בְּעֵת שֶׁתַּמָּה סַבְתָּא הַיְשִׁישָׁה לִגְווֹעַ,

שִׁירַת הַצִּפֳּרִים הָיְתָה צוֹהֶלֶת,

שֶׁכֵּן בְּטוּב לִבָּהּ וְכָל צִדְקַת מַעֲשֶׂיהָ

כָּל הַסְּבִיבָה הָיְתָה אָז מְצַלְצֶלֶת.

וְעֵת אֶת סַבְתָּא כְבָר מִמִּטָּתָהּ הוֹרִידוּ,

כָּל הָעוֹמְדִים סָבִיב דּוּמָם שָׁתָקוּ,

וּבְלִי הַשְׁמִיעַ אֲנָחָה אֶת הַנִּפְטֶרֶת

לִשְׁכַּב עַל הָרִצְפָּה דּוּמָם שָׁבָקוּ.

וְסָבָא הִתְהַלֵּךְ סָבִיב־סָבִיב בַּחֶדֶר –

כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר שֶׁקַּר וָרֵיק הוּא;

כִּי סָבָא, הַקָּשִׁישׁ מִמֶּנָּהּ, לָה הִבְטִיחַ,

שֶׁהוּא מֻקְדָּם מִמֶּנָּהּ יִסְתַּלֵּק הוּא.

וְעֵת הַבַּר־מִינַן לָעֲיָרָה הוֹרִידוּ,

יָרַד עַל כָּל הַכְּפָר כֻּלּוֹ הָאֵבֶל:

״אֵינֶנָּה עוֹד, אֵינֶנָּה, שְׁלוֹמִיכִי שֶׁלָּנוּ״,

וְגַם הַפּוֹפּ וַאסִיל נָטַל בַּצַּעַר חֶבֶל.

אֲבָל עֵת הַשַּׁמָּשׁ אֶת הָאוֹלָר הוֹצִיא הוּא,

לִקְרוֹעַ בַּדַּשִּׁים אֶת הַקְּרִיעָה,

אָז כָּל דּוֹדַי, אֲבוֹי, בִּבְכִי הֵם הִזְדָּעֲקוּ,

כְּמוֹ רוֹצְחִים לִפְנֵי עֵץ־הַתְּלִיָּה.

אָפוֹר כְּיוֹנָה, מִשָּׂדֵהוּ שָׁב סַבָּא בַּלָּאט לִפְנוֹת עֶרֶב,

הִתְקִין מִשְׁכָּבוֹ בִּשְׁתִיקָה, קָרָא שְׁמַע וּבְשֶׁקֶט שָׁכַב הוּא,

וּמִן הָעוֹלָם בְּלִבּוֹ הוּא נִפְרַד בְּשַׁלְוָה וּבְלֹא סֶרֶב,

וְאָז בְּלֹא־כֹחַ, יָגֵעַ, עָצַם אֶת עֵינָיו שֶׁעָיָפוּ.

וּבָאוּ מִיָּד הַדּוֹדִים, לִמְרַאֲשׁוֹת אֲבִיהֶם הִתְיַצָּבוּ,

הִרְכִּינוּ עָמֹק רָאשֵׁיהֶם פְּרוּעֵי הַשֵּׂעָר וְהֶחֱרִישׁוּ.

דִּבּוּר יְחִידִי מִמַּעְיַן לִבּוֹתָם הֶחָתוּם לֹא שָׁאָבוּ,

וְאַף אֲנָחָה יְחִידָה מֵעַל־גַּב שִׂפְתּוֹתָם לֹא הִתְלִישׁוּ.

לְאַט וּבְכֹבֶד הִגְבִּיהַּ אָז סַבָּא אֶת הָעַפְעַפַּיִם,

בַּת־שְׂחוֹק חֲלוּשָׁה־חֲמִימָה חָלְפָה עַל־גַּבֵּי הַפָּנִים,

וְהוּא הִתְיַשֵּׁב בַּמִּטָּה, הִתְאַמֵּץ וְנִתְמַךְ בַּיָּדַיִם,

וְזֶה הַדָּבָר שֶׁהִשְׁמִיעַ, הִסְפִּיק עוֹד לוֹמַר לַבָּנִים:

– אַתָּה, בְּנִי אֻרְטְשֶׁה, אַתָּה בְּכוֹרִי וְהַיְסוֹד לַמִּשְׁפַּחַת!

רִאשׁוֹן לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה וְאַחֲרוֹן לְהָסֵב לַשֻּׁלְחָן…

מִתַּחַת לְמַחֲרַשְׁתְּךָ הַשָּׂדֶה חֲמִימָה לְךָ נִפְתַּחַת,

וּכְמוֹ הַשָּׂדֶה כֵּן זַרְעֶךָ הוֹרֶה הוּא יִהְיֶה וְרַעֲנָן.

– רַחְמִיאֵל בְּנִי, מִי לְךָ יִשְׁתַּוֶּה בַּמִּרְעֶה, בִּשְׂדֵה־שַׁחַת!

הָיָה חֶרְמֶשְׁךָ בְּכַר־דֶּשֶׁא כְּמוֹ לֶהָבָה הַחוֹלֶפֶת,

אוֹתְךָ מַכִּירִים הַנְּחָשִׁים בַּבִּיצוֹת, כָּל צִפּוֹר הַפּוֹרַחַת –

תִּשְׁרֶה אֶצְלְךָ הַבְּרָכָה בָּאָסָם, בָּאֻרְוָה וּבָרֶפֶת!

– אַתָּה, שְׁמוּאלִי, אִישׁ הַנָּהָר, בָּעוֹלָם אֵין שֵׁנִי שֶׁיִּדְמֶה לָךְ!

תָּמִיד כֹּבֶד־סַל עַל הַגַּב וְתָמִיד מְרֻטָּב עַד בִּרְכַּיִם,

נָדַף בְּכָל עֵת מִמְּךָ רֵיחַ קַשְׂקֶשֶׂת וְרֵיחַ מֵי־מֶלַח –

בָּרוּךְ תִּהְיֶה בַּיַּבָּשָׁה וּבָרוּךְ עַל־פְּנֵי נַחֲלֵי־מַיִם!

הָעֶרֶב יָרַד לְאִטּוֹ. וּשְׁמָשׁוֹת מַאְדִּימוֹת שֶׁל הַבֶּקֶת

עַל סַבָּא הֵטִילוּ צֵל־זֹהַר, בַּהֶרֶת רַכָּה וּמַבְהֶקֶת.

עָמְדוּ דְּמוּמִים הַדּוֹדִים, וְשָׁתַק אִתָּם יַחַד גַּם אַבָּא,

מִלָּה יְחִידָה לֹא הֶחְסִירוּ מִמַּה שֶּׁאָמַר לָהֶם סַבָּא.

וְאָז נִפְרַד סַבָּא מֵהֵמָּה, שָׁכַב וְאָסַף הָרַגְלַיִם…

בַּחֲשַׁאי וּבְשֶׁקֶט לָנֶצַח עָצַם אֶת עֵינָיו שֶׁהֻפָּכוּ.

הִבִּיטוּ כֻּלָּם וְהִבִּיטוּ בַּמֵּת מְהֻדַּק הַשְּׂפָתַיִם,

אוּלָם שׁוּם דָּבָר לֹא רָאוּ וְדִמְעָה יְחִידָה לֹא שָׁפָכוּ.

צִפּוֹר בִּסְבַךְ־יַעַר לַלַּיְלָה תִּנְּתָה עָקַת־נֶפֶשׁ כִּי רַבָּה,

הָאוּד הָאַחְרוֹן שֶׁבָּרֶמֶץ בְּקֹשִׁי הָיָה עוֹד נָגוּהָּ;

וְהֵם עוֹד עָמְדוּ, הַדּוֹדִים, דּוֹמְמִים לִמְרַאֲשׁוֹת מִטַּת סַבָּא,

כָּל רֹאשׁ מְגֻדָּל וְרַב־כֹּבֶד בְּתוֹךְ הַכְּתֵפַיִם שָׁקוּעַ.

א

עַל חוֹמוֹתַיִךְ מְהַלֵּךְ לוֹ מִישֶׁהוּ עֲטוּף טַלִּית.

בַּלַּיְלָה עַל־פְּנֵי הָעִיר הוּא לְבַדּוֹ נֵעוֹר עָצוּב:

וְרִידֵי זִקְנָה שֶׁל חֲצֵרוֹת וּבָתֵּי־כְּנֶסֶת אֲפוֹרִים

עֵרִים וּפוֹעֲמִים כְּלֵב צָרוּד וּמַעֲלֶה אָבָק.

אַתְּ סֵפֶר תְּהִלִּים, סָדוּר מֵחֹמֶר וּבַרְזֶל וָעֵץ.

כָּל אֶבֶן בָּךְ הִיא תְּפִלָּה, כָּל קִיר נָטוּי בָּךְ הוּא נִגּוּן,

עֵת הַלְּבָנָה מַרְעֶפֶת סוֹד הַקַּבָּלָה בְּסִמְטוֹתַיִךְ

וּמַצְחִירָה בְּעֶרְיָתָהּ כָּל תִּפְאַרְתֵּךְ הַכְּעוּרָה.

וְשִׂמְחָתֵךְ הִיא עַצְבוּתִית, הִיא שִׂמְחָתָם שֶׁל בַּטְנוּנִים

הָעֲמֻקִּים שֶׁבְּקַפֶּלְיָא, וְהַלְוָיוֹת בָּךְ כְּחַגִּים הֵן,

וְנֶחָמָה – הָעֲנִיּוּת הַמַּבְהִירָה, הַמְּאִירָה

כְּעַרְפִלֵּי הַקַּיִץ הַשְּׁקֵטִים שֶׁעַל קַצְוֵי הָעִיר.

הֲרֵי אַתְּ לִי קָמֵיעַ אַפְלוּלִי שֶׁנִּשְׁתַּבֵּץ בְּלִיטָא,

רָשׁוּם בִּכְתָב יָשָׁן אָפוֹר, עִם כִּתְמֵי עֹבֶשׁ וּבַהֶרֶת:

וְסֵפֶר לִי כָּל אֶבֶן בָּךְ, כָּל קִיר קָלוּף בָּךְ לִי הוּא קְלַָף,

מִתְעַלְעֲלִים בְּאֹפֶל לֵיל וּמְגַלִּים אֶת רִמְזֵיהֶם,

עֵת עַל הַ“שּׁוּל” הַיְשָׁנָה שׁוֹאֵב־הַמַּיִם הַקּוֹפֵא –

זְקַנְקָנוֹ מֻפְשָׁל אֶל־עָל – נִצָּב לִסְפּוֹר הַכּוֹכָבִים.

ב

בַּלַּיְלָה עַל־פְּנֵי הָעִיר אֲנִי בִּלְבַד נֵעוֹר עָצוּב.

אֵין קוֹל נִשְׁמַָע. קוֹפֵא כָּל בַּיִת – עֲרֵמָה שֶׁל סְמַרְטוּטִים.

וְרַק אֵי־שָׁם בָּרוֹם נֵר־חֵלֶב מְטַפְטֵף וּמְפַרְפֵּר –

בָּעֲלִיָּה הַמְּקֻבָּל יוֹשֵׁב אָרוּג בֵּין הַקּוּרִים

כְּעַכָּבִישׁ וְהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת חוּט־חַיָּיו הָאֲפַרְפַּר:

– הַיֵשׁ מִי מִסָּבִיב בָּרִיק הָרֵיק, הַקַּר וְהָרָחוֹק,

שֶׁאָנוּ הַחֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים זַעֲקָתוֹ הָאֲבוּדָה?

וּמִתְיַצֵּב בָּאֹפֶל לְפָנָיו רָזִיאֵל עוֹפַרְתִּי,

כְּנָפָיו – כְּנָפַיִם נוֹשָׁנוֹת שֶׁל גְּוִיל שֶׁכְּבָר דָּהָה־בָּלָה,

עֵינָיו – חוֹרֵי־עֵינַיִם שֶׁמֻּלְּאוּ מֵחוֹל וּמִקּוּרִים:

– לֹא, אַיִן. חוּץ מֵעֶצֶב אֵין עוֹד, אֵין עוֹד שׁוּם דָּבָר יוֹתֵר!…

הַנֵּר מַנְטִיף. מַקְשִׁיב הַיְּהוּדִי יָרֹק וּמְאֻבָּן,

יוֹנֵק הָאֲפֵלָה מִתּוֹךְ חוֹרֵי־עֵינָיו שֶׁל הַמַּלְאָךְ,

וַעֲלִיָּה מֵעַל לַעֲליִָּה נוֹשֶׁמֶת – רֵאָתוֹ

שֶׁל הַיְּצוּר הַמְגֻבָּן הַמְנַמְנֵם כָּאן בֶּהָרִים.

אוּלַי אֵינֵךְ, הָעִיר, אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מְקֻבָּל הוֹזֶה,

חֲלוֹם אָפוֹר הַמְרַחֵף עַרְטִילָאִי לוֹ בָּעוֹלָם,

כְּמוֹ קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ בְּרֵאשִׁיתוֹ שֶׁל סְתָו עָצוּב.

ג

סֵפֶר תְּהִלִּים סָדוּר מֵחֹמֶר וּבַרְזֶל וָעֵץ,

אוֹתִיּוֹתַיִךְ נוֹדְדוֹת, תּוֹעוֹת בִּלְבוּשׁ בָּלוּי־דָּהוּי:

גְּבָרִים נֻקְשִׁים – גִּזְרֵי עֵצִים, נָשִׁים – כְּכִכָּרוֹת שֶׁל לֶחֶם;

זְקַנְקָנִים שֶׁל סוֹד, גַּבִּים כִּמְפֻטָּשִׁים עַל־גַּב סַדָּן,

עֵינַיִם הַמִּתְנַדְנְדוֹת כְּמוֹ סִירוֹת שֶׁבַּנָּהָר…

הַיְּהוּדִים שֶׁלַָּךְ עַל דָּג־מָלוּחַ מִתְכַּסֵּף בַּלַּיְלָה

מַכִּים עַל־חֵטְא: הוֹ אֱלֹהִים, חוֹטְאִים אֲנַחְנוּ, הוֹ חוֹטְאִים…

וְהַלְּבָנָה, כְּעַיִן לְבָנָה, מִבַּעַד לַשְּׁמָשׁוֹת בּוֹהָה –

שָׁם מַכְסִיפִים בְּלוֹיֵי־סְחָבָה תְּלוּיִים עַל־גַּב הַחֶבֶל

וְהַיְלָדִים שֶׁבַּמִטּוֹת – כַּתּוֹלָעִים הַמַּצְהִיבוֹת,

וְהַבְּתוּלוֹת שֶׁגּוּפֵיהֶן הַמְעֻרְטָלִים הֵם כִּקְרָשִׁים – – –

צָרִים כַּסִּמְטָאוֹת הֵם יְהוּדַיִךְ, זְעוּפֵי פָּנִים

אִלְּמִים הֵם הַמְּצָחִים, כְּמוֹ כְּתָלֶיהָ שֶׁל חֲצַר הַ“שּׁוּל”,

וְהַגְּבִינִים הֵם כָּאֵזוֹב עַל הַגַּגּוֹת שֶׁל חָרְבוֹתָיִךְ.

אַתְּ סֵפֶר תְּהִלִּים כָּתוּב בִּכְתָב אָפוֹר עַל הַשָּׂדוֹת,

וּכְמוֹ עוֹרֵב אֲנִי לָךְ שָׁר שִׁירִי לְאוֹר הַלְּבָנָה,

כִּי מֵעוֹלָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא עָלָה וְלֹא זָרַח בְּלִיטָא.

ד

וְשִׂמְחָתֵךְ הִיא עֶצֶב – שִׂמְחָתָם שֶׁל כָּל הַבַּטְנוּנִים

הָעֲמֻקִּים שֶׁבַּקַּפֶּלְיָא, שָׁחוֹר הוּא אֲבִיבֵךְ, שָׁקֵט.

עֵצִים דַּלִּים עוֹלִים מִן הַחוֹמָה וְעֵשֶׂב מִקִּירוֹת?

וְהַפְּרִיחָה הָאֲפוֹרָה זוֹחֶלֶת מְנֻיֶּמֶת מִן הָעֵץ

עַתִּיק יוֹמִין, וּמְרֻפָּשׁ עוֹמֵד לוֹ הַסִּרְפָּד

סָמוּךְ לָאֲדָמָה, וּבוֹץ וְרַטְבִּיבוּת־קִירוֹת נִצְחִית.

וְיֵשׁ בַּלֵּיל, הָרוּחַ מְיַבֶּשֶׁת אֶבֶן, קִיר וָגַג,

וּדְמוּת פִּלְאִית שֶׁל אֶגְלֵי־מַיִם עִם זַהֲרוּרֵי יָרֵחַ

חוֹמֶקֶת בָּרְחוֹבוֹת כְּסַפְסֶפֶת וְרוֹעֶדֶת־חֲלוּמָה –

הַוִּילְיָא הִיא, שֶׁקְּרִירָה וְעַרְפִלִּית הִתְרוֹמְמָה

רַעֲנַנָּה וַעֲרֻמָּה עִם גַּפֵּי־מַיִם אֲרֻכִּים,

וְנִכְנְסָה הָעִירָה. הַשְּׁמָשׁוֹת מְעֻקָּמוֹת תַּבֵּטְנָה,

הַגִּשְׁרוֹנִים מְעֻגָּלִים עַל הַחוֹמוֹת בָּרוֹם הֻשְׁלָכוּ.

הוֹ, שׁוּם אָדָם לָהּ לֹא יִפְתַּח וְלֹא יוֹצִיא רֹאשׁוֹ הַחוּצָה

לִקְרַאת הַוִּילְיָא בְּעֵירֻמָּהּ הַדַּק וְהַתְּכַלְכַל.

מִשְׁתּוֹמְמִים עָלֶיהָ הֶהָרִים סָבִיב, וְהַקִּירוֹת

הַמְגֻדָּלִים זָקָן שֶׁל טַחַב הַיָּרֹק, וְהַס, וָהָס…

ה

הֲרֵי אַתְּ לִי קָמֵיעַ אַפְלוּלִי שֶׁנִּשְׁתַּבֵּץ בְּלִיטָא

וּמְהַבְהֲבוֹת בְּקשִׁי דְּמֻיּוֹת עֲלֵי רִקְעֵךְ נִסְעָר:

הַגְּאוֹנִים הַמַּבְהִיקִים וּמַזְהִירִים בְּאוֹר רָחוֹק,

עַצְמוֹתֵיהֶם צָרוֹת־קָשׁוֹת, מְלֻטָּשׁוֹת מֵרֹב עָמָל:

וְהַחֻלְצָה הָאֲדֻמָּה־הַלּוֹהֲטָה שֶׁל הַבּוּנְדַאי:

תַּלְמִיד הַתְּכוֹל הַמִּתְאַבֵּק לְרֶגֶל בֶּרְגֶּלְסוֹן אָפוֹר,

וְיִידִישׁ הִיא הַזֵּר הַפַּשְׁטָנִי מִשֶּׁל עֲלֵּי אַלּוֹן

בִּכְנִיסוֹתֶיהָ הַקְּדוֹשׁוֹת־חִלּוֹנִיּוֹת שֶׁל זוֹ הָעִיר.

אֲפוֹר הַיִּידִישׁ הוּא הָאוֹר הַמִּתְנוֹצֵץ בַּחַלּוֹנוֹת –

הוֹ, כְּרוּחַ הֵלֶךְ עַל־יַד בְּאֵר רַבַּת־שָׁנִים לְצַד־הַדֶּרֶךְ

אֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן וּמַקְשִׁיב לַקּוֹל הַפַּשְׁטָנִי שֶׁל יִידִישׁ.

וְשֶׁמָּא זֶה הַדָּם רוֹעֵשׁ כָּךְ בְּחָזְקָה בְּאֵיבָרַי?

אֲנִי הָעִיר! כָּל אֶלֶף הַפְּתָחִים הַָאֵלֶּה לָעוֹלָם,

כָּל הַגַּגּוֹת עַל־גַּב גַּגּוֹת לַכְּחוֹל הַקַּר־הַמְרֻפָּשׁ.

אֲנִי הַלַּהַב הַשָּׁחוֹר, לוֹחֵךְ רָעֵב אֶת הַקִּירוֹת

וּמִתְבָּרֵק חוֹתֵךְ וָחַד בְּעֵין כָּל לִיטָאִי בְּנֶכֶר.

אֲנִי הוּא הָאָפוֹר! הַלַּהַב הַשָּׁחוֹר! אֲנִי הָעִיר!

ו

וְעַל הַ“שּׁוּל” הַיְשָׁנָה שׁוֹאֵב־הַמַּיִם הַקּוֹפֵא –

זְקַנְקָנוֹ מֻפְשָׁל אֶל־עָל – נִצָּב לִסְפּוֹר הַכּוֹכָבִים.