הַשּׁוּעָל רוֹאֶה בֵיצֵי־יַעֲנָה

וּשְׁתֵּי עֵינָיו לֹא תִשְׂבַּעְנָה

וְהִנּוֹ עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ עֵצָה:

לִגְנוֹב רוֹצֶה הוּא פֹה בֵיצָה.

אַךְ מַה מַּר, מַה מַּר גּוֹרַלוֹ!

שָׁוְא יְגִיעוֹ, שָׁוְא עֲמָלוֹ,

אֶת בַּת הַיַּעְנָה לֹא יוֹלִיךְ שׁוֹלָל,

הִיא שׁוֹמְרָה בֵיצֶיהָ מִשִּׁנֵּי זוֹלָל.

לָמָּה־זֶה צֵיבְרָא אֲהוּבָה,

תְקַפְּצִי, תְנַתְּרִי בִמְשׁוּבָה?

– אֲהָהּ, לֹא מִשִּׂמְחָה אֶתהוֹלֵל,

אֲנִי בְמַכְאוֹבִי אֶשְׁתּוֹלֵל.

אֲנִי בְמַכְאוֹבִי אָהִימָה,

אֶת רַגְלַי אוֹרִידָה, אָרִימָה:

כִּי אָרוּץ מֵאָז הַבֹּקֶר

בְּעֵשֶׂב הַמִּדְבָּר הַדּוֹקֵר.

מֶלֶךְ הַיַּעַר

שָׁרוּי בְצַעַר:

אֵין לוֹ עוֹד טֶרֶף

לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב.

"אַל תִּדְאַג! – הִרְגִיעָה

אֶת בַּעֲלָהּ הַלְּבִיאָה –

עוֹד תִּטְרֹף, חַיֶּיּךָ¹!

עַד עֶרֶב דַּיֶךָ.

אֲחוֹרֵי גָּדֵר רָעוּעַ

הַנָּמֵר הַפָּצוּעַ

עֲלֵי רִבְצוֹ רוֹתֵת¹,

וְדָמוֹ שׁוֹתֵת².

אָנוּשׁ פִּצְעוֹ,

אַךְ לֹא בָא קִצּוֹ –

הַיּוֹם יִתְאַבֵּל,

וּמָחָר יְחַבֵּל.

לְמִי הַתַּנִּין אוֹרֵב?

אֶת מִי הַתַּנִּין רוֹאֶה?

כִּי כָכָה לָטַשׁ אֶת עֵינָיו,

וּפָעַר כָּכָה לוֹעוֹ?

אֲהָהּ, מָה חַדּוּ שִׁנָּיו,

מַה נוֹרָא בְרַק הֶעָיִן!

אֲהָהּ, אִם יֹאחַז טַרְפּוֹ,

אָז מַצִּיל מִיָּדוֹ אָיִן!

אִי דוֹב עָנִי, אִי דֹב רָשׁ!

רַגְלָיו עָיְפוּ, כֹּחוֹ תָשׁ,

כָּל הַיּוֹם מְאוּם לֹא טָעַם,

עָמַד, פָּעַר פִּיו וְנָהָם.

כָּל הַיּוֹם הוּא מִהֵר, חָשׁ,

בִּקֵּשׁ אֹכֶל, בִּקֵּשׁ דְּבָשׁ,

עוֹד בַּבֹּקֶר לְדַרְכּוֹ יָצָא –

וּכְבָר בָּא עֶרֶב וּדְבָשׁ לֹא מָצָא!

מִי פֹה שׁוֹכֵב? – הַקַּרְנָף!

רֹאשׁוֹ רָצוּץ, דָּמוֹ זָב.

מִי הֲרָגוֹ? – כַּדּוּר, חֵץ,

יָרָה צַיָּד מֵעַל עֵץ.

אֵי הַצַּיָד? – עוֹד מְעָט

יָבוֹא יִקְרַב פֹּה בַלָּט

בּוֹא, הַצַּיָּד, בְּלִי רְתֵת,

קַרְנָף זֶה הֵן כְּבָר מֵת!

אַךְ אֵלוּ הֵן שְׁקִיטְנוֹת יָפוֹת

זְקוּפוֹת גֵּאוֹת וַאֲדֻמּוֹת,

אַךְ צַוְארֵיהֶן כָּכָה דַקִּים

וְרַגְלֵיהֶן כָּכָה צְנוּמוֹת.

זוֹ הִפְשִׁילָה¹ וְהִנִּיחָה

אֶת צַוָּארָהּ עֲלֵי גַבָּהּ;

וְזוֹ בַדֶּשֶׁא מְנַקֶּרֶת,

כִּי תוֹלַעַת שָׁם הִתְחַבְּאָה.