַתֶּם,

אִשְׁתִּי וִילָדַי, אִכְלוּ וּשְׂבַעְתֶּם!

אֶת אִשְׁתִּי וִילָדַי מְאֹד אֹהַב, וְאוּלָם

לֹא אוּכַל לָשֶׁבֶת לִסְעֻדָה עִם כֻּלָם.

רֹאשׁ־הַמִשְׁפָּחָה הוּא אוֹכֵל בַּתְּחִלָה:

לֹא אֹהַב כָּל שָׁאוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה.

אַךְ הִנֵה גָמַרְתִּי; בֹּאוּ, נְעָרַי,

בֹּאוּ וְנַקְרוּ־נָא מַהֵר אֶת שְׁיָרַי!

הַחֲתוּלָה יוֹשֶׁבֶת וְדוּמָם תִּסְתַּכֵּל

בְּגוּרָהּ הַקָטָן, הָרַךְ, הַמִתְנַכֵּל

לְכַדוּר־הַגוּמִי, הוּא הוֹדְפוֹ וְרוֹדְפוֹ,

מְגַלְגְלוֹ מֶנוֹ וָהָלְאָה וְחוֹטְפוֹ.

וְכָכָה הַחֲתוּלָה לְנַפְשָׁהּ תְּדוֹבֵב:

שַׂחֵק־נָא, גוּרִי, הִשְׁתַּעְשַׁע, הַשׁוֹבֵב!

מַה־מְאֻשָׁרִים הֵם, אֵלֶה הַפְּעוּטִים,

בְּכַדוּר יִסְתַּפְּקוּ, בִּפְקַעַת שֶׁל חוּטִים.

הַזְקֵנִים כִּי יִרְאוּם, אַף – גַם לֹא יְרִימוּם…

אִלְמָלֵא הָעַכְבָּר וָמַתְנוּ מִשִׁעְמוּם!

גַע־גַע־גַע! מַה פֹּה, מַה?

מִי זֶה קוֹרֵא: גַע־גַע־גַע?

״אַוָזַי אֵלֶה, בָּנַי הֵם, –

קָשֶׁה, קָשֶׁה לִהְיוֹת אֵם.

מִן הַבֹּקֶר עַד בּוֹא לֵיל –

אַחֲרֵי אֵלֶה אֵט כַּצֵל,

אֶל הַכָּר, וְאֶל הַיְאוֹר –

אֵם בָּנֶיהָ תֵיטִיב שְׁמֹר.

וְאִם עֲלֵיהֶם אָרִים שׁוֹט –

אַךְ אֲהַבְתִּים עַד־מְאֹד״.

רְדָה־נָא אֵלֵינוּ, הַיֶלֶד הַנָעִים,

גַסִים אֲנַחְנוּ וְאוּלָם לֹא רָעִים.

רֵיחֵינוּ לֹא טוֹב, בְּזֹאת אָנוּ מוֹדִים.

שָׁמַנוּ בְיוֹתֵר – גַם זֹאת אָנוּ יוֹדְעִים.

אַךְ אַתָּה – הוֹ אַל מֵאִתָּנוּ תִתְרַחֵק!

וְאִם אוֹתִי לֹא תִסְבֹּל – עִם קְטַנִי נָא שַׂחֵק.

זֶה בְנִי – אֶת רְצוֹנְךָ בְּוַדַאי שֶׁיָפִיק –

חָבֵר כָּמוֹהוּ לֹא תִמְצָא, בְּלִי סָפֵק.

עַל הַגֶשֶׁר, עַל הָרָם

עוֹמְדָה יַלְדָה קְטַנָה;

בַּרְבּוּרִים תִּרְאֶה מַטָה שָׁם,

וּמְקַנְאָה בָם, מְקַנְאָה:

״הוֹ, לוּ הָיִיתִי בַּרְבּוּר קָט,

עַל־פְּנֵי הַיְאוֹר הָיִיתִי שָׁט,

עַל־פְּנֵי אֲפִיק הַמָיִם״.

וְהַבַּרְבּוּרִים – הֵם הִבִּיטוּ

רוֹם אֶל בַּת־הֶחַיִל,

וְאָמְרוּ: ״לוּ הָיִינוּ אִתָּהּ

שָׁם מַעְלָה, יוֹם וָלָיִל –

הָיִינוּ עוֹמְדִים שָׁמָה דֹם,

לַיְלָה־לַיְלָה וְיוֹם־יוֹם –

שָׁם עַל-פְּנֵי הַגֶשֶׁר״.

מִי מְצַלְצֵל? מִי־מִי־מִי?

קוֹל מְצִלַה נִשְׁמָע לִי.

קוֹל מְצִלָה, כִּמְדֻמָנִי –

וְאֵין בָּאָחוּ אִישׁ, רַק אָנִי.

אַךְ זֶה פֶּלֶא מוּזָר־זָר!

מִי מְצַלְצֵל פֹּה בַכָּר?

אֵין אִישׁ – וְעוֹלֶה קוֹל פַּעֲמוֹן:

אֶשְׁמַע, אֶשְׁמַע וְלֹא אַאֲמִין!