מִלִּים אֲשֶׁר אָמַרְתְּ

חִבְּקוּ עוֹלָם,

זֵר הַקּוֹצִים שֶׁיָּצָא מִכָּאן

הִפְשִׁיר שְׁלָגִים בָּאַלְפִּים

הִרְעִיד אֶת הַדָּנוּבָּה הַשְּׁחֹרָה.

הַמִּלִּים שֶׁלָּךְ, שֶׁפִּתְאוֹם

יָצְאוּ מִמֵּךְ כְּמוּבָסוֹת:

יָצְאוּ מִמֵּךְ נְבִיאַיִךְ שֶׁדִּבְּרוּ בְּלִי תַּחֲנַת מִמְסָר

אֶל שָׁמַיִם גְּלוּיִים,

עַד שׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה, וּפִתְאוֹם – בִּנְחֻשְׁתַּיִם.

מַה אֶעֱשֶׂה בַּמִּלִּים. עַכְשָׁו.

הוֹ, מָשְׁפָּל הַלֵּב,

כְּשֶׁהַמִּלִּים שָׂבוֹת,

אִם כֶּתֶר לְרֹאשָׁן שֶׁל רַקָּפוֹת

מַדּוּעַ הַכֹּל יַבִּיטוּ אֶל עָפָר:

צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי,

סִפְרִי כְּתָרִים לְרֹאשׁ מֻשְׁפָּל, סַפְּרִי

בַּמִּלִּים הַמּוּבָסוֹת

אֲשֶׁר עַכְשָׁו מוּל מִיקְרוֹפוֹן פָּתוּחַ

הַעוֹד אֲהַסֵּס?

יַעֲלֶה נָא הַנָּבִיא אֲנִי

מִבּוֹר הַבִּטָּחוֹן הָרֵיק

יְדַבֵּר שׁוּב בַּמִּלִּים שֶׁחָבְקוּ עוֹלָם.

הִנֵּה הַחֶבֶל – עָלֶה!

צִיּוֹן חֶמְדָּתִי, צִיּוֹן תַּמָּתִי.

חִסְּלָה אוֹתִי שָׂרָה

יִצְחָק שֶׁלָּהּ

עַל הָעֵצִים הַבּוֹעֲרִים

אֶת חִיּוּכוֹ הַיַּלְדוּתִי מָחַק

מֵאָז

הַלַּבָּה שֶׁל תְּפִלּוֹתַי

אֵינֶנָּה מִתְקָרֶשֶׁת.

הִנֵּה הָרַקֶּפֶת

בְּתוֹךְ הֶעָפָר בּוֹנָה פְּקַעַת

אַךְ כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה

הִיא חֶרֶב מְהֻפֶּכֶת

כָּמוֹהָ אַצְמִיחַ פֶּרַח וָרֹד

לְאַחֵר הַמָּוֶת.

וְגַם בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לְשֶׁל רֹאשׁ

יֵשׁ בִּי

דְּמָמָה הִלְכָתִית נִדְרֶשֶׁת

אַךְ אֵין בִּי

שֶׁקֶט

“אור שמח”, תשמ"ט, יְרוּשָׁלַיִם.

אֵיךְ אֶנְשֹׁם עַכְשָׁו

יְרוּשָׁלַיִם חֲדָשָׁה

וְזוֹ שֶׁבְּתוֹכִי חוֹמוֹת?

מִתּוֹךְ אֶצְבְּעוֹתַי

אֶנְשֹׁם הַמְרָאָתֵּך, יְרוּשָׁלֵם:

כְּמוֹ צִפּוֹר נוֹשֶׁמֶת אֶל תּוֹכָהּ.

אֲנִי רוֹשֵׁם כְּנָפֶיהָ בִּיְּרַקְרַק חָרוּץ

רַק אֲנִי אָבִין

בְּאֵיזֶה דְּיוֹ

לִכְתֹּב שִׁיר חָדָשׁ בְּנוֹצָתָהּ.

בְּעֶרֶב כּוֹכָבִים יָפֶה זֶה שֶׁל בּוֹרְאִי

בְּעִיר יוֹנִים אֲשֶׁר שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לָהּ

דִּמְעָה שַׂמְתִּי כָּאן,

לָדַעַת שְׁמִי

עַל אֶבֶן שֶׁיָּכְלָה לִהְיוֹת

אֶבֶן הַטֹּעַן,

לִרְאוֹת אִם יִשְׁתַּקְּפוּ בָּהּ הֶהָרִים,

הַכּוֹכָבִים,

אוֹ יִסְפְּגוּ אוֹתָהּ

הַקּוֹלוֹת אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ מִצּוּקִים,

מֵחֹרִים שְׁחֹרִים

לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוּרְדָּיָה.

שְׁקוּפָה תְּשׁוּבַת יְרוּשָׁלַיִם.

פְּרִיחַת הָעֹלֶשׁ הַתְּכֻלָּה

גּוֹוַעַת שׁוּב, כְּמִדֵּי צָהֳרַיִם.

אֶצְפֶּה כָּאן,

עֵת יִבְעֲרוּ צְמִיגֵי הַזִּכָּרוֹן

עַל כְּבִישֵׁי הַשִּׁכְחָה

וּשְׁקֵדִיּוֹת שׁוֹמְרוֹן

כָּעֳלָשִׁים בְּצָהֳרֵי הַצָּהֳרַיִם.

תשמ"ז, 1987

יְרוּשָׁלַיִם נִדְלֶקֶת בָּעֲרָפֶל

יָפָה, וְאִם לֹא שֶׁל מַעְלָה,

הִנֵּה הִנָּהּ:

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבָּעֲנָנִים:

שְׁקֵטָה וּמֻרְכֶּנֶת כְּרַקֶּפֶת

כָּךְ הָיְתָה גַּם אִמִּי,

עַכְשָׁו בַּצִּפִּיָּה

שֶׁאֵין יְהוּדִית מִמֶּנָּה

וַדַּאי לָהּ: בְּיוֹם בּוֹא מָשִׁיחַ

תָּרֵמְנָה הָרַקָּפוֹת רֹאשָׁן

אִמִּי מְכִינָה פְּקָעוֹת בְּאַלְמָוֶת הֶעָפָר

בְּזוֹ הַחַרְסִית הַמַּצְמִיחָה

וְנִדְמֵית

חֵרֶשֶׁת אִלֶּמֶת

י“ח תשרי תשמ”ח, הר המנוחות.

אידיליה

יוסף עוזר

במושב ברק \[נוסח שם ומלכות\]

יוסף עוזר

בַּכֻּתְנָה הַלְּבָנָה כְּיַלְדוּת עֲנָנִית

רָצִים אֶל הַוָּאדִי לִתְפֹּס אֵיזֶה עֹפֶר

לְהוֹכִיחַ לְמִיכַל מַלְכַּת הַכִּתָּה

מִי גִּבּוֹר וְיַרְשִׁים אֶת הַקְּסוּמָה בַּת הַשְּׁמוֹנֶה

יַלְדַּת חֲלוֹם יְרֻקַּת עֵינַיִם.

בֵּין חֲלוֹם בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל, לְבֵין קְלִפָּתוֹ.

רָאשֵׁינוּ צָמַח כְּעוֹלֶה מֵעָנָן

כָּל צִפּוֹרֵינוּ נָסְקוּ אֶל שָׁמַיִם תְּמִימִים

בְּמוֹשָׁב בָּרָק, הַשָׁנָה עֲדַיִן 1962,

בְּעֵץ הָרִמּוֹן. עֲדַיִן שָׁרָה הַחוֹחִית בְּסִינָר אָדֹם,

דַּלְתוֹתֵינוּ עֲדַיִן פְּתוּחוֹת, בִּשְׁנָתֵנוּ אֵין פַּחַד:

סַבְיוֹנִים קַטְפָה רוּחַ עִבְרִית וְהִיא חֲדָשָׁה וְצוֹחֶקֶת,

הִגִּישָׁה אוֹתָם זֵרֵי חִנָּם לְפִיו הַצָּהֹב שֶׁל בּוּלְדּוֹזֶר רָעֵב.

זוֹלֵל שְׂדוֹת כַּלָּנִיּוֹת, סוֹבֵא רַקָּפוֹת וּגְבָעוֹת וּבִּין רֶגַע פּוֹלֵט

עִיר חֲדָשָׁה, חוֹשֵׂף תְּפִלִּין, מְגִלּוֹת, גַּלְעִינֵי תְּמָרִים.

לַסַּבְיוֹנִים זְקַנְקַן לָבָן. רַךְ וּלְחָיֵינוּ וְרֻדּוֹת

וּמִיכָל הַקְּטַנָּה סְמוּקָה גַּם חִוֶּרֶת.

הָיִיתִי צִפּוֹר שֶׁחָזְרָה, צִפּוֹר שֶׁתִּפְרַח

מִיַּלְדוּת רֵיחָנִית – כִּמְעַט רֵיחָנִית

הִגִּיעָה עַד גֶּדֶר הַמּוֹקְשִׁים הַמְּקֻשָּׁט

סְרָטִים לְבָנִים, שְׁלָטִים צִבְעוֹנִיִּים

תַּחַת הֲרֵי שׁוֹמְרוֹן – גֶּ’נִין, לֹא רַק

רַעַשׁ הַטְּרַקְטוֹר רָחוֹק נָמוֹג

בְּרַעַשׁ צִפּוֹרִים וְשֶׁמֶשׁ חַמָּה.

בְּיָדֵינוּ הַקְּטַנּוֹת חֲבָלִים שֶׁפָּרַמְנוּ

בַּסֵּתֶר מֵחֲבִילוֹת הַקַּשׁ הָרֵיחָנִי

שֶׁל “יוּדָה” הַסַּבָּל הַשָּׁמֵן הֶחָבִיב

הוֹבִיל שַׂק תַּעֲרֹבֶת בְּלִירָה וָחֵצִי

עוֹד יֻפְתַּע עֵת יִתֵּן שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל לָאָתוֹן

וְכָל חֲבִילוֹת הֶחָצִיר יִתְמוֹטְטוּ

יְכַסּוּ אֶת כְּרֵיסוֹ מְקַפֶּצֶת וְצוֹחֶקֶת

רָצִים וַחֲבָלִים קוֹשְׁרִים אֶל נִיחוֹחַ

נַבִּיט אֶל הַחֶרְמוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים –

הַתָּבוֹר (עָגֹל כְּמוֹ הַבֶּטֶן שֶׁל יוּדָה)

וְגִבְעַת הַמּוֹרֶה, מֵעַל עֲפוּלָה,

חוֹפְרִים אֶת חַיֵּינוּ בַּעֲפַר הַשָּׁקֶט.

מֵעֵמֶק יִזְרְעֶאל רוֹאִים דְּבָרִים רְחוֹקִים.

נַפְתִּיעַ חֲמוֹרוֹ הַנּוֹעֵר בְּשִׂמְחָה

בְּשִׂמְחָתוֹ מַחְרִיד תַּרְנְגוֹלוֹת בַּלּוּל

מְבֹהָלוֹת שׁוֹבְרוֹת פְּרִי בֶּטֶן

בְּרֶמֶז שֶׁלֹּא נַכִּיר כָּעֵת – בְּחֶדְוָה,

מַפְתִּיעָה אֶת אַדְמַת יִזְרְעֶאל הַמָּרוֹקָאִית

עִם עִבְרִית רִאשׁוֹנִית שְׂפַת עוֹלִים עִלֶּגֶת

הֲלוּמַת דונמי סֶלֶק סֻכָּר

בְּתוֹךְ רְגָבִים מַמְתִּיקִים סוֹד בִּדְהָרָה

כִּי מִיָּד נִתְפֹּס. יַדֵינוּ רֵיקוֹת: לֹא מִיכָל וְלֹא עֹפֶר

מִגֶּ’נְיָה הָרוֹמָנִיָּה טַבָּחִית בֵּית הַסֵּפֶר

נַאֲכִיל אֶת הַחֲלוֹם בִּמְעַט בִּשְׁאֵרִיּוֹת,

כְּמוֹ לֹא יָדַעְנוּ שַׁרְווּל אֶחָד מֻפְשָׁל –לָהּ

הִיא מַחְבִּיאָה תַּחְתָּיו מִסְפָּר כָּחֹל.

כָּעֵת מִי יֵדַע מַה תִּבְחַר הָאֲדָמָה

סַסְגּוֹנִיִּים, מַדִּיפֵי חִיּוּךְ, קוֹרְאֵי עֹנֶג

נֵרֵד בַּמִּדְרוֹן שֶׁאֵלָיו הִגַּעְנוּ

צוֹרְחִים, מַפְרִיחִים בְּבֶהָלָה אֶת כֹּל דְּרוֹרֵי הַבַּיִת

מוּזָר כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַבְרִיחַ

אֶת דַּיָּרָיו הֲכִי מְתוּקִים

אִם אַךְ יוֹדְעִים לִצְרֹחַ בְּאַהֲבָה

אִם אַךְ בּוֹנִים אֶת הַקֵּן מִקַּשׁ…

שָׁם לְיַד מוֹשָׁב רָם. אוֹן, הָאֶקָלִפְּטוּס, הַגֶּשֶׁר.

הַמִּדְרוֹן יוֹרֵד וְעָפָר עִם הַקַּשׁ

מִשְׁתַּלְּטִים עַל שׁוּלֵי הַמִּכְנָס וְכִיסֵי הַבֶּגֶד

קוֹצִים דְּבֵקִים בַּדֶּרֶךְ לִלְכֹּד

מִי יִלְכֹּד רִאשׁוֹן לְמַלְכַּת כִּתָּה ב'

לְמִיכָל הַיְּרֻקָה אֵיזֶה עֹפֶר קָטָן.

הַשָּׂדוֹת הִתְאָרְכוּ עַד שׁוּלֵי הֶעָנָן

בְּעִקְבוֹת מִלְחָמָה אַחַת מִתְנַצַּחַת

לַמִּשְׁטָרָה נָסַע יִגָאֵל יָדִין

אֶת מִי הוּא לוֹקֵחַ לַחֲקִירָה? לְסַפֵּר נִתֵּן לוֹ:

"אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת שֶׁשֵּׁת הַיָּמִים

רָכַשְׁתִּי קֻפְסַת תְּפִלִּין וּבָהּ כָּל 4 הַפָּרָשִׁיּוֹת.

תְּפִלִּין מֵימֵי בַּיִת שֵׁנִי וְנִתְעוֹרְרוּ בְּעָיוֹת מְסֻיָּמוֹת

שֶׁצָּרִיךְ לְאַמְּתָן בַּמַּעְבָּדָה שֶׁל מִשְׁטֶרֶת יִשְׂרָאֵל.

נָסַעְתִּי בָּרַכֶּבֶת מִיְּרוּשָׁלַיִם לְאוֹתָהּ מַעְבָּדָה

וּבְכִיסִי תַּצְלוּמֵי תְּפִלִּין אֵלּוּ, אִישׁ זוּלָתִי לֹא רָאָה

וּכְשֶׁעָבַרְנוּ אֶת כְּפָר חַבָּ"ד עָלוּ כַּמָּה אַבְרֵכִים לָרַכֶּבֶת

וְאֶחָד מֵהֶם נִגַּשׁ אֵלַי וְהִפְצִיר תָּנִיחַ תְּפִלִּין. סֵרַבְתִּי… "

הוּא סֵרֵב. כְּמוֹ זָקֵן שֶׁפּוֹתֵחַ סֵפֶר זִכְרוֹנוֹת שֶׁל חַיָּיו

הַשְּׁכוּחִים הַסְּגוּרִים עִם מַנְעוּל וּמַפְתֵּחַ וְקוֹרֵא:

“שְׁמַע יִשְׁרָאֵל…”, לֹא “סוֹד כָּמוּס לַפָּרָה וְלַסּוּס”,

אֶלָּא תְּפִלִּין מְדֻיָּק, בֵּן אַלְפַּיִם אִתּוֹ מְשׂוֹחֵחַ,

הוּא לוֹקֵחַ אוֹתוֹ מִיָּד לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה

וְאֶת הֶחָדָשׁ, שֶׁהֻצַּע לוֹ, נִרְתָּע מִלָּשִׁיר

“כְּאִלּוּ כָּל הַפּוֹתֵחַ. כֶּלֶב נוֹבֵחַ”, כָּכָה הָיִינוּ,

וּבִירוּשָׁלַיִם הָעַתִּיקָה חִפַּשְׂנוּ אֶת מֵעִיף הָעֲפִיפוֹן,

עֲרָבִי, שֶׁיְּהוּדָה עַמִּיחַי עָלָיו הִקְדִּים לְדַוֵּחַ.

מַה תָּפַח אֶת אַדְמַת יִזְרְעֶאל פֶּנְטְהָאוּזִים

הָהָר הָפַךְ אֶת גַּבּוֹ בְּקֶצֶף

וּמִטּוֹת הַבַּרְזֶל – סוֹכְנוּת וּקְלִיטָה

צַמְחוּ וְהָיוּ לְרִפּוּד קְטִיפָה בְּעֵת לַיִל

הֵדֵי יְרִיּוֹת וְאַזְעָקָה שֵׁנִית

נָפְלוּ כְּמוֹ חָצִיר בַּצָּהֳרַיִם.

הַשֶּׁמֶשׁ הִזְהִירָה בָּבוּאָתֵנוּ בַּמַּיִם

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁרָאִינוּ מֵרֶגַע הַלֵּדָה

וְלֹא יָדַעְנוּ אֲדָמָה אַחֶרֶת: חִיּוּךְ בַּזְבְּזָנִי,

בְּשָׂפָה יְחִידָה, בְּעוֹד שָׁנִים נִשְׁכָּחוֹת, הוֹלְכוֹת

גִּ’ימִי יִפָּצַע מִכַּדּוּרֵי הַסּוּרִים

תַּחַת הַחֶרְמוֹן שֶׁהִבִּיט מִכִּתָּה אָלֶף

מִשְּׂדוֹת הַכֻּתְנָה, מֵעַל גַּג הַלּוּל

בֵּין הַתָּבוֹר (יוּדָה נִפְטָר בֵּינְתַיִם),

לְגִבְעַת הַמּוֹרֶה שֶׁשִּׁכּוּנִים כִּסּוּהָ

וְרָפִי הַתְּאוֹם לְהַפְלִיא לְגִּ’ימִי

הֵבִין פִּתְאוֹם, כָּךְ הוּא סִפֵּר לִי

מַדּוּעַ אוּם כּוּל תּוּם קוֹרַעַת מִטְפַּחַת

בְּאֶמְצַע שִׁיר מְסֻלְסָל וּבוֹכֶה

עֵת יָשַׁב בַּזִּנְזָנָה בִּשְׁבִי מִצְרָיִם

שָׁם יִפְּלוּ שְׂעָרוֹת רֹאשׁוֹ

תִּצְמַח אַחַר כָּךְ בְּלוֹרִית מִתְפָּרַעַת.

מִסְפָּר כָּחֹל לגֶּ’נְיָה עַל יָד חֲשׂוּפָה

כְּמַדְלִיק אוֹר חֵרוּם בַּאֲפִילַת הַמִּקְלָט

נְצָרֵף חוּט לְחוּט, נִשְׁמַע אֶת גֶּ’נְיָה

בּוֹחֶשֶׁת סֻכָּר – לֹא הַמֶּלַח, סֻכָּר

מְאַבֵּד זֶהוּת בַּמַּיִם הַזַּכִּים,

לֹא הִרְגַּשְׁנוּ עֲדַיִן צִמָּאוֹן אוֹ רָעָב

כֵּן, צִפּוֹרֵנוּ נַסְקוּ אֶל שֶׁמֶשׁ מִתַּמֶּמֶת

גַּם הַדִּלּוּל בַּשָּׂדֶה תָּמִים, מִתַּמֵּם:

כָּל עֲשָׂרָה סֶנְטִימֶטְרִים מַשְׁלִיכִים צְנוֹנִיּוֹת

לָתֵת לִצְנוֹנִית אַחַת לִחְיוֹת, לְהַאֲרִיךְ יָמִים.

וּכְבָר 1973. אֲנִי בְּעַצְמִי בְּרָמַת הַגּוֹלָן

חַיָּל בֵּן עֶשְׂרִים, מְחַיֵּךְ, כִּמְעַט חַי.

עַל גַּבִּי מַכְשִׁיר קֶשֶׁר, סַיֶּרֶת אֱגוֹז:

קַבֵּל דִּוּוּחַ. יֵשׁ לִי גִּ’ירָפָה אֶחָד, רְאוּבֵן פּוֹלִיטִי,

אַחֲרֵי רֶגַע " גִּ’ירָפָה " הָפְכָה לְ “נָמֵר”.

וְנֶהֱרָג יוּבַל דַּהְבּוֹ, בֵּן מוֹשָׁב לְתִּפְאֶרֶת,

תְּמוּנָתוֹ בְּשָׁחֹר לָבָן מַלְשִׁינָה עַל הַזְּמַן הָעוֹבֵר.

זֶה לֹא יָפֶה לְהַלְשִׁין! אָמַרְנוּ אֵי פַּעַם,

כִּי הַתְּמוּנָה מִתְיַשֶּׁנֶת, לֹא הַדְּמָעוֹת.

עַכְשָׁו גִּ’ימִי מַחְלִים, מְסַיֵּם טֶכְנִיּוֹן

רָפִי מַחְלִים וְגַם אֲנִי כְּבָר שׁוֹכֵחַ

מָתַי אִם לֹא בְּכִפּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת

נַרְגִּישׁ כַּמָּה רֵיק בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה

גִּ’ימִי הַמְּהַנְדֵּס יְדַיֵּק לְהַסְבִּיר לִי –

הֲתֵדַע, מוֹטוֹת הַפְּלָדָה עַל גֶּשֶׁר

בְּלַחֲצָם, מְבַטְּלוֹת אֶת מִשְׁקָל הַשְּׁבִירָה

עוֹזְרוֹת לוֹ עַצְמוֹ לָשֵׂאת אֶת עַצְמוֹ

עַל גַּב גּוּפוֹ הַכָּבֵד מִנְּשֹׂא.

יְדִיעָה בְּמָתֶמָטִיקָה, לֹא סִפּוּר עַל עֹפֶר

הִיא שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁהֶחְלִימוּ

לְחַזֵּק נִדְבָּכִים בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי

בִּתְמוּנָה זוֹ הוּא עוֹלֶה לַתּוֹרָה, הוּא שׁוֹאֵל טַלִּית

וְגַם הִיא, קְצָת, שׁוֹאֶלֶת.

פַּסִּים שְׁחֹרִים, מִתְעַקְמִים, אִם הִיא כָּךְ מְקֻפֶּלֶת:

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֶעֱרַב לָנוּ כָּל שִׁקְשׁוּק שֶׁל רַכֶּבֶת.

אֶשְׁאַל מָה עוֹשֶׂה עַמִּיחַי

לְאַחֵר הַשִּׁחְרוּר מִסַּיֶּרֶת צַנְחָנִים

אַחַר הַצַּלָ"ש הוּא צָמִית לִצְמִיתוּת

בִּנְיוּ יוֹרְק יֵשׁ לוֹ מְכוֹנִית אוֹ שְׁתַיִים

צְעִירִים עִבְרִיִּים חֲדָשִׁים וְגֵאִים

אָדָם בְּבוֹאֵנוּ וִיהוּדִים מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ

בַּמְּדִינָה גָּדַלְנוּ כְּמוֹ בְּנַעֲלַיִם:

מוֹסִיפִים מִסְפָּר כְּמוֹסִיפִים מַכְאוֹב

כָּתַבְנוּ יַחַד מִבְחָנִים בְּהִיסְטוֹרְיָה

מַעֲתִיקִים זֶה מִזֶּה אֶת תּוֹלְדוֹת הַצִּיּוֹנוּת.

שָׁעָה שֶׁל שֶׁקֶט בַּמּוֹשָׁב הַשָּׁקֵט

יָפֶה לִקּוּי חַמָּה, לֹא לִקּוּי מְאוֹרוֹת

וְכָאן – לִקּוּי מְאוֹרוֹת. כְּבָר חֵלֶק מִן הַטֶּבַע,

בֵּית הַכְּנֶסֶת רֵיק אָמְנָם בְּשַּׁחֲרִית

וּבְשַׁבָּת לֹא תַּשִּׂיג מִנְיָן אוֹ רֶבַע

טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם מַרְעִידוֹת וּפוֹסְקוֹת

לֹא, לֹא הִתְכַּנַּסְנוּ כָּאן לְשׂוֹחֵחַ

זֶה אֲנִי לְבַדִּי מְדַפְדֵּף בָּאַלְבּוֹם,

אֲנִי אֲשֶׁר בְּרִיחָיו הֵם בְּרִיחוֹתָיו.

אֶבֶן כְּמוֹ קָמָה כַּאֲשֶׁר הַמַּיִם

סוֹחֲפִים מִסָּבִיב לָהּ טִין לִרְבָבָה

אִילָנָה הָאָחוֹת רוֹשֶׁמֶת כָּרָגִיל

כַּאֲשֶׁר הַקַּרְקַע רוֹעֶדֶת מִתַּחַת לָרַגְלַיִם

וְלֹא צִפּוֹרֵי הָאָרֶץ רוֹעֲדוֹת

בַּחֲדַר הַטֶּבַע הַמָּלֵא פֻּחְלָצִים

בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל אַדְמַת הַסַּחַף

הִיא אֲדָמָה מְאֹד לֹא יַצִּיבָה.

שׁוּב אַזְכִּיר, לֹא מִפְגַּשׁ רֵעִים הוּא

חֲבֵרִים מִשֶּׁכְּבָר, פֹּה אֵינָם נִפְגָּשִׁים

כְּמוֹ קַלֵּי הַזָּנָב הָעוֹזְבִים אַרְצוֹת קֹר

עוֹד שָׁעָה שֶׁל שֶׁקֶט בַּמּוֹשָׁב הַשָּׁקֵט

הַשַּׁלְוָה נִמְסֶכֶת כִּצְפִירַת אַזְעָקָה

בַּמִּרְפָּאָה שֶׁל אִילָנָה הָאָחוֹת הַמְּסוּרָה

רַצִּים לְהַזְמִין תּוֹר בְּאַרְבַּע לִפְנוֹת אוֹר

שָׁם בֶּאֱמֶת אֵין תְּרוּפָה לְגַעְגּוּעַ

אֲבָל מְלַטְּפִים צַפְרִירִים שֶׁל קֶשֶׁב

זֶה אֲנִי? אֲנִי? מִי דִּפְדֵּף בָּאַלְבּוֹם?!

מַה גִּלָּה הַזְּמַן, מִי חַיוּ, מַה נִדּוֹן כָּאן?

אַלְבּוֹם עֲמוּס תְּמוּנוֹת, לְכָל תְּמוּנָה פֶּה:

הִנֵּה אֶדְמוֹנְד שַׁחַר. בְּמִלְחֶמֶת לְבָנוֹן

הוּא חָצָה אֶת הַתְּעָלָה,

אֲנִי אֶת הַסּוּרִים שֶׁחָצוּ אוֹתָנוּ

אֵיזוֹ תְּעָלָה? אֵיזֶה סוּרִים?

הוּא נֶהֱרַג בִּלְבָנוֹן, לְיַד בֵּית. לַחִיָא בְּ־82

הַקָּפֶה הִתְקָרֵר, כְּבָר הַבֹּקֶר אוֹר,

אַדְמוֹרֵי חַיֵּינוּ הֵם דְּלָתוֹת רַב בְּרִיחִים

מַמְתִּינִים לִימוֹת הַתְּחִיָּה הַגְּדוֹלָה בָּהּ נְבָרֵךְ עַל עַצְמֵנוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אוֹתָנוּ בַּדִּין,

וְזָן וְכִלְכֵּל אוֹתָנוּ בַּדִּין, וְהֵמִית אוֹתָנוּ בַּדִּין,

וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כֻּלָּנוּ בַּדִּין, וְעָתִיד לְהַחֲזִיר וּלְהַחֲיוֹתֵנוּ בַּדִּין:

בָּרוּךְ אַתָּה. אֵין כָּמוֹךָ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים!

אֲבָל הַכּוֹס כְּבָר קָרָה וְהַמִּשְׁקָע בַּכּוֹס שָׁחֹר

מוּזָר: אֵיךְ הַסֻּכָּר אִבֵּד זֶהוּת בַּמַּיִם

מוּבָן: מִיכַל יָצְאָה דּוֹחֶפֶת עֲגָלָה,

תִּינֹקֶת בָּהּ, נִצְחִית, חֻמַת עֵינַיִם –

בְּעֵינֶיהָ הַשּׁוֹתְקוֹת יֵחָבֵא אֵיזֶה עֹפֶר

אוּלַי עַד קְצֵה הַחֹרֶף יִרְעַד.

[לשיר יש נוסח ישן, במושב ברק]